272

22 לקוטי עוד לפני שבאים ללימוד התורה בכלל, כי אם, ענין האחדות"*, ,עשרה", היינו, למרות ש,אין דיעותיהם שוות"'י, נעשים מציאות אחת -- ,עדה"??,

ובזה גופא -- ,שיושבים", התיישבות וקביעות, היינו, שאחדות זו אינה רק ב,יום סגולה" (ובנדו"ד -- ייב תמוז), כי אם התיישבות וקביעות, בכל הזמנים

והמצבים, ,ועוסקים" -- עד לאחדות שחודרת בעניני העסק שלו כפשוטו, מבלי

לחשוש שעי"ז שיספר לחבירו מעניני העסק, עלול הדבר לפגוע בפרנסתו כו',

,בחורה" -- שסוכ"ס נעשית אצלם

0/0/00 האחדות גם בתורה, אף שאין דיעותיהן

שוות, ובהתחלת הלימוד והחינוך בזה אומרים לו שצ"ל בהבנה והשגה שלו9, ולא הביישן למד* וכו'.

ונמצא, שהעבודה דהפצת התורה והיהדות בשליחותו של בעל השמחה והגאולה צריכה להיות בכל האופנים - שהרי השלימות היא ,שילך" לכל הסוגים שבישראל, בכל מקום לפי ענינו.

והוראה זו מודגשת בקביעות דחג הגאולה בשנה זו (על מנת להמשיכה על כל ובכל השנים שלאת"ז, עד לפעם הבאה שתהי' קביעות זו, שאז יתוסף בזה עוד יותר) -- הן בקביעות בימי השבוע,

שתג הגאולה מתחיל ביום השבת ונמשך גם ביום ראשון (שהרי חג הגאולה אינו בי"ב תמוז בלבד, אלא נמשך גם לי"ג תמוז, ואדרבה: הגאולה בפועל ובגילוי (במציאות העולם) -- עיקרה בי"ג תמוז), והן בקביעות בפרשת השבוע -- בפרשת חוקת-בלק, כדלקמן.

ו. ביאור ההוראה מהקביעות דימי הגאולה בימי השבוע -- ביום השבת וביום ראשון:

ענינו של יום השבת הוא -- ,ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"", היינו, העילוי והשלימות דכל ימי השבוע שלפני השבת, וכן השפעת ברכה

השבת, ,מיני' מתברכין כולהו יומין"*. ויתירה מזה: לא זו בלבד שיום השבת הוא העילוי והשלימות דימי השבוע (שלפניו ושלאחריו), אלא עוד זאת, שיום השבת הוא באופן של הבדלה מכל ימי השבוע, ועד שיום השבת הוא באופן של עלי' למעלה מבחי' הזמן'י. ונמצא, שיום השבת מורה על אופן עבודה שלמעלה ממציאות העולם.

ולאידך, יום ראשון קשור דוקא עם מציאות העולם, ,בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"55, ,כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון . . הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי""יי, אלא,