שיחה ה

267שיחה ה

משיחות ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשמ"ו

א. אודות תוכנו של חג הגאולה י"ב תמוז -- כותב בעל השמחה והגאולה במכתבו הידועי לחגיגת י"ב תמוז הראשונה

,לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה כו'",

וממשיך ,היום שנים עשר לחודש. תמוז הוא יום חג גאולת ישראל העוסקים בהרבצת תורה .. ראוי הוא לקובעו ליום התוועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו . . להוסיף אומץ בהרבצת תורה והחזקת היהדות כו'",

ומסיים ,,הנני שולח לכללות אנ"ש שי" המאמר עשרה שיושבים ועוסקים בתורה כו'", אשר, בענין זה -- תורתו של בעל השמחה והגאולה -- הרי ע'י ש,אסתכל באורייתא":, ובפרט בהתחלתו וראשי התורה -- מקבלים גם (תורה) הוראח, בנוגע לתוכנו של חג הגאולה -- ,יום' חג גאולת ישראל העוסקים בהרבצת תורה", שהיא ,להוסיף אומץ בהרבצת תורה כו'", ועד ללימוד התורה בתכלית השלימות -- ,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה".

ו,הימים האלה נזכרים ונעשים":, היינו, שבבוא חג הגאולה י"ב תמוז מידי

שנה בשנה, אז ,נזכרים" אותם הענינים שהיו בפעם הראשונה, ואדרבה - באופן נעלה יותר, שהרי ,מעלין בקודש"י, כלומר, שישנה נתינת-כח מיוחדת להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות.

ב. והנהי, נוסף על כללות הענין דחג הגאולה שבכל שנה ושנה, ישנו עילוי מיוחד והדגשה יתירה בחג הגאולה דשנה זו;:

נוסף על ענין הגאולה דיב תמוז, ישנו עוד ענין עיקרי ביום זה -- יום הולדתו של בעל השמחה והגאולה*, אשר, נוסף לכך שיום ההולדת הו"ע הכי עיקרי אצל בעל השמחה והגאולה, היום שבו ירדה נשמתו להאיר את העולם ע"י מעשיו תורתו ועבודתו, הרי זה קשור במיוחד עם חג הגאולהי, היינו, שהעילוי המיוחד דיום ההולדת -- מזלו גובר' -- פעל ו,עזר" והביא את הגאולה.

ובנוגע ליום ההולדת דשנה זו ישנו עניז מיוחד שבו מודגש עוד יותר הקשר והשייכות עם ענין הגאולה. ובהקדמה:

ידוע המנהג שקיבל אדמו"ר הזקן מרבו בשם רבו מורנו הבעש"ט, לומר 268206 לקוטי

הקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו -- כפי שנתפרסם ע"י בעל השמחה והגאולה'.

וכבר דובר כמה פעמים"י שענין זה שייך גם לאחרי ההסתלקות -- כמפורש ברשימת בעל השמחה והגאולה'' בנוגע ליום הולדת הפ"ד של אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, כו"כ שנים לאחרי הסתלקותו?י, שסיפר לו אז אביו, אשר, ,במעל"ע זה שנתמלאו שמונים וארבע שנים לירידת נשמתי בעולם התחתון, הנה יהיו אצלי אורחים טובים, וכפי הסדר הנה כל אחד מכ"ק רבותינו ואבותינו הק' יאמר דרוש על פסוק דקאפיטל פד".

ובנוגע לעניננו:

בי"ב תמוז דשנה זו מתחילה שנת הק" של בעל השמחה והגאולה, ובמילא, מתחילים לומר קאפיטל ק"ז שבתהלים -- ,הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר וגו"".

והרי במזמור זה מודגש הקשר והשייכות לחג הגאולה -- מכיון ש,זה המזמור נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרוחה צריכים להודות לה' .. לשבח ולספר בפני רבים":י, וביניהם -- ,יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל"+:, דקאי

על ,האסורים בבית הסוהר (ש)צריכין להודות כשיוצאין מבית אסוריהם"", שזהו תוכן הענין דחג הגאולה -- יציאה מבית האסורים. וכמודגש גם במאמרי הגאולה -- שכמה מאמרים התחלתם היא ברוך הגומל לחייבים טובות*, וכמבואר שם בארוכה פרטי הדברים דד' חייבים להודות (בעבודה הרוחנית בנפש האדם) -- בהתאם לתוכן מזמור ק"ז שבתהלים.

נמצא, שבייב תמוז דשנה זו, יום ההולדת הק"ז, ישנה הדגשה יתירה בנוגע לענין הגאולה -- שכן, נוסף לכך שכללות ענין הגאולה קשור עם העילוי והזכות דיום ההולדת, ישנה הדגשה

< יתירה ע"י תוכן המזמור דשנת הק"ה 7

,הודו לה' כי טוב גו' יאמרו גאולי הי אשר גאלם מיד צר וגו", ארבעה שחייבים להודות.

ג. ועוד ענין בזה:

הגאולה דייב תמוז קשורה גם עם הגאולה האמיתית והשלימה" -- שהרי כל ענין הנקרא בשם גאולה, אשר ,שם גאולה עלה", שייך לאמיתת ענינה של הגאולה*י. ואם הדברים אמורים בנוגע לכל עניני גאולה, הרי עאכו"כ שכן הוא בנוגע לגאולתו של נשיא בישראל, אשר, ,נשיא" הוא ר"ת ניצוצו של יעקב אבינויי, ,נשמת ישראל סבא הכלולה 269מכל הנשמות"*, מובן, שגאולתו היא גאולה דכלל ישראל, עד לגאולת כל עניני העולם שהם בשביל ישראל!;, וכמובן גם ממחז"ל?: ,הנשיא הוא הכל".

וגם ענין זה מודגש ביייב תמוז דשנת הק"ז -- כמובא ברשימות הצ"צ5 מדברי המהרש"א'" שהענין דד' הצריכים להודות הוא כנגד ד' כוסות דפסח כו', ענין הגאולה<.

ד. נוסף לזה, ישנה מעלה יתירה בחג הגאולה דשנה זו -- מצד קביעותו בימי השבוע, ביום השבת:

ביום השבת מודגש ביותר ענין השמחה -- כדאיתא בספרי* ,וביום שמחתכם אלו השבתות",

וכן ענין הגאולה -- שהרי שבת ענינו מנוחה, ,באת שבת באת מנוחה"", כלומר, מנוחה מכל הענינים המבלבלים (ועאכו"כ כבנדו"ד -- המאסר כו'), ולא עוד, אלא אפילו מנוחה ממלאכה סתם, כי בשבת הרי ,כל מלאכתך עשוי'"<, ועד שכללות ענין השבת הוא

-- ,וקראת לשבת עונג"??, ענין התענוג, כולל --- שלימות התענוג, מעין ודוגמת ,יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"", שלימות הגאולה דלעתיד לבוא!.

ועוד ענין בזה:

ידועיי החילוק שנין פסח לחנוכה ופורים, שהיו"ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס, משא"כ בחנוכה ופורים שהי' תחלה מלחמה ואח"כ הנס ביום המנוחה - שבחנוכה ופורים (ימים טובים שמדרבנן"5), מכיון שהגילוי אינו אלא מבזיי ממכ"ע, ,אי אפשר להיות גילוי זה והשראה זו עד שיעבירו מתחלה החיצונים

= המונעים . . ולכן הי' זה בשני ימים, יום

א' ההעברה, ואח"כ למחרתו הגילוי", משא'"כ בפסח (יו"ט מן התורה"), מכיוז ש,הי' ע"י גילוי בחי' סוכ"ע שאינו בבחיי התחלקות ומאיר לכולם כאחד, ע"כ יכול להיות שני דברים אלו בנושא א', נגף למצרים מכת בכורות והתגלות הקדושה לישראל כו"".

ועפ"ז, הרי חג הגאולה י"ב תמוז הוא בדוגמת חנוכה ופורים (ימים טובים שמ- 2702200 לקוטי

דרבנן)יי, שלכן, הגאולה בפועל ובגילוי - באופן רשמי כו' -- לא היתה בי"ב תמוז, כי אם למחרתו, בי"ג תמוז", מכיון שתחילה צריך להיות העברת החיצונים (ההודעה מבית הפקידות כי חופשה ניתנה לו), ולמחרתו -- הגאולה בפועל ובגלוי ובעשי' ובכתב.

אמנם, מכיון ש,ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא***, ולאידך, ,כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון"יי, מובן, שצריך להיות גם ענין של התכללות זמ"ז, היינו, שגם בימים טובים שמדרבנן ישנו מעין דאורייתא.

וענין זה בא לידי ביטוי בייב תמוז שחל בשבת -- דמכיון שמצד יום השבת אין נתינת-מקום כלל לענינים בלתירצויים, וענינו עונג, לכן נעשים כל הענינים (גם היו"ט) בו ביום, בדוגמת חג הפסח שמדאורייתא"י. ולכן, גם ההתוועדות דחג הגאולה מתקיימת בעיקר ביום השבת יב תמוז, ולא ביום י"ג תמוז (כברוב השנים).

ונמצא, שבי"יב תמוז דשנה זו ישנה נתינת-כח נעלית ביותר בכל הקשור לעבודה דהפצת התורה והיהדות -- לא רק מצד כללות הענין ד,מעלין בקודש", היינו, שבכל שנה ושנה ניתוסף יותר כו',

אלא גם (ובעיקר) מצד העילוי המיוחד.. ..

דשנה זו, הן בנוגע להדגשת ענין הגאולה במזמור הקשור עם שנת הק"ז, והן בנוגע להדגשת ענין הגאולה מצד הקביעות ביום השבת, כנ"ל בארוכה.

%

ה. ויש להוסיף בביאור הלימוד וההוראה מהקביעות דתג הגאולה בשנה זו -- בפרטיות יותר.

ובהקדמה:

נתבאר בארוכה בהתוועדות שלפנ"ז39 שבענין ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" ישנם כמה אופנים, ועד גם מן הקצה אל הקצה -- בהתאם למ"ש בעל השמחה והגאולה שענין הגאולה הוא בנוגע לכל הסוגים דבנ"י ,מחבבי 271תורתנו . . (ועד) את אשר בשם ישראל יכונה".

ולדוגמא:

בנוגע לסוג ד,מחבבי תורתנו" -- הרי הענין ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" מורה על תכלית השלימות דלימוד התורה:

,עשרה" -- העילוי דת''ת דרבים וציבור דוקא"י,

,שיושבים" -- לימוד באופן של התיישבות, ובלשון המשנה'* בנוגע למ"ח2י דברים שהתורה נקנית בהם -- ,בישוב",

,ועוסקים" -- לימוד באופן של ,עסק", כדאיתא בב"ח9 בפירוש נוסת הברכה ,?עסוק בדברי תורה" ש,עסק התורה הוא העמל והטורח כו"", וכפי שמבאר בעל השמחה והגאולה בכמה ממאמריו* שלימוד התורה צריך להיות כמו ,בעל עסק", היינו, לא רק כפועל ושכיר שעבודתו היא בזמן מוגבל בלבד, כי אם, כמו בעה"ב, בעל העסק, אשר, מכיוז שהעסק נוגע לו ביותר, הרי במשך כל היום כולו, גם לאחרי גמר המלאכה, טרודה דעתו ומחשבתו בעניני העסק, ועד כדי כך, שאפילו בעת השינה חולם מעניני העסק, שהרי ,אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו**5, ודוגמתו

וד2

בנמשל -- שלימוד התורה הוא באופן של עסק, שמסור ונתון לזה בכל לבו ונפשו כו', ועד כדי כך, שגם בעת השינה חולם דברי תורה*5,

,(עשרה שיושבים ועוסקים) בתורה" -- שהישיבה וההתעסקות בלימוד התורה היא באופן שהוא וכל מציאות העשרה הם בתורה, היינו, שלא שייכת אצלם דעה והנחה קדומה מצד מציד אותם הם (שאז יש מקום לחשוש שתה" איזו נטי' מצד הדעה וההנחה שלהם), כי אם, ,,שיושבים ועוסקים בתורה", היינו, שכל מציאותם היא בתורה, להתייגע ולעמוד על אמיתתה של תורה.

ותכלית השלימות היא -- שפועלים זאת אצל כל בנ"י, ,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", הן בנוגע לכל עשר הסוגים דבנ"י, ,ראשיכם שבטיכם גו" מחוטב עציך עד שואב מימיך"י, והן בנוגע לתכלית הריבוי בכמות הנכלל במספר ,,עשרה", כמובן מפסק ההלכה* ש,אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא" מברכים ומזמנים בנוסת שוה בברכת המזון (-- כולל כל צרכי האדם).

ולאידך, בנוגע לסוג ד,בשם ישראל יכונה" -- הרי הפירוש ד;,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" הוא באופז דלימוד התורה סתם (עוד לפני שבאים לשלימות הלימוד כו), ויתירה מזה - 27222 לקוטי עוד לפני שבאים ללימוד התורה בכלל, כי אם, ענין האחדות"*, ,עשרה", היינו, למרות ש,אין דיעותיהם שוות"'י, נעשים מציאות אחת -- ,עדה"??,

ובזה גופא -- ,שיושבים", התיישבות וקביעות, היינו, שאחדות זו אינה רק ב,יום סגולה" (ובנדו"ד -- ייב תמוז), כי אם התיישבות וקביעות, בכל הזמנים

והמצבים, ,ועוסקים" -- עד לאחדות שחודרת בעניני העסק שלו כפשוטו, מבלי

לחשוש שעי"ז שיספר לחבירו מעניני העסק, עלול הדבר לפגוע בפרנסתו כו',

,בחורה" -- שסוכ"ס נעשית אצלם

0/0/00 האחדות גם בתורה, אף שאין דיעותיהן

שוות, ובהתחלת הלימוד והחינוך בזה אומרים לו שצ"ל בהבנה והשגה שלו9, ולא הביישן למד* וכו'.

ונמצא, שהעבודה דהפצת התורה והיהדות בשליחותו של בעל השמחה והגאולה צריכה להיות בכל האופנים - שהרי השלימות היא ,שילך" לכל הסוגים שבישראל, בכל מקום לפי ענינו.

והוראה זו מודגשת בקביעות דחג הגאולה בשנה זו (על מנת להמשיכה על כל ובכל השנים שלאת"ז, עד לפעם הבאה שתהי' קביעות זו, שאז יתוסף בזה עוד יותר) -- הן בקביעות בימי השבוע,

שתג הגאולה מתחיל ביום השבת ונמשך גם ביום ראשון (שהרי חג הגאולה אינו בי"ב תמוז בלבד, אלא נמשך גם לי"ג תמוז, ואדרבה: הגאולה בפועל ובגילוי (במציאות העולם) -- עיקרה בי"ג תמוז), והן בקביעות בפרשת השבוע -- בפרשת חוקת-בלק, כדלקמן.

ו. ביאור ההוראה מהקביעות דימי הגאולה בימי השבוע -- ביום השבת וביום ראשון:

ענינו של יום השבת הוא -- ,ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"", היינו, העילוי והשלימות דכל ימי השבוע שלפני השבת, וכן השפעת ברכה

השבת, ,מיני' מתברכין כולהו יומין"*. ויתירה מזה: לא זו בלבד שיום השבת הוא העילוי והשלימות דימי השבוע (שלפניו ושלאחריו), אלא עוד זאת, שיום השבת הוא באופן של הבדלה מכל ימי השבוע, ועד שיום השבת הוא באופן של עלי' למעלה מבחי' הזמן'י. ונמצא, שיום השבת מורה על אופן עבודה שלמעלה ממציאות העולם.

ולאידך, יום ראשון קשור דוקא עם מציאות העולם, ,בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"55, ,כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון . . הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי""יי, אלא, 273שמציאות הבריאה היא באופן שחודר בה גילוי אלקות, עד כדי כך, שכל מציד אותה אינו אלא אלקות, ועד שיום זה נקרא בתורת אמת ותורת חיים -- ,יום אחד"", ,הקב"ה יחיד בעולמו", היינו, שבמציאות הבריאה ניכר ומתבטא העניןז ד,/מה גדלו מעשיך ה""% ו,מה רבו מעשיך ה'"9. ונמצא, שיום ראשון מורה על העבודה במציאות העולם -- שגם מציאות התחתון תהי' כלי לאלקות, דירה לו ית' בתחתונים*.

ועפ"ז מובנת ההוראה מהקביעות דימי הגאולה ביום השבת ויום ראשוז% -- שעבודת השליחות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בעל השמחה והגאולה, צריכה להיות בב' אופני העבודה, דיום השבת ודיום ראשון (ע"ד ובדוגמת ב' הפירושים והאופנים ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה"), כלומר, הן באופז העבודה דיום השבת, למעלה ממציאות העולם כו', והז באופן העבודה דיום ראשון, עבודה במציאות העולם, שגם עניני העולם, עד לענינים הכי תחתונים, יהיו חדורים בגילוי אלקות.

ולא עוד, אלא שצריך להיות חיבור ב' אופני עבודה אלו גם יחד, היינו, לא זו בלבד שבזמנים מסויימים עוסק באופז העבודה דיום השבת, ובזמנים מסויימים

עוסק באופן העבודה דיום ראשון, כי

אם, שעוסק בב' אופני העבודה בהמשך

אחד ובחדא מחתא (בדוגמת ההמשך דימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז), שכן, בסוף זמן הגלות, בסמיכות לביאת משיח צדקנו, אין זמז לעבודה בסדר מסודר כו', אלא צריך ,לחטוף", ,חטוף ואכול חטוף ושתי"%, כל אופן עבודה הבא לידוי.

וכללות הענין בזה -- שהענין ד עשרה שיושבים ועוסקים בתורה" (עבודה שלמעלה ממציאות העולם, שבת), נמשך וחודר ב, עשרה מאמרות" שבהם נברא העולם* (עבודה במציאות העולם, יום ראשוןז).

זי ביאור ההוראה מהקביעות דימי הגאולה בפרשת השבוע -- חוקת-בלק:

,חוקת" ו,בלק" הם ב' ענינים שונים לגמרי, לכאורה, ויתירה מזה -- ענינים מנוגדים בתכלית, מן הקצה אל הקצה:

,חוקת (התורה)" -- הוא מלשון חקיקה, היינו, ,כמו שהתורה היא בשרשה ומקורה ששם היא בבחי' אותיות החקיקה, שהוא מדרגה עליונה מבחי" התלבשותה במדרגת שנקרא אותיות הכתב להיות נק' תורה שבכתב, כמו עד"מ בגשמיות באותיות הנכתבים ע"ג הקלף לבן, הרי האותיות הם דיו, שהוא דבר זר ונפרד מהקלף, שלא הי' לו שום שייכות מקודם אל הקלף, רק שאח'כ 27428 לקוטי

כשכותב הספר בדיו ע"ג קלף, נתאחדו והיו לאחדים, אבל אותיות החקיקה הם מיני" ובי', והן דבר א' ממש עם האבן שנחקקו בו כו'".

וענינו בעבודת האדם -- שכל מציאותו ומציאותה לשמש את קונו, ומסתכל באורייתא לדעת מה ואיך כו" -- שהתורה היא אצלו באופן של חקיקה (,חוקת התורה"), היינו, שיהודי ותורה אינם ב' דברים שנתחברו יחדיו, כי אם, מציאות אחת ממש"?י -- בדוגמת אותיות החקיקה שהן דבר א' ממש עם האבן

שנחקקו בו, מיני' וביייי, שזוהי דרגא

הכי נעלית בעבודת האדם.

רי -- כמבואר בדרושי הצ"צ:י ש,בלקי הוא מלשון ,בולקה"יי, שפירושו ,עניז כריתה"*? ומיתה, כלומר, לא זו בלבד שהחיות דתורה (,כי הם חיינו ואורך ימינו"*) אינה באופן של חקיקה מיני" ובי' (,,חוקת התורה'), אלא עוד זאת, שאין זה אפילו באופן של כתיבה בדיו על הקלף (ב' דברים שנתחברו), כי אם, מצב של כריתה, שנכרת החיות לגמרי, רחמנא ליצלן.

9) לקו"ת ריש פרשתנו (חוקת). ובארוכה -- שם ר"פ בחוקותי.

0) ע"ד מנפשי' כרע (ירושלמי ברכות פ"ב סה"ד), להרגיל הגוף דכל עניניו יהיו מעצמם (מנפשי') ע"פ שו*ע (ברע) -- בדברי אדנ"ע הידועים

ועפ"ז מובנת ההוראה מהקביעות די"ב תמוז בפרשת חוקת-בלק -- שאין להסתפק בכך שעבודתו היא באופן ד,חוקת התורה", אלא עליו לעסוק בהפצת התורה והיהדות גם עם יהודים כאלו שהם במעמד ומצב ד,בשם ישראל יכונה", עד למצב של כריתה (,בלק"), רחמנא ליצלן, שגם הם יהיו סוכ"ס במצב ד,עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", ועד לתכלית השלימות - ,חוקת התורה".

והדגשה יתירה בזה -- בנוגע לחיבור ד,חוקת-בלק":

בקביעות שנה זו מחברים אותה

= לפרשה אחת, ז' קרואים, ובפרט לה

מנהג שנתפשט שמחברים גם בפרטיות (ברביעי) ב' הסדרות, שקורין לרביעי סיום פ' חוקת והתחלת פ' בלק, בברכה אחת לפני' ולאחריי*.

ובזה מודגש חיבור ב' אופני העבודה מן הקצה אל הקצה עוד יותר מאשר בהמשך דימי הגאולה י"ב-ייג תמוז (יום השבת ויום ראשון) -- שכן, ימי הגאולה י"ב-ייג תמוז הם סוכ"ס ב' ימים נפרדים, מ"ח שעות, ולא עוד, אלא ש(כאשר קביעותם היא ביום השבת ויום ראשון) צריך לעשות ,הבדלה" ביניהם, כי אם, באופו של המשך בלבד; משא'כ בנוגע לפרשת השבוע -- הרי ב' הפרשיות נעשים לפרשה אחת ממש. כלומר, מצד ימי השבוע, ימי עולם -- לא יתכן חיבור, כי אם, באופן של המשך כו ואילו חיבור ממש -- הוא ע'י (פרשת השבוע) תורה.

ח. ויש להוסיף בביאור ענין ד,בלקי - בעומק יותר:

ובהקדמה -- שלכאורה אינו מובן היתכן שיש פרשה בתורה הנקראת בשם 275,בלק", ירקב"?!

בשלמא בנוגע לקורח -- הרי נוסף על העיקר שהיי מישראל (ובהם -- בן יצהר וכו), וברא מזכי אבא*י, בני קורח וכו', יש לומר שעשה תשובה כו'. ובפרט ע'פ המבואר בפנימיות התורה?" אודות גודל מעלתו של קורח כו'.

משא"כ בנוגע לבלק -- מאומות העולם, ושונא ישראל ,יותר מכל שונאים""*.

ויש לומר הביאור בזה -- ע"פ המובא בדרושי הצ"צ'י מדברי השל"ה" ש,בלק ובלעם שניהם היו חכמים גדולים .. ובלק ה" יותר חכם, וידע שלשלת הגדול" יחס מלכות ישראל, שהוא מלכות בית דוד ומשיח, וידע כי זה העצום יבא ממנו כו'", שהרי דוד המלך, וכן משיח שהוא מבית דוד, יצא מרות המואבי", הנקראת ,אמה של מלכות"*, שיצתה מבלק מלך מואב".

ולהעיר גם מדברי הרמב'ם*: ,אף בפרשת בלעם (שבפ' בלק) נאמר ושם

היפך הענין ד,שם" רשעים

נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד . . ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה], ושם הוא אומר'* אראנו ולא עתה -- זה דוד, אשורנו ולא קרוב -- זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב -- זה דוד, וקם שבט מישראל -- זה מלך המשיח", ועד"ז בנוגע להמשך הפסוקים שבפרשה.

ונמצא, ש,בלק" מורה על הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא בתכלית העילוי*, היינו, שמהפכים את ענינו של ,,בלק מלך מואב" שממנו תצא ,מלכות בית דוד ומשיח".

ט ומזה למדים הוראה נפלאה בעבודת ה': כאשר יהודי עושה ,חשבון-צדק"

ממעמדו ומצבו, אשר, מחד גיסא, הרי הוא בנו של הקב'ה, כמ"ש* ,בנים אתם לה' אלקיכם", ולא עוד, אלא שחביבותו אצל הקב"ה היא ע"ד ובדוגמת החביבות דבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם (כתורת הבעש"ט שנתפרסמה ע"י בעל השמחה והגאולה"), ולאידך גיסא, הרי ידע איניש בנפשי' שנכשל בענין בלתי-רצוי כו', ובכל אופן, הנהגתו אינה בהתאם לגודל מעלתו בתור בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה -- אזי עלול לבוא למצב של נפילת הרוח כו', ולכאורה אינו יכול להיות במצב של שמחה'*.

הנה על זה באה ההוראה דפ' בלק -- שאפילו בלק ;ידע שלשלת הגדול כו' מלכות בית דוד ומשיח", ואם הדברים אמורים בנוגע לבלק, הרי ק'ו בן בנו של 276206 לקוטי ק"ו בנוגע לכאו"א מישראל, שהוא בעצמו חלק משלשלת גדולה זו, הקשורה עם מלכות בית דוד ומשיח?.

וענין זה מוסיף עידוד ונתינת-כח בכללות העבודה דהפצת התורה והיהדות -- שגם כאשר פוגשים יהודי אשר ,בשם ישראל יכונה", באופן של כינוי בלבד'", מכיון שבגלוי ובחיצוניות הרי הוא בשפל המצב, עד למצב דבחינת ,בלק" (כריתה כו'), יש לזכור שאין זה אלא ענין חיצוני בלבד, אשר, הכוונה בזה היא -- להפכו לטוב, עד שגם בגילוי ובחיצוניות יבוא לבחינת התקיקה, ,חוקת התורה"י*, בהתאם

77777 777070 למציאותו. האמיתית, הפנימית והעצמית""

-- בחי' היחידה, ניצוץ של משיח, בחיי היחידה הכללית*.

%

י. המורם* מכל האמור לעיל, אשר, מצד הנתינת-כח מי"ב תמוז (ובפרט) דשנה זו, יש להוסיף בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות, בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בעל השמחה והגאולה, ביתר שאת וביתר עוז.

2 להעיר ממאמר הבעש"ט שכל א' מישראל צריך לתקן ולהכין ,חלק קומת משיח השייך, לנשמתו" (מאור עינים ס"פ פינחס). ומרומז גם בפסוק ,דרך כוכב מיעקב" שבפרשתנו (שם) -- ע"פ פירוש הירושלמי (מעשר שני ספ"ד) ש,כוכב" קאי על כאו"א מישראל, וביחד עם זה, פסוק זה קאי על משיח (ראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. רמב"ן עה"פ., רמבים שם -- בסי היד, ,הלכות הלכות') -- מצד ,חלק קומת משיח השייך לנשמתו".

3 ראה לקו"ש ח"ח ס"ע 329 ואילך. וש"נ.

4 ראה לקו"ת בחוקותי (מז, ב): כל א' מוכרח

ובהתאם לכך, יש לעורר ולפרסם בכל המקומות כולם אודות ענין של מעשה בפועל -- ,המעשה הוא העיקר"י:

בכל מקום ומקום שבו נמצא שליח ושליח שלוחו כו' דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, בעל השמחה והגאולה - מוטלת עליו שליחות קדושה, להקים בהקדם הכי אפשרי ,בית חב"ך"5.

כלומר, נוסף על כל הפעולות דהפצת התורה והיהדות שכבר נעשו ונעשים במקום זה, כולל ע'"י הקמת מוסדות של תורה ויהדות, מוסדות חינוך, בתי-ספר וישיבות, וכן מוסדות של צדקה וחסד

וכו' -- יש להקים גם ,בית חב"ד", בית.. .

שישמש מקום מרכזי לכל הפעילות דהפצת התורה והיהדות (כולל, במקום שהצורך בזה ושאפשרי זה -- בית כפשוטו, שיוכל לשמש גם לצרכים דאכילה ושתי', עד לשינה, להבאים בצל קורתו), כפי שרואים במוחש שה-

פעילות דהפצת התורה והיהדות במ-

קומות שיש בהם ,בית חב"ד" היא באופן שלא בערך לגבי המקומות שלעת-עתה אין בהם ,בית חב"ד".

ויש לקשר גם ענין זה עם המאמר דיה עשרה שיושבים ועוסקים בתורה -- שכן הקמת ,בית חב"ד" מורה על ענין של התיישבות וקביעות, שהרי ענינו של ,בית" הוא -- דירת קבע, אשר, עי"ז נעשית הפעולה דהפצת התורה והיהדות באופן של התיישבות וקביעות, וכתוצאה מזה -- מילוי הכוונה 277דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה (בית, דירת קבע) בתחתונים.

ומובו, שכוונת הדברים היא גם בנוגע לכל המקומות שבהם ישנם כבר ,בתי חב"ד" -- שהרי תמיד יכולים (ובמילא - צריכים) להוסיף, להרחיב ולהגדיל וכהנה וכהנה, ולדוגמא: בית ועליי על גביו, ועד"ז בשאר אופנים כיו"ב.

וכדי לקשר כל זה עם ההתוועדות דחג הגאולה, ובפרט התוועדות שמתקיימת בד' אמותיו של בעל השמחה והגאולה, גם ע'"י דבר גשמי", נוסף על קבלת החלטות הטובות בעת ההתוועדות -- הנה לאחרי הבדלה, יוכל כאו"א שיחליט לעשות בהנ"ל לקחת ולקבל מה,משקה" דהתוועדות זו, על מנת שבבואו למקומו יערוך התוועדות מיוחדת -- מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל, ו,גדולה לגימה שמקרבת"* -- לעורר אודות הגברת הפעילות דהפצת התורה והיהדות במסגרת של ,בתי חב"ד".

יא ויה"ר שעצם קבלת ההחלטות בכל האמור לעיל ביום השבת (כאשר לא יכולים עדייו לעסוק בכל זה בפועל ממש כמו לאחרי צאת השבת) תפעל כבר את השכר המתאים לפעולות אלו'פי, ועד ל,שכר מצוה מצוה"?י, כאמור, המצוה, הכוונה דגתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.

ויש להוסיף, שענין זה שייך במיוחד ליום השבת לאחרי חצות -- כידועטי שהזמן דיום השבת לאחרי חצות שייך במיוחד ליעקב, ,נחלת יעקב אביך"**י, ,לא כאברהם שכתוב בו הר .. ולא כיצחק שכתוב בו שדה . . אלא כיעקב שקראו בית"*"', כדאיתא במפרשים*י דקאי על ביהמ"ק השלישי, בית קבוע ונצחי (דלא כהר ושדה, שהם בדוגמת בית ראשון ושני), שכן, ,נחלת יעקבי היא ,נחלה בלי מצרים . . כיעקב שכתוב בו"י ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"*"'.

וביום השבת לאחרי חצות גופא - כאשר הקריאה דמנחת שבת היא בפ' פינחס, ,פינחס הוא אליהו""', מבשר הגאולה?יי.

וכז תהי' לנו -- שזוכים תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ,בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"''', ,קהל גדול ישובו הנה"*'י, ובאופן ש,תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים",

ואז, יתבטלו גם הענינים הבלתירצויים דג' השבועות שמתחילים משבעה עשר בתמוז, כ"א אדרבא, כפס"ד 278208 לקוטי הרמב"ם'י' ,כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד, אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר"י כה אמר ה'

צבאות צום הרביעי וצום החמישי גו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים",

אשר, ההכנה לזה היא ע"י ההוספה בהפצת התורה והיהדות מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל, שיש לומר, שלכן מביא הרמב"ם גם את סיום הכתוב -- ,והאמת והשלום אהבו".