261
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לרדוף אחרי האויב באישון לילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו וימתין עוד נוכח גבעון, במקום שהוא עומד"י'.
אמנם, ביאור זה אינו מספיק עדייו, שכן, אי משום הא -- לשם מה הוצרך להעמיד גם את הירח (;וירח בעמק אילון . . וירח עמד")? ובכלל -- ירת במקומו ושמש מאי אהני?
גם צריך להבין: מהו דיוק הלשון ,שמש בגבעון דום", לשון של שתיקה - לכאורה, כדי להעמיד את השמש שלא ילך מהלכו, מתאים יותר הלשון = ,עמוד" מאשר הלשון ,דום"?
והנה, בכללות הענין ישנו ביאור בתורת החסידות -- בדרושי אדמו"ר האמצעי:' ובדרושי אדמו"ר הצ"ציי, ובלשון שנשאלה בדרושים השאלה דלעיל - ,ויש להבין מה ענין שידום השמש קד שיקום גוי אויביו דוקא, וכי יתכן לומר שאם לא ידום השמש לא ה" גוי יקום אויביו, מה ענין זה לזה לכאורה, והלא לא מצינו בכל מקום שיהי' שייכות לניצוח המלחמה בשמש וירת להעמידם"?
ומבאר שכוונתו של יהושע באמרו ,שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" -- שרצה למנוע השפע לאומות העולם (שעמהם נלחמו בנ"י) העובדים לשמש ולירח, כוכבים ומזלות, ועי'ז יהי' בדרך ממילא הנצחון במלחמה, כמבואר שם בארוכה, וכפי שיתבאר לקמן תוכן ונקודת הדברים (,באותיות פשוטות").
ג. לכל לראש, יש לבאר הענין דמהלך גלגל השמש -- כמבואר בדרושים הנ"ל שבענין זה ישנו דבר פלא!:
ידוע בספרי התכונה אודות המהירות דמהלך גלגל השמש, אשר בסיבוב אחד הולך כמה רבבות כו' פרסאות עד אשר ערך מהלך ת"ק שנה סובב בכ"ד שעות היום, ולא ידעו טעם סיבובו במהירות עצומה כל כך, דלכאורה, הרי זה פלא גדול ביותר -- מהי הסיבה להילוך השמש במהירות עצומה כל כך, ללכת מידי יום ביומו מרחקים עצומים כל כך, כרחוק מזרח ממערב?!
ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם*י ש,כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם", אשר עפ"ז גדולה יותר התמיהה לפשר סיבוב השמש במהירות עצומה כל כך!
כלומר: אילו הי' גוף השמש בסוג הדומם -- הי' אפשר לומר שסיבת סיבובו במהירות עצומה היא מפני שנברא בטבע כזה. אבל ע"פ מ"ש הרמב"ם -- מובן, שגם סיבוב השמש צריך להיות קשור עם ענין של ,דעה
והשכל". ואפילו לולי דברי הרמב"ם -- הרי מצינו במדרשי חז'ל" - שישנם
מלאכים מנהיגים את החמה, והמלאכים הם בודאי בעלי דעה והשכל, וא"כ, בהכרח לומר שיש ביאור והסבר לכך שמנהיגים את החמה במהירות עצומה כזו!
ד. והביאור בזה:
הערות
חולין מ׳ א - הטקסט מספריא
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
גְּמָ׳ פְּסוּלָה – אִין, זִבְחֵי מֵתִים – לָא. וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט לְשׁוּם הָרִים, לְשׁוּם גְּבָעוֹת, לְשׁוּם נְהָרוֹת, לְשׁוּם מִדְבָּרוֹת, לְשׁוּם חַמָּה וּלְבָנָה, לְשׁוּם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְשׁוּם מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, לְשׁוּם שִׁילְשׁוּל קָטָן – הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים.
אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר לְהַר, הָא דְּאָמַר לְגַדָּא דְּהַר. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ רְבוּצָה לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד – אֲסָרָהּ. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵירוֹ לֹא אֲסָרָהּ, עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה – אֲסָרָהּ.
אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת בְּשַׁבָּת בַּחוּץ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, וְאִי אָמְרַתְּ: כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד אֲסָרָהּ – אַשְּׁחוּטֵי חוּץ לָא לִיחַיַּיב,
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid.
GEMARA: The mishna states that if one slaughters for the sake of mountains or other natural entities the slaughter is unfit. The Gemara infers: It is unfit, yes; with regard to offerings to the dead, i.e., to idols, it is not in that category. Apparently, the status of the animal is that of an unslaughtered carcass, from which benefit is permitted, and not that of an idolatrous offering, from which benefit is forbidden. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: With regard to one who slaughters for the sake of mountains, for the sake of hills, for the sake of rivers, for the sake of wildernesses, for the sake of the sun and moon, for the sake of stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, these are offerings to the dead, from which benefit is forbidden.
Abaye said: The apparent contradiction between the mishna and the baraita is not difficult. This mishna that teaches that the slaughter is not valid but benefit is permitted is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the mountain itself, which is not an idol. That baraita that teaches that the animal is an offering to the dead and benefit is forbidden is referring to a case where one says that he is slaughtering the animal for the sake of the angel of the mountain. The language of the baraita is also precise, as the mountain and the other natural entities are taught together with and therefore similar to Michael, the great ministering angel. Conclude from it that the tanna is referring to slaughter for the sake of a spiritual entity, not the mountain itself.
Rav Huna says: If the animal of another was prone before an idol, once one cut one siman, the windpipe or the gullet, he rendered the animal forbidden. He holds in accordance with that which Ulla says that Rabbi Yoḥanan says: Although the Sages said that one who bows to the animal of another does not render it forbidden, if he performed a sacrificial rite upon it he renders it forbidden. The case cited by Rav Huna involves an action of that kind, cutting one siman; therefore, the animal is forbidden.
Rav Naḥman raised an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: One who unwittingly slaughters an animal that was designated as a sin offering on Shabbat outside the Temple, for idol worship, is liable to bring three sin offerings: One for performing the prohibited labor of slaughtering on Shabbat, one for slaughtering a sacrificial animal outside the Temple, and one for slaughtering an animal for idol worship. And if you say that once he cuts one siman he renders the animal forbidden as an idolatrous offering, then let him not be liable to bring a sin offering for slaughter of a sacrificial animal outside the Temple courtyard,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יא תשא שיחה א מאותו ספר חולין מ, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ב מאותו ספר חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תשי"ג חולין מ, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון ה'תשי"ב חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה חולין מ, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה חולין מ, א
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמו, א חולין מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת יא חולין מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שט טלטול על ידי דבר אחר אם מותר בשבת חולין מ, ב