186
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יכול להביע את דעתו בתשובה עליה.
וזוהי משמעות דברי רש"י "כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום": אהרן שמע את השאלה משום ששניהם היו בבית המדרש ולמדו שם תורה ביחד, ולכן שאלו את השאלה באותו אופן את שניהם – "לפני משה ולפני אהרן"22.
זהו גם ההסבר לכך שרש"י משנה בפירושו השני בפרשתנו מלשון הפסוק "פתח אהל מועד" ואומר "בבית המדרש היו יושבים", כי הביאור מתבסס כאן, כאמור, על היותם בבית־המדרש, ולאו דוקא על היותם ביחד.
ו. "פתח אהל מועד" – אופן ההתאספות, ולא ציון מקום
לפי זה מובן מדוע אין רש"י מקבל פירוש זה כפירוש הראשון והעיקרי בפרשתנו.
רש"י מסביר, שבמילים "פתח אהל מועד", אין כוונת התורה כל כך להצביע על מקום המצאם – והרי מהי החשיבות בכך? – אלא המטרה העיקרית היא לתאר כיצד הם התאספו שם: "פתח אהל מועד" הוא מקום23 שבו מתאספים כל העדה כדי לשמוע את דברי משה רבינו, ולא כדי לשבת וללמוד ביחד.
יוצא מכך, שבפסוקנו, בפשטות, לא הענין של "בבית המדרש היו", אלא "פתח אהל מועד", כדלעיל, "היו".
בדוחק ניתן לומר, ש"פתח אהל מועד" במשמעותו – כמקום התאספות – אמור רק לגבי המילים האחרונות "וכל העדה":
משה, אלעזר והנשיאים היו בבית המדרש, ושאלת בנות צלפחד נשאלה לפני כולם ביחד בשווה, כדרך השאלות שנשאלו בבית המדרש, כדלעיל, ובאותה שעה עמדו כל העדה "פתח אהל מועד" במצב של התאספות, כדי לשמוע מה תהיה התשובה על טענת בנות צלפחד24.
אך כיוון שדחוק ביותר לחלק את הפסוק, ולומר ש"משה .. אלעזר .. הנשיאים" ישבו בבית המדרש, ואילו "וכל העדה (עמדו) פתח אהל מועד"25 –
לכן מביא רש"י כפירוש הראשון והעיקרי את "סרס המקרא", שהתורה
הערות
- 22. ועצ"ע איך יפרש רש"י מ"ש אח"כ בבהעלותך שם "ויאמרו האנשים ההמה אליו" [כמו שהקשה במשכיל לדוד שם. ולכן מפרש דהשאלה היתה למשה והזכיר אהרן רק משום שגם הוא הי' יושב בביהמ"ד. אבל לפירושו אי"מ מ"ש "ולפני אהרן" (כמו שדייק בעצמו בפרשתנו כאן)].
- 23. ראה בהעלותך י, ג. פרש"י שם, ב.
- 24. כפשטות הענין: שאלת בנות צלפחד נוגעת (בפועל או בכח) לכל ישראל, ולפיכך, כששמעו שהן הולכות לשאול את משה, נקהלו כולם במקום המיועד להקהלה לשמוע הפס"ד.
- 25. להעירמש"ךעה"תכאן(ושם,כיפתחאוה"מ לא הי' משהיושב שם).
רש"י על במדבר י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
(עשה לך. שֶׁיִּהְיוּ תוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ":
עשה לך. מִשֶּׁלְּךָ:
עשה לך. אַתָּה עֲשֵׂה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וְלֹא אַחֵר):
למקרא העדה. כְּשֶׁתִּרְצֶה לְדַבֵּר עִם סַנְהֶדְרִין וּשְׁאָר הָעָם וְתִקְרָאֵם לֶאֱסֹף אֵלֶיךָ, תִּקְרָאֵם עַ"יְ חֲצוֹצְרוֹת:
ולמסע את המחנות. בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת תִּתְקְעוּ בָהֶם לְסִימָן, נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר עַ"פִּ שְׁלֹשָׁה הָיוּ נוֹסְעִים — עַל פִּי הַקָּבָּ"ה וְעַ"פִּ מֹשֶׁה וְעַ"פִּ הַחֲצוֹצְרוֹת (ברייתא דמל"ה פי"ג):
מקשה. מִן הָעֶשֶׁת תַּעֲשֶׂה בְּהַקָּשַׁת הַקֻּרְנָס:
עשה לך MAKE THEE etc. — make לך, “for thyself” (on thy own behalf) suggests that they shall blow them in your presence, as before a king, as it is said, (with reference to Moses) (Deuteronomy 33:5) ויהי בישרון מלך “and he was king in Jeshurun”.
עשה לך MAKE THEE — from that which is thine own and not from the common funds (Sifrei Bamidbar 72).
עשה לך MAKE FOR THYSELF” also suggests: you make them and use them, but no one else.
למקרא העדה [THAT THOU MAYEST USE THEM] FOR THE CALLING OF THE ASSEMBLY — i. e. when you wish to speak to the Sanhedrin and the rest of the people and you summon them to assemble unto you, you shall summon them by the trumpets.
ולמסע את המחנות AND FOR THE JOURNEYING OF THE CAMPS — at the time of departing on the journeys you shall blow them as a signal. Consequently you must say that they used to travel by a three-fold call: by the command of the Holy One, blessed be He, by the word of Moses (cf. Rashi on v. 18 at the end), and by the sound of the trumpets (Boraitha d’ Mlechet ha-Mishkan s. 13).
מקשה OF BEATEN WORK — from a block of silver you shall make them by hammer blows (Sifrei Bamidbar 72).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.