187

כפי שאומר שם רש"י³³, ומדוע, אפוא, את המקלל הביאו אל משה בלבד ואילו את המקושש – למשה ולאהרן ולכל העדה?

ועל פי האמור לעיל מובן: רש"י אומר שם³³, "יודעים היו שהמקושש במיתה .. אבל לא פורש להם באיזו מיתה .. אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם שלא היו יודעים אם חייב מיתה או לאו".

כלומר: אצל המקלל התעוררה שאלה הלכתית, אם הוא חייב מיתה אם לאו, ומובן שצריך לפנות אל משה רבינו. ואילו אצל המקושש "יודעים היו" שהוא חייב מיתה, ולכן העיקר היה הבאתו של החייב מיתה אל הצבור – אל משה ואהרן וכל העדה.

י. התעוררות ה"מעלה" על ידי עבודת ה"מטה"

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

יש לומר, שהטעם בפנימיות לכך שרש"י מביא את הפירושים דוקא בענין פסח שני ובענין בנות צלפחד, ולא בענין מקושש העצים, היא משום שתוכנם של הפירושים קשור לאופן שבו נאמרו הפרשיות:

החידוש בשתי פרשיות אלו הוא, שהן נאמרו מלמעלה באמצעות טענה ובקשה שבאה מלמטה³⁴: פרשת פסח שני התעוררה באמצעות טענתם של ה"אנשים אשר היו טמאים", אשר טענו "למה נגרע לבלתי הקריב..."³⁵, ופרשת הנחלות נאמרו באמצעות טענת ובקשת בנות צלפחד "למה יגרע שם אבינו... תנה לנו אחוזה..."³⁶.

וזהו גם הקשר ביניהן לבין שני הפירושים של "סרס המקרא" ו"בבית המדרש היו יושבים", משום ששניהם מדגישים את החשיבות של לימוד התורה על ידי ה"מטה":

"סרס המקרא" – ה"מקרא" כפי שהוא "מלמעלה" אינו מובן, ודוקא באמצעות האדם הלומד ומסרס את המקרא, ניתן להבינו בגלוי.

בדומה לכך גם בענין של "בבית המדרש היו": לימוד התורה בבית המדרש הדגיש את מעלת הלימוד של האדם, ה"מטה", לעומת הקהלה (בפתח אהל מועד – שמיעת דבר ה' על ידי משה, הקהל את העם בשנת הקהל – שמיעת דבר ה' על ידי המלך וכדומה), ששם מודגשת יותר חשיבות ה"מעלה", בעוד אשר הנקהלים רק שומעים ומקבלים את הדברים,

עד כדי כך שאי אפשר לבית המדרש