65

החודש היא "מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל":

היישום של "בשביל התורה ובשביל ישראל" בעניני הבריאה בכלל אינו באופן ישר וגלוי בכל הבריאה כולה. יש חפצים ההופכים בעצמם לקדושה או מצוה, או לתשמישי קדושה ולתשמישי מצוה, או פחות מכך, דברים שאדם עושה לשם שמים⁵⁸ או באופן של "בכל דרכיך דעהו"⁵⁹. ויש דברים שהם רק מכשיר (הכנה למצוה) או מכשיר למכשיר, ואף רחוק יותר מכך, עד לחפץ שבאופן ישר וגלוי אין שום קשר בינו לבין יהודי או לתורה, ורק על ידי פעולה באחד הפרטים של מין זה, מתעלה המין כולו,

בדומה להסברו של אדמו"ר הזקן בתניא⁶⁰ לגבי הקרבנות, שעל ידי הקרבת בהמה אחת "היה כל החי עולה לה' .. וכל הצומח על ידי עשרון סולת אחד בלול בשמן...", ובדומה לכך, ויותר מכך, בענין הצדקה, אשר "חומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך".

אך בענין הזמן, מצות קידוש החודש מחייבת את בית הדין "לחשב ולידע ולקבוע באי זה יום תחילת כל חודש מחדשי השנה" – המצוה והפעולה של ישראל – של בית הדין – נעשית בזמן החודש כולו⁶¹ באופן ישר וגלוי.

י. שנת לבנה או שנת חמה?

לפי זה יש לבאר את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות קידוש החודש: "והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר⁶² שמור את חודש האביב". המשמעות הפשוטה של דברים אלה היא⁶³: בתחילת ההלכה נאמר ש"חדשי השנה הם חדשי הלבנה", כלומר, שחודש איננו החלק האחד מתוך שנים עשר חלקי שנת החמה, אלא אלה הם חדשי הלבנה, הנמשכים בערך עשרים ותשעה ימים ומחצית היום.

ועל כך ממשיך הרמב"ם ואומר, שלמרות זאת, כיון שפסח צריך לחול בחודש האביב, ותקופות השנה נקבעות לפי מהלך החמה, ששנת חמה ארוכה בכאחד עשר יום משנת הלבנה, מחשבים את השנים לפי מהלך החמה, ולכן בכל שנתיים או שלוש שנים צריך בית הדין לעבר את השנה, כפי שממשיך הרמב"ם בהלכה הבאה⁶⁴. וכפי שמבאר הרמב"ם בפרקים הבאים, ש"הדברים שהן העיקר שמעברין