שיחה ב

190שיחה ב

פינחס

א. מינוי יהושע כמינוי מלך

בפרשתנו1 מסופר, שמשה ביקש מהקב"ה "יפקוד ה'... איש על העדה", והקב"ה אמר לו: "קח לך את יהושע בן נון... וסמכת את ידך עליו", וכך עשה משה – ויסמוך את ידיו עליו..."

לגבי מינוי מלך, אומר הרמב"ם2: "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על־פי בית דין של שבעים זקנים ועל־פי נביא, כיהושע שמינוהו משה רבינו ובית דינו". מכך מובן, שלדעת הרמב"ם היה מינויו של יהושע המוזכר בפרשתנו כמינוי מלך3.

יש להבין4: הרי הרמב"ם עצמו פוסק5, ש"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה", ומדוע, איפוא, אין אנו מוצאים שמשה רבינו משח את יהושע בשמן המשחה6.

אמנם, גם לגבי משה רבינו אין אנו מוצאים שהוא נמשח בשמן המשחה, למרות שמשה רבינו "מלך היה" – כפסק הרמב"ם7 – אך משה רבינו נתמנה למלך לפני הציווי על דיני המלך ועל שמן המשחה8.

190ב. משיחה בשמן המשחה לגבי כל מלך

לכאורה, ניתן היה להשיב9 לפי פסק אחר של הרמב"ם10 "אין מושחין ממנו (משמן המשחה) לדורות אלא... ומלכי בית דוד", וכיון שיהושע לא היה ממלכי בית דוד, לכן לא משחו אותו בשמן המשחה11.

אך, אדרבה, לפי שיטת הרמב"ם אין מתקבלת תשובה זו. כי כמקור לדין זה – "כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה" – מציין הרמב"ם5 את הפסוק12 "ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו", המדבר אודות משיחת שאול, אשר לא היה ממלכי בית דוד. ואם כך מובן, שלדעת הרמב"ם שאול נמשח בשמן המשחה13.

ומכך מובן, שדברי הרמב"ם "כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה" אמורים לגבי כל מלך, אפילו מלך שאינו ממלכי בית דוד, כפי שמתבטא הרמב"ם בביטוי סתמי "כשמעמידין המלך (סתם)". וקביעתו ש"אין מושחין ממנו לדורות אלא... ומלכי בית דוד" היא דוקא לאחר14 ש"נמשח דוד (ועל ידי זאת) זכה בכתר מלכות... לו ולבניו הזכרים עד עולם"15.

ואם כך חזרה הקושיה למקומה: מדוע אין אנו מוצאים שמשחו את יהושע (אשר לדעת הרמב"ם היה מלך) בשמן המשחה, בדיוק כפי שמשחו (לדעת הרמב"ם) את שאול?

ג. "נוצר תאנה יאכל פריה"

כדי להבין זאת יש לבאר תחילה את הנאמר במדרש16 על דברי משה רבינו "יפקוד ה'...17, שמשה חשב "שירשו בני את כבודי (גדולתי18)", והקדוש־ברוך־הוא אמר לו: "נוצר תאנה יאכל פריה19, בניך ישבו להם ולא עסקו 191בתורה, יהושע .. הואיל20 והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל".

ולכאורה, אין מובן: אם בני משה "ישבו להם ולא עסקו בתורה", כיצד ייתכן שמשה סבר מלכתחילה ש"ירשו בני את כבודי"21?

בפשטות ניתן היה להשיב, שבבקשתו "יפקוד ה'... איש על העדה" לא התכוון משה ל"איש" אשר ילמד את ישראל תורה, אלא הוא התכוון, כמפורש בבקשתו22, רק למלך "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" – למלחמה. ולכן חשב משה ש"ירשו בני את כבודי", למרות ש"לא עסקו בתורה", כי לפי ההלכה "המלכות ירושה23.

אך לפי זה אין מובן מדוע השיב לו הקדוש־ברוך־הוא "נוצר תאנה יאכל פריה, בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה" – בענין זה מדוע נזכרת בכלל התורה? הרי מדובר כאן על ירושת המלכות!

ד. "דבר אחד לדור ולא שני דברים"

בעל ה"מגלה עמוקות"24 מסביר את כפילות הלשון בפסוק "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם" – שמשה רצה שיהיו "שני בני אדם המנהיגים", "דהיינו איש אחד על העדה אשר יצא לפניהם במלחמה... ואיש אחד אשר יוציאם בתורה...". הקדוש־ברוך־הוא השיב לו "שאחד ינהג אותם .. יהושע שיהיה מלך ואב בית דין25 של ישראל וחכם שלהם בתורה", כי "אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד26 .. כי 192דבר27 אחד לדור ולא שני דברים".

ולפי זה מובן גם המדרש שלעיל: כיון שמשה חשב שיהיו שני מנהיגים – האחד מלך והאחר "אב בית דין של ישראל" – משום כך הוא סבר שאת המינוי למלוכה יירש אחד מבניו, כדלעיל.

אך הקדוש־ברוך־הוא חפץ ש"אחד ינהג אותם", אשר הוא יהיה הן המלך והן "אב בית דין של ישראל". ומשום שלענין התורה צריך להיות ראויים – "נוצר תאנה יאכל פריה"28 – ובניו של משה לא התאימו לכך, כי "לא עסקו בתורה", הם לא יכלו כלל לרשת את "כבודו" של משה.

ודוקא יהושע, אשר התמסר לתורה, ולא רק ללימוד התורה אלא אף לשימושה של תורה29, יכול היה להיות ממלא מקומו של משה.

ה. בדורות מאוחרים – נשיא ומלך

אך יש להבין, לפי פירושו של ה"מגלה עמוקות", את הסיבה לכך שהקדוש־ברוך־הוא לא קיבל את דעתו של משה "שיהיו שני בני אדם המנהיגים", שהרי, לכאורה: אמנם "אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד", אך ההדגשה היא על השימוש בכתר אחד. ועוד – בדורות מאוחרים יותר מוצאים הסדר מעין זה – מלכות על־ידי מנהיג אחד ואב בית דין של ישראל על ידי מנהיג אחר: המנהיג בתורה, ובלשון הרמב"ם30 "הגדול בחכמה שבכולן (מבין חברי הסנהדרין) מושיבין אותו ראש עליהן .. והוא שקורין אותו החכמים נשיא .. והוא העומד תחת משה רבינו". והאחר הוא מלך אשר יוציאם וכדומה, אשר עסק בצרכי העם וכדומה. ואדרבה: למלך היה אסור להיות בסנהדרין – "אין31 מושיבין מלך ישראל בסנהדרין"32.

והכרחי לומר, שהיא הנותנת – משום שהתורה והמלכות הם שני סוגים שונים של שלטון, לפיכך אין זו סתירה לכלל "דבר אחד לדור ולא שני דברים".

ולפי זה, הקושיה במקומה עומדת: מדוע לא יכלו בעניננו להפריד בין מינוי המלך לבין מינוי "אב בית דין של ישראל", ומדוע היה הכרחי "שאחד ינהג אותם .. יהושע?

193ו. העברת התורה על ידי משה ויהושע – "יחיד מיחיד"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בהקדמתו לספר היד החזקה מפרט הרמב"ם את סדר המסורת של העברת התורה שבעל־פה החל ממשה ועד רב אשי, ובמנותו את מקבלי התורה מדייק הרמב"ם בלשונו ומדגיש שפלוני קיבל את התורה מקודמו "ובית דינו", או חביריו של המקבל הקודם. וכפי שמסביר הרמב"ם במקום אחר33, שרצונו להדגיש בכך "שהקבלה רבים מרבים ולא יחיד מיחיד".

אך אנו רואים שישנו יוצא מן הכלל – לגבי יהושע, שאודותיו משנה הרמב"ם את לשונו ומדייק "וזקנים רבים קבלו מיהושע", ואינו מוסיף "ובית דינו" וכדומה.

הסיבה להבדל זה מובנת מדברי הרמב"ם לפני כן: "תורה שבעל־פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים, ואלעזר ופינחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה, וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל־פה וצוהו עליה". כלומר, יהושע לא היה בבחינת "מקבל" בלבד ממשה רבינו, כאלעזר ופינחס ושבעים הזקנים, אלא שדוקא ליהושע מסר משה את התורה שבעל־פה כולה, כנאמר במשנה34: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", ודוקא הוא קיבל עליה ציווי מיוחד35.

ולכן אין הרמב"ם מוסיף לגבי יהושע את המילים "ובית דינו", כי בענין מסירת התורה, היתה הקבלה מיהושע בלבד, אשר רק לו מסר משה את התורה שבעל־פה כולה.

יוצא, שיש הבדל מהותי בין משה ויהושע לבין נשיא הסנהדרין בדורות המאוחרים יותר: יהושע ומשה רבינו שווים בכך שהמסורת של התורה שבעל־פה כולה עברה באמצעות כל אחד מהם בלבד בדורו.

ואילו נשיא הסנהדרין "עומד תחת משה רבינו", כדלעיל, לגבי הפרט, שכשם שמשה היה "על גביהן"36 של שבעים הזקנים, כך36 כל נשיא הוא ה"ראש" על גביהן של הסנהדרין, בהיותו ה"גדול בחכמה שבכולן". אבל בענין "מסירת התורה" אין הוא "עומד תחת משה רבינו", אלא התורה מועברת באמצעות בית הדין כולו, "רבים מרבים".

194ז. משה ויהושע בדרגת נשיאות של מלך

וזהו ההבדל בין הדורות הבאים, כאשר המלך ו"אב בית דין של ישראל" היו שני מנהיגים שונים, לבין תקופת משה ויהושע:

אמנם "נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה"37, אף־על־פי־כן אין הוא מגיע לדרגת נשיאותו של מלך. כי על המלך נאמר "אין על גביו אלא ה' אלקיו"38, ולא זו בלבד ש"אין למעלה ממנו במלכותו"39, אלא יותר מכך, הוא השולט היחיד, שאינו צריך להתחשב באף אחד, כי מלך הוא יחיד, וכאמור לעיל "דבר אחד לדור ולא שני דברים"40.

ואילו נשיא הסנהדרין, הרי מפני שהוא אחד מתוך בית דין של שבעים ואחד, לכן נשיאותו אינה מסוג הנשיאות של מלך (גם אם הוא ה"ראש", משום היותו "גדול בחכמה שבכולן"). ולכן נשיא הסנהדרין אינו מהווה סתירה למלך, ולפיכך אין זה ענין של "שני מלכים", "שני דברים".

אך לעומת זאת אצל משה ויהושע, אין "נשיאותם" בתורה נקבעת רק בהיותם נשיא סנהדרין, אלא גם בכך ש"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" – ונשיאות כזו בתורה היא מעין דרגת הנשיאות של המלך41.

ולפיכך, אילו חלקו "שיהיו שנים .. איש אחד .. במלחמה ואיש אחד .. בתורה", היה זה ענין של "ב' מלכים שישתמשו בכתר אחד .. שני דברים"42.

ח. המלך והנשיאות בתורה – ענין אחד

לכאורה, אין מובן כל כך: בכל זאת 195היו כאן שני סוגים של שלטון: יוצאים במלחמה וכו' ושררה של תורה, כדלעיל. ומדוע ייחשב הדבר כ"שני מלכים .. בכתר אחד"?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

על תפקידו של המלך אומר הרמב"ם43: "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמות". כלומר, המלכות אצל ישראל אינה רק הדאגה לצרכים הגשמיים של העם44, אלא היא קשורה בראש ובראשונה לקיום והרמת התורה – "להרים דת האמת", ליישם את משפטי התורה45, עד אשר גם המלחמות שעל המלך לנהל, הן "מלחמות ה'"46.

יוצא, שהמלכות היא המשך התפקיד של בית הדין הגדול: בית הדין הגדול הם "עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל"47, ותפקידו של המלך הוא, שמשפט התורה שמפיץ בית הדין הגדול יבוצע בעם ישראל48.

ולכן קובעת ההלכה49, ש"מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם...", וכן "המלך עומד לפני כהן גדול .. כשישאל לו במשפט האורים", כי המלך הוא ה"מקבל" מהם.

רק בענין שלטון המלך על העם "אין על גביו אלא ה' אלקיו". ו"אין למעלה ממנו במלכותו", אשר על כן "בפרהסיא בפני העם לא .. יעמוד מפני אדם... כדי שתהא יראתו בלב הכל"49.

ולכן אין המלך וה"נשיאות" בתורה שתי שררות שונות שאין אחת נוגעת בחברתה, אלא הן מהוות המשכיות אחת. וכאשר מפרידים ביניהן זהו כעין "שני מלכים .. בכתר אחד"50.

ט. מינוי יהושע על ידי סמיכה

לפי זה יובן מדוע התמנה יהושע דוקא על־ידי סמיכה ולא על־ידי משיחה:

כיון שהמלך הוא ה"מקבל" מבית הדין הגדול, הקובע את משפט התורה, 196כדלעיל – מובן מכך לגבי נשיאותו של יהושע, וכן של משה, אשר היו בידם שני עניני הנשיאות (הן מלך והן נשיאות התורה בדרגה של מלך, כאמור), שנשיאות המלוכה היתה אצלם המשך ותוצאה של נשיאותם בתורה.

כלומר, מהותו העיקרית היא היותו נשיא בתורה – הוא "מוסר" את כל התורה לישראל, ובנוסף לכך היה אצלו תפקיד המלוכה כדי ליישם את משפטי התורה בעם ישראל.

ולפיכך התקיים מינויו באמצעות סמיכה: מטרתה של משיחת המלך היא להביא לידי מלוכה. כמלכות שאול הנזכרת בהוכחת הרמב"ם, כדלעיל. ואילו עיקרה של מלכות יהושע (נוצר תאנה) היא הנשיאות בתורה, ולכן הוא נתמנה על־ידי סמיכה הקשורה דוקא לתורה. דוקא לגבי תורה והוראה אנו מוצאים51 סמוכין איש מפי איש, סמוכו לנא וכדומה.

י. מלכות שאול ודוד שונה ממלכות משה ויהושע

לפי הסבר זה מובן שדברי המדרש52 ששאול היה "מלך ראשון" אינם סותרים את הנאמר ברמב"ם ובמספר מדרשי חז"ל53, שלמשה רבינו וכן ליהושע היה דין של מלך – כי מהות המלוכה של משה ויהושע שונה לחלוטין ממלכות שאול ודוד54 – אצל משה ויהושע היתה נשיאות המלוכה טפילה לנשיאותם בתורה55.

197ולפי זה גם מובן מדוע אין נאמר בחומש במפורש56 שצריך למשוח מלך בשמן המשחה, שהרי, לכאורה, תמוה: מינוי המלך היא מצוה מפורשת עם פרטיה, ואם כך, צריך היה להיכתב בתורה שהמלך נתמנה על ידי שמן המשחה57, כפי שכתוב דין משיחת כהן גדול ומשוח מלחמה?

אך לפי האמור לעיל מובן הדבר: המלוכה שנקבעה מלכתחילה על־פי התורה, וכפי שהיתה אצל משה ואצל ממלא־מקומו יהושע, היא באופן58 שהמלך הוא הנשיא בתורה, ולכן אין צורך בשמן המשחה59.

ומינויו של המלך דוקא באמצעות שמן המשחה התחדש מאוחר יותר, כאשר שאול היה צריך למלוך60.

(משיחות ש"פ חיי שרה

וש"פ וארא תשמ"ג)

הערות

עמוד 190

  1. 1. כז, טו־כג.
  2. 2. הל' מלכים פ"א ה"ג.
  3. 3. וכן משמע ברמב"ם הל' סנהדרין (ספי"ח) שהי' לו דין מלך. וכן מפורש ברשב"ם ב"ב עה, א ד"ה אוי לה. פרש"י ד"ה הוא יומא עג, ב. פרש"י עה"ת ברכה לג, יז. ועוד (ראה המובא באמבוהא דספרי לספרי זוטא פרשתנו כז, כא. תו"ש מילואים לפ' יתרו (חט"ו) ס"ב בסופו). בדרשת הר"ן דרוש יא (הובא גם באברבנאל בפתיחה לס' שופטים) ד"כאשר לא יהי' מלך בישראל השופט יכלול שני הכחות כח השופט וכח המלך .. שנתנו בכאן ליהושע כח מלכות אע"פ שלא הי' מלך וכן דרשו רז"ל ויהי בישורון מלך ירמוז למשה". אבל מהא שמביא הרמב"ם ראי' ממינוי יהושע בנוגע לכל מלך, וכן מפשטות לשון הרמב"ם (שבהערה 7) בנוגע למשה – משמע שס"ל שהי' להם דין מלך ממש.
  4. 4. כן הקשה בעל מנחת חינוך בהגהותיו לרמב"ם הל' מלכים שם.
  5. 5. הל' מלכים שם ה"ז.
  6. 6. להעיר מאוה"ח פרשתנו שם, כג. וראה לקמן בפנים. במכילתא בשלח (יז, יד) מגיד שאותו היום נמשח (יהושע), ובזית רענן שם משמע שנמשח למלכות. אבל צ"ע, דמה מקום: א) למנותו עוה"פ (בפרשתנו), ב) ועיקר – למשוח יהושע כמלך בהזמן דס"פ בשלח! – שהי' משה בישורון מלך (ודבר אחד לדור) כארבעים שנה לאח"ז, ולולא גזירת מי מריבה שבסופן הי' מכניסן לארץ וכו'. ויש לומר שאין זו משיחת מלך, כ"א לשם שררה בכלל (ראה רש"י תצוה כט, כט), או ע"ד משוח מלחמה – ומלחמת עמלק שייכת לבית יוסף (ראה ב"ב קכג, ב (וברשב"ם שם). פסיקתא דר"כ פ"ג. פסיקתא רבתי פי"ב. ועוד) ויהושע נשיא אפרים, שהוקדם למנשה – בני יוסף. וראה תו"ש בשלח שם עה"פ (אות קיד). ועוד.
  7. 7. הל' ביהב"ח פ"ו הי"א. וכ"ה בר"ח ורש"י שבועות טו, רע"א. במדרש הובא ברמב"ן ברכה (לג, ה). וראה זבחים קב, א.
  8. 8. ראה רמב"ן תשא (ל, לג) שמשיחת מלכים נרמזת במש"נ (שם, לא) "יהי' זה לי לדורותיכם". ע"ש. וראה לקמן בסוף השיחה.

עמוד 190

  1. 9. ראה אמבוהא דספרי שם.
  2. 10. הל' כלי המקדש פ"א ה"ז. ועד"ז בהל' מלכים שם ה"י.
  3. 11. אבל אין להקשות מדוע לא נמשח עכ"פ בשמן אפרסמון כמלכי ישראל (רמב"ם הל' מלכים שם ה"י) – כי י"ל עפמ"ש בכס"מ שם (מהוריות יא, ב) דזהו רק כשיש מחלוקת*, אבל כשאין מחלוקת הרי אפי' מלך שהוא ראשון אין מושחין אותו (ועיין בכס"מ שם בנוגע לשאול. והאריך בזה בשער יוסף (להחיד"א) להוריות שם. ועוד. ואכ"מ).
  4. 5.
  5. 12. ש"א י, א.
  6. 13. דלא כברד"ק עה"פ שם שכתב "לא הי' זה השמן המשחה .. אבל שמן אפרסמון הי'". והאריכו במפרשים להוריות שם. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 111 הערה 59. ואכ"מ.
  7. 14. ראה גם פרש"י ד"ה ולא כריתות ה, ב: משבא דוד.
  8. 15. לשון הרמב"ם הל' מלכים שם ה"ז.
  9. 16. במדב"ר פכ"א, יד. תנחומא פרשתנו יא. וראה פרש"י עה"פ.
  10. 17. פרשתנו כז, טז.
  11. 18. כ"ה בפרש"י.
  12. 19. משלי כז, יח.
  13. . ולהעיר מלשון המנ"ח מצוה קז: רק בשמן אפרסמון לכבוד. ומשמע שדעתו שאין לזה דין משיחה ממש. וראה רש"י ד"ה ומפני כריתות ה, ב.

עמוד 191

  1. 20. ל' הבמדב"ר שם. ובתנחומא ופרש"י בשינוי לשון.
  2. 21. בשו"ת חת"ס או"ח סי' יב בסופו, שבניו היו ראוים לכך והקב"ה אמר שיהושע יותר הגון כו' אלא שבכתר תורה לא שייך כלל דין ירושה. ע"ש. וכבר הקשו ע"ז שבמדרש מפורש שבניו לא עסקו בתורה.
  3. 22. שם, יז ובפרש"י. ספרי וספרי זוטא שם.
  4. 23. רמב"ם הל' מלכים שם. ואף שצ"ל הבן "ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה" (רמב"ם שם) – הרי אף אם "הי' ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו" (רמב"ם שם), וה"ה בנדו"ד דבני משה "לא עסקו בתורה", אבל לא נאמר שלא היו ממלאי מקום ביראה.
  5. 24. אופן א. – הובא בילקוט ראובני פרשתנו עה"פ. ולהעיר ג"כ מכלי יקר פרשתנו כז, יח. וצע"ק ממחז"ל (גיטין נט, א. סנהדרין לו, א) "מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" [ולהעיר בשינוי פרש"י שבגיטין פי' "בתורה ובעושר", ובסנה' – "במלכות ובתורה". ואכ"מ].
  6. 25. צע"ק לשונו "אב"ד", ולא נשיא (ראש סנהדרין) – ראה חגיגה פ"ב מ"ב (טז, ריש ע"ב). ועוד. רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג. וראה תיב"ע פקודי מ, יא: יהושע משומשנך רבא דסנהדרין דעמי'. וביפה מראה לירושלמי ברכות פ"ד סה"א (מ"רש"י קלף .. סוף פ' הרואה" – סג, ב) – הובא בערכי הכינויים לבעל סה"ד (ע' אב"ד): מאותו השעה ואילך נתמנה יהושע אב"ד.
  7. 26. חולין ס, ב (הובא בפרש"י בראשית א, טז).

עמוד 192

  1. 27. סנהדרין ח, א (הובא בפרש"י וילך לא, ז) – בנוגע ליהושע.
  2. 28. ראה במדב"ר פי"ב, ט.
  3. 29. ראה רד"ל לבמדב"ר פכ"א שם.
  4. 30. הל' סנהדרין שם.
  5. 31. רמב"ם שם פ"ב ה"ד. וכן במלכי בית דוד (שם ה"ה).
  6. 32. וגם לאחרי החורבן הי' ריש גלותא בבבל (במקום מלך – רמב"ם שם פ"ד הי"ג), ונשיא בא"י, וכמחז"ל (סנהדרין ה, א. הוריות יא, ב. וראה פרש"י ויחי מט, י) הכא שבט התם מחוקק. וידועה השקו"ט בשאלת רבי (הוריות שם) כגון אני מהו בשעיר. ואכ"מ.

עמוד 193

  1. 33. באגרת לרבי פנחס ב"ר משולם הדיין – נעתק ברמב"ם – בספר המדע (ירושלים, תשכ"ד) בהערה.
  2. 34. ריש מס' אבות. ועייג"כ מאירי בהקדמתו לאבות: ובעת זקנתו .. מסר סודות התורה והלכותי' עם כל ענייני תורה שבע"פ ליהושע. וראה לקמן הערה 41.
  3. 35. בפשטות י"ל – שהוא (יחיד) יהי' המוסר לה"זקנים רבים".
  4. 36. ראה משנה ריש סנהדרין (ב, סע"א).

עמוד 194

  1. 37. לשון הרמב"ן משפטים כב, כז. – ומדהביא שם הא דרבי הנ"ל הערה 32 (ע"ש) משמע שס"ל דבכל נשיא סנהדרין אפשר לשאול הכי. ואכ"מ.
  2. 38. ספרא ויקרא ד, כב. הוריות י, א במשנה. וראה שם יא, ריש ע"ב.
  3. 39. לשון הרמב"ם הל' שגגות פט"ו ה"ו.
  4. 40. כהתחלת המאמר (צוין לעיל הערה 27): טול מקל והך על קדקדם.
  5. 41. וצע"ק מגיטין וסנה' (שבהערה 24) "הא הוה יהושע, הוה אלעזר" ("חבירו בתורה ולא הוי מקום אחד" – רש"י סנה' שם. וראה תוד"ה כולהו שם). ואולי יש לחלק בין גדלות בתורה בכלל (שבזה – "הוה אלעזר", ואא"פ לומר על יהושע "אין כמותו בכל ישראל בתורה" – רש"י שם), למסירת התורה (שבזה הוי יהושע יחיד). וע"ד החילוק (סוף הוריות) דסיני ועוקר הרים, וממשיך (שם) "הכל צריכין למרי חטיא" (ראה רש"י שם: כנתינתן מהר סיני). ולהעיר מתמורה (טז, א) דההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה "החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" (ראה תוד"ה כולהו הנ"ל). ואכ"מ.
  6. 42. וי"ל שקס"ד דמשה שאפשר להיות שני מנהיגים – אף ש"מסרה ליהושע" (– נוסף על הנ"ל (הערה 34) הי' זה "לעת זקנתו" לדעת המאירי) – כי קס"ד שאין בכחו של יהושע, שהוא רק כ"פני לבנה" (ספרי ורש"י פרשתנו כז, כ. ב"ב עה, א), למסור כל התורה לבדו לזקנים, ואינו בשלימות הנשיאות בתורה. ולהעיר משבת (קד, א) "דאפילו בימי יהושע בן נון", ובחולין (קכד, סע"א) "אי אמר לי יהושע בן נון" – דמשמע דוקא יהושע ולא משה (ראה ב"י לטיו"ד סו"ס רמב. ט"ז לשו"ע יו"ד שם סק"כ).

עמוד 195

  1. 43. הל' מלכים ספ"ד.
  2. 44. ראה ברכות ג, סע"ב.
  3. 45. בדרשות הר"ן (שבהערה 3) שאין משפטי המלך מצד חכמת התורה רק הוראת שעה לתיקון המדינה ואינו משפטי התורה. אבל ראה בארוכה שו"ת אבני נזר יו"ד סשי"ב (אות מז־נ) שלא להלכה אמרם הר"ן. ע"ש באורך. מהר"ץ חיות בס' תורת נביאים פ"ז (דין מלך ישראל). וראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך בתחלתו. ולהעיר מלקו"ש [המתורגם] חי"ח (ע' 301) ששלימות התורה וההלכה היא כשיש מלך. ע"ש.
  4. 46. להעיר מהל' מלכים פ"ג ה"א: כותב לו ס"ת כו' יוצא למלחמה והוא עמו.
  5. 47. לשון הרמב"ם ריש הל' ממרים.
  6. 48. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 179.
  7. 49. רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ה.
  8. 50. כשהנשיאות בתורה היא בדרגת נשיאות של מלך, משא"כ נשיא סנהדרין שאינו בדרגא ד"מלך", כנ"ל ס"ז.

עמוד 196

  1. 51. רמב"ם הל' סנהדרין רפ"ד. סנהדרין יד, א.
  2. 52. ויק"ר פכ"ו, ז. וכ"כ להלכה בכס"מ הל' מלכים פ"א ה"י (ולכאורה ה"ז סותר מ"ש הרמב"ם שם ה"ג שיהושע הי' מלך). וראה רש"י וישלח לו, לא.
  3. 53. נסמן לעיל הערות 3, 7.
  4. 54. ע"פ המבואר בפנים יתורץ ג"כ מ"ש האברבנאל (בפ' שופטים) שמינוי מלך אינו מצוה (כי ע"פ תורה אין צורך במלך, ע"ש), והמצוה היא רק שאם בנ"י יאמרו "אשימה עלי מלך ככל הגוים גו'" (שופטים יז, יד) אזי "שום תשים עליך מלך גו' מקרב אחיך גו'" (שם, טו), ומפרש כן לשון הרמב"ם (בכותרת להל' מלכים) "למנות מלך מישראל"*, ע"ש – ולכאורה, איך מתאים זה עם מ"ש הרמב"ם שמשה ויהושע הי' להם דין מלך, כנ"ל (אבל ראה לעיל הערה 3)? וע"פ הנ"ל מתורץ, כי ענין המלכות במשה ויהושע הי' טפל לנשיאותם בענין התורה, שזה סוג אחר במלכות, שאינו מצד חסרון בהעם, ואדרבה, כדלקמן בפנים. וראה הערה הבאה.
  5. 55. ע"פ המבואר בלקו"ש חי"ט (שבהערה 48) – יש לומר שזהו החילוק בין תואר נשיא (בשלימותו) לגבי תואר מלך. ועפ"ז יומתק טעם השינוי, שבפ' ויקרא (ד, כב) נאמר "נשיא", ובפרשת שופטים נאמר "מלך". ולהעיר שגם משיח נקרא נשיא (צוין בלקו"ש שם הערה 18). וראה לקמן הערה 59.
  6. . וראה בארוכה בביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מנין הפרשיות פרשה ז (קטו, ד ואילך) שהקשה עליו. ושם, שבנוסחת הרמב"ם לפנינו איתא "בישראל" (ולא "מישראל"). אבל להעיר שבמנין המצות על סדר הלכות הרמב"ם בריש ספר היד גם בספרים לפנינו הנוסח "מישראל". אלא שבכמה כת"י גם שם "בישראל" (ראה רמב"ם ספר המדע – ירושלים, תשכ"ד).

עמוד 197

  1. 56. וגם להרמב"ן (דלעיל הערה 8) שנרמזת בתורה – עצ"ע למה לא נאמר בפירוש כמשיחת כה"ג ומשוח מלחמה.
  2. 57. ובפרט שצריך לשלול שאינו ב(האיסור המפורש) "אשר יתן ממנו על זר" (תשא ל, לג. וראה רש"י ורמב"ן שם. כריתות ו, סע"ב).
  3. 58. להעיר מלקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 160 ואילך בנוגע לכמה ענינים, שבתורה שבכתב הם כתובים כמו"ש בשלימות – גם הפרטים שאינם לעיכובא. ע"ש.
  4. 59. וצ"ע בנוגע למלך המשיח, שגם אצלו יהיו ב' הענינים – מלך ורב (ראה סהמ"צ להצ"צ שם פ"ג. לקו"ש [המתורגם] חי"ט שם ע' 183. ועיין לשון הרמב"ם הל' תשובה ספ"ט) – אם צריך משיחה*, או סמיכה כביהושע. וצ"ע שהשם "משיח" הוא ע"ש המשיחה, ולא ע"ש למשחה – לגדולה (זבחים צא, א. וש"נ. ספרי קרח יח, ח). ואולי יהיו בזה שני שלבים**. ואכ"מ.
  5. 60. לתוכן סעיף זה – צ"ע שהרי ידוע שמלכות וספי' המלכות בשלימותן – ה"ז דוד (ומלכי ב"ד) ומשיח, ובהם מוכרחת משיחה. ואולי י"ל ע"פ המבואר בכ"מ בבי' המל' (ושלימותה) במקומה, וכמו שהיא באבא (חכמה – משה), דאבא יסד ברתה. ואף דיהושע כפני לבנה (מלכות) – שאני בשעה שסמכו משה, שסמיכה ה"ה בכל כחו (חגיגה טז, ב), ובנדו"ד בשני ידיו, יותר ממה שנצטווה. ואכ"מ. ועצ"ע.
  6. . להעיר מהשקו"ט במנ"ח (מצוה קז) אם משיח יצטרך שמן המשחה. וראה בזה צפע"נ להוריות (יא, ב) ושם ובכמה ענינים שבפנים.
  7. . ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד "ואם יעמוד מלך כו'", וראה לקו"ש ח"ח (ע' 361 בהערה) שעכצ"ל שאין כוונת הרמב"ם שבשעת העמידה תיכף יש לו דין מלך. ע"ש.

מצוטט ב־6 עמודים

אגרות קודש 1
  1. כרך יב ‹ ג'תתקכב לקו"ש חכ"ג ע' 190
לקוטי שיחות 4
  1. כרך לב ‹ צו ‹ צו ‹ 34 לקו"ש חכ"ג ע' 194
  2. כרך לה ‹ ויגש ‹ שיחה ג ‹ 209 לקו"ש חכ"ג ע' 192
  3. כרך יט ‹ שופטים ‹ שיחה א ‹ 169 לקו"ש חכ"ג ע' 193
  4. כרך כד ‹ אלול ‹ שיחה א ‹ 103 לקו"ש חכ"ג ע' 194
תורת מנחם 1
  1. נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"ג ע' 190