172
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א.>
א. "וקרקר כל בני שת"
בנבואה האחרונה של בלעם בפרשתנו, כאשר מדובר בעיקר על התקופה שלאחר ביאת המשיח, "באחרית הימים"1 – וכלשון הרמב"ן2: "והנבואה הזאת לימות המשיח היא"3, שזוהי המשמעות של "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל"4, הוא מלך המשיח5 – מסיים הכתוב: "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת".
לגבי המשמעות של "וקרקר כל בני שת" ישנם, באופן כללי, שני פירושים: א) תרגום אונקלוס מבאר: וישלוט בכל בני אנשא6. ב) אבן עזרא מפרש: "כמו מקרקר קיר7 והטעם הורס", כלומר, משמעות של הרס וחורבן8 וכך מובן גם מתרגום יונתן בן עוזיאל ומתרגום ירושלמי, אשר בתרגומים אלו9 מודגש כאן ענין הביטול וההרג של האומות10.
לכאורה, שני הפירושים חלוקים ביניהם לגבי השאלה אם תשארנה אומות העולם לעתיד לבוא אם לאו.
ותמוה: כיצד ייתכן לומר שלעתיד לבוא ייהרסו וייחרבו "כל בני שת" – השמדה של כל האומות – והרי יש
הערות
- 1. כד, יד. בת"א שם "בסוף יומא". ובתיב"ע ות"י "בסוף עקב יומיא".
- 2. עה"ת שם.
- 3. וראה רמב"ם הל' מלכים רפי"א ובלח"מ שם. באברבנאל כאן, וכן באוה"ח פסוק יז ד"כל הנבואה במלך המשיח נאמרה" (אלא שמחלק הפסוקים לב' האופנים ד"בעתה" ו"אחישנה").
- 4. כד, יז.
- 5. ראה רמב"ן, אברבנאל ואוה"ח שם. וראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. דב"ר פ"א, כ. תרגומים עה"פ. וברמב"ם שם מפרש דרך כוכב מיעקב על דוד וקם שבט מישראל על משיח. ועד"ז מפרש תחלת הכתוב "אראנו גו'" וסיומו "ומחץ גו". וכן הפסוק שלאח"ז. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 303 ואילך (וראה גם שם ע' 296 הערה 18).
- 6. וכ"ה לפי הרמב"ם שמביא ע"ז הכתוב (זכרי' ט, י) "ומשלו מים עד ים". ובפרש"י עה"פ "ל' קורה כו'" (וראה לקו"ש חי"ג ע' 89).
- 7. ישעי' כב, ה.
- 8. ועד"ז ברלב"ג כאן "שיהרוס אותם וירמסם כטעם מקרקר קיר" (וראה שם בסופו התועלת הי"א). וכן באברבנאל כאן. וראה גם רד"ק בספר השרשים ערך קיר, וראה גם שם בע' קרקר (בסיום אות ק). ובספר השרשים לר"י בן ג'נאח (סוף אות ק').
- 9. בתיב"ע כתבו בהמשך למלחמת גוג: וירוקן כל בנוי דשת משירייתי' דגוג דעתידין למסדרא סדרי קרבא בישראל ויפלו פגריהן כולהון קדמוי ובת"י: וירוקן וישיצי כל בני מדינחא.
- 10. ועד"ז מצינו ב' פירושים בהפסוק שלאח"ז (כד, יח) "והי' אדום ירשה והי' ירשה שעיר אויביו" – אם הוא מלשון ירושה (כפי' הת"א, וכמפורש ברד"ק בס' השרשים ע' ירש. וכ"ה לפי הרמב"ם הל' מלכים שם); או מלשון תריכין (כתיב"ע כאן) – גירושין, או השמדה וכליון (ראה ספר השרשים לר"י בן ג'נאח ערך ירש. ת"י כאן. וראה ראב"ע כאן "מגזרת ואם לא תורישו" (מסעי לג, נה)).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
דברים רבה א׳:כ׳ - הטקסט מספריא
וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר (דברים ב, ד), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא לָכֶם בִּלְבַד אֲנִי מְצַוֶּה אֶלָּא אַף אַתֶּם צַוּוּ לִבְנֵיכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף אַתָּה צַוֵּה לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ בְּכָבוֹד, הֱוֵי וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּשֶׁעָמַד עֵשָׂו עִם יַעֲקֹב אָמַר לוֹ עֵשָׂו, יַעֲקֹב אָחִי, נְהַלֵּךְ שְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּאֶחָת, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב (בראשית לג, יד): יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ, מַהוּ יַעֲבָר נָא, טֹל עוֹלָמְךָ תְּחִלָּה. מַהוּ (בראשית לג, יד): אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְלָאכָה וגו', אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (דניאל א, ד): יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה ט, ה): כִּי יֶלֶד יֻלַד לָנוּ. (בראשית לג, יד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעָמַד יַעֲקֹב עִם עֵשָׂו בְּשֵׂעִיר, וּמַהוּ שֵׂעִירָה, אָמַר לוֹ עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לִי לְהַעֲמִיד שׁוֹפְטִים וּמוֹשִׁיעִים לְהִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁעִים וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי מְשֻׁעְבָּדִים אָנוּ בְּיָדוֹ, אָמַר לָהֶם עַד שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיֵּצֵא כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְיִשְׂרֹף קַשּׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מוֹפִיעַ מַלְכוּתִי וְאֶמְלֹךְ עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.