186

אומרת "לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים" משום ששאלו אותם "זה אחר זה", אלא שסדר השאלות הפוך מהסדר המופיע בפסוק.

ולפי זה יוצא, שכל דברי הפסוק הם כפשוטם, והקושי היחיד הוא בכך שהפסוק משנה את סדר הנשאלים²⁶.

ז. "בשם אומרם"

וזוהי גם הסיבה לכך שרש"י מצטט את שני הפירושים בשם אומרם – רבי יאשיה ואבא חנן – כדי להדגיש ששתי דעות אלו בקשר להסבר הפסוק

– אם יאמרו "סרס המקרא" (שבאותו פסוק לא יהיו המילים כתובות כסדרן), או שעדיף לקבל פירוש דחוק של הפסוק מאשר לומר "סרס המקרא"²⁷ –

איננו רק לגבי פסוק זה, אלא זה מותאם לשיטותיהם של רבי יאשיה ואבא חנן במספר מקומות. אנו מוצאים גם במקומות אחרים, שרבי יאשיה²⁸ אומר "סרס המקרא", ואילו שיטת אבא חנן²⁹ היא, שיש לקבל פירוש דחוק של הפסוקים אך לא לומר "סרס המקרא" ²⁷.

ח. בענין המקושש – מסירה לרשות הצבור

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין מדוע אין רש"י מפרש ועונה לאותה שאלה בפירושו בענין המקושש:

כיון שהשאלה מתבססת על כך שישראל פנו בשאלה הלכתית גם לאהרן וכו' (לאחר ששאלו את משה) – הרי בענין המקושש אין זה קושי: רש"י אומר³⁰ "לא היו יודעים באיזו מיתה ימות אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה". כלומר, הפניה למשה ולאהרן ולכל העדה לא היתה לצורך השאלה ההלכתית, אלא כדי למסור את המקושש לרשות הצבור, שהצבור יבצע את עונש המיתה. איזו מיתה – את זאת צריך הצבור לברר.

ולכן לא קשה מדוע משווים את אהרן ואת כל העדה למשה, שהרי מדובר כאן על מסירתו לרשות הצבור – למשה ולאהרן ולכל העדה³¹.

ט. המקלל והמקושש

לפי זה יובן ענין נוסף הדומה לאמור לעיל:

בענין המקלל, (בפרשת אמור³²), נאמר "ויביאו אותו אל משה" – אל משה בלבד. ולכאורה, אין מובן: המקושש והמקלל הם "בפרק אחד",