שיחה א

182שיחה א

א. "אם משה לא היה

יודע..."

על הפסוק, המופיע בפרשת בנות צלפחד¹, "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד לאמר", מובאת ב"ספרי"² מחלוקת לגבי פירוש הפסוק: "אם משה לא היה יודע – אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה, אבא חנן היה אומר .. בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם".

אותה מחלוקת מובאת בספרי בשני מקומות נוספים – (א) בענין פסח שני, בפרשת בהעלותך, על הפסוק³ "ויקרבו לפני משה ולפני אהרן", (ב) בענין מקושש העצים, בפרשת שלח, על הפסוק⁴ "ויקריבו אותו .. אל משה ואל אהרן ואל כל העדה".

והנה, בפירוש רש"י, אנו רואים בזה דבר תמוה:

בפרשת בהעלותך הוא מפרש: "לפני משה ולפני אהרן – כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום, ולא ייתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע אהרן מנין לו" – הוא סובר בפשטות כדעת אבא חנן, על הפסוק שבפרשת שלח "אל משה ואל אהרן ואל כל העדה" רש"י איננו מפרש דבר, ואילו בפרשתנו הוא מביא את שתי הדעות⁵, ובשם אומרן⁶!

את העובדה שרש"י איננו מפרש דבר בפרשת שלח⁷, ניתן לתרץ, שהוא 182מסתמך על כך שיזכרו את פירושו בפרשה הקודמת, בהעלותך. אך כלל אין מובן מדוע בפרשתנו הוא מביא את שתי הדעות, ובשם אומרן:

מכך שבפרשת בהעלותך מביא רש"י רק את הפירוש "כששניהם יושבין..." מובן, שרק פירוש זה, של אבא חנן, מתאים לפשוטו של מקרא,

כפי שמובן בפשטות, ש"סרס המקרא" איננו חלק בדרך הפשט, וכפי שרבי יאשיה מדגיש בעצמו "סרס המקרא ודרשהו"⁸, שיש צורך להעזר בדרך הדרש.

לעומת זאת בפרשתנו, כיון שרש"י מצטט את שתי הדעות, מובן, שגם דעת רבי יאשיה מתאימה לפשוטו של מקרא.

הסתירה אף חזקה יותר בכך, שאת פירושו של רבי יאשיה הוא אף מקדים לפירושו של אבא חנן.

יותר מכך: בפרשת בהעלותך נאמר רק "לפני משה ולפני אהרן", ויש צורך להפוך את הסדר רק בין שני פרטים. ואילו בפרשתנו נאמר "לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים", ויוצא, ש"סרוס המקרא" הוא לגבי שלושה פרטים – נשיאים⁹, אלעזר 183ומשה – ולמרות זאת מביא רש"י את פירושו של רבי יאשיה דוקא כאן?

ב. "נכנסו כל העם"

לכאורה ניתן היה להסביר, שההבדל בין שני פירושי רש"י – בפרשת בהעלותך ובפרשתנו – כרוך בהבדלים הלשוניים שבפסוקים:

בפרשת בהעלותך נאמר רק "לפני משה ולפני אהרן", ולכן סביר לפרש לפי פשוטו של מקרא "כששניהם יושבין בבית המדרש...". אבל בפרשתנו, כאשר התורה מוסיפה גם "וכל העדה", אין רש"י מפרש בפירושו הראשון והעיקרי ש"בבית המדרש היו יושבין", כי בפשטות לא ייתכן ש"כל העדה" יהיו ב"בית המדרש".

אך לאמיתו של דבר, אי אפשר להסביר כך, כי

בנוסף לכך שלפי זה קשה שוב מדוע אין רש"י מפרש דבר בפרשת שלח, שהרי גם שם מוסיפה התורה "אל משה ואל אהרן ואל כל העדה", ולכן כבר אי־אפשר לומר, כדלעיל, שהוא מסתמך על פירושו בפרשת בהעלותך "כשיושבין בבית המדרש" –

הרי בנוסף לכך קשה, שהרי רש"י עצמו אמר בפירושו בסוף פרשת תשא¹⁰: "כיצד סדר המשנה... נכנסו כל העם". כלומר, במקום – "בית המדרש" – שבו לימד משה את התורה לישראל נכנסו "כל העם", ואם כך, לא קשה בעניננו כיצד נכנסו "כל העדה" לבית המדרש.

והסיבה לכך, במילים "כל העם", וכן "כל העדה", אין הכוונה לכל בני ישראל ממש, אלא רק לאלה אשר חפצו ללמוד וכדומה¹¹, ולכן אין קושי¹² לפרש שכל אלו – משה, אלעזר, הנשיאים וכל העדה – היו בבית המדרש.

יותר מכך: בפסוקנו אף פשוט יותר להסביר ש"בבית המדרש היו יושבים", כי כאן מופיע הביטוי "כל העדה", ולא "כל העם" והרי רש"י כבר הסביר לפני כן מספר פעמים¹³ שהמשמעות של "כל 184העדה" יכולה להיות גם כלפי הסנהדרין.

ואם כך שבה הקושיה ומתעוררת: מדוע אין רש"י מפרש כאן כלפני כן, ש"בבית המדרש היו יושבים" – כפירוש ראשון ועיקרי?

ג. "פתח אהל מועד" הוא "בית המדרש"

יש הבדל נוסף בין הפסוק שבפרשתנו לבין הפסוק שבפרשת בהעלותך, אשר באמצעותו ניתן היה, לכאורה, לבאר את הסיבה לשינויים שבין פירושי רש"י הללו:

בפרשת בהעלותך אין נרמז בפסוק היכן היו משה ואהרן, ולכן יכול רש"י לפרש "כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום". אבל בפרשתנו נאמר במפורש בפסוק שהם היו ב"פתח אהל מועד", וייתכן לומר שמשום כך אין רש"י יכול להסביר בפירושו הראשון והעיקרי ש"בבית המדרש היו יושבים".

אך גם הסבר זה אינו מספיק, כי:

א) בפשטות, "פתח אהל מועד, ו"בית המדרש" היו במקום אחד: ב"פתח אהל מועד" הכוונה היא לחצר המשכן¹⁴, וגם בית המדרש שכן בחצר המשכן, ליד המזבח, כפי שרש"י אומר בתחילת פרשת משפטים¹⁵: "שתשים סנהדרין אצל המזבח". לכן אפשר לומר, שב"פתח אהל מועד" הכוונה היא "בבית המדרש".

ב) אף אם נאמר, שבפסוק זה אי אפשר לומר שהמשמעות של "פתח אהל מועד" היא "בית המדרש", הרי דבר זה עצמו דורש הסבר. ועוד – מדוע הכרחי בכלל לפרט, לפי פירוש זה, ש"בבית המדרש היו"? רש"י יכול היה לומר, כלפני כן, "לפני כולם עמדו", והרי כבר בפסוק נאמר היכן התרחש הדבר "פתח אהל מועד"?

ד. "לפני..." "ולפני..."

כדי להבין את כל האמור לעיל יש להקדים ולבאר בכלל את השאלה "אם משה לא היה יודע...":

מפירוש רש"י¹⁶ נראה, שמפשט הפסוק מובן ששאלתם של ה"אנשים אשר היו..." ושל "בנות צלפחד" נשאלה לכל אחד מן הנשאלים בנפרד. אך בכך ייתכנו שני אופנים: בדיבור אחד – בבת אחת, או בזה אחר זה. ולכן, לאחר שפירש רש"י בפרשת בהעלותך "כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום", הוא מרחיב, שלא כדרכו בכל מקום, כדי לשלול את האופן של בזה אחר זה: "ולא ייתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע אהרן מנין לו". וכן בפרשתנו, כאשר רש"י מדגיש 185בפירושו "אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע".

ויותר מכך: לאחר שרש"י מצטט מן הפסוק בפירושו בפרשתנו את המילים "לפני משה" הוא ממשיך ומוסיף "ואחר כך לפני אלעזר"¹⁷ – ויש לומר, שבכך מתכוון רש"י להדגיש שמשמעות המילה "ולפני" היא בדיוק כאילו היה כתוב בפסוק "ואחר כך לפני אלעזר".

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: אילו היה כתוב בפסוק "לפני משה ואהרן", וכן "לפני משה ואלעזר...", היה מובן שהשאלה נשאלה בבת אחת, את משה בהיותו עם אהרן וכדומה, וייתכן אף לומר שהכוונה היא שהשאלה נשאלה בעיקר למשה, ומזכירים את אהרן רק משום שבמציאות הוא היה אז ביחד עם משה¹⁸.

אך כיוון שבפסוק כתובה המילה "לפני" שוב – "ולפני אהרן", וכן "ולפני אלעזר"¹⁹, מוכרח רש"י להסביר שהשאלה נשאלה לאהרן, וכן לאלעזר וכו', בנפרד²⁰.

וכיוון ש"לא ייתכן לומר זה אחר זה", לפי הסדר שבתורה, שלאחר ששאלו את משה שאלו את אהרן, לכן אומר רש"י "כששניהם יושבין בבית־המדרש באו ושאלום", שבאופן זה מופנית השאלה לאהרן בדיוק כמו למשה²¹, כדלהלן.

ה. בית מדרש – מקום ללימוד תורה ביחד

"בית המדרש" הוא מקום שבו לומדים תורה יחדיו, ולא מקום שבו מתאספים יהודים כדי לשמוע דברי תורה, הלכה, דרשה וכדומה מחכם. כלומר, למרות שבבית המדרש נמצא רב, ראש ישיבה וכדומה, ונמצאים תלמידים, ואף בין התלמידים עצמם יש הבדלים בדרגתם, למרות זאת מהותו של בית המדרש היא שכל "יושבי בית המדרש" משתתפים בלימוד: בשמיעת השאלה, בדיון אודותיה וכדומה.

מכך מובן גם־כן שהשאלות ששואלים ב"בית המדרש" נשאלות באופן שונה מהשאלות ששואלים במקום שיושבים בית־דין, דיין או רב: כאשר שואלים שאלה לפני בית־דין, דיין או רב, אף כאשר לומדים שם תלמידים, מובן, שהשאלה נשאלת דוקא לחברי בית הדין. ואילו שאלה הנשאלת בבית המדרש אינה מופנית לראש בית המדרש, ראש הישיבה וכדומה, אלא לכל "יושבי בית המדרש" – כולם מעיינים בשאלה, וכל אחד מהם 186יכול להביע את דעתו בתשובה עליה.

וזוהי משמעות דברי רש"י "כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום": אהרן שמע את השאלה משום ששניהם היו בבית המדרש ולמדו שם תורה ביחד, ולכן שאלו את השאלה באותו אופן את שניהם – "לפני משה ולפני אהרן"²².

זהו גם ההסבר לכך שרש"י משנה בפירושו השני בפרשתנו מלשון הפסוק "פתח אהל מועד" ואומר "בבית המדרש היו יושבים", כי הביאור מתבסס כאן, כאמור, על היותם בבית־המדרש, ולאו דוקא על היותם ביחד.

ו. "פתח אהל מועד" – אופן ההתאספות, ולא ציון מקום

לפי זה מובן מדוע אין רש"י מקבל פירוש זה כפירוש הראשון והעיקרי בפרשתנו.

רש"י מסביר, שבמילים "פתח אהל מועד", אין כוונת התורה כל כך להצביע על מקום המצאם – והרי מהי החשיבות בכך? – אלא המטרה העיקרית היא לתאר כיצד הם התאספו שם: "פתח אהל מועד" הוא מקום²³ שבו מתאספים כל העדה כדי לשמוע את דברי משה רבינו, ולא כדי לשבת וללמוד ביחד.

יוצא מכך, שבפסוקנו, בפשטות, לא הענין של "בבית המדרש היו", אלא "פתח אהל מועד", כדלעיל, "היו".

בדוחק ניתן לומר, ש"פתח אהל מועד" במשמעותו – כמקום התאספות – אמור רק לגבי המילים האחרונות "וכל העדה":

משה, אלעזר והנשיאים היו בבית המדרש, ושאלת בנות צלפחד נשאלה לפני כולם ביחד בשווה, כדרך השאלות שנשאלו בבית המדרש, כדלעיל, ובאותה שעה עמדו כל העדה "פתח אהל מועד" במצב של התאספות, כדי לשמוע מה תהיה התשובה על טענת בנות צלפחד²⁴.

אך כיוון שדחוק ביותר לחלק את הפסוק, ולומר ש"משה .. אלעזר .. הנשיאים" ישבו בבית המדרש, ואילו "וכל העדה (עמדו) פתח אהל מועד"²⁵ –

לכן מביא רש"י כפירוש הראשון והעיקרי את "סרס המקרא", שהתורה 186אומרת "לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים" משום ששאלו אותם "זה אחר זה", אלא שסדר השאלות הפוך מהסדר המופיע בפסוק.

ולפי זה יוצא, שכל דברי הפסוק הם כפשוטם, והקושי היחיד הוא בכך שהפסוק משנה את סדר הנשאלים²⁶.

ז. "בשם אומרם"

וזוהי גם הסיבה לכך שרש"י מצטט את שני הפירושים בשם אומרם – רבי יאשיה ואבא חנן – כדי להדגיש ששתי דעות אלו בקשר להסבר הפסוק

– אם יאמרו "סרס המקרא" (שבאותו פסוק לא יהיו המילים כתובות כסדרן), או שעדיף לקבל פירוש דחוק של הפסוק מאשר לומר "סרס המקרא"²⁷ –

איננו רק לגבי פסוק זה, אלא זה מותאם לשיטותיהם של רבי יאשיה ואבא חנן במספר מקומות. אנו מוצאים גם במקומות אחרים, שרבי יאשיה²⁸ אומר "סרס המקרא", ואילו שיטת אבא חנן²⁹ היא, שיש לקבל פירוש דחוק של הפסוקים אך לא לומר "סרס המקרא" ²⁷.

ח. בענין המקושש – מסירה לרשות הצבור

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין מדוע אין רש"י מפרש ועונה לאותה שאלה בפירושו בענין המקושש:

כיון שהשאלה מתבססת על כך שישראל פנו בשאלה הלכתית גם לאהרן וכו' (לאחר ששאלו את משה) – הרי בענין המקושש אין זה קושי: רש"י אומר³⁰ "לא היו יודעים באיזו מיתה ימות אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה". כלומר, הפניה למשה ולאהרן ולכל העדה לא היתה לצורך השאלה ההלכתית, אלא כדי למסור את המקושש לרשות הצבור, שהצבור יבצע את עונש המיתה. איזו מיתה – את זאת צריך הצבור לברר.

ולכן לא קשה מדוע משווים את אהרן ואת כל העדה למשה, שהרי מדובר כאן על מסירתו לרשות הצבור – למשה ולאהרן ולכל העדה³¹.

ט. המקלל והמקושש

לפי זה יובן ענין נוסף הדומה לאמור לעיל:

בענין המקלל, (בפרשת אמור³²), נאמר "ויביאו אותו אל משה" – אל משה בלבד. ולכאורה, אין מובן: המקושש והמקלל הם "בפרק אחד", 187כפי שאומר שם רש"י³³, ומדוע, אפוא, את המקלל הביאו אל משה בלבד ואילו את המקושש – למשה ולאהרן ולכל העדה?

ועל פי האמור לעיל מובן: רש"י אומר שם³³, "יודעים היו שהמקושש במיתה .. אבל לא פורש להם באיזו מיתה .. אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם שלא היו יודעים אם חייב מיתה או לאו".

כלומר: אצל המקלל התעוררה שאלה הלכתית, אם הוא חייב מיתה אם לאו, ומובן שצריך לפנות אל משה רבינו. ואילו אצל המקושש "יודעים היו" שהוא חייב מיתה, ולכן העיקר היה הבאתו של החייב מיתה אל הצבור – אל משה ואהרן וכל העדה.

י. התעוררות ה"מעלה" על ידי עבודת ה"מטה"

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

יש לומר, שהטעם בפנימיות לכך שרש"י מביא את הפירושים דוקא בענין פסח שני ובענין בנות צלפחד, ולא בענין מקושש העצים, היא משום שתוכנם של הפירושים קשור לאופן שבו נאמרו הפרשיות:

החידוש בשתי פרשיות אלו הוא, שהן נאמרו מלמעלה באמצעות טענה ובקשה שבאה מלמטה³⁴: פרשת פסח שני התעוררה באמצעות טענתם של ה"אנשים אשר היו טמאים", אשר טענו "למה נגרע לבלתי הקריב..."³⁵, ופרשת הנחלות נאמרו באמצעות טענת ובקשת בנות צלפחד "למה יגרע שם אבינו... תנה לנו אחוזה..."³⁶.

וזהו גם הקשר ביניהן לבין שני הפירושים של "סרס המקרא" ו"בבית המדרש היו יושבים", משום ששניהם מדגישים את החשיבות של לימוד התורה על ידי ה"מטה":

"סרס המקרא" – ה"מקרא" כפי שהוא "מלמעלה" אינו מובן, ודוקא באמצעות האדם הלומד ומסרס את המקרא, ניתן להבינו בגלוי.

בדומה לכך גם בענין של "בבית המדרש היו": לימוד התורה בבית המדרש הדגיש את מעלת הלימוד של האדם, ה"מטה", לעומת הקהלה (בפתח אהל מועד – שמיעת דבר ה' על ידי משה, הקהל את העם בשנת הקהל – שמיעת דבר ה' על ידי המלך וכדומה), ששם מודגשת יותר חשיבות ה"מעלה", בעוד אשר הנקהלים רק שומעים ומקבלים את הדברים,

עד כדי כך שאי אפשר לבית המדרש 188בלא חידוש³⁷, שעל ידי פלפול חברים וכדומה מתחדשים ענינים בתורה.

[בדומה למעלת התורה שבעל פה ביחס לתורה שבכתב³⁸. התורה שבכתב היא כפי שהתורה מצד "למעלה", ופרטי המצוה אינם בגלוי. בתורה שבעל פה הם מתגלים באמצעות יגיעת האדם "מלמטה", עד כדי כך ש"כמה ענינים נתחדשו ממש בתורה שבעל פה ורק אסמכוה אקרא"³⁹].

יא. חידוש באופן הכתיבה או התחדשות לגמרי?

לפי זה ניתן להבין את הסיבה (בפנימיות הענינים), לכך שבפרשת בהעלותך מביא רש"י רק את הפירוש "כששניהם יושבין בבית המדרש", ואילו בענין בנות צלפחד הוא מביא את שני הפירושים, והפירוש העיקרי הוא "סרס המקרא":

ההבדל בין "סרס המקרא" לבין "יושבין בבית המדרש" הוא: "סרס המקרא" מדגיש את הסדר שבו כתובים הדברים בתורה, ואילו "בית המדרש" מדגיש את הלימוד שבאמצעותו הדין מתחדש מעיקרו.

ולכן: בענין פסח שני, כאשר הטענה "למה נגרע" חידשה, לכל הדעות⁴⁰, הלכה חדשה, ונאמרה פרשה חדשה – מתבטא עיקר החידוש בענין של "יושבין בבית המדרש", המקום שבו מתחדשות הלכות.

לעומת זאת בענין בנות צלפחד, אומר רש"י⁴¹, ש"נתעלמה הלכה ממנו (ממשה)" – הלכה זו כבר נאמרה למשה, ובנות צלפחד, כפי שמדייק רש"י⁴², "זכו .. ונכתבה על ידן". באמצעותן נתגלתה ההלכה שוב למשה ואז היא נכתבה בתורה. ולכן הפירוש הראשון והעיקרי הוא – "סרס המקרא", שהדברים נכתבו באופן המדגיש את עבודת ה"מטה".

אך כיוון שישנה גם דעה⁴³, שאף פרשת נחלות התחדשה לגמרי באמצעות בנות צלפחד⁴⁴, מביא רש"י גם את הדעה של אבא חנן, ש"בבית המדרש היו יושבים".

189יב. פרשת הנחלות – למעשה

ויהי רצון, שכשם שבקשת וטענת בנות צלפחד "תנה לנו אחוזה" הורידה ו"המשיכה" מלמעלה את פרשת הנחלות, והעיקר הוא המעשה – נתינת הנחלה בארץ ישראל⁴⁵ בפועל לבנות צלפחד,

כך יהיה בימינו אלה, בסיום תקופת הגלות, שהבקשה שבני ישראל מבקשים כל העת מהקדוש־ברוך־הוא "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים",

תביא את הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו, שאז יקבל כל יהודי בברור ובגלוי את נחלתו בארץ הקודש, על־ידי ש"הקדוש־ברוך־הוא מחלק להן בעצמו"⁴⁶, במהרה בימינו ממש.

(משיחת מוצאי ש"פ פינחס תשל"ה)