שיחה ב

172שיחה ב

א. "וקרקר כל בני שת"

בנבואה האחרונה של בלעם בפרשתנו, כאשר מדובר בעיקר על התקופה שלאחר ביאת המשיח, "באחרית הימים"¹ – וכלשון הרמב"ן²: "והנבואה הזאת לימות המשיח היא"³, שזוהי המשמעות של "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל"⁴, הוא מלך המשיח⁵ – מסיים הכתוב: "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת".

לגבי המשמעות של "וקרקר כל בני שת" ישנם, באופן כללי, שני פירושים: א) תרגום אונקלוס מבאר: וישלוט בכל בני אנשא⁶. ב) אבן עזרא מפרש: "כמו מקרקר קיר⁷ והטעם הורס", כלומר, משמעות של הרס וחורבן⁸ וכך מובן גם מתרגום יונתן בן עוזיאל ומתרגום ירושלמי, אשר בתרגומים אלו⁹ מודגש כאן ענין הביטול וההרג של האומות¹⁰.

לכאורה, שני הפירושים חלוקים ביניהם לגבי השאלה אם תשארנה אומות העולם לעתיד לבוא אם לאו.

ותמוה: כיצד ייתכן לומר שלעתיד לבוא ייהרסו וייחרבו "כל בני שת" – השמדה של כל האומות – והרי יש 172נבואות מפורשות במספר מקומות אודות האומות והגויים לעתיד לבוא¹¹, החל מהפסוקים שבתחילת דברי ישעיהו¹²: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'... ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה... ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים...", עד¹³ לנבואה שבסוף ישעיהו¹⁴ "לקבץ את כל הגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי... והגידו את כבודי בגוים והביאו...". וכן הנבואה¹⁵ "אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד". וכן במספר מקומות בדברי הנביאים¹⁶.

ב. "יכרתו יגועו" – כל אומות העולם?

בספר זכריה¹⁷ מופיעה הנבואה: "והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו^* והשלישית יותר בה". על כך נאמר במדרש¹⁸ שהשליש ("השלישית") שישאר "אלו ישראל". לפי זה יוצא, שלעתיד לבוא הגויים "יכרתו ויגועו".

ולפי זה אפשר לומר, שפירושו של אבן־עזרא על "וקרקר כל בני שת" הוא בהתאם לנבואה זו בזכריה.

אך על ידי כך מתעוררת השאלה שלעיל על נבואה זו: כיצד מתאימה הנבואה בזכריה לנבואות הרבות שהוזכרו לעיל, שלעתיד לבוא יהיו גויים ואומות?

בגמרא¹⁹ ישנה מחלוקת בין ריש לקיש לבין רבי יוחנן לגבי המשמעות של "והשלישית בה יותר": ריש לקיש אומר "שלישי של שם. אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (=אין הקדוש־ברוך־הוא רוצה שתאמר כן), אלא אפילו שלישי של נח" (כלומר, חלק גדול יותר, שליש מכלל אנשי העולם יישארו). ויש פירוש בדברי 173הראשונים²⁰, שהמחלוקת בין ריש לקיש לבין רבי יוחנן היא – אם גם הגויים נכללים בחלק של "שלישית יותר בה", ולפי דברי רבי יוחנן יוצא ש"אומות העולם קא קפיד נמי" (=גם על אומות העולם מקפיד שלא יכרתו כולן)²¹.

אך עדיין קשה –

– בנוסף לכך שלפי מפרשים אחרים²², וכן נראה גם מפירוש רש"י²³, המחלוקת ביניהם היא רק לגבי ישראל²⁴ – אם גם ישראל נכללים בחלק של "פי שנים בה יכרתו", ודברי רבי יוחנן "לא ניחא למרייהו" אמורים רק על ישראל²⁵ –

הרי לפי ריש לקיש, לכל הדעות יכרתו כל אומות העולם²⁶, "יגועו"²⁷.

ג. סדר גילוי המשיח חשוב להלכה

ענין זה, אם לעתיד לבוא יהיו אומות העולם, איננו דיון רק לגבי פירוש הפסוקים, אלא זהו גם ענין הלכתי:

הרמב"ם פוסק בספרו היד החזקה, בהלכות מלכים²⁸ ומלחמותיהם²⁹, 174שאחת מפעולותיו של המשיח תהיה³⁰ – "ויתקן³¹ את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר¹⁵ אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו³² שכם אחד". ובפרק שלאחר מכן³³ מסביר הרמב"ם את נבואתו של ישעיהו³⁴ "וגר זאב עם כבש" – "שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם³⁵ .. ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל"³⁶.

מטרתו של ספר היד החזקה איננה לתאר מאורעות אשר יתרחשו לעתיד לבוא, או לספר אודות פעולותיו של המשיח, אלא – "הלכות הלכות"³⁷ ורק מאורעות החשובים לגבי ההלכה³⁸ בפועל.

יש איפוא צורך לומר, שלא רק הענינים המוזכרים בתחילת הלכה זו, שבהם מתאר הרמב"ם את אופן וסדר גילוי המשיח, ואת סימניו

– "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי" –

נוגעים להלכה – לדעת לפי הסימנים וכו' שהוא "משיח בודאי"³⁹ – אלא גם סיום ההלכה, המתאר את פעולותיו של המשיח לאחר שכבר ידעו שהוא "משיח בודאי", קשור 175להלכות לגבי הידיעה וההכרה של "משיח בודאי":

לדעת שהמשיח יבנה "מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל" ויביא את גאולת כלל ישראל, וממילא תהיה שלימות בהלכות ובמצוות התורה, כפי שמפורט שם בתחלת פרק יא, כמדובר בהרחבה במקום אחר⁴⁰, וצריכה להיות גם האמונה והידיעה שהוא יביא גאולה לעולם כולו: "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".

ויש לומר יותר מכך, שענין זה אינו חשוב רק לצורך האמונה והידיעה של היהודים לגבי המשיח, אלא גם לגבי התנהגותם של בני ישראל בזמן הזה: הרמב"ם פוסק⁴¹ "ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח". מכיון שהמשיח יגרום ל"ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה'... אהפוך אל העמים...", יוצא, שהשפעה על אומות העולם "לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח" דומה ומהווה מעין הכנה⁴² לביאת משיח צדקנו ולפעולתו בכך⁴³.

ולפי זה מובן, יותר מדוע קבע הרמב"ם הלכה זו וכן את ההלכות האחרות אודות בני נח⁴⁴ בהלכות מלכים, לפני הדינים וההלכות העוסקים במלך המשיח⁴⁵.

ד. הרס והשמדה – הייתכן?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הנבואה "פי שנים בה יכרתו ויגועו" – שהרי, לכאורה, תמוה ביותר:

כיצד ייתכן, שלעתיד לבוא יכרתו כל האומות? והרי, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"⁴⁶.

176אמנם, ישנן מספר מאורעות, החל מדור המבול, אשר "וימח את כל היקום"⁴⁷; "קץ כל בשר בא לפני"⁴⁸ – אך מוסבר על כך שהסיבה היא "מלאה הארץ חמס מפניהם"⁴⁸, "השחית כל בשר את דרכו על הארץ"⁴⁹,

אך מלשונן של הנבואות הנ"ל נראה, ששם אין מדובר, כבנבואות אחרות, אודות עונש לרשעי אומות העולם מפני שחיתותם וכדומה, אלא זהו הרס (קרקר) של "כל בני שת" – כל האנושות, כולל חסידי אומות העולם⁵⁰, וכאמור לעיל בסעיף ב', ש"והשלישית יותר בה" – "אלו ישראל", רק ישראל.

ענין זה, שרק "השלישית יותר בה", גם הוא איננו קשור, להבדיל, לענין של – "ולא תקום פעמים צרה" ר"ל – הגזירות וההשמדות של ישראל בזמן החורבן, וכן במשך כל תקופת הגלות, עד להשמדה החמורה ביותר שהיתה בדור שלפנינו – כי כל זאת הוא בתקופת הגלות, וכיון שזוהי תקופה של חשך ושל העלם והסתר, הרי הענין של "ורחמיו על כל מעשיו", אפילו לגבי ישראל עם קרובו, אינו גלוי כל כך, עד אשר יכולה להתעורר השאלה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"⁵¹, "למה הרעותה לעם הזה"⁵² וכדומה⁵³.

אך לא כן לעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד לתקן עולם במלכות שד"י – וכפי שנאמר בהמשך נבואת זכריה⁵⁴ עצמה "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", "ולא יכנף עוד מוריך..."⁵⁵ – יהיה גילוי אלקות⁵⁶ – ומתעוררת השאלה: כיצד ייתכן שיתקיים אז הרס והשמדה של כל האומות?

ה. שלילת המשכיות לגויים

בפשטות ניתן היה לומר, שהמשמעות של פי "שנים יכרתו יגועו", וכן של הפסוק "וקרקר כל בני שת", איננה שאומות העולם יושמדו על ידי פעולה של הרס, ההיפך מרחמים, אלא שלא יהיה להם דור המשך וילדים,

תימנע פעולת כוח ההולדה, 177ובמשך הזמן הם ממילא "יכרתו ויגועו"⁵⁷ באופן טבעי –

ואין לשאול: והרי גם שלילת כוח ההולדה סותרת, לכאורה, ל"ורחמיו על כל מעשיו" – כי, כידוע⁵⁸, בכוח ההולדה שאצל הנבראים מתבטא כוח האין־סוף וחוסר ההגבלה של הקדוש־ברוך־הוא. כי הנבראים כשלעצמם מוגבלים, ולא ייתכן שיהיה להם כוח ההולדה⁵⁹ מצד עצמם, שיכולתה היא ההולדה עד אין סוף. אלא שהקדוש־ברוך־הוא מכניס את כח האין־סוף שלו בטבעו של הגוף המוליד.

כאשר נעדר כוח ההולדה, אין זאת שנוטלים ענין מן הטבע, אלא, שלא הוסיפו לטבע כוח נוסף, אשר בעצם הוא מעל לטבע⁶⁰.

ו. המחלוקת היא על אופן מציאות הגוים

אך אין די בהסבר זה, כי:

א) כיון שלעתיד לבוא יתגשם "אהפוך¹⁵ אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" – מדוע תתבטל, ואפילו במשך הזמן, מציאותם של קוראים בשם ה' ועובדים לו?

ב) נאמר בנבואה: "והיו⁶¹ מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך", "ועמדו⁶² זרים ורעו צאנכם", וריש לקיש עצמו אומר⁶³ "כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים" – וכיצד ייתכן, אפוא, לומר שכל האומות יכרתו במשך הזמן?

האמור מכריח איפוא לומר, שלפי כל הפירושים אין הכוונה שלעתיד לבוא תתבטל בפשטות⁶⁴ מציאותם של הגויים. מציאותם תתקיים גם לעתיד לבוא. אלא המחלוקת בין הדעות שלעיל – בין שני הפירושים על "וקרקר כל בני שת", וכן הפירושים על "פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה" – היא לגבי האופן של מציאות הגויים בתקופה שלעתיד לבוא.

177ז. גאולת העולם כולו – תוצאה של גאולת ישראל

ויש לומר שההסבר לכך הוא:

לאחר הגאולה העתידה, כאשר יהיה גילוי אלקות בעולם, כנאמר⁶⁵ "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", מובן, שלא יהיה אז מקום לטומאה ולרע בעולם, כנאמר בזכריה⁶⁶ – לפני הפסוק "פי שנים..." – "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ומובן, לגבי בני אדם, שלעתיד לבוא לא תיתכן מציאות של רשעים ואויבי ה'. אלא לאחר שהאויבים והרשעים יבואו על עונשם, כמוסבר בכמה נבואות⁶⁷, אז "ויתקן⁶⁸ את העולם כולו (מדבר חי צומח דומם) לעבוד את ה'".

וכפי שמסביר רש"י⁶⁹ על הפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד": ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי העובדי כוכבים, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

לפיכך יש מקום לדיון: עיקר גילוי לעתיד הוא לישראל, כשם שהגאולה היא לישראל משום שגלינו מארצנו – "מקבץ⁶⁸ נדחי ישראל", וגאולת העולם כולו היא תוצאה של גאולת ישראל ודבר טפל אליה –

כשם שכל הבריאה והמציאות היא "בראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית"⁷⁰.

ובכך יש שתי אפשרויות: הגאולה בעולם, כולל האומות העולם, מורגשת בהם כפרט מתוך גאולתם של ישראל. או שאצלם מורגשת הגאולה גם כענין בפני עצמו.

ההסבר לכך הוא:

לפי האפשרות הראשונה יוצא, שהמשיח וגילוי אלקות לעתיד הוא רק למען ישראל – כדי שישראל יוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות בשיא השלימות. ולכן אין די בכך שלא יוטל על ישראל "שעבוד מלכויות", אלא כל העולם צריך לנהוג כראוי – "לא⁶⁸ יגזלו ולא ישחיתו" – עולם מזוכך, וכאשר העולם הוא כזה, הרי זה מקום מתאים לישראל לעבוד את ה'. והשלימות בכך היא, שגם אומות העולם מסייעים לישראל בכל הדרוש, כדלעיל בסעיף ו, 178אך אפשר לומר שגאולה בקשר לעולם אינו רק פרט בתוך גאולתם של ישראל, אלא זה ענין בפני עצמו⁷¹. כלומר, בעולם כולו – בכל פרט שבו – מורגש, שהתכלית של בריאתם וגאולתם היא הבירור והזיכוך שלהם גם כן. כי גם הם בריאותו של הקדוש־ברוך־הוא⁷².

ח. מציאות הגויים לעתיד לבוא – עצמאית או שולית

לפי זה יש לומר, שבהתאם לשתי האפשרויות הללו, ניתן להסביר את שני הפירושים שהובאו בסעיף א לגבי "וקרקר כל בני שת". וכן לגבי הפירוש של "פי שניים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה", אם "והשלישית" כולל גם את אומות העולם אם לאו:

לפי האפשרות הראשונה, שגאולת העולם כולו כולל אומות העולם, היא פרט בגאולת ישראל, יוצא, שמציאותם של אומות העולם לכשעצמם נעלמת – "יכרתו ויגועו". ולא רק כאומה, אלא גם כיחידים, ודומה למציאותו של עבד בהלכה, שאיננה מציאות עצמאית, כי כל מה שקנה עבד קנה רבו⁷³.

ואילו לפי האפשרות השניה, שיש מטרה נפרדת בבירור והזיכוך של הגויים, לא רק כפרט בתוך גאולת ישראל, יוצא, שלעתיד לבוא לא תתבטל מציאותם.

להסבר זה הפירוש על "וקרקר כל בני שת" היא שהמשיח שולט "בכל בני אנשא" – שאומות העולם הן בגדר מציאות"⁷⁴, ולכן מתאים להתבטא במושג של שליטת המשיח עליהן כשלעצמן.

ואילו לדעת רבי יוחנן, כפירוש הראשון שהובא לעיל בסעיף ב, נאמר גם עליהן "לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי": אצל הקדוש־ברוך־הוא, כ"מרייהו" (אדונם) של אומות העולם, "לא ניחא" שלא תורגש בהן הגאולה. ולכן הוא אומר שגם אומות העולם נכללות ב"והשלישית יותר בה".

ט. הרמב"ם: גאולה לאומות העולם בנפרד

לפי זה יוצא, שבהלכה, לדעת הרמב"ם, וכן בתורת החסידות, מוסבר הענין בהתאם לאפשרות השניה שלעיל:

179הרמב"ם מדגיש במספר מקומות, שלעתיד לבוא תהיה השפעת הגאולה גם לגבי אומות העולם, ובכל המקומות הוא אומר זאת כענין בפני עצמו, ולא כפרט מתוך גאולתם של ישראל. ובשני המקומות שהוזכרו לעיל⁷⁵: בסוף פרק ד של הלכות מלכים הוא אומר: "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר...", ובתחלת פרק יב הוא אומר: "שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עולם^*... ויחזרו כולם לדת האמת⁷⁶ ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל".

וכן בסוף ספרו הוא אומר: "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", ומפשטות דבריו מובן^* שהכוונה היא גם לאומות העולם⁷⁷.

ויש לומר שבסוברו שהגאולה העתידה תביא לידי חידוש והתעלות גם אצל אומות העולם בפני עצמן, נוקט הרמב"ם בשיטתו: הרמב"ם אומר⁷⁸: "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו...". כלומר, מתן תורה גרם לחידוש ומעלה נוספת בשבע מצוות בני נח שעליהן נצטוו בני נח לפני כן, ובמילא נגרם החידוש גם במציאותם של הגויים – ומשום כך יש להם שכר בפני עצמם.

כך מובן גם מדברי אדמו"ר הזקן בתניא⁷⁹ ש"מיתרון הארה (אשר תתגלה) לישראל (לעתיד לבוא) יגיה חשך האומות גם כן כדכתיב⁸⁰ והלכו גוים לאורך... וכתיב⁸¹ בית יעקב לכו ונלכה באור ה', וכתיב⁸² ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו...

180וכתיב⁸³ לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה' והדר גאונו... וכמו שכתוב⁸⁴ והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך...".

בכך שאדמו"ר הזקן אינו מסתפק בדבריו הקודמים "שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז", שמכך מובן שזיכוך הגשמיות של הגוף ושל העולם קשור לישראל למטה, שהם יוכלו לקלוט את גילוי אור ה',

אלא הוא מוסיף עוד ענין: "מיתרון ההארה לישראל יגיה חשך האומות..."

הרי הוא מדגיש, כדלעיל, שהשפעה – "יגיה" – על חשך האומות אינה מהוה רק חלק ופרט בתוך מעלתם וזיכוכם של ישראל, אלא זהו ענין החשוב לאומות העולם עצמם. ולכן, למרות שהענין של "יגיה חשך האומות" נובע מיתרון ההארה לישראל, כפשוטו, שהרי עיקר הגילוי הוא בישראל, בכך שישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד, למרות זאת נגרמת לגבי הגויים השפעה פנימית, גילוי אור אלוקי, יראה והתבטלות שלהם, עד אשר מגיעים לידי "והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך..." שהקדוש־ברוך־הוא יתגלה על כל יושבי תבל (אשר הם) ארצך.

י. "למלך על כל הארץ"

מה המיוחד בענין זה, שמציינים שיש בזמן הגאולה גילוי אלקות גם לאומות העולם כשלעצמן, ומדוע חשוב להוסיף זאת בתניא, כפי שהוזכר לעיל?

כן יש להבין: כיון שכל הבריאה והמציאות של השמים והארץ וכל צבאם, כולל אומות העולם, היא "בשביל ישראל ובשביל התורה", כיצד יתכן לומר שבגאולתם תורגש בהם מטרה כשלעצמה, מלבד גאולתם של ישראל?

הכרחי לומר, שגם זה קשור לישראל.

וההסבר לכך הוא:

כאשר הנהגת העולם היא כראוי, "לא יגזלו ולא ישחיתו", אך התבטלותם כלפי אלקות נובעת רק כתוצאה משעבודם והתבטלותם כלפי ישראל, בעוד אשר בהם עצמם אין מורגשת התבטלות זו – הרי אז יוצא, שהגאולה, אשר מהותה היא "והיה ה' למלך על כל הארץ", אינה מושלמת. כי אין מורגש בכל הפרטים שלעיל הענין של "למלך". ולכן גם גילויי הגאולה שבקשר לישראל אינם מושלמים – כי "משרתיהם" – "אומניך" – אינם 181חשים את הענין של "למלך".

ואילו כאשר בעולם וכל אשר בו מורגש, מצידם עצמם, הענין "למלך" – קיים אצלם הענין של "לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", "יחזרו כולם לדת האמת", עד אשר כל עסקם הוא "לדעת את ה' בלבד" – אז זוהי גאולה שלימה, ומתממשת בשלימות התכלית של דירה בתחתונים, ולכן נוצרת שלימות בגאולתם של ישראל⁸⁵.

יא. גילוי "ה' אחד" – ביטול מציאות הגויים

לפי האמור לעיל יש ליישב בין שני הפירושים על "וקרקר כל בני שת" – ולבאר את התאמת הנבואה "יכרתו יגועו" לנבואות אחרות אודות קיומם של הגויים לעתיד לבוא – בדרך החסידות:

לעתיד לבוא יתקיים "והיה ה' למלך על כל הארץ", והגילוי (כשם שאני נכתב) של "ה' אחד" בכל העולם כולו. במיוחד יהיה בכך⁸⁶ הבדל בין ישראל לבין "כל הארץ", בהתאם להבדל שבקיומם⁸⁷:

הבריאה כולה, כולל אומות העולם, היא מציאות שהתהוותה על ידי הקדוש־ברוך־הוא, ברא אלקים מאין ליש בעשרה מאמרות, ובלשון הרמב"ם⁸⁸ "כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו". על נשמות ישראל נאמר יותר מכך⁸⁹ "ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד⁹⁰.

ולפי זה, הרי לעתיד לבוא, כאשר תתגלה אמת ה' לעולם, גילוי "ה' אחד" בעולם, ובשלמות, יורגש בכל הבריאה כולה, כולל באומות העולם, ש"לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", ושלולא הקדוש־ברוך־הוא "אין דבר אחר יכול להימצאות"⁹¹, כלומר, יורגש שאין הם מציאות אמיתי⁹² ("יכרתו יגועו", "קרקר" – "הרס" של מציאותם).

ואילו אצל ישראל יתגלה, שעצם מציאותם היא עצמותו יתברך כביכול ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד.

(משיחת ש"פ בשלח וש"פ משפטים)