שיחה ד

260שיחה ד

200 לקוטי

משיחת ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשמ"ה

א ג' תמוז הוא היום אשר בו יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו (בשנת תרפ"ז), בתנאי אשר בו ביום יסע לעיר מקלטו קאסטראמא על משך שלש שנים.

ובהיותו שם, ביום השנים עשר בתמוז,

הודיעו לו מבית הפקידות כי חופשה ניתנה לו, ותעודת החופש תנתן לו למחר, ביום י"ג תמוזי. ונמצא, שהתחלת הגאולה די"ב-ייג תמוז היתה בג' תמוז.

והנה, כל עניני העולם הם בהשגחה

= - פרטית?,.. ועאכו"כ. - גאולה - של צדיק

ונשיא בישראל,

ובפרט שאין זו רק גאולה פרטית שלו, כי אם גאולה עבור כלל ישראל -- כפי שכותב במכתבו: לחגיגת ייב תמוז הראשונה (בשנת תפר"ח): ,לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה . . היום שנים עשר לחודש תמוז הוא יום חג גאולת עוסקי הרבצת התורה כו"".

ואם כל הגאולות שייכות זל"ז, שם גאולה חד הוא" -- עאכו"כ גאולה ד,כל כו' וגם את אשר כו'", וב"ב ממש גאולה השלימה ע"י משיח צדקנו.

ומזה מובן, שגם התאריך דהתחלת הגאולה -- ג' תמוז -- הוא בהשגחה פרטית, ע"פ מארז"ל* ,מגלגלין זכות ליום זכאי".

ואכן, מצינו שג' תמוז הוא יום מיוחד, ,יום זכאי" -- כדאיתא בסדר עולם רבה* שבג' תמוז הי' הנס ד,אז ידבר יהושע . . שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון"*.

ומכיון שכן, יש למצוא את הקשר וה-

7 שייכות בין ב' המאורעות שאירעו בג

תמוז -- ,שמש בגבעון דום", והתחלת הגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר, והעיקר -- ע"פ מרזילי דמעשה הוא העיקר -- מה צריך ללמוד מזה בנוגע למעשה בפועל, כדלקמן'.

בב ויובן בהקדם הביאור בענין העמדת מהלך השמש והירח ע"י יהושע, שענין זה הי' בשביל נצחון המלחמה, כמ"ש?י ,וידום השמש וירח עמד :עד יקום גוי אויביו" -- דלכאורה, מה הקשר והשייכות בין העמדת השמש והירח לנצחון המלחמה?!

הטעם הפשוט הוא -- ש,חשש (יהושע) פן ישקע בעונתו ולא יוכלו 261לרדוף אחרי האויב באישון לילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו וימתין עוד נוכח גבעון, במקום שהוא עומד"י'.

אמנם, ביאור זה אינו מספיק עדייו, שכן, אי משום הא -- לשם מה הוצרך להעמיד גם את הירח (;וירח בעמק אילון . . וירח עמד")? ובכלל -- ירת במקומו ושמש מאי אהני?

גם צריך להבין: מהו דיוק הלשון ,שמש בגבעון דום", לשון של שתיקה - לכאורה, כדי להעמיד את השמש שלא ילך מהלכו, מתאים יותר הלשון = ,עמוד" מאשר הלשון ,דום"?

והנה, בכללות הענין ישנו ביאור בתורת החסידות -- בדרושי אדמו"ר האמצעי:' ובדרושי אדמו"ר הצ"ציי, ובלשון שנשאלה בדרושים השאלה דלעיל - ,ויש להבין מה ענין שידום השמש קד שיקום גוי אויביו דוקא, וכי יתכן לומר שאם לא ידום השמש לא ה" גוי יקום אויביו, מה ענין זה לזה לכאורה, והלא לא מצינו בכל מקום שיהי' שייכות לניצוח המלחמה בשמש וירת להעמידם"?

ומבאר שכוונתו של יהושע באמרו ,שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" -- שרצה למנוע השפע לאומות העולם (שעמהם נלחמו בנ"י) העובדים לשמש ולירח, כוכבים ומזלות, ועי'ז יהי' בדרך ממילא הנצחון במלחמה, כמבואר שם בארוכה, וכפי שיתבאר לקמן תוכן ונקודת הדברים (,באותיות פשוטות").

ג. לכל לראש, יש לבאר הענין דמהלך גלגל השמש -- כמבואר בדרושים הנ"ל שבענין זה ישנו דבר פלא!:

ידוע בספרי התכונה אודות המהירות דמהלך גלגל השמש, אשר בסיבוב אחד הולך כמה רבבות כו' פרסאות עד אשר ערך מהלך ת"ק שנה סובב בכ"ד שעות היום, ולא ידעו טעם סיבובו במהירות עצומה כל כך, דלכאורה, הרי זה פלא גדול ביותר -- מהי הסיבה להילוך השמש במהירות עצומה כל כך, ללכת מידי יום ביומו מרחקים עצומים כל כך, כרחוק מזרח ממערב?!

ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם*י ש,כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם", אשר עפ"ז גדולה יותר התמיהה לפשר סיבוב השמש במהירות עצומה כל כך!

כלומר: אילו הי' גוף השמש בסוג הדומם -- הי' אפשר לומר שסיבת סיבובו במהירות עצומה היא מפני שנברא בטבע כזה. אבל ע"פ מ"ש הרמב"ם -- מובן, שגם סיבוב השמש צריך להיות קשור עם ענין של ,דעה

והשכל". ואפילו לולי דברי הרמב"ם -- הרי מצינו במדרשי חז'ל" - שישנם

מלאכים מנהיגים את החמה, והמלאכים הם בודאי בעלי דעה והשכל, וא"כ, בהכרח לומר שיש ביאור והסבר לכך שמנהיגים את החמה במהירות עצומה כזו!

ד. והביאור בזה:

26222 לקוטי

הילוך השמש הוא בחי' השתחוואה שלו**י בביטול גדול ונורא, כי הנה ידוע שיש לשמש חומר וצורה, גוף ונפש, וגופו סובב בהשתחוואה גשמית לפי שנפשו הרוחנית משתחווה בהשתחוואה רוחנית. וכמבואר שם שזהו ענין השירה שאומר נפש גלגל השמש בצאתו, כמ"ש*י ,וצבא השמים לך משתחווים", ובשעת השתחוואה שלהם אומרים שירה בקול רינה גדולה, כמ"שיי ,ברן יחד כוכבי בוקר".

וכמו כן מובן בנוגע לדרגא נעלית יותר --- המלאכים המנהיגים את השמש (כמוזכר לעיל).

וייל הביאור (בדא"פ): כאשר המלאך 7

הממונה להנהיג את השמש מתבונן בגודל זכותו לשרת את קונו עי"ז שימלא את תפקידו להנהיג את השמש, כלומר, שיודע ש,אלף אלפים ישמשוני' וריבוא רבבן קדמוהי יקומון"*י, וכתיב ,היש מספר לגדודיו" (ומשני בגמרא?: ש,אלף אלפים ישמשוני' -- מספר גדוד אחד, ולגדודיו אין מספר'), ומכל ריבוי המלאכים -- זכה הוא לתפקיד ושליחות להנהיג את השמש שתאיר בעולם, הרי מובן גודל ההתפעלות שלו, שכן, ,מלאך" הוא ,בעל התפעלות" בכלל::, ועאכו"כ כאשר מתבונן בכל הנ"ל, שאז מגיע לידי התפעלות גדולה ביותר, ואומר שירה בקול רינה גדולה!

ומצד גודל ההתפעלות שלו -- הרי שוב אין כל פלא שמנהיג את השמש במהירות גדולה כזו, אדרבה: הפלא הוא - מדוע אינו רץ במהירות גדולה יותר!... ולא עוד, אלא שהי' צריך לבוא לדרגת ה,שרפים", שמפני גודל ההתפעלות נשרפים ומתבטלים ממציאותם לגמרי!

ה עפ"ז יובז הטעם שיהושע הוצרך להעמיד את החמה והלבנה כדי לנצח במלחמה -- ,וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו":

האויבים שעמהם גלחמו בנ"י היו עובדי כוכבים ומזלות, שעבדו לשמש

ולירח ולכוכבים (שהם צבא הלבנה, -

שכן, ,ע"י שמיעט את הלבנה הרבה צבאי' להפיס דעתה":<) ולכל צבא השמים, ובלשון הכתוב": ,ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים" - ,לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהם

כו"יג, והנה, הסיבה לכללות הענין דעבודת כוכבים ומזלות היא -- ההשפעה

שנמשכת באמצעותם:

ידוע שכל הנמצאים של כל חלקי דצ'ח מקבלים חיותם והשפעתם באמצעות המזלות הקבועים ברקיע, כמו גלגל השמש וגלגל הירת, במ"ש3 ,ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים", היינו, שהתבואות גדלים ע"י

)2 )3 )4 )5 263השמש, ויש פירות ומיני זרעים שגדלים עִ'י הירח, וכיו"ב גידול דצ"ח הוא ע"י מזל המכה בו ואומר לו גדל*, כחות רוחניים, שפעולתם בגשם, מן השמש והירח והמזלות.

ולזאת הי' עיקר ע"ז בדורות הקדמונים לשמש וירח כוכבים ומזלות וכל צבא השמים, לפי שדורות הראשונים היו משיגים תוקף כח פעולת ההשפעה לכל חלקי העולם שהוא ע"י השמש והירת וכוכבים ומזלות, ולכן היו עובדים להם, כמבואר גם ברמב"ם': אודות טעותם של דור אנוש, שאז התחיל הענין דע"ז.

והנה, ההשפעה שנמשכת למטה באמצעות השמש, תלוי' בהילוך השמש דוקא -- שכן, הילוך השמש קשור עם ענין ההשתחוואה והביטול, אמירת השירה כו', אשר השתחוואה זו היא הגורמת השפעה והמשכה מלמעלה למטה, והז הן כל המשכות שפע גשמי שבחלקי דצ'ח שנמשכו מן השמש בעת סיבובה דוקא (כמבואר בארוכה בדרושים חנ"ל).

ולכן, כדי לנצת במלחמה עם אלו שעבדו לכוכבים ומזלות -- הי' צורך לבטל תחילה את ההשפעה והכת שמקבלים מהשמש והירח, עי"ז שמבטלים את הילוכם של השמש והירח, ענין ההשתחוואה אמירת השירה שלהם, שאז מתבטלת ההשפעה שנמשכת מהם, ומכיון שכן, יהי" בדרך ממילא הנצחון במלחמה על אלו שעובדים להם.

ו ע"פ האמור לעיל -- מובן דיוק הלשון ,שמש בגבעון דום", לשון שתיקה דוקא, ולא ,עמוד":

אילו הי' הצורך לפעול רק על גלגל השמש שיעמוד מהילוכו (כדי שלא ירד הלילה, שאז לא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון לילה) -- אזי הי' מספיק לומר ,שמש בגבעון עמוד":

אמנם, מכיון שהוצרך לעכב את ההשפעה הרוחנית הנמשכת מהשמש והירח ע"י התוכן הפנימי דהילוכם, שזהו"ע ההשתחוואה ואמירת השירה שלהם -- לכן אמר ,שמש בגבעון דום", לשון שתיקה, שפירושו, ,דום מלומר שירה**:, ובדרך ממילא -- עומד ולא מהלך, ,כל זמן שהוא דומם -- עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה**.

ובלשון המדרש": ,משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע -- מקלס להקביה, וכן אתה מוצא בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעוז דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה .. לכך א"ל יהושע דום".

עפ'ז מובן מארז"ל?3 שיהושע הראה לגלגל חמה ספר משנה תורה, ואמר לו, כשם שלא דממתי מזה, כך דום מלפנייי:

כדי לעכב ולמנוע את שירת המלאכים - שזהו"ע ,שמש בגבעון דום", ,דום מלומר שירה" -- יש לפעול ולהמשיך ענין נעלה יותר מזה.

וזהו מה שהראה לו ספר משנה תורה -- דמכיון שעסק התורה הוא למעלה 264206 לקוטי

יותר מבחי' השיר, לכן, ע"י עסק התורה (משנה תורה) יוכל להדים את השמש מלומר שירה.

וע"ד מ"ש בהפטרה דתג השבועות ,בעמדם?י תרפינה כנפיהן":

איתא במדרש": ,בעמדם תרפינה כנפיהם, בעמדם, וכי יש ישיבה למעלה . . שרפים עומדים ממעל לן*:, וכל צבא השמים עומדים:, ואת אמרת בעמדם -- אתמהא. ומה היא בעמדם -- בא עם דם, בשעה שישראל אומרים שמע ישראל המלאכים שותקין ותרפינה* כנפיהם".

כלומר, תיבת ,בעמדם" -- נדרשת נוטריקון: בא עם דם, פי' כשבאים (בא)

= ;> ישראל הנק'. עם. (עם. זו. יצרתי. .לי?)

לייחד שמו של הקב"ה ואומרים שמע ישראל, אזי דום, המלאכים שותקים"*.

וזהו ,בעמדם תרפינה כנפיהם" -- כי שירת המלאכים היא בכנפיים שמעופפים, כמ"שיי ,ובשתים יעופף", ודרשו חז"לי: שבהם אומרים שירה, ולכן, ,בעמדם", כשבא עם ישראל לייחד

שמו של הקב"ה, שאז המלאכים שותקים :

- אזי ,תרפינה כנפיהם".

וכז הוא בנדו"ד -- כפי שמסיים* שזהו אותו הענין ד,שמש בגבעון דום" - דמכיון שעסק התורה (משנה תורה)

הוא נעלה יותר משירת המלאכים, לכן, כשהראה יהושע לגלגל חמה משנה תורה, אזי שתק מלומר שירה (,דום'), ובדרך ממילא עמד מלכת -- ע"ד הענין ד,תרפינה כנפיהם", שמפסיקים לעוף בכנפיים (הליכה במהירות).

ח. והנה, לאחרי כל אריכות הביאור דלעיל בענין ,שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" -- יובן הקשר שבין הנס ד שמש בגבעון דום" שאירע בג' תמוז, עם הנס הנוסף שאירע בג' תמוז בדורות שלאח"ז -- התחלת הגאולה י"ב-י"ג תמוז:

תוכז הענין ד,שמש בגבעון דום גי

= הוא -- בעלותו של יהושע על כל עניני.

העולם, כולל השמש והירח כוכבים ומזלות וכל צבא השמים, עי"ז שבכחו לצוות ולפקוד על המזלות הרוחניים, מלאכים כו', דכל עניני העולם, ועד כדי כך, שלא זו בלבד שנפסקה ההשפעה על ידם לאוה"ע שעבדו להם (עובדי כוכבים ומזלות), אלא עוד זאת, שהם עצמם סייעו לבנ"י במלחמתם נגד אותם עובדי כוכבים ומזלות, שכן, ע"י עמידת החמה בגבעון (שתוכנה הפנימי -- הפסק באמירת השירה, וכתוצאה מזה - העדר ההשפעה בו), הי' נקל לבנ"י לסיים את נצחון המלחמה כיון שהיי אור היום.

ולכן, גם הכיבוש עצמו הי' באופז שלמעלה מדרך הטבע -- שכל אנשי המלחמה חזרו בשלום, מלבד ,כשלושים וששה איש"יי, או ,כשלושים וששה איש" (בכ"ף הדמיון), דקאי על ,יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין"*, 265שענין זה הי' מצד סיבה בלתי-רצוי", אבל לולי סיבה חיצונית זו, הי' הכיבוש כפי שהי' בזמן משה, ש,לא נפקד ממנו איש"יי, וזאת -- למרות ש,פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה"*י.

וזהו גם תוכן גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר שהתחלתה בג' תמוז:

הגאולה היתה באופן שלמעלה מהטבע, ולא עוד, אלא שהיתה באופן ד,הפה שאסר הוא הפה שתהתיר"", היינו, שאותם האנשים שאסרוהו, הם עצמם הוכרחו להסכים לשחרור וגאולה, ויתירה מזה -- שהוכרחו לסייע בענין השחרור והגאולה?י.

וכיצד נפעלה גאולה זו -- לא באופן של הסברה ושכנוע ע"י וויכוחים כו', כי אם בדרך ציווי ופקודה, ע"ד ובדוגמת הציווי ד,שמש בגבעון דום", כלומר, ציווי ופקודה על המזלות הרוחניים בו', אשר כתוצאה מזה נפעל כן למטה, ש(גם) אלו שאסרוהו, הם עצמם יהיו מוכרחים להסכים לשחרור וגאולה, ולא עוד, אלא לסייע בדברי.

ועפיז מובן הקשר בין בי הענינים (הנס ד,שמש בגבעון דום" והנס דהתחלת הגאולה) שאירעו בג' תמוז -- שאינם ב' דברים נפרדים שאין קשר ושייכות ביניהם, ובלשון חז"ל": ,מה

ענין שמיטה אצל הר סיני", כי אם ב' דברים שתוכנם אחד, כהמשך לשון חז"ל אודות הקשר ד,שמיטה" עם ,הר סיני" -- ש,כללותי' ופרטותי' ודקדוק" (דשמיטה) מסיני", כלומר, לא רק שייכות כללית (,כללותי") בלבד, בי ענינים של ,זכות", אלא גם שייכות פרטית (,פרטותיי") בתוכן העניו.

ט. ההוראה מכל האמור לעיל - בנוגע לעבודה בפועל*:

ההוראה הכללית שלמדים מענין הגאולה שהתחלתה בג' תמוז, היא -- שיש לעסוק בכל עניני החזקת והפצת היהדות מבלי להתפעל משום מניעות ועיכובים, ואז רואים שכל עניני העולם, כולל אומות העולם, וכן הכוכבים ומזלות כו', לא זו בלבד שאינם מונעים ומעכבים, אלא אדרבה -- הם עצמם מסייעים לעניני העבודה בתורה ומצוותי'.

והנה, הוראה זו שייכת (לא רק במדינות שבהם יש מניעות ועיכובים, רחמנא ליצלן, על עניני יהדות, אלא) גם במדינה זו:

נמצאים אנו -- בחסדי ה' -- במדינה של חסד, אשר לא זו בלבד שאינה גורמת קשיים ח"ו לעבודתם של בנ"י בקיום התומ"צ, אלא עוד זאת, שמסייעת לבנ"י בכל המצטרך להם בעניני יהדות, תורה ומצוותי'.

ועל זה באה ההוראה דג' תמו - שיהודי צריך לנצל את כחו לפעול על אוה"ע להוסיף עוד יותר בעזר וסיוע לבנ"י, שכן, כשם שעבודתם של ישראל צריכה להיות באופן ד,ילכו מחיל אל 266266 לקוטי חיל"י?, כמו כן צריך להיות גם העזר בזה, כמובן -- העזר וסיוע דאוה"ע באופן של הליכה ,מחיל אל חיל".

יי ויה"ר אשר בהמשך לדיבור אודות ענינים הקשורים עם ענין הגאולה,

-- גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר בג' תמוז (הקשורה עם הגאולה העתידה (כנ"ל ס"א)), וכן הענין ד,שמש בגבעון דום" בעת הכניסה לארץ בפעם הראשונה, אשר אילו זכו ישראל היו נכנסים לארץ באופן דגאולה שאין אחרי' גלות:? --

נזכה בקרוב ממש לגאולה השלישית -- גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

שאז תתגלה המציאות האמיתית דכל עניני העולם -- שכל ענינם אינו אלא ,בשביל התורה ובשביל ישראל?:5, עדי קיום היעוד* ,ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר",

והעיקר -- גאולה כפשוטה, בפועל ממש למטה מעשרה טפחים, במהרה בימינו ממש, כפס"ד הרמב"ם"'': ,מיד הן נגאלין".