67
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
החמה72 – שס"ה ימים73, ולדוגמא: הקטורת "היתה נעשית (בכל שנה ובכל השנים) שס"ה מנה .. כנגד ימות החמה"74 – למרות שעל ידי כך היו חייבים לאחר מכן לפדות את השיריים ולהורידם מקודש לחול75, ולשם כך יש צורך להיות "מחשבין .. שני חמה"
יב. קדושת המקום וקדושת הזמן
לפי כל האמור לעיל מובן גם הקשר בין "פתח בבראשית .. כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" לבין "החודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל", וכאמור לעיל בסעיף ג, ששני הענינים קשורים ביניהם:
הענין של "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" – כיבוש ארץ ישראל – רומז ומצביע גם על77 "וכבשוה"78 – כיבוש גשמיות העולם, ישראל "כובשים" את הגשמיות והופכים אותה לקדושה, בדומה לארץ ישראל, ארץ הקודש. כלומר, זוהי המשכת קדושה במקום.
וזהו הקשר למשמעות של "החודש הזה לכם", המצביעה על המשכת הקדושה בזמן, שלמרות שה"זמן" הוא חלק מן הבריאה, כך שאי אפשר להאריכו או לקצרו, והוא מוגבל במגבלותיו – עבר הווה ועתיד – באופן שווה לכולם, למרות זאת הופכים אותו ישראל לחפצא של תורה ומצוות. ולא רק את "חדשי הלבנה" אשר "ישראל מונין ללבנה"79, משום שהם דומים ללבנה, ואשר קשורים ישירות אל המועדים, אלא גם את "שני החמה", הקשורות, לכאורה, לאומות העולם
הערות
- 72. ע"פ הנ"ל יומתק מאמר רבי שמלאי (מכות כג, סע"ב) תרי"ג מצות .. שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה [וברמב"ם בהקדמתו לספר היד בסופה: מצות ל"ת שלש מאות וששים וחמש סימן להם מנין ימי שנת החמה. יתרה מזה בהקדמתו לסהמ"צ "מצות ל"ת שס"ה מספר ימי השנה השמשית" (ואח"כ מוסיף "וזה המספר נזכר .. בסוף גמרא מכות .. כנגד ימות החמה" היינו שזהו פי' מרז"ל זה)]. ולהעיר מרש"י (ריב"ן) מכות שם ד"ה שס"ה "שבכל יום מזהירין עליו שלא לעבור". ובתנחומא תצא ב: ושס"ה מצות ל"ת כמנין ימות החמה ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך .. אל תעבור בי כו' [הובא ג"כ בסהמ"צ לרמב"ם שם: ואמרו ג"כ על דרך הדרש .. מצות ל"ת מספר ימי השנה כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עבירה].
- 73. נוסף על "הרואה חמה בתקופתה .. אומר ברוך עושה בראשית" (ברכות נט, רע"ב) אבל זה אינו בכל שנה אלא "כל כ"ח שנין" (ברכות שם. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ח).
- 74. כריתות ו, סע"א. ירושלמי יומא פ"ד, ה"ה.
- 75. שקלים פ"ד מ"ה. כריתות שם.
- 77. ראה לקו"ש ח"י ע' 2 ואילך. ח"כ [המתורגם] ע' 2 ואילך. וש"נ.
- 78. בראשית א, כח.
- 79. סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג.
- 76. וכן המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חודש (משנה ערכין לא, א), ולדעת רבי (שם) "ליתן לו שנה ועיבורה", "בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שנת לבנה וימים שיתירים בשנת (שנת) חמה על שנת לבנה (דהיינו) אחד עשר יום שמהם אנו מעברים את השנה" (פרש"י שם) – אבל זהו בענין דרשות.
משנה תורה, הלכות ברכות י׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ארבעה צריכין להודות חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים ויורדי הים כשעלו והולכי דרכים כשיגיעו לישוב וצריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים שנאמר וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו וכיצד מודה וכיצד מברך עומד ביניהן ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב וכל השומעין אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה.
תלמוד ירושלמי יומא ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
משנה: בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פַּרְס בְּשַׁחֲרִית וּפַרְס בֵּין הָעַרְבַּיִם וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו. בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה: בְּכָל יוֹם הַכֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ וְהַיּוֹם עוֹלִין בָאֶמְצַע וְיוֹרְדִין בָּאֶמְצַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב:
הלכה: פִּיטּוּם הַקְּטֹוֹרֶת. הַצֳּרִי וְהַצִּפּוֹרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מְנָה. מוֹר וּקְצִיעָה שִׁיבּוֹלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מְנָה. קוֹשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר. קִילּוּפָה שְׁלֹשָׁה. קִינָּמוֹן תִּשְׁעָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּחָמֵשׁ מָנִים הָיוּ כְּנֶגֶד יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּשְׁלֹשָׁה שֶׁלְאוֹתוֹ הַיּוֹם. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו. כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעַת קַבִּין. יֵין (קפניסין) [קַפְרִיסִין] שָׁלֹשׁ סְאִין וְשָׁלֹשׁ קַבִּין. אִם אֵין לוֹ יֵין (קפניסין) [קַפְרִיסִין] מֵבִיא חֲמַר חִיוַּורְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. אַף (קפרת) [כִּיפַּת] הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. חִסַּר בָּהּ אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ חַיָיב מִיתָה.
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא (סְרַף) [שְׂרָף] שֶׂלְעֲצֵי (הַקְּטָב) [הַקְּטָף]. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הָיְתָה בָאָה. שֶׁבָּהּ שָׁפִין אֶת הַצִּפּוֹרֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא נָאָה. יֵין (קפניסין) [קַפְרִיסִין] לְמָה הִיא בָאָה. שֶׁבָּהּ (שָׁפִין) [שׁוֹרִין] אֶת הַצִּפּוֹרֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ. אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין רֵיחַ רַע לָעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וּכְשֶׁהָיָה מֵידֵק הָיָה אוֹמֵר. הָדֵק הֵיטֵב. הָדֵק הֵיטֵב. שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. חִיסַּר בָּהּ אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ אוֹ שֶׁנָּתַן בָּהּ מְעַט דְּבַשׁ הָיְתָה פְסוּלָה. לֹא נָתַן לְתוֹכָהּ מֵלַח אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן נִתְחַיֵיב מִיתָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְעוֹבֵר מִשׁוּם הָכְנָסָה יְתֵירָה.
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. הַפַּטָּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלֵם הָיוּ אוֹמְרִים. אִילּוּ הָיָה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מְעַט דְּבַשׁ לֹא הָיָה כָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּרֵיחָהּ.
תַּנֵּי. פִּיטְּמָהּ חֶצְיָים כְּשֵׁירָה. שִׁילֵּשִׁים וּרְבָעִים לֹא שָׁמָעְנוּ. רִבִּי אוֹמֵר. כְּמִידָּתָהּ הָיְתָה כְשֵׁירָה. ודָא דְאַתְּ מַר. פִּיטְּמָהּ חֶצְיָים כְּשֵׁירָה. חֲצִי כָל סַמְּמָן וְסַמְּמָן. אַחַת לְשִׁשִּׁים לְשִׁבְעִים שָׁנָה הִיא הָיְתָה בָאָה חֶצְיָים מִן הַשְׁיֵרִיים. הָדָא הִיא מוֹתַר הַקְּטוֹרֶת מַה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ.
תַּנֵּי. הִקְטִיר כְּזַיִת בַּחוּץ חַיָיב. פָּחוּת מִכְּזַיִת בִּפְנִים פָּטוּר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. נִפְטְרוּ הַצִּיבּוּר יְדֵי חוֹבָתָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מִן מַה דְתַנֵּי. הִקְטִיר כְּזַיִת בַּחוּץ חַיָיב. מִינָּהּ אַתְּ שְׁמַע. פָּחוּת מִכְּזַיִת בִּפְנִים פָּטוּר.
דַּקָּה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק. אִם כֵּן לָמָּה נֶּאֱמַר דַּקָּה. שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מַפְרִישׂ שְׁלֹשֶׁת מָנִים מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּמַחֲזִירָן לַמַּכְתֶּשֶׁת כְּדֵי לְמַלָּאוֹת מִמֶּנָּה חָפְנָיו כְּדֵי לְקַיֵים בָּהּ דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חוּץ מִקִּידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ מִקִּידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹנָה. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ הָיוּ רְאוּיִין לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. פָּתַר לָהּ. חוּץ מִקִּידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵה. הַכִּיוֹר וְהַכָּן מְעַכְּבִין. פָּתַר לָהּ. מְקוֹמַן מְעַכֵּב.
משנה שקלים ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
מותר הקטרת מה היו עושין בה. מפרישין ממנה שכר האומנין. ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה:
בראשית רבה ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן גְּדוֹלִים, הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אוֹתָם, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אֶתְמְהָא, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב (במדבר כח, טו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כָּךְ פְּגָמוֹ הַכָּתוּב, הַנִּכְנָס שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִלְּעָאי אָמַר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁיְהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה. אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא סִימָן טַב, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מַה חַמָּה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, כָּךְ עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָה, מַה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. רַב נַחְמָן אָמַר כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל, מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס, א ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וגו'.
רש"י על בראשית א׳:כ״ח - הטקסט מספריא
וכבשה. חָסֵר וָי"ו לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַזָּכָר כּוֹבֵשׁ אֶת הַנְּקֵבָה, שֶׁלֹּא תְהֵא יַצְאָנִית, וְעוֹד לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא הָאִשָּׁה:
וכבשה AND SUBDUE IT — The word lacks a ו after the ש so that it may be read as meaning: and subdue her (i. e. the woman), thereby teaching you that the male controls the female in order that she may not become a gad-about; teaching you also that to the man, whose nature is to master, was given the Divine command to have issue, and not to the woman (Yevamot 65b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.