שיחה א

הערות

עמוד 59

1. 1. לשון הרמב"ם במנין המצות בריש ספר היד מ"ע קנג. ועד"ז בסהמ"צ לפנינו מ"ע הנ"ל "לקדש חדשים (ס"א ולחשוב חדשים) ושנים וזו היא מצות קידוש החודש כו'". וכ"ה בהוצאת הרב העליר דספהמ"צ (וכגירסת ס"א). אבל בהוצאת קאפח: שצונו יתעלה בחשבון חדשים ושנים וזו היא כו'. ובחינוך ריש מצוה ד "לקדש חדשים ולעבר שנים ולקבוע מועדי השנה ע"פ אותו קידוש". וראה לקמן בפנים ס"ה ואילך.
2. 2. פרשתנו יב, ב.
3. 3. בראשית א, א. וראה תנחומא באבער בראשית יא. יל"ש עה"פ החודש (רמז קפז). גירסת מדרש לקח טוב ר"פ בראשית.
4. 4. ראה גם פרש"י פרשתנו יב, א "מצוה ראשונה". במדרשים הנ"ל ליתא "שהיא מצוה ראשונה כו'", אבל משמע שזוהי כוונת מדרשים הנ"ל, ורש"י הוסיפה, מפרטה לתוספת ביאור.
5. 5. "משא"כ מילה וגדה"נ .. שלא היו ציווין אלא ליחיד אינן נחשבות מכלל מצותי' כל זמן שלא נצטוו בם כל ישראל כו'" (רא"ם בפרש"י בראשית שם).
6. 6. להעיר מהוריות ח, יב: איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה הוי אומר זו עבודת כוכבים (ומקשה "והאמר מר עשר מצות נצטוו ישראל במרה" ואינו מקשה מהמצות שבפרשתנו ושהיא לפנ"ז). ובצפע"נ להריות שם: ועי' בספרי פ' שלח דר"ל במה שנצטווה אדה"ר. ולהעיר מרמב"ם רפ"ט מהל' מלכים על ששה דברים נצטווה אדה"ר על ע"ז כו' ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו. ואינו מפרט מצות קדה"ח.
7. 7. ובזוהר (ח"ג רנו, ב) פקודא קדמאה אנכי. ובזח"ב (רע"מ – כה, א) ולקחתם .. וידעתם כי אני ה' אלקיכם וגו' פקודא דא קדמאה דכל פקודין ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע לי' להקב"ה בכללא. ושם ע"ב: רזא דפקודא קדמאה למנדע לי' בכללא בגין דכתיב אנכי כו'. וראה תקו"ז ת"ל (עד, ב). – וראה "הרעיא מהימנא סהמ"צ" (להר"ר מרגלית) בריש הוצאתו דס' הזהר (ירושלים תש"ד יעוד) עיי"ש. וראה בארוכה לקמן ע' 135.
8. 8. כ"ה לשון הרמב"ם במנין המצות בריש ספר היד* (משא"כ בשאר המצות שלא פי' "המצוה
9. . ראה רמב"ם ס' המדע (ירושלים תשכ"ד) שגם בכמה דפוסים וכת"י מתחיל "מצוה ראשונה", אף שלפנ"ז נסמן "א" (כמו לפני שאר המצות), כבדפוסים שלפנינו. אלא שברמב"ם דפוס רומא ר"מ (ועוד דפוסים שהובאו שם) ליתא הסימון "א" לפני'. ושם הובאו נוסחאות שבמצוה הא' הוא כשאר השני'" וכו' – ובפשטות כי אז הי' צ"ל כן עד סופן). ולכאורה כוונתו להדגיש לא רק המנין – שהיא מצוה הא', אלא גם חשיבותה (ומרמז בזה ע"ד לשונו בריש ספר היד כדלקמן). ועד"ז כתב בריש מצות ל"ת דמנין המצות שלו. וראה שיחת י"ג ניסן תשמ"ה.

עמוד 59

1. 9. וכ"כ בריש ספר היד "לידע שיש שם מצוי ראשון". ובסהמ"צ לפנינו מ"ע א' – "בהאמנת... שנאמין כו'", אבל בהוצאת קאפח, גם שם: בידיעת .. שנדע כו' (וראה גם בהנסמן בהוצאת העליר שם). וראה לקו"ש חי"א ע' 339 בהערה. ואכ"מ.
2. 10. יתרו כ, ב.
3. *. להעיר מתניא קו"א ד"ה הנה (קסב, א) "מצות האהבה .. הנמנית ראשונה בתרי"ג מצות כמ"ש הרמב"ם ז"ל שהיא מיסודי התורה כו'".
4. 11. ולהעיר שזהו גם דיבור הראשון דעשרת הדברות – מצוה ראשונה שבזמן מ"ת. וראה פירוש המשניות להרמב"ם ספ"ז דחולין.
5. 12. ראה ספהמ"צ להצ"צ מצות האמנת אלקות בתחלתה.
6. 13. ריש הלכות יסוה"ת.
7. 14. ולהעיר שלדעת הזהר (רע"מ) ח"ב המצות שמתחיל: א' לידע – וליתא "מצוה ראשונה ממצות עשה" (ועד"ז הם השינויים ברמב"ם בריש מל"ת שבמנין המצות). (שבהערה 7) "וידעתם כי אני ה' (שבר"פ וארא) .. פקודא דא קדמאה".
8. 15. ברכות רפ"ב בנוגע לק"ש. וראה עד"ז מכילתא יתרו (כ, ג) – בשייכות לעשה"ד.
9. 16. ולהעיר מספר המצות להרמב"ם מ"ע ב.
10. 17. וגם להמסקנא שהתחלת התורה היא מבראשית הרי בסדר "תורה" (- הוראה, מצוות) היא (כנ"ל) "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל" (ראה לעיל הערה 5).
11. 18. יב, ב בפי' הארוך. וראה גם בפי' הקצר.

עמוד 60

1. 19. והאריך בזה בהקדמתו לפי 'עה"ת ב"הדרך הב'", ומסיים "וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבע"פ, שהיא שמחה ללב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות כו'", ועד"ז הוא בס' העבור שלו ב"סוד העבור".
2. 20. ראה רמב"ם בריש הקדמתו לספר היד.
3. 21. ראה בארוכה אברבנאל כאן ד"ה והלימוד הג' ואילך. וראה צל"ח בפתיחה למס' ברכות בסופה בפי' הסימן "זמן נקט".
4. 22. ירושלמי כתובות פ"א ה"ב. וש"נ. והובא להלכה בש"ך (ושו"ע אדה"ז) יו"ד סקפ"ט סקי"ג (סקכ"ג).
5. 23. תהלים נז, ג.
6. 24. עה"פ שם בד"ה הב'.

עמוד 61

1. 25. ע"ד החסידות ראה לקו"ש חט"ז [המתורגם] ס"ע 517 ואילך. חכ"א [המתורגם] ע' 73 ואילך. ועוד.
2. 26. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 226 ואילך. ובכ"מ.
3. 27. ראה שמו"ר עה"פ כאן (פט"ו, כד).
4. *. יחזקאל מו, א.
5. 28. ראה פרש"י חגיגה יז, ב ד"ה וקדש חדש – "למוספין" (ובא ביחד עם "(מנה ימים) וקדש עצרת", ובפרש"י "בקרבנות"). ובלבוש או"ח (ר"ס תיז) "יום שיש בו קדושה הוא יותר משאר ימי החול כיון שמביאין בו קרבנות מוספין כמו ביו"ט".
6. 29. ישעי' סו, כג. וגם עתה עד"ז (זח"ג ע, ב. ובכ"מ – כנסמן במ"מ לזהר – ניצוצי זוהר ועוד). וראה שו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' עט. הובא להלכה במג"א או"ח סתי"ז סק"ב): וכשם שאין תחנה ברגלים כך אין תחנה בר"ח .. הנוהגין להתענות ערב ר"ח ג"כ מרבים בכבוד הלילה ויום המחרת, שהרי הקישו הנביאים ר"ח לשבת בכמה מעלות טובות גבי שער החצר הפנימית ויבא כל בשר להשתחוות, והתורה הקישתהו למועדי השמחה לתקוע בחצוצרות על הקרבן וכו' ותנן ר"ה כו' ראש ב"ד אומר מקודש .. קבעו לו חתימה שוה לרגלים כו'.
7. 30. הל' קדה"ח פ"א ה"ה.
8. 31. שם פ"ב סה"ח.

עמוד 62

1. 32. חינוך שבהערה 1. וראה רמב"ם שם פ"א ה"ז. ספ"ב. ועוד.
2. 33. ברכות מט, א.
3. 34. שער היחוד והאמונה פ"ז (פב, א).
4. 35. לקו"ת ברכה צח, א.
5. 36. בהבא לקמן ראה גם לקו"ש ח"כ ע' 333. וש"נ.
6. 37. ראה גם המשך תער"ב ח"א ע' שלט: דכל מה שנתהווה ה"ז בבחי' זמן דלבד זאת שנתהוו מן ההעדר להוי' הרי הי' זמן שלא היו ונתהוו ונתחדשו.
7. 38. רמב"ם שם פ"ב ה"ח וכדעת ראב"צ סנהדרין יו"ד, ב (וש"נ).
8. 39. רמב"ם שם פי"ח ה"ח. וראה מנ"ח מצוה ד בתחלתה ד"ה והנה מצוה זו, דענין זה הוא לכו"ע – כי מה שמצוה לקדש "על הראי'", הוא ענין בפ"ע מזה שהב"ד אין מקדשים (אומרים מקודש) אלא חודש שנראה בזמנו.
9. 40. וכמ"ש במנין המצות שלו (נסמן בהערה 1). משא"כ לדעת הרמב"ן (בהשגותיו שם שורש א) שעיבור שנים הוא מצוה בפ"ע ולמדין משמור את חודש האביב (כדעת הבה"ג. וכ"ה לדעת הסמ"ג מ"ע מו, מז) – הובאו בחינוך שם. וראה בארוכה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע נו בתחלתה. וראה שם ד"ה ולכן (רלו, א־ב) שתמה בזה שלא הזכיר הרמב"ם בהל' קדה"ח העשה בעיבור שנים.

עמוד 63

1. 41. הל' קדה"ח פ"ה, ה"ב.
2. 42. וראה גם מ"ש בסהמ"צ שבהערה 1.
3. 43. כ"כ בדפוסים שלפנינו, וכן במנין המצות "על סדר הלכות" בריש ספר היד (אבל בס' המדע – ירושלים, תשכ"ד – שם "באיזה" בתיבה אחת).
4. 44. פ"א ה"ז.

עמוד 64

1. 45. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 208 – דוגמא (ונפק"מ) בהלכה.
2. 46. כתורת הה"מ – הובא בסידור שער הק"ש (עה, סע"ד ואילך). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ס"ע 64 ואילך. וש"נ.
3. 47. תהלים קד, יט. וראה שמו"ר עה"פ כאן (פט"ו, כב) בסופו: לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל כו' .. עמד דוד ופירש כו'. וראה ב"ר רפ"ו.
4. 48. להעיר מפס"ד הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד) ד"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כו' עשה מצוה אחת כו' הכריע כו' ואת כל העולם כולו".
5. 49. וראה בארוכה בהקדמת הרמב"ם לפיה"מ (ד"ה אחר כן ראה להסתפק) שמבאר בארוכה איך "שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו", וממשיך לבאר, שכל מין המדבר גופא נברא בשביל החכם השלם שיוכל לעסוק בחכמה האלקית ובמעשה הטוב. עיי"ש בפרטיות החילוקים באופן השימוש בכל דבר בשביל החכם (בפרט, והאדם בכלל).
6. 50. ראה שבת (קל, א): כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל (לאיזמל של מילה – פרש"י שם).
7. 51. שמצ"ע (בריאתו באופן) שהוא המשך אחד, ועד שבכמה עניני תורה הוא נקודה אחת (ראה צפע"נ מהד"ת כח, ב. מד, ב. שו"ת צפע"נ (דווינסק) ח"ב סל"ב. מפענח צפונות פ"ג). ועפ"ז יומתק הא ד"התורה לא תהי' מוחלפת" (ראה רמב"ם רפ"ט מהל' יסוה"ת. הל' מלכים פי"א סה"ג. פיה"מ סנה' הקדמה לפ' חלק היסוד התשיעי).
8. 52. מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד (ב"ב קכא, א. נדרים עח, ריש ע"ב). וראה רשב"ם ב"ב "שהיו מקדשים את החודש ע"פ הראי' ומתוך כך מתקדש מועד בזמנו כו' אבל המועדים עצמן לא היו מקדשים כ"א החדשים .. וזהו תיקון המועדות וקדושתן" (וראה רשב"ם שם ד"ה שבת בראשית). ועד"ז מובן בפי' הרא"ש ור"ן נדרים שם. אבל ברשב"א בשם הר"ח (הובא בשטמ"ק ב"ב שם) "שמעינן מינה שהמועדים צריכים קידוש בית דין לקבעם ולומר המועד ביום זה המקודש". וראה לשון הרמב"ם שם ספ"ה "זה שאנו מחשבין בזה"ז כו' ואומרין שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני כו' וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהי' ר"ח או יום טוב". אבל בזה אין המדובר בקידוש (ע"פ ראי') רק בקביעות ע"פ חשבון. ובסהמ"צ שם: מפני שב"ד הגדול שבא"י כבר קבעוהו זה היום ר"ח או יו"ט ומפני אמרם שזה היום ר"ח או יו"ט יהי' ר"ח או יום טוב בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראי' כמו שבא בפירוש אלה מועדי ה' .. כלומר שיאמרו הם שהם מועדות. וראה לשון הרמב"ם שם ה"ז. ואכ"מ. וראה לקמן הערה 54.

עמוד 64

1. 53. רמב"ם שם פ"א ה"ו.
2. 54. דהרי פשוט דגם על זה"ז אומרים קדושת מועדות מסורה לב"ד (ל' המכילתא תשא לא, טו) וישראל דקדשינהו לזמנים (ברכות מט, א). וראה השגות הרמב"ן לסהמ"צ שם בסופו.
3. 55. ראה רשב"ם ב"ב שם.
4. 56. ל' הרמב"ם שם ה"ז. וראה מנ"ח שם בתחלתו דלדעת הרמב"ם גם החשבון צ"ל בא"י דוקא.
5. *. ולהעיר מחגיגה שם: אמרה תורה מנה ימים וקדש חודש מנה ימים וקדש עצרת (דאתקש זל"ז). וראה תוד"ה אמרה שם.
6. 57. להעיר על יתירה מזו מסה"מ קונטרסים (ח"א רכו, ב) שע"י המשלים כו' מדברים גשמיים "מברר ומזכך הנה"א את חלקו בעולם והיינו הדברים הגשמי' אשר ע"י משיג אלקות ה"ה רואה בהם ענין האלקי והיינו מה שרואה פרטי הנמשל בהמשל ואיך שהו דבר אחד ממש כו'", עיי"ש בארוכה.

עמוד 65

1. 58. אבות פ"ב מי"ב.
2. 59. משלי ג, ו.
3. 60. פל"ד.
4. 61. עפ"ז יש לומר הכוונה ב"ישראל דקדשינהו לזמנים" במובן הרחב, לא רק ר"ח והימים טובים, אלא לכל המשך הזמן.
5. 62. ראה טז, א.
6. 63. ראה פירוש לרמב"ם שם.
7. 64. בה"ב שם.

עמוד 66

1. 65. פ"ד סה"ד.
2. 66. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ס"ע 103 ואילך.
3. 67. ובסה"מ שם בסופו: ואמרו שמור את חודש האביב הורה כי שנתנו ראוי שנשמור בה פרקי השנה, ולכן תהי' שמשית. ובהוצאת קאפח "ולפיכך יהיו שנות חמה".
4. 68. רמב"ם שם פ"ו ה"י. וראה שם הי"א: נמצא במחזור שהוא כזה .. והשנים שני החמה.
5. 69. ראה רמב"ם שם ה"ד החשבון בדיוק.
6. 70. ראב"ע עה"פ כאן.
7. 71. ראה רמב"ם שם פ"ד ה"א. כפשוטו76.

עמוד 67

1. 72. ע"פ הנ"ל יומתק מאמר רבי שמלאי (מכות כג, סע"ב) תרי"ג מצות .. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה [וברמב"ם בהקדמתו לספר היד בסופה: מצות ל"ת שלש מאות וששים וחמש סימן להם מנין ימי שנת החמה. יתרה מזה בהקדמתו לסהמ"צ "מצות ל"ת שס"ה מספר ימי השנה השמשית" (ואח"כ מוסיף "וזה המספר נזכר .. בסוף גמרא מכות .. כנגד ימות החמה" היינו שזהו פי' מרז"ל זה)]. ולהעיר מרש"י (ריב"ן) מכות שם ד"ה שס"ה "שבכל יום מזהירין עליו שלא לעבור". ובתנחומא תצא ב: ושס"ה מצות ל"ת כמנין ימות החמה ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך .. אל תעבור בי כו' [הובא ג"כ בסהמ"צ לרמב"ם שם: ואמרו ג"כ על דרך הדרש .. מצות ל"ת מספר ימי השנה כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עבירה].
2. 73. נוסף על "הרואה חמה בתקופתה .. אומר ברוך עושה בראשית" (ברכות נט, רע"ב) אבל זה אינו בכל שנה אלא "כל כ"ח שנין" (ברכות שם. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ח).
3. 74. כריתות ו, סע"א. ירושלמי יומא פ"ד, ה"ה.
4. 75. שקלים פ"ד מ"ה. כריתות שם.
5. 77. ראה לקו"ש ח"י ע' 2 ואילך. ח"כ [המתורגם] ע' 2 ואילך. וש"נ.
6. 78. בראשית א, כח.
7. 79. סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג.
8. 76. וכן המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חודש (משנה ערכין לא, א), ולדעת רבי (שם) "ליתן לו שנה ועיבורה", "בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שנת לבנה וימים שיתירים בשנת (שנת) חמה על שנת לבנה (דהיינו) אחד עשר יום שמהם אנו מעברים את השנה" (פרש"י שם) – אבל זהו בענין דרשות.

עמוד 68

1. 79.
2. 80. רמב"ם הל' מלכים רפי"א ובסוף הפרק שם.
3. 81. ישעי' א, כו. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 109 הערה 74.
4. 82. רמב"ם הל' קדה"ח פ"א ה"ח. וראה שם רפ"ה וסוף פ"ה. ובארוכה בסהמ"צ שם. ועפ"ז מובן הקשר גם לפשוטו דפרש"י ב"מה טעם פתח בבראשית" בנוגע לארץ ישראל, כי גם מצות קדה"ח, "שאין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י" (שם רפ"ה) וגם ה"חשבון שלנו" הוא רק "לידע יום שקבעו בו בני ארץ ישראל" (שם ספ"ה) מורה שיהי' תמיד בנ"י בארץ ישראל "ולא ימחה (משיחות ש"פ תזריע תשי"ז, שבת בראשית (התוועדות ב') תשד"מ) אותות* האומה מכל וכל" – ראה סהמ"צ שם. שו"ת חת"ס יו"ד סרל"ד. וראה צפע"נ לרמב"ם ספ"ה שם.
5. 83. ראה רמב"ם שם פ"ה ה"א ד"קביעות ר"ח ע"פ הראי' ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכין באר ישראל שנתנה להם הסנהדרין רשות". ועד"ז בסהמ"צ שם. (אבל ראה ה"ג שם. וראה בארוכה השגות הרמב"ן לסהמ"צ שם. ושקו"ט בכ"מ בישוב דעת הרמב"ם. ואכ"מ).
6. 84. ע"ז ח, סע"ב. וש"נ. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ד הי"א־יג. ולדעת הרמב"ן (שבהערה הקודמת) "בטלו כל הדינין התלויין בב"ד הגדול".
7. 85. ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. מכילתא ס"פ יתרו (ר"פ משפטים). משפטים כא, יד. פרש"י ר"פ משפטים. וראה תו"ש שם וש"נ.
8. . בהוצאת קאפח: ולא ישרש את שארית האומה לגמרי.