שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וי"ל שלכן מדייק הרמב"ם ומאריך "מעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחושן ברוח הקודש" — ולא כ' בקיצור (כלשונו לפנ"ז) "מעלת כהן גדול שמדבר ברוח הקודש" — לבאר, שהדיבור ברוח הקודש אינו ענין צדדי (ענין נוסף) בכה"ג, אלא שזה נוגע לגדר הכהונה שבו (כנ"ל), ובמילא לבגדי כהונה — "מדבר על פי האפוד והחושן ברוח הקודש"; ומזה מסתעף שגם בכל נביא (ומי שראוי שתשרה עליו רוח הקודש) שהוא ג"כ כעין גדר דכהן גדול, יש בו דין לבישת אפוד, אלא שאינו אפוד של כהן גדול רק אפוד בד.
35 בהלכה יו"ד (מיומא עג, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואילו ריש לקיש משווה את ה"עשירי" ל"אחד־עשר", כי " לדעתו פחות משיעור זוהי איכות שונה לחלוטין.
39 בירושלמי תרומות שם: "ומודה ר"ל ביו"כ". ויש מפרשים (גליון הש"ס וציון ירושלים לירושלמי שם – הובא גם בשד"ח שם סוף כלל ד'), שאף שבבבלי (יומא עג, ב) איתא שגם ביוהכ"פ ס"ל לר"ל שאיסור ח"ש הוא רק מדרבנן, אבל אינו סותר דעת הירושלמי. כי בש"ס דילן מיירי בפחות מכזית, ומכיון שאין שיעור לשום דבר – אי"ז אכילה. משא"כ בירוש' מיירי באוכל כזית, ומכיון שבנוגע לשאר איסורים הוי אכילה, מודה ר"ל שגם ביוהכ"פ אסור הוא מה"ת – אף שהשיעור דיוהכ"פ הוא בככותבת. ועפי"ז יש להקשות: מכיון שראתה בעשירי צריכה טבילה (גם לדעת ר"ל), הרי שראי' זו היא בגדר שיעור (לענין טומאה שביום זה גופא), א"כ גם לר"ל, יש בה אותה האיכות דג' ימים (בדוגמת כזית ביוהכ"פ, שמכיון שהוא אכילה בשאר איסורים – אסור מה"ת גם ביוהכ"פ)? אבל – מפשטות סוגיית הבבלי (שם) משמע שפלוגתת ר"י ור"ל בנוגע ליוהכ"פ הוא גם בכזית, (ולהעיר ממ"ש אדה"ז (או"ח סי' תריח סי"ג) מאכילין אותו בתחלה פחות מככותבת". ומזה שאינו מביא שום הידור להאכילו פחות מכזית בכדי להקל מעליו לדעת ר"ל, מוכח קצת שאין נפקותא בזה. כי לר"י (וגם לר"ל – לשיטת הירו'*) גם פחות מכזית אסור ולר"ל – גם כזית מותר), ולפי"ז, אף שהראי' דעשירי היא שיעור בנוגע לטומאה, אי"ז שיעור (איכות) בנוגע לשימור – בדוגמת כזית שאינה אכילה לענין יו"כ, אף שהיא אכילה בנוגע לשאר איסורים.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כפי שמאריך ומבאר הגאון הרוגטשובי לגבי הלכות רבות, החל מהמחלוקת הכללית בין רבי יוחנן וריש לקיש לגבי חצי שיעור, אם הוא אסור מן התורה – שזוהי מחלוקת העוסקת בהגדרה כללית של שיעור האיסור:
34 יומא עג, ב. עד, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אמנם, ע"פ טעם זה (שביטול המועדים כשרגא בטיהרא הוא מצד רוב הטובה והשמחה דלעתיד לבוא), צריך להבין מש"נ במדרש שם, שלחד מ"ד אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם, דלכאורה, כיון שענינו של יוהכ"פ הוא החמשה עינויים, והוא לגמרי לא בסוג המועדים הקשורים עם שמחה וטוב, הרי מלכתחילה אין יוהכ"פ בכלל כל המועדים עתידין ליבטל, שיהי' צורך לשלול ולומר שלא יבטל לעולם (כמו פורים).
8 משנה יומא עג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ובא' מתשובות אלו הקשה השואל, ש"לריש לקיש דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה, כשחל יוהכ"פ בשבת, יהיו מחוייבים לאכול כזית פת (להדיעה שמן התורה מחוייבים בשבת לאכול כזית פת), דהא שיעור אכילת יוהכ"פ הוא בככותבת שהוא גדול מכזית", וא"כ יאכל כזית ויקיים מצות עונג שבת, ולא יעבור על איסור יוהכ"פ לפי שהוא פחות מכשיעור?
97 יומא עג, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
- יש דיעה בתוספות לענין חצי שיעור, ש"אפילו לרבי יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה ..
35 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
– אך הענין הוא, שיהודי צריך לקיים את כל המצוות בשוה מתוך קב"ע (רגל), כפי ש"מושבע ועומד מהר סיני" , באופן של הקדמת נעשה לנשמע.
963 יומא עג, סע"ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ר' ישמעאל ס"ל שכיון שהתורה ניתנה למטה בעולם (שהרי אפילו בשעת מ"ת גופא כתיב57 "וירד הוי' על הר סיני", ובפרט שהתכלית דמ"ת היא קיום התומ"צ לאחרי הגילוי דמ"ת, שכאו"א מישראל "מושבע ועומד מהר סיני " לקיימם), ומצד העולם – הרי הקליפה היא ענין של העדר , והעבודה היא לברוח מהרע – לכן ס"ל שהיו אומרים "על לאו לאו ";
363 יומא עג, סע"ב. נדרים ח, רע"א. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ובפרט כשנמצאים ברגעים האחרונים שלפני ביאת משיח, הרי בודאי יש נתינת כח על זה לכל אחד מישראל, להיותו "מושבע ועומד מהר סיני" – "מושבע" גם מלשון שובע , שנותנים לו כל הכחות הדרושים לכך, כדי שביעה.
1120 יומא עג, סע"ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ולכן, אפילו אחשורוש – שהי' מלך טיפש (כדברי הגמרא ) – מינה את מרדכי ל"משנה למלך" רק לאחרי שנוכח לדעת שאינו מתפעל ונשאר "מרדכי היהודי "; כאשר רואים שהוא אדם אמיתי, ועומד על שלו ("ער האַלט זיך באַ זיינס"), ואינו חוזר בו ממה שסוכם ("אָפּגערעדט איז אָפּגערעדט"), "מושבע ועומד מהר סיני" – אזי ממנה אותו ל"משנה למלך".
840 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
אין כוונתי לומר מוסר, ולא לספר בגנותן של ישראל, אלא שילמדו מזה שחייבים להתחיל ללמוד מיד, עוד לפני חג הפסח, מבלי הבט על ההנהגה שהיתה לפנ"ז, ובפרט שעדיין לא עברו ג' ימים, כך, שאין ענין של "חזקה", אע"פ שגם "חזקה" לא היתה מועילה, כיון שישנו ענין שיש בו תוקף יותר – היותו "מושבע ועומד מהר סיני" .
378 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
לאבותינו", אבל בירושלמי איתא ש"מביא וקורא, מ"ט כי אב המון גויים נתתיך", וכן פסק הרמב"ם (ונתבאר גם בתשובות הרמב"ם ); אבל אין שקו"ט בנוגע לענין ד"מושבע ועומד מהר סיני" – כיון שגם נשמות הגרים היו במעמד הר סיני, ובעת אמירת עשה"ד נעשה גם אצלם הענין ד"אנכי ה' אלקיך" , שה' הוא כחך וחיותך ; אלא שרצה הקב"ה שהגר יהי' תחילה בין גויים, ואח"כ יתגייר ויקבל נשמה חדשה – נשמה שהיתה במעמד הר סיני.
3031 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
העובדה שהוא "מושבע ועומד מהר סיני" , אינה מחייבת אותו; הוא לא מתפעל מזה; בשביל זה יש זמן...
3263 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
מתאים יותר למקום מסויים – יאמרו מן המוכן ובא לידו , וברור הדבר שמ כל ענין בתורה יכול כל יהודי ב כל מקום להפיק תורה-הוראה השייכת אליו (אע"פ שבפרט – יש לכל אחד ה"חלק" שלו בתורה ).
145 שהרי כל התורה כולה ניתנה לכאו"א מישראל. ולכן על כל דבר וענין שבתומ"צ נאמר על כל יחיד "מושבע ועומד מהר סיני" (יומא עג, סע"ב. נדרים ח, רע"א. וש"נ).
אין להביא ראי' מהא דכאו"א מברך "אשר בחר כו' ונתן לנו כו'" על דבר תורה איזה שיהי' (ופשיטא שאינו עובר על מורשה לבנ"י אחר – סנהדרין נט, א) – כי בזה הכוונה בחירה ונתינה ומורשה דקהלת (כללות עם) יעקב. ולהעיר מרש"י ד"ה מאורסה (פסחים מט, ב).
ותורה פי' הוראה (ראה זח"ג נג, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ולכן בא השובע באופן של שבועה, היינו, שהנתינת כח מלמעלה היינו שמעוררים ומגבירים את כחות האדם גופא, וכמבואר בקונטרס ומעין בענין השבועה כפשוטו, שע"י השבועה נעשה "התגברות כח מהכחות הנעלמים וכחות עצמיים שלו" (של האדם) .
1651 וע"ד "שנשבעין לקיים את המצוות" (חגיגה יו"ד, א. וש"נ), אע"פ שכבר "מושבע ועומד מהר סיני" (יומא עג, סע"ב. וש"נ) – שהשבועה שנשבע מחדש (בגלל שרואה שקשה לו לעמוד בנסיון כו') מעוררת אצלו כחות פנימיים ועמוקים יותר מאשר הכחות שיש לו מצד השבועה בהר סיני (מהנחה בלתי מוגה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ביאור ההוראה מהענין ד"שלח" שבסיפור המרגלים (אף שלכאורה הוא רק סיפור, ולא ציווי , ובודאי לא ציווי כללי כמו מצות ציצית שבסוף הפרשה , ואעפ"כ נקבע שם הפרשה "שלח" דוקא ) – הוראה כללית בנוגע לכללות התומ"צ [שזהו תוכן ענין הכניסה לא"י, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" , שבה נרגש אלקות בגילוי יותר , כי כל ענין קיום המצוות הוא להמשיך אלקות בענינים גשמיים] – שצריך לידע שברור הדבר שיכולים לקיים ציוויי הקב"ה (מבלי להתפעל מתוקף גשמיות וחומריות העולם ),
2779 ואין זה בגדר התחייבות שאסור לאדם ליקח על עצמו בשעה שאינו בטוח שיוכל לקיימה – שזה שייך רק בהתחייבות שדורש בו"ד, משא"כ בהתחייבות שדורש הקב"ה, שבודאי יוכל לקיימה, להיותו "מושבע ועומד מהר סיני" (יומא עג, סע"ב. וש"נ).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ד
דהנה, בימי יהושע היתה חלוקת הארץ גם ע"י אורים ותומים, שהו"ע החכמה, שהרי האורים ותומים היו מאירים , שזהו ענין אור החכמה, וכן היו בהם צירופי אותיות, שהו"ע ההבנה וההשגה, והיינו, שגם אז הי' עיקר הענין ע"פ הגורל וגילוי עצם הנשמה, אבל מ"מ נמשך ונתלבש ענין זה בכחות הפנימיים.
479 ראה יומא עג, ב. ירושלמי יומא פ"ז ה"ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
[ולהעיר, שנוסף על הענין ד"משביעין אותו" כפשוטו, כפי שהוא בנוגע לכל אדם, בהיותו תינוק במעי אמו בצאתו לאויר העולם234 – ישנו ענין זה גם בלידת עם ישראל, במעמד הר סיני, שהו"ע של גיור , ש"כקטן שנולד דמי" , שאז ישנו ענין השבועה – "מושבע ועומד מהר סיני" שצריך להיות צדיק].
1988 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
"ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלהם" – שגם הם אינם עושים היפך החוקים שלהם, שנקבעו ע"י נפוליון או טיטוס (שהחריב את ביהמ"ק) וכיו"ב, בגלל שכך נהגו בתורכי' או בצרפת; ועאכו"כ בנוגע ל"תורה שלמה שלנו" שקדמה לאלו יותר מג' אלפי שנה, ועל זה כל אחד מישראל "מושבע ועומד מהר סיני" – הרי בודאי שאלו שאומרים בגלוי שאין להם חלק לא בתושבע"פ ולא בתורת משה, אסור להם להתערב בענין הקשור עם דת ותורה, ועאכו"כ לבחור רב בישראל!
1362 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
אבל הוא שוכח שהוא "מושבע ועומד מהר סיני" עוד לפני שהושבע ע"י המפלגה!
924 יומא עג, סע"ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואף על פי שפחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון ואין צריך להשיבו הרי חצי שיעור אסור מן התורה לכתחלה.
ט רבי יוחנן יומא עג, ב (באיסורין). חינוך מצוה רכט. מ"מ הל' גנבה פ"א ה"ב. לבוש סי' שמח וסי' שנט ס"א. סמ"ע סי' שמח ס"ק א וסי' שנט ס"ק ב. וראה לעיל או"ח סי' תמב סכ"ח (בכל איסורי מאכלות). סי' שמ ס"א (באיסורי שבת). סי' תריב סט"ז (בכל איסורין שבתורה). הל' מציאה ופיקדון שם (איסור תורה בגזל). וראה לקו"ש חל"ד ע' 54 הערה 28. תורת מנחם כ' מנ"א תשכ"ד אות ה. חקרי הלכות א מד, א. כללי הפוסקים וההוראה כלל יח וכלל כא. אפיקי מים ח"א סי' כ.
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
באופנה של תשובת האו"ת איתא בגמ':
22 יומא עג, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
האומרים דהאו"ת אינם מבגדי כהונה אלא דהוי שם המפורש או שמות הקודש שמניחין בתוך החושן והאפוד וגם בלעדי השמות אינו חסר בבגדי כהונה), וא"כ נמצא שהאו"ת הם חלק ופרט מענין הכהונה ובגדי כהונה (היינו — שלימות הכהונה ובגדי כהונה כפי שהוא בכה"ג כשמלובש בשמונה בגדים), שאין זה ענין של נבואה כ"א שירות ועבודה דכהונה.
29 פרש"י פרשתנו כח, ל. רמב"ן שם. ראב"ד בהשגות להל' ביהב"ח פ"ד ה"א (לפי הכס"מ שם). ריטב"א יומא עג, ב. וראה לקו"ש חי"א ע' 136 ואילך ובהערות — "לשיטתי'" דהרמב"ם ורש"י בזה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
מכך מובן, שלדעת הרמב"ם היה מינויו של יהושע המוזכר בפרשתנו כמינוי מלך.
3 וכן משמע ברמב"ם הל' סנהדרין (ספי"ח) שהי' לו דין מלך. וכן מפורש ברשב"ם ב"ב עה, א ד"ה אוי לה. פרש"י ד"ה הוא יומא עג, ב. פרש"י עה"ת ברכה לג, יז. ועוד (ראה המובא באמבוהא דספרי לספרי זוטא פרשתנו כז, כא. תו"ש מילואים לפ' יתרו (חט"ו) ס"ב בסופו). בדרשת הר"ן דרוש יא (הובא גם באברבנאל בפתיחה לס' שופטים) ד"כאשר לא יהי' מלך בישראל השופט יכלול שני הכחות כח השופט וכח המלך .. שנתנו בכאן ליהושע כח מלכות אע"פ שלא הי' מלך וכן דרשו רז"ל ויהי בישורון מלך ירמוז למשה". אבל מהא שמביא הרמב"ם ראי' ממינוי יהושע בנוגע לכל מלך, וכן מפשטות לשון הרמב"ם (שבהערה 7) בנוגע למשה – משמע שס"ל שהי' להם דין מלך ממש.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז שמיני שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע יז
לגבי חצי שיעור, שההלכה היא כדברי רבי יוחנן, שחצי שיעור אסור מן התורה, ולפי הדעות שזה לאו דוקא בענין אכילה – ידוע, שאיסור זה הוא רק כאשר מדובר בחצי שיעור.
18 יומא עג, ב ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
(ב) בגלל השייכות לחג השבועות, "זמן מתן תורתנו", כי, "חג השבועות" הוא גם מלשון שבועה , וכלשון חז"ל :
31 יומא עג, סע"ב. נדרים ח, רע"א. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע טז
חצי שיעור אסור מן התורה – לדעה אחת , וכן היא ההלכה ; ואילו להדעה שחצי שיעור מותר מן התורה33 – הרי מן התורה מותר הדבר לגמרי, גם "לכתחילה".
1346 יומא עג, ב ואילך.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
בדף זה
וזהו כי חק לישראל הוא דוקא שנמשך חוק ומשפט לישראל וליעקב, וזהו ע"י המשכת י"ג מדה"ר דא"א שהן בחי' מקיפים עליונים שנמשך ביוכ"פ מבחי' רדכ"ר ע"י כה"ג וע"י [ה'] עינויים ווידויים [ו]תשובה כו' כמ"ש כי ביום הזה יכפר עליכם [דוקא] כו' לפני הוי' תטהרו כו'.
733 [ה'] עינויים : יומא עג, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אז ישיר כו' ומעתה יובן משנת"ל
מקור מפורש
בדף זה
טורי דפרודא הם ק"נ ושרש שרשם מש' ב"ן מ' ע"ד עה"ד חטה היתה, ונש"י שרשם מש' מ"ה, ולכן בשבטים לא הי' אותיו' ח"ט, ולכן יוסף ובנימין אף שנולדו מרחל שהיא מ' אינם בכלל ומשם יפרד, כי אדרבה בהם וע"י נעשה יחוד מ"ה וב"ן והם עצמם הכלי ליחוד זה, וא"כ הענין שהנשמות ממשיכות בחי' העליונה יותר בנהר היוצא מעדן ועמ"ש בענין ומעיין מבית ה' יצא, וז"ע מה שבנוסח הברכה אומרים ה' אלקינו ואח"כ מלך העולם.
355 ולכן בשבטים לא הי' אותיות ח"ט : כ"ה גם בלקו"ת לג"פ ואוה"ת כאן — תיבות אלו לא הובאו לעיל בפנים — ראה יומא עג, ב. זהר בהקדמה ג, א. תרומה קנב, א. בלק קפח, ב. לקו"ת אמור לו, ג ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' שלח וע' שלט. תרכ"ט ס"ע רמג ואילך.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם
מקור מפורש
בדף זה
אך באמת יש שני בחי' בחטה כו' הא' בחי' כ"ב אתוון דאורייתא בגי' חטה שזהו בחי' חכ"ע מוחין דאבא כנ"ל, והב' בחי' הנמשכת בבחי' המל' וזהו בחי' חטה חט ה' שח"ט הוא לשון חסרון ובשבטים לא הי' אותיות ח' ט', כמו והי' אני ושלמה בני חטאים, וה' חסדים הנמשכים בה אשר שרשם מחכ"ע בחי' אבא, ובחי' זאת הוא בחי' אילן שאכל אדה"ר שהוא בחי' עה"ד טו"ר, וזה גרם שבירת הלוחות אח"כ כמשי"ת.
45 ובשבטים לא הי' אותיות ח' ט' : ראה יומא עג, ב. זהר בהקדמה ג, א. תרומה קנב, א. בלק קפח, ב. לקו"ת אמור לו, ג ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' שלח וע' שלט. תרכ"ט ס"ע רמג ואילך.
פתיחה בהקשר