121

ט. הטבע עצמו "מסכים" לנס

כשם שבנס של "שמש בגבעון דום", הרי למרות שבחיצוניות התבטל אז מהלך השמש הטבעי, אך למרות זאת הגיע על ידי כך לשלמות טבע השמש עצמו, כדלעיל,

כך גם בנס של יום ג' תמוז תרפ"ז, שעם היותו נס גלוי שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בטבע עצמו, שאף הוא "הסכים" לנס.

כפי שכבר סופר כמה פעמים⁴⁵, שאותם אנשים אשר אסרו את הרבי, הם עצמם בעודם במלוא כוחם נאלצו לשחררו.

ואדרבה: כאן התבטא "חיבור עליונים ותחתונים" במדה רבה יותר מאשר ב"שמש בגבעון דום", כי גם בעת השחרור הם עדיין היו בתוקפם, ומפני עוצמתם במשרתם הם יכלו לצוות על שחרורו, שלא כ"שמש בגבעון דום", שבשעת הנס התבטל טבע הילוך השמש.

י. "ואתפלג קורח" מביא לידי "ואני הנה נתתי

לך..."

יש בכך ענין נוסף: הדרגה של ה"תחתונים" היתה בשנת תרפ"ז נמוכה הרבה יותר: דרגת ה"תחתונים" של הילוך השמש היא הרי "קילוסו של הקדוש־ברוך־הוא". ואילו מי שאסרו את הרבי על הרבצת תורה וחיזוק היהדות פעלו באופן שלהיפך מהקילוס – אך למרות זאת, אף הם סייעו מאוחר יותר בשחרורו, בעודם בתוקפם⁴⁶.

לפי זה מובן, שהנס של ג' תמוז תרפ"ז קשור ונרמז בפרשת קורח יותר מהנס של "שמש בגבעון דום". כי גם "ואתפלג קורח" הוא להיפך מהקילוס (שלא כמו "ויעש אלקים את הרקיע המבדיל", אשר נברא על ידי הקדוש־ברוך־הוא) – אך בכל זאת, גם "ואתפלג קורח" הביא למעלה של "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי", עד כדי כך ש"קורח" נעשה לפרשה בתורה.

יא. גם ההעלמות – מאת ה'

ההוראה הנלמדת בעבודתנו הרוחנית מכל האמור לעיל היא:

כאשר רואים לפעמים ענינים