הלכות שבועות

הלכה א ארבעה מיני שבועות הן: שבועת ביטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות, שבועת ביטוי …

• שבועות ג ע"א · ו שבועות שתים שהן ארבע: שתים – ״שאוכל״ ו״שלא אוכל״; שהן ארבע – …

הלכה ב ואין שבועת ביטוי נוהגת אלא בדברים שאפשר לו לעשותן בין להבא בין לשעבר, כיצד …

• נדרים יג ע"ב · ד גמ׳ ורמינהו: חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. חומר בנדרים, שהנדרים חלים על …
• שבועות ג ע"א · ו שבועות שתים שהן ארבע: שתים – ״שאוכל״ ו״שלא אוכל״; שהן ארבע – …
• שבועות כה ע"א · ה מתני׳ אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים, ואחד דברים שיש …
• שבועות כו ע"א · ב רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא על העתיד לבא. תנו רבנן: ״להרע …

הלכה ג נשבע אחת מארבע מחלוקות אלו והחליף כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או שיאכל ולא …

• נדרים טז ע"א · ה גמ׳ מכלל דהא שבועה שאוכל לך — דלא אכילנא משמע. ורמינהו: שבועות …
• בבא מציעא לו ע"א · ב הא כיצד? כפירת ממון – אשם. ביטוי שפתים – חטאת.
• שבועות כ ע"ב · ו כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: ״אוכל״ ו״לא אוכל״ – שקר, …
• שבועות כ ע"ב · ח מיתיבי: שוא ושקר אחד הן. מאי, לאו מדשוא לשעבר – אף שקר …
• שבועות כ ע"ב · יב כלפי לייא? אלא אימא: כשם שלוקה על שקר, כך לוקה נמי על …
• שבועות כז ע"ב · ח זו היא שבועת בטוי – שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן …

הלכה ד שבועת שוא נחלקת לארבע מחלוקות, האחת שנשבע על דבר הידוע שאין כן, כיצד כגון …

• שבועות כא ע"א · ד כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה, אמר רבי אבהו, אמר רבי יוחנן: …
• שבועות כה ע"ב · ח מתיב רבא: איזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם – …
• שבועות כט ע"א · ב מתני׳ איזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם – אמר …

הלכה ו שלישית שנשבע לבטל את המצוה, כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית, שלא ילבש תפילין, …

• שבועות כט ע"א · ד אמר לעדים: ״בואו והעידוני״, ״שבועה שלא נעידך״; נשבע לבטל את המצוה – …

הלכה ז רביעית שנשבע על דבר שאין כח בו לעשות, כיצד כגון שנשבע שלא יישן שלשה …

• נדרים טו ע"ב · יג מתני׳ שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך — אסור. קרבן לא …
• שבועות כ ע"ב · יב כלפי לייא? אלא אימא: כשם שלוקה על שקר, כך לוקה נמי על …
• שבועות כז ע"ב · ט שבועת שוא – חייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור.

הלכה ח שבועת הפקדון כיצד, כל מי שיש ממון חבירו בידו בין פקדון בין מלוה או …

• בבא קמא סג ע"ב · ב תנן התם: ״היכן פקדוני?״ אמר ליה: ״אבד״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים …
• בבא קמא סה ע"א · יא תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, …
• בבא קמא קג ע"ב · ב וכן בפקדון, שנאמר: ״או בפקדון או בתשומת יד או בגזל, או עשק …
• שבועות מט ע"א · ט ״היכן שורי?״ אמר לו: ״אבד״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו …
• שבועות מט ע"א · י ״היכן שורי?״ ואמר לו: ״נגנב״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו …

הלכה ט ומה הוא חייב על שבועת הפקדון ששקר בה, משלם את הקרן שכפר בו עם …

• בבא קמא סג ע"ב · ב תנן התם: ״היכן פקדוני?״ אמר ליה: ״אבד״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים …
• בבא קמא סג ע"ב · ג ״היכן פקדוני?״ אמר לו: ״נגנב״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים מעידים אותו …
• בבא קמא סה ע"א · יא תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, …
• בבא קמא קג ע"ב · ב וכן בפקדון, שנאמר: ״או בפקדון או בתשומת יד או בגזל, או עשק …
• בבא מציעא לו ע"א · ב הא כיצד? כפירת ממון – אשם. ביטוי שפתים – חטאת.
• שבועות לו ע"ב · ח וחייב על זדון השבועה, ועל שגגתה עם זדון הפקדון; ואינו חייב על …
• שבועות לז ע"ב · ג תא שמע: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, והודה, ובאו עדים; …
• שבועות מט ע"א · ט ״היכן שורי?״ אמר לו: ״אבד״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו …
• שבועות מט ע"א · י ״היכן שורי?״ ואמר לו: ״נגנב״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״; והעדים מעידים אותו …

הלכה י והוא שיזיד בפקדון או בממון שנתחייב בו וידע בו בשעת שבועה, אבל אם שגג …

• בבא קמא סג ע"ב · ג ״היכן פקדוני?״ אמר לו: ״נגנב״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים מעידים אותו …

הלכה יא אם כן היאך היא שגגת שבועת הפקדון, כגון שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן …

• בבא קמא סג ע"ב · ג ״היכן פקדוני?״ אמר לו: ״נגנב״, ״משביעך אני״, ואמר: ״אמן״; והעדים מעידים אותו …

הלכה יב שבועת העדות כיצד, העדים שידעו עדות ממון ותבעם בעל העדות להעיד לו וכפרו בעדותן …

• שבועות כו ע"א · יד תנו רבנן: ״האדם בשבועה״ – פרט לאנוס. ״ונעלם״ – פרט למזיד.
• שבועות ל ע"א · ג וחייבין על זדון השבועה, ועל שגגתה עם זדון העדות, ואינן חייבין על …
• שבועות לא ע"ב · ט ואין חייבין על שגגתה גרידתא. לימא תנינא לדרב כהנא ודרב אסי?
• שבועות לא ע"ב · טו גמ׳ אמר שמואל: ראוהו שרץ אחריהן, אמרו לו: ״מה אתה רץ אחרינו? …
• כריתות ט ע"א · כד שבועת העדות, מנלן? דתנו רבנן: בכולן נאמר ״ונעלם״, כאן לא נאמר ״ונעלם״ …

הלכה יג כיצד שגגת שבועת העדות, כגון שנעלם ממנו שחייבין עליה קרבן וידע ששבועה זו אסורה …

• שבועות ל ע"א · ג וחייבין על זדון השבועה, ועל שגגתה עם זדון העדות, ואינן חייבין על …
• שבועות לא ע"ב · ז וחייבין על זדון השבועה. מנהני מילי? דתנו רבנן: בכולן נאמר בהן ״ונעלם״, …
• שבועות לא ע"ב · ח ועל שגגתה עם זדון העדות. היכי דמי שגגתה עם זדון העדות? אמר …

הלכה א אחד הנשבע אחד מארבעה מיני שבועות אלו מפי עצמו, ואחד המושבע מפי אחרים וענה …

• שבועות כט ע"ב · ח אחת זו ואחת זו, המושבע מפי אחרים חייב – ״אם לא אכלתי …
• שבועות לו ע"א · ט אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ״אמן״ – בו שבועה, בו קבלת דברים, …
• שבועות לו ע"א · יג אמר רבי אלעזר: ״לאו״ – שבועה, ״הן״ – שבועה. בשלמא ״לאו״ שבועה …
• שבועות לו ע"א · יד אמר רבא: והוא דאמר ״לאו״ ״לאו״ תרי זימני, והוא דאמר ״הן״ ״הן״ …

הלכה ב אחד הנשבע, או שהשביעו אחר בשם המיוחד, או באחד מן הכינוין כגון שנשבע במי …

• שבועות לה ע"א · יז מתני׳ ״משביעני (אני) עליכם״; ״מצוה אני עליכם״; ״אוסרכם אני״ – הרי אלו …
• שבועות לה ע"א · כט אמר אביי: מתניתין ״במי שהוא חנון״
• שבועות לה ע"ב · יט כל מלכיא האמורים בדניאל – חול; חוץ מזה שהוא קדש: ״אנת מלכא …
• שבועות לה ע"ב · כו נפקא להו מדתניא: ״אלה״ – אין ״אלה״ אלא לשון שבועה, וכן הוא …
• שבועות לו ע"א · ג תנא: ״ארור״ – בו נידוי, בו קללה, בו שבועה.

הלכה ג וכן האומר שבועה בה' או במי ששמו חנון שלא אוכל ואכל, שזו אשה והוא …

• שבועות לה ע"א · יז מתני׳ ״משביעני (אני) עליכם״; ״מצוה אני עליכם״; ״אוסרכם אני״ – הרי אלו …
• שבועות לה ע"א · כט אמר אביי: מתניתין ״במי שהוא חנון״

הלכה ה ולא השבועה בלבד אלא כל כינויי שבועה כשבועה, כגון שהיו אנשי אותו מקום עלגים …

• נדרים ב ע"א · ב וחרמים — כחרמים, ושבועות — כשבועות, ונזירות — כנזירות.
• נדרים י ע"א · יא מתני׳ האומר (לחבירו) ״קונם״ ״קונח״ ״קונס״ — הרי אלו כינויין לקרבן. ״חרק״ …
• נדרים י ע"א · יב גמ׳ איתמר כינויין, רבי יוחנן אמר: לשון אומות הן. רבי שמעון בן …
• נדרים י ע"ב · יא ״נדר במוהי הרי אלו כינויין״. תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: האומר …

הלכה ו וכן האומר לאו לאו שתי פעמים דרך שבועה או הן הן והזכיר שם או …

• נזיר ג ע"ב · ח אמרי: לא, משום דימין גופיה איקרי שבועה. דתניא: מניין לאומר ״ימין״ שהיא …
• נזיר סב ע"ב · ח אלא אמר אביי: למה רבו צריך לכפותו — לנזירות. ואין צריך לכפותו …
• שבועות לו ע"א · יג אמר רבי אלעזר: ״לאו״ – שבועה, ״הן״ – שבועה. בשלמא ״לאו״ שבועה …
• שבועות לו ע"א · יד אמר רבא: והוא דאמר ״לאו״ ״לאו״ תרי זימני, והוא דאמר ״הן״ ״הן״ …

הלכה ז אמר איסר לה' או למי ששמו חנון שאעשה או שלא אעשה הואיל והוציאו בלשון …

• שבועות כ ע"א · י רבא אמר: לעולם אימא לך, מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי; …

הלכה ח שמע חבירו נשבע ואמר ואני כמותך הואיל ולא הוציא שבועה מפיו ולא השביעו חבירו …

• שבועות כ ע"א · י רבא אמר: לעולם אימא לך, מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי; …

הלכה י מי שנתכוון לשבועה וגמר בלבו שלא יאכל היום או שלא ישתה ושדבר זה אסור …

• חגיגה י ע"א · יא אי מדרבי יהושע — דלמא הכי קאמר: באפי נשבעתי — ולא הדרנא …
• נדרים פז ע"א · ח והילכתא: תוך כדי דבור — כדבור דמי, חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה …
• שבועות כו ע"ב · ט אמר שמואל: גמר בלבו – צריך שיוציא בשפתיו; שנאמר: ״לבטא בשפתים״.
• שבועות כו ע"ב · יד אמר רב ששת, תריץ ואימא הכי: ״בשפתים״ – ולא שגמר בלבו להוציא …

הלכה יא וכן אם גמר בלבו להשבע וטעה והוציא בשפתיו דבר שלא היה בלבו הרי זה …

• פסחים סג ע"א · ד וקסבר רבי מאיר לא בעינן פיו ולבו שוין? ורמינהו: המתכוין לומר ״תרומה״, …

הלכה טז לפיכך כשמשביעין הדיינין את הנשבע אומרים לו לא על דעתך אנו משביעים אותך אלא …

• שבועות כט ע"א · י וכי תימא: בתר פומיה אזלינן, ולא אזלינן בתר דעתיה – והא תניא: …

הלכה יז מי שנשבע והיה פיו ולבו שוין בשבועה, ואחר שנאסר חזר בו מיד בתוך כדי …

• נזיר כ ע"ב · ה גמ׳ יתיב ריש לקיש קמיה דרבי יהודה נשיאה ויתיב וקאמר: והוא שהתפיסו …
• בבא קמא עג ע"א · יז וסברוה, דכולי עלמא: תוך כדי דיבור – כדיבור דמי.
• בבא קמא עג ע"ב · ו אמרי: תרי ״תוך כדי דיבור״ הוי – חד כדי שאילת תלמיד לרב, …
• בבא בתרא קכט ע"ב · יא והלכתא: כל תוך כדי דבור כדבור דמי, לבר מעבודה זרה
• מכות ו ע"א · ג גמ׳ אמר רבא: והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור. אמר ליה רב …
• שבועות לב ע"א · יז רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, כגון שכפרו שניהן בתוך כדי דיבור …
• שבועות לב ע"א · יח אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי …

הלכה יח וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך או מותר לך וכיוצא בדברים אלו וקבל …

• בבא קמא עג ע"א · יז וסברוה, דכולי עלמא: תוך כדי דיבור – כדיבור דמי.

הלכה א כל הנשבע שבועה מארבע מיני שבועות אלו באונס הרי זה פטור מכלום, ואחד הנשבע …

• נדרים כ ע"ב · יד ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין. …
• נדרים כד ע"א · ח לעולם רבי אליעזר בן יעקב, ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא? לא, דזמינא …
• נדרים כה ע"ב · א מתני׳ נדרי שגגות — ״אם אכלתי ואם שתיתי״, ונזכר שאכל ושתה. ״שאני …
• נדרים כז ע"א · ה מתני׳ נדרי אונסין, הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו …
• נדרים כז ע"ב · ט מתני׳ נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין. שהיא תרומה, אף על פי שאינו תרומה. …
• נדרים כח ע"א · א חוץ מבשבועה. ובית הלל אומרים: אף בשבועה.
• נדרים כח ע"א · ב בית שמאי אומרים: לא יפתח לו בנדר, ובית הלל אומרים: אף יפתח …
• נזיר יא ע"ב · ד ואיבעית אימא: בנדרי אונסין קא מיפלגי, ובפלוגתא דשמואל ורב אסי. דתנן: ארבעה …
• נזיר יא ע"ב · ה ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו, צריכין שאלה לחכמים. …
• בבא קמא קיג ע"א · יט ואיכא דמתני אהא: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין – שהיא של תרומה, שהיא …
• בבא קמא קיג ע"א · כ אמר רבי חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי …

הלכה ב באי זה מוכס אמרו, במוכס העומד מאליו שלוקח ממון שלא ברשות מלך המדינה, או …

• נדרים כח ע"א · ה אמר רב חיננא אמר רב כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. …
• נדרים כח ע"א · ו שהן של בית המלך, ואף על פי שאינן של בית המלך. היכי …
• נדרים כח ע"א · ח באומר בלבו ״היום״, ומוציא בשפתיו סתם. ואף על גב דסבירא לן דברים …
• בבא קמא קיג ע"א · יט ואיכא דמתני אהא: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין – שהיא של תרומה, שהיא …
• בבא קמא קיג ע"א · כ אמר רבי חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי …

הלכה ג וצריך הנשבע באונס להיות כונתו בלבו בעת השבועה לדבר הפוטרו, ואע"פ שהדברים אלו שבלב …

• נדרים כח ע"א · ו שהן של בית המלך, ואף על פי שאינן של בית המלך. היכי …
• נדרים כח ע"א · ח באומר בלבו ״היום״, ומוציא בשפתיו סתם. ואף על גב דסבירא לן דברים …

הלכה ה וכן שבועת הבאי ושל שגגות פטור עליהן, שבועת (של) הבאי כיצד כגון שראה חיילות …

• נדרים כד ע"ב · ג מתני׳ נדרי הבאי, אמר: ״קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים״, …
• נדרים כה ע"ב · ג גמ׳ תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרות. היכי דמי …

הלכה ו שבועה של שגגות כיצד, אם שבועת העדות או הפקדון היא כגון ששגג בפקדון ובעדות …

• שבועות כו ע"א · יד תנו רבנן: ״האדם בשבועה״ – פרט לאנוס. ״ונעלם״ – פרט למזיד.
• שבועות כח ע"ב · ז נדרי שגגות כיצד? ״קונם אם אכלתי ואם שתיתי״, ונזכר שאכל ושתה; ״שאיני …

הלכה ז אם כן אי זהו שגגת שבועת בטוי שחייבין עליה קרבן עולה ויורד לשעבר, כגון …

• שבת סט ע"ב · א קא משמע לן. מיתיבי: איזוהי שגגת שבועת ביטוי לשעבר — שאם אמר …
• שבועות כו ע"ב · ב אמר ליה, באומר: ״יודע אני ששבועה זו אסורה, אבל איני יודע אם …

הלכה ח וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן להבא, כגון שנשבע שלא יאכל פת חטים ושגג …

• שבועות כו ע"א · טו ״ממנו״ – שנתעלמה ממנו שבועה. יכול שנתעלמה ממנו חפץ? תלמוד לומר: ״בשבועה …
• שבועות כו ע"א · כג מתקיף לה רב יוסף: אלמא חפץ בלא שבועה לא משכחת לה? והא …

הלכה ט אבל אם נשבע שלא יאכל פת חטים ואכל פת חטים על דעת שהוא פת …

• שבועות כו ע"א · טו ״ממנו״ – שנתעלמה ממנו שבועה. יכול שנתעלמה ממנו חפץ? תלמוד לומר: ״בשבועה …
• שבועות כו ע"א · כג מתקיף לה רב יוסף: אלמא חפץ בלא שבועה לא משכחת לה? והא …

הלכה י נעלמה ממנו שבועה היאך היתה, ונעלם ממנו חפץ שנשבע עליו הרי זה פטור מן …

• שבועות כו ע"א · כז בעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה בידו, מהו? אמר ליה: …

הלכה יא נשבע על ככר שלא יאכלנו ונצטער עליו ואכלו מפני הצער והוא שוגג שהרי דמה …

• שבועות כו ע"ב · ח אמר ליה, תנינא: שב מידיעתו – מביא קרבן על שגגתו; לא שב …

הלכה א מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, …

• נדרים כח ע"א · יג רב אשי אמר, הכי קתני, בית שמאי אומרים: אין שאלה בשבועה, ובית …
• שבועות כב ע"א · ז אמר רבא: מחלוקת בסתם, אבל במפרש – דברי הכל בכל שהוא. מאי …
• שבועות כב ע"א · ח ואמר רבא: מחלוקת ב״שלא אוכל״, אבל ב״שלא אטעום״ – דברי הכל בכל …
• שבועות לו ע"ב · ז וחכמים אומרים: בין מפי עצמו בין מפי אחרים – כיון שכפר בו …

הלכה ב נשבע שלא יטעום כלום ואכל כל שהוא חייב.

• שבועות כב ע"א · ז אמר רבא: מחלוקת בסתם, אבל במפרש – דברי הכל בכל שהוא. מאי …
• שבועות כב ע"א · ח ואמר רבא: מחלוקת ב״שלא אוכל״, אבל ב״שלא אטעום״ – דברי הכל בכל …
• תמורה ג ע"ב · ה רבי יוחנן אומר: אינו לוקה, דלאו שאין בו מעשה הוא, וכל לאו …

הלכה ג מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתייה בכלל אכילה, לפיכך אם אכל ושתה …

• שבועות כב ע"ב · יד מתני׳ ״שבועה שלא אוכל״, ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. ״שבועה …
• שבועות כב ע"ב · יז איבעית אימא סברא – דאמר ליה אינש לחבריה: ״נטעום מידי״, ועיילי ואכלי …

הלכה ה שבועה שלא אוכל היום ואכל מינין הרבה, או שבועה שלא אשתה היום ושתה מיני …

• שבועות כב ע"ב · יד מתני׳ ״שבועה שלא אוכל״, ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. ״שבועה …

הלכה ו שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים שהשתיה בכלל אכילה, והואיל ופרט …

• שבועות כב ע"ב · יד מתני׳ ״שבועה שלא אוכל״, ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. ״שבועה …

הלכה ז וכן האומר שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכלן חייב על …

• שבועות כב ע"ב · יד מתני׳ ״שבועה שלא אוכל״, ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. ״שבועה …

הלכה ח היה חבירו מסרהב בו לאכול אצלו ואמר לו בוא ושתה עמי יין וחלב ודבש, …

• שבועות כב ע"א · י מיתיבי: שני קונמות מצטרפין, שתי שבועות אין מצטרפות. רבי מאיר אומר: קונמות …
• שבועות כב ע"א · יב דכוותה גבי שבועות – דאמר: ״שבועה שלא אוכל משתיהן״, אמאי אין מצטרפין? …
• שבועות כב ע"ב · יד מתני׳ ״שבועה שלא אוכל״, ואכל ושתה – אינו חייב אלא אחת. ״שבועה …
• שבועות כג ע"ב · ח רב אחא בריה דרב איקא אמר: במסרהב בו חבירו עסקינן, דאמר לו: …

הלכה ט שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אוכל אותה כיון שאכל ממנה כזית חייב, …

• נדרים יז ע"א · ג מתני׳ יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד? אמר: ״הריני …
• שבועות כז ע"ב · יא הא קא משמע לן: טעמא דאמר ״שלא אוכל״ והדר אמר ״שלא אוכלנה״ …
• תמורה ג ע"ב · ח איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו: ״שבועה שלא אוכל ככר זו״, ״שבועה שלא …

הלכה י וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה …

• שבועות כז ע"ב · ז מתני׳ ״שבועה שלא אוכל ככר זו״; ״שבועה שלא אוכלנה״; ״שבועה שלא אוכלנה״; …
• שבועות כז ע"ב · יא הא קא משמע לן: טעמא דאמר ״שלא אוכל״ והדר אמר ״שלא אוכלנה״ …
• שבועות כז ע"ב · יב כדרבא – דאמר רבא: ״שבועה שלא אוכל ככר זו״, כיון שאכל ממנה …

הלכה יא שבועה שלא אוכל תאנים, וחזר ונשבע על התאנים ועל הענבים חייב על התאנים שתים …

• נדרים יז ע"ב · ו אלמא היכא דאמר: ״שבועה שלא אוכל תאנים״, וחזר ואמר ״שבועה שלא אוכל …
• שבועות כד ע"ב · ה ואמר רבא: למאן דאית ליה איסור כולל, אמר ״שבועה שלא אוכל תאנים״, …

הלכה יב שבועה שלא אוכל שמונה, שבועה שלא אוכל תשע, שבועה שלא אוכל עשר, בין שאכל …

• נזיר לב ע"ב · ד ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד, אבל פותחין …
• שבועות כח ע"ב · י ״שבועה שלא אוכל תשע ועשר״, מהו? חייב על כל אחת ואחת. אמר …

הלכה יג שבועה שלא אוכל עשר, שבועה שלא אוכל תשע, שבועה שלא אוכל שמונה, אם אכל …

• שבועות כח ע"ב · יא ״שבועה שלא אוכל עשר ותשע״, מהו? אינו חייב אלא אחת. אמר ליה: …

הלכה יד שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים כאחת, ושגג ואכל תאנים …

• נדרים יז ע"ב · ג אלא היכי דמי דלא חלה שבועה על שבועה, כגון דאמר ״שבועה שלא …
• שבועות כח ע"ב · יב אמר אביי: זימנין דמשכחת לה להא דעיפא, כדמר. דאמר רבה: ״שבועה שלא …

הלכה טו וכן הנשבע שלא יאכל עשר וחזר ונשבע שלא יאכל עשר ותשע ואכל עשר והפריש …

• שבועות כט ע"א · א ואכל תאנים והפריש קרבן, ואחר כך אכל ענבים לחודייהו – הויא להו …

הלכה טז שבועה שלא אוכל ככר זו הגדולה אם אוכל ככר זו הקטנה ושכח תנאי זה …

• שבועות כח ע"א · י אמר רבא: ״שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו״, ואכל את …
• שבועות כח ע"ב · א שתיהן במזיד – אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה, מיחייב; אכליה לאיסוריה והדר …

הלכה יז אכל את הקטנה והוא זוכר התנאי ויודע שבאכילתה תאסר הגדולה וישכח ואכל את הגדולה …

• שבועות כח ע"א · י אמר רבא: ״שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו״, ואכל את …
• שבועות כח ע"ב · א שתיהן במזיד – אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה, מיחייב; אכליה לאיסוריה והדר …

הלכה יח וכן אם תלאן זו בזו ונשבע ואמר שבועה שלא אוכל אחת מהם אם אכלתי …

• שבועות כח ע"ב · ד שתיהן בשוגג – פטור.

הלכה יט אכל הראשונה בזדון והשניה בשגגה פטור, שתיהן בזדון חייב.

• שבועות כח ע"ב · ב תלאן זו בזו – ״לא אוכל זו אם אוכל זו״, ״לא אוכל …
• שבועות כח ע"ב · ג זו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה, וזו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה – חייב.
• שבועות כח ע"ב · ה שתיהן במזיד – אשניה מיחייב, אראשונה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש.

הלכה כ שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד, …

• פסחים סג ע"ב · ה דאיתמר: ״שבועה שאוכל ככר זו היום״, ועבר היום ולא אכלה, רבי יוחנן …
• מכות טו ע"ב · ו ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: ״שבועה שאוכל ככר זה היום״, ועבר היום ולא אכלה, …
• שבועות ג ע"ב · ח ואתמר: ״שבועה שאוכל ככר זו היום״, ועבר היום ולא אכלה – רבי …

הלכה כא ומפני מה לוקה אם נשבע שאכל והוא לא אכל או שלא אכל והוא אכל …

• שבועות כא ע"א · יא ואמר רבי אבהו: תהא ב״אכלתי״ ו״לא אכלתי״. ומאי שנא? אמר רבא: בפירוש …

הלכה כב מי שאמר לחבירו שבועה לא אוכל לך או שבועה שאיני אוכל לך או שהיה …

• נדרים טז ע"א · ד מתני׳ שבועה לא אוכל לך, הא שבועה שאוכל לך, לא שבועה לא …
• נדרים טז ע"א · ו אמר אביי: ״שאוכל״ שתי לשונות משמע. היו מסרבין בו לאכול, ואמר: ״אכילנא …
• שבועות יט ע"ב · טו גמ׳ למימרא ד״שאוכל״ – דאכילנא משמע?! ורמינהי: ״שבועה לא אוכל לך״, ״שבועה …
• שבועות יט ע"ב · טז אמר אביי: לעולם דאכילנא משמע; לא קשיא, כאן במסרבין בו לאכול, כאן …

הלכה א מי שנשבע שזרק איש פלוני צרור לים והוא לא זרק, או שלא זרק והוא …

• שבועות כה ע"א · יז ״שאזרוק צרור לים״ ו״שלא אזרוק״. איתמר: ״שבועה שזרק פלוני צרור לים״ ו״שלא …
• שבועות כט ע"ב · ט גמ׳ אמר שמואל: כל העונה ״אמן״ אחר שבועה – כמוציא שבועה בפיו …

הלכה ב ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו, …

• מכות טו ע"ב · ד במאי קא מיפלגי? בהתראת ספק קא מיפלגי, מר סבר: התראת ספק שמה …

הלכה ה שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקים שאינן ראויין לשתייה פטור, …

• יומא עג ע"ב · יח אי הכי, לא ניחייב עליה קרבן שבועה, אלמא תנן: שבועה שלא אוכל, …
• שבועות כב ע"ב · טו ״שבועה שלא אוכל״, ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה, ושתה משקין שאינן ראוין …

הלכה ז שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטרפות ואכל פחות מכזית חייב בשבועה שהרי אינו …

• שבועות כג ע"ב · יח וריש לקיש אמר: אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור – …

הלכה ח שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועת ביטוי, שבועה שלא אוכל עפר וכיוצא …

• שבועות כב ע"ב · ו אמר רבא: ״שבועה שלא אוכל״, ואכל עפר – פטור. בעי רבא: ״שבועה …
• שבועות כב ע"ב · ז בעי רבא: ״שבועה שלא אוכל חרצן״, בכמה? כיון דמתאכיל על ידי תערובת …
• שבועות כב ע"ב · יא והא נבילה – דמושבע ועומד מהר סיני הוא, דכי חרצן לגבי נזיר …

הלכה ט וכן הנשבע שלא לאכול חרצן ואכל ממנו פחות מכזית הרי זה ספק, היה הנשבע …

• שבועות כב ע"ב · ו אמר רבא: ״שבועה שלא אוכל״, ואכל עפר – פטור. בעי רבא: ״שבועה …
• שבועות כב ע"ב · ז בעי רבא: ״שבועה שלא אוכל חרצן״, בכמה? כיון דמתאכיל על ידי תערובת …

הלכה י שבועה שלא אוכל תמרים ונבלות וטרפות ואכל כזית נבילה או טרפה חייב אף משום …

• שבועות כג ע"ב · יז רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי: בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין.

הלכה יג שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה השנייה שבועת שוא שהרי מצוה עליו לאכלה …

• שבועות כט ע"א · ה ״שבועה שאוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״ – הראשונה שבועת ביטוי, והשניה …
• שבועות כט ע"ב · ה אמר רבי ירמיה, תני: אף על שבועת ביטוי.

הלכה יד שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה, השניה שבועת שוא שהרי זו אסורה עליו …

• נדרים יז ע"א · א תלמוד לומר: ״להרע או להיטיב״. מה הטבה רשות, אף הרעה רשות. יצא …
• שבועות כה ע"ב · א דרבי יהודה בן בתירא ורבנן קמיפלגי? דתנן: נשבע לבטל את המצוה ולא …
• שבועות כז ע"א · א מתני׳ נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל – פטור. לקיים ולא קיים …
• שבועות כט ע"א · ד אמר לעדים: ״בואו והעידוני״, ״שבועה שלא נעידך״; נשבע לבטל את המצוה – …

הלכה טו כיצד כגון שנשבע שלא יעשה סוכה ושלא ילבש תפילין ושלא יתן צדקה, וכן הנשבע …

• נדרים יג ע"ב · ד גמ׳ ורמינהו: חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. חומר בנדרים, שהנדרים חלים על …
• שבועות כה ע"ב · א דרבי יהודה בן בתירא ורבנן קמיפלגי? דתנן: נשבע לבטל את המצוה ולא …
• שבועות כז ע"א · א מתני׳ נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל – פטור. לקיים ולא קיים …
• שבועות כט ע"א · ד אמר לעדים: ״בואו והעידוני״, ״שבועה שלא נעידך״; נשבע לבטל את המצוה – …

הלכה טז נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משום שבועת ביטוי, כיצד כגון שנשבע שיעשה …

• שבועות כה ע"א · יא גמ׳ תנו רבנן: חומר בנדרים מבשבועות, חומר בשבועות מבנדרים. חומר בנדרים – …
• שבועות כה ע"א · יג כיצד? אמר ״שבועה שאתן לפלוני״ ו״שלא אתן״. מאי ״אתן״? אילימא צדקה לעני, …
• שבועות כה ע"ב · א דרבי יהודה בן בתירא ורבנן קמיפלגי? דתנן: נשבע לבטל את המצוה ולא …
• שבועות כז ע"א · א מתני׳ נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל – פטור. לקיים ולא קיים …
• שבועות כז ע"א · ז יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע, שיהא חייב? תלמוד לומר: ״להרע או …

הלכה יז נשבע להרע לעצמו כגון שנשבע שיחבול בעצמו אף על פי שאינו רשאי שבועה חלה …

• בבא קמא צא ע"ב · ב ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא: יכול נשבע להרע בעצמו – ולא …
• בבא קמא צא ע"ב · ז אלא תנאי היא; דאיכא למאן דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו, ואיכא …

הלכה יח נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים, הרי זה אסור לאכול מצה בלילי הפסח …

• נדרים טז ע"א · יא מתני׳ זה חומר בשבועות מבנדרים, וחומר בנדרים מבשבועות. כיצד? אמר: ״קונם סוכה …

הלכה יט נשבע שהניח תפילין היום או לא הניח, שנתעטף בציצית או לא נתעטף הרי זה …

• שבועות כה ע"ב · ו מתיב רב המנונא: ״לא אכלתי היום״ ו״לא הנחתי תפילין היום״; ״משביעך אני״, …
• שבועות כט ע"ב · ח אחת זו ואחת זו, המושבע מפי אחרים חייב – ״אם לא אכלתי …

הלכה כ נשבע שלא יישן שלשת ימים, או שלא יאכל כלום שבעת ימים וכיוצא בזה שהיא …

• סוכה נג ע"א · ב חסידים ואנשי מעשה כו׳. תנו רבנן, יש מהן אומרים: אשרי ילדותנו שלא …
• יבמות קכא ע"ב · ד אלא דלא ניים. דאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים — …
• נדרים יג ע"ב · ד גמ׳ ורמינהו: חומר בשבועות מבנדרים ובנדרים מבשבועות. חומר בנדרים, שהנדרים חלים על …
• נדרים טו ע"א · ג ואי דלא יהיב שיעורא, מי שבקינן ליה עד דעבר איסור ״בל יחל״? …
• שבועות כה ע"א · טו ״שאישן״ ו״שלא אישן״ – איני?! והאמר רבי יוחנן: האומר ״שבועה שלא אישן …

הלכה כא נשבע שראה גמל פורח באויר, אמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי …

• שבועות כט ע"א · ג נשבע על דבר שאי אפשר לו – ״אם לא ראיתי גמל שפורח …

הלכה כב דבר ידוע אצל החכמים בעלי שכל ומדע שהשמש גדולה מן הארץ מאה ושבעים פעמים, …

• שבועות כה ע"ב · ח מתיב רבא: איזו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם – …
• שבועות כט ע"א · ז גמ׳ אמר עולא: והוא שניכר לשלשה בני אדם.

הלכה א מי שנשבע שבועת ביטוי וניחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו …

• יבמות כה ע"ב · ח גמ׳ הא התירה — ישאנה. במאי עסקינן? אילימא בחד — חד מי …
• יבמות כה ע"ב · י לעולם בחד, וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ביחיד מומחה, הכא נמי: …
• נדרים כב ע"ב · ה ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי, אמר לה: במאי נדרת? ב״אלהי ישראל״. אמר …
• נדרים עח ע"א · ג בפרשת נדרים למאי הלכתא? אמר רב אחא בר יעקב: להכשיר שלשה הדיוטות. …
• נדרים עח ע"א · ד ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא? אמר רב ששת: לומר שיש שאלה …
• גיטין פג ע"ב · יג הרי נדרים, דנודר אוסר וחכם מתיר! הא אמר רבי יוחנן: אין חכם …

הלכה ב ודבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב, אלא כך למדו ממשה רבינו מפי …

• נזיר סב ע"א · יא אלא: מיבעי ליה לכדתניא: היתר נדרים — פורחין באויר, ואין להן על …

הלכה ג ואין אדם יכול להתיר שבועת עצמו, ואין אדם רשאי להתיר שבועה או נדר במקום …

• נדרים ח ע"ב · ג שמע מינה תלת. שמע מינה: בעל נעשה שליח לחרטת אשתו. ושמע מינה: …
• נדרים פא ע"ב · ה רבן גמליאל אומר: יפר, שנאמר: ״לא יחל דברו״. דבר אחר: ״לא יחל …

הלכה ד זה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה, ואינו עושה …

• נדרים ח ע"ב · ג שמע מינה תלת. שמע מינה: בעל נעשה שליח לחרטת אשתו. ושמע מינה: …

הלכה ה כיצד מתירין יבוא הנשבע לחכם המובהק או לשלשה הדיוטות אם אין שם מומחה, ואומר …

• יבמות כה ע"ב · ח גמ׳ הא התירה — ישאנה. במאי עסקינן? אילימא בחד — חד מי …
• יבמות כה ע"ב · י לעולם בחד, וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ביחיד מומחה, הכא נמי: …
• נדרים סד ע"א · ב אמר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד …
• נדרים עז ע"ב · ח אמר רבי יוחנן: חכם שאמר בלשון בעל, ובעל שאמר בלשון חכם — …
• גיטין לה ע"ב · ח איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: …
• בבא בתרא קכ ע"ב · ח ״זה הדבר״ דשחוטי חוץ – מיבעי ליה ״על השוחט הוא חייב, ואינו …
• בכורות לו ע"ב · כב אמר רב חייא בר עמרם: שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה, …
• בכורות מה ע"ב · יח הניחא למאן דאמר צריך לפרט את הנדר, אלא למאן דאמר אין צריך …

הלכה ו הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות, ומתירין בלילה ומעומד, שאין ההיתר הזה דין, לפיכך נשאלין …

• שבת קנז ע"א · יב ונשאלים לנדרים. איבעיא להו: כשלא היה לו פנאי, או דלמא אפילו היה …
• עירובין סד ע"ב · יא והרבה דברים למדנו באותה שעה. למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר, ולמדנו שיכור …
• נדרים עז ע"א · א תנן התם: מפירין נדרים בשבת, ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. איבעיא להו: …
• נדרים עז ע"א · ה ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. איבעיא להו: כשלא היה להם פנאי, או …
• נדרים עז ע"א · ז אמר ליה אביי: כיון דסבירא לן אפילו מעומד, אפילו בקרובים, ואפילו בלילה …

הלכה ז ראובן שהשביע לשמעון וענה אמן, או קבל השבועה ונחם שמעון על שבועתו ונשאל עליה, …

• נדרים סה ע"א · א תניא: המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנא הני מילי? …

הלכה ח אחד הנשבע בינו לבין עצמו ואחד הנשבע ברבים, ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי …

• נדרים כב ע"ב · ז אמר רבא אמר רב נחמן: הלכתא, פותחין בחרטה, ונזקקין ל״אלהי ישראל״.
• גיטין לו ע"א · א דמדרינן ליה ברבים. הניחא למאן דאמר נדר שהודר ברבים – אין לו …
• גיטין לו ע"א · ב דמדרינן ליה על דעת רבים – דאמר אמימר, הלכתא: אפילו למאן דאמר …
• גיטין לו ע"א · ג והני מילי לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה – יש לו הפרה. כי …
• מכות טז ע"א · טו אלא אמר רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים. הניחא למאן דאמר נדר …
• מכות טז ע"ב · ה אלא, ״זאת ועוד אחרת״ – אהא, אבל אונס – לא. דהיכא אמרינן …
• בכורות מה ע"ב · יט הניחא למאן דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, אלא למאן דאמר …
• בכורות מו ע"א · ב אמר אמימר: הלכתא, אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, …
• ערכין כג ע"א · ו ואיבעית אימא: דכולי עלמא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, והכא בנדר …

הלכה י מי שנשבע ולא ניחם על שבועתו ובא לבית דין לקיים שבועתו, אם ראו הדיינין …

• עירובין סד ע"ב · טז תנאי היא. דאיכא למאן דאמר: פותחין בחרטה.
• נדרים כב ע"ב · ז אמר רבא אמר רב נחמן: הלכתא, פותחין בחרטה, ונזקקין ל״אלהי ישראל״.
• נדרים סד ע"א · א רבי אליעזר אומר : פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו, וחכמים אוסרין.

הלכה יא כיצד נשבע שיגרש את אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו או שלא יאכל בשר …

• נדרים סה ע"ב · ב מתני׳ ועוד אמר רבי מאיר: פותחין לו מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: …
• נדרים סו ע"א · ב מתני׳ פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו אומרים: אותן הימים — מותרין, …
• נדרים סו ע"א · יא מתני׳ פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. אומרים לו: אילו היית יודע …

הלכה יב אין פותחין בנולד, כיצד נשבע שלא יהנה בפלוני ונעשה סופר העיר, הואיל ולא ניחם …

• נדרים כג ע"א · ה אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: האי נולד הוא, דלא מסיק אדעתא …
• נדרים סד ע"א · ג ועוד אמר רבי אליעזר: פותחין בנולד, וחכמים אוסרין. כיצד? אמר: ״קונם שאני …
• נדרים סד ע"א · ד ״קונם לבית זה שאני נכנס״ ונעשה בית הכנסת, אמר: ״אילו הייתי יודע …
• נדרים סד ע"א · ה גמ׳ מאי ״אין נדרים״? אמר אביי: אם כן, אין נדרים ניתרין יפה.

הלכה יד נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אחר כך שאם ישאל על שבועה זו ויתירה …

• נדרים צ ע"א · ב ורב פפי אמר: מחלוקת בהפרה, דרבי נתן סבר: אין הבעל מיפר אלא …
• נדרים צ ע"א · ג אבל בשאלה — דברי הכל אין חכם מתיר כלום אלא אם כן …
• נדרים צ ע"א · ד לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה לפלוני, ולמי שאשאל עליו״ — נשאל …
• נדרים צ ע"א · ו אלא לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה לפלוני, הריני נזיר לכשאשאל עליו״ …

הלכה יז שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום, או שאמר …

• נדרים יח ע"א · ז ״שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל״, ואכל — אינו חייב אלא אחת. …
• שבועות כז ע"ב · ז מתני׳ ״שבועה שלא אוכל ככר זו״; ״שבועה שלא אוכלנה״; ״שבועה שלא אוכלנה״; …
• שבועות כז ע"ב · טו למאי הלכתא? לכדרבא – דאמר רבא: שאם נשאל על הראשונה – עלתה …

הלכה יח מי שנשבע שבועת ביטוי להבא ושיקר בשבועתו, כגון שנשבע שלא יאכל פת זו ואכלה …

• שבועות כח ע"א · ח אמימר אמר: אפילו אכלה כולה, נשאל עליה; אי בשוגג – מחוסר קרבן, …
• שבועות כח ע"א · ט ולא היא; התם רץ, הכא לא רץ.

הלכה א התובע חבירו בממון שאם הודה בו יהיה חייב לשלם וכפר ונשבע, או שהשביעו התובע …

• בבא קמא סה ע"א · יא תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, …
• שבועות לו ע"ב · ט שבועת הפקדון כיצד? אמר לו: ״תן לי פקדוני שיש לי בידך״, ״שבועה …

הלכה ב תבעו בממון שאם יודה לו ויאמר כן הדבר לא יהיה חייב לשלם, כגון שתבעו …

• כתובות מב ע"א · ט תלמוד לומר: ״וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק …
• בבא קמא סה ע"א · יא תני רבי חנינא לסיועיה לרב: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון, ונשבע, …
• בבא מציעא לו ע"א · ז מאי קא משמע לן? לאפוקי מדרבי אמי, דאמר: כל שבועה שהדיינים משביעים …
• שבועות מט ע"ב · ט אמר לשומר חנם כו׳, ״היכן שורי״ כו׳, אמר לאחד בשוק כו׳, אמר …

הלכה ג וכן אם תבעו בקרקע או בעבד או בשטר וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון וחייב …

• כתובות מב ע"א · ט תלמוד לומר: ״וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק …
• בבא קמא קה ע"א · א בשעמד בדין. אי בשעמד בדין, אפילו חומש נמי משלם! אמר רב הונא …
• שבועות לז ע"ב · ט אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד …
• שבועות מט ע"ב · ט אמר לשומר חנם כו׳, ״היכן שורי״ כו׳, אמר לאחד בשוק כו׳, אמר …

הלכה ד ולמה נפטר משום שבועת הפקדון והרי זה אילו הודה חייב היה ומשלם מה שכפר, …

• בבא קמא קה ע"א · א בשעמד בדין. אי בשעמד בדין, אפילו חומש נמי משלם! אמר רב הונא …
• בבא קמא קיז ע"ב · כ מה הפרט – דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו …
• שבועות לז ע"ב · טז מה הפרט מפורש – דבר המטלטל וגופו ממון; אף כל דבר המטלטל …

הלכה ה אחד הנשבע אחר שתבעו בעל הממון, או הנשבע מעצמו אע"פ שלא תבעו, כיצד כגון …

• שבועות לב ע"א · ט תניא כוותיה דשמואל: ראוהו שבא אחריהן, אמרו לו: ״מה אתה בא אחרינו? …

הלכה ז ואינו חייב בשבועת הפקדון עד שישביעו בלשון שהוא מכירה.

• סוטה לב ע"א · ה אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע, ותפלה, וברכת …
• שבועות לט ע"א · יב כדתנן: אלו נאמרין בכל לשון – פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע, …

הלכה ח הנשבע שבועת הפקדון במזיד אע"פ שנשבע לשקר והתרו בו עדים בשעת שבועתו אינו לוקה …

• שבועות לז ע"א · א להו: הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו, מהו? כיון דחידוש הוא – דבכל …
• שבועות לז ע"ב · ז תא שמע: לא; אם אמרת בנזיר טמא – שכן לוקה; תאמר בשבועת …

הלכה ט כפר ונשבע ארבא או חמש פעמים, או שהשביעו התובע ארבע וחמש פעמים והוא כופר …

• בבא קמא קו ע"א · יא מתיב רב המנונא: השביע עליו חמשה פעמים, בין בפני בית דין ובין …
• שבועות לו ע"ב · י השביע עליו חמש פעמים, בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית …

הלכה י היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך, שבועה שאין …

• קידושין מד ע"א · יג והתניא: זה הכלל: כלל – אינו חייב אלא אחת, פרט – חייב …
• שבועות לו ע"ב · יא היו חמשה תובעים אותו – אמרו לו: ״תן לנו פקדון שיש לנו …
• שבועות לח ע"א · ב שבועת הפקדון כיצד? ״תן לי פקדון שיש לי בידך״ כו׳. תנו רבנן: …
• שבועות לח ע"א · ה ורבי יוחנן אמר: הכל מודים ב״ולא לך״ – שהוא פרט; לא נחלקו …

הלכה יא אמר לו חבירו תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבדה שיש לי בידך, שבועה …

• שבועות לו ע"ב · יב ״תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך״; ״שבועה שאין …
• שבועות לח ע"א · טז ״תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך״ כו׳. ״תן …

הלכה יב שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבדה חייב על כל אחת ואחת.

• שבועות לו ע"ב · יב ״תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך״; ״שבועה שאין …

הלכה יג תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי אינו חייב …

• שבועות לו ע"ב · יג ״תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך״; ״שבועה שאין לך בידי״ …

הלכה יד היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון גזל ואבדה ותשומת יד שיש …

• שבועות לח ע"ב · ב תא שמע, דתני רבי חייא: הרי כאן עשרים חטאות. היכי דמי? אי …

הלכה טו טען שאבד הפקדון או כפר בו ונשבע ואחר כך הודה, וחזר וטען שאבד ונשבע …

• בבא קמא סה ע"ב · ו התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחת.

הלכה א הגונב שורו של חבירו וטבחו או מכרו, תבעו בעל השור ואמר לו גנבת שורי …

• שבועות לו ע"ב · טו ״גנבת את שורי״, והוא אומר ״לא גנבתי״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ – …
• שבועות לו ע"ב · יח זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו – חייב, ושאינו משלם על …

הלכה ב וכן האומר לחבירו המית שורך את עבדי וכפר ונשבע והעבד שתבע רבו ואמר הפלת …

• בבא קמא טו ע"ב · ג לא, במועד. אבל תם מאי – הכי נמי דאין משלם על פי …
• שבועות לו ע"ב · טז ״המית שורך את שורי״, והוא אומר ״לא המית״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ …
• שבועות לו ע"ב · יז אמר לו: ״חבלת בי ועשית בי חבורה״, והוא אומר: ״לא חבלתי ולא …

הלכה ג התובע את חבירו בדבר שיש בו קנס שאינו משלם אותו על פי עצמו כמו …

• כתובות מב ע"א · ד תנן התם: ״אנסת ופיתית את בתי״, והוא אומר: ״לא אנסתי ולא פיתיתי״. …
• כתובות מב ע"א · ה רבי שמעון פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו: אף …
• שבועות לו ע"ב · יד ״אנסת ופיתית את בתי״, והוא אומר: ״לא אנסתי ולא פיתיתי״; ״משביעך אני״, …
• שבועות לו ע"ב · טו ״גנבת את שורי״, והוא אומר ״לא גנבתי״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ – …

הלכה ד האומר לחבירו עשית בי חבורה והוא אומר לא עשיתי, המית שורך את שורי והוא …

• בבא קמא טו ע"ב · א ״המית שורי את פלוני״ או ״שורו של פלוני״ – הרי זה משלם …
• שבועות לו ע"ב · טז ״המית שורך את שורי״, והוא אומר ״לא המית״; ״משביעך אני״, ואמר ״אמן״ …
• שבועות לו ע"ב · יז אמר לו: ״חבלת בי ועשית בי חבורה״, והוא אומר: ״לא חבלתי ולא …

הלכה ה נתן שורו לשומר חנם ומת השור, תבעו ואמר לו היכן שורי שהפקדתי אצלך אמר …

• בבא מציעא לו ע"א · ז מאי קא משמע לן? לאפוקי מדרבי אמי, דאמר: כל שבועה שהדיינים משביעים …
• שבועות מט ע"א · ז אמר לשומר חנם: ״היכן שורי?״ אמר לו: ״מת״ – והוא שנשבר או …
• שבועות מט ע"ב · ה זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור לפטור, ומפטור לחובה – פטור. …
• שבועות מט ע"ב · ט אמר לשומר חנם כו׳, ״היכן שורי״ כו׳, אמר לאחד בשוק כו׳, אמר …

הלכה ו השאיל שורו לחבירו ותבעו ואמר לו היכן שורי ששאלת ממני והרי השור מת, ואמר …

• בבא מציעא לו ע"א · ז מאי קא משמע לן? לאפוקי מדרבי אמי, דאמר: כל שבועה שהדיינים משביעים …
• שבועות מט ע"ב · א ״מת״ – והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד; ״נשבר״ – …
• שבועות מט ע"ב · ה זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור לפטור, ומפטור לחובה – פטור. …
• שבועות מט ע"ב · ט אמר לשומר חנם כו׳, ״היכן שורי״ כו׳, אמר לאחד בשוק כו׳, אמר …

הלכה ז זה הכלל כל שאינו פוטר עצמו מן התשלומין אלא בכפירה זו ונשבע בין מפי …

• שבועות מט ע"ב · ה זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה, ומפטור לפטור, ומפטור לחובה – פטור. …

הלכה ח הגונב שור חבירו ותבעו ואמר לו שורי גנבת והוא אומר לא גנבתי, מה טיבו …

• בבא קמא קה ע"ב · ב מילתא דאיבעיא ליה לרבא, פשיטא ליה לרבה – דאמר רבה: ״שורי גנבת״, …

הלכה ט וכן אם טען ששכרו ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו מן השבורה ומן …

• בבא קמא קה ע"ב · ד ״שומר שכר אני עליו״ – חייב, שהרי פטר עצמו משבורה ומתה.
• בבא קמא קה ע"ב · ה ״שואל אני עליו״ – חייב, שהרי פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה.

הלכה י לפיכך אם אמר לא גנבתי אבל אתה הפקדתו אצלי או שכרתני לשומרו או השאלתהו …

• בבא קמא קה ע"ב · ט ״מה טיבו אצלך?״ ״אתה מכרתו לי״; ״אתה נתתו לי במתנה״; ״אביך מכרו …
• בבא קמא קה ע"ב · י אמר ליה: תדורא! כי תניא ההיא – דקאמר ליה: ״הילך״, כי קאמינא …
• בבא קמא קה ע"ב · יא ״אתה מכרתו לי״ – מאי מודה בעיקר איכא? לא צריכא, דאמר ליה: …
• בבא קמא קה ע"ב · יג ״תועה בדרך מצאתיו״ – לימא: איבעי לך לאהדוריה לי! אמר אבוה דשמואל, …

הלכה יא וכן אם אמר לו אתה מכרתו לי ועדיין לא נתתי דמיו אם תרצה קח …

• בבא קמא קה ע"ב · ט ״מה טיבו אצלך?״ ״אתה מכרתו לי״; ״אתה נתתו לי במתנה״; ״אביך מכרו …
• בבא קמא קה ע"ב · י אמר ליה: תדורא! כי תניא ההיא – דקאמר ליה: ״הילך״, כי קאמינא …
• בבא קמא קה ע"ב · יא ״אתה מכרתו לי״ – מאי מודה בעיקר איכא? לא צריכא, דאמר ליה: …
• בבא קמא קה ע"ב · יג ״תועה בדרך מצאתיו״ – לימא: איבעי לך לאהדוריה לי! אמר אבוה דשמואל, …

הלכה יב מי שהיה חייב ממון לשני שותפין ותבעו אחד מהן וכפר בו ונשבע חייב בשבועת …

• שבועות לז ע"א · יא אמר ליה רב חנינא לרבה, תניא דמסייע לך: ״וכחש בה״ – פרט …
• שבועות לז ע"א · יג ממאי? מדקתני ״וכחש בה״ – פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד …

הלכה יג וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר וכפר בה ונשבע פטור משבועת הפקדון, שהרי בשטר …

• שבועות לז ע"ב · ח רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב. בשטר – …
• שבועות לז ע"ב · ט אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד …

הלכה יד היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכפר ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו בכפירתו …

• שבועות לז ע"ב · ח רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב. בשטר – …

הלכה ב אין העדים חייבין בשבועת העדות עד שיכפרו בעדותן בבית דין, בין שנשבעו או השביען …

• שבועות ל ע"א · ב בפני בית דין ושלא בפני בית דין – מפי עצמו, ומפי אחרים …
• שבועות לא ע"ב · יא מתני׳ שבועת העדות כיצד? אמר לשנים: ״בואו והעידוני״; ״שבועה שאין אנו יודעין …
• שבועות לא ע"ב · יב השביע עליהם חמש פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – …

הלכה ג תבען בעדות שאינה מחייבת ממון או בעדות קרקעות או עבדים או שטרות וכפרו ונשבעו …

• שבועות לג ע"ב · ט תנו רבנן: מנין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון? רבי אליעזר אומר: …
• שבועות לז ע"ב · י איתמר: משביע עדי קרקע – פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר; חד אמר …

הלכה ד וכן המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת העדות, מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס …

• שבועות לג ע"א · יב אלא כרבנן דהכא, דאמרי: דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. מאי? כיון …

הלכה ה משביעכם אני שתבואו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה …

• שבועות לג ע"א · ז ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק, …
• שבועות לג ע"א · טו תא שמע: ״תשלומי כפל״! משום קרנא.
• שבועות לג ע"א · טז ״ותשלומי ארבעה וחמשה״! משום קרנא.
• שבועות לג ע"א · יז ״שאנס איש פלוני ופתה את בתי״! משום בושת ופגם.

הלכה ז כיצד ראו התובע הולך אחריהן אמרו לו למה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו …

• שבועות לא ע"ב · יד היו שתי כיתי עדים, כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה – שתיהן …
• שבועות לא ע"ב · טו גמ׳ אמר שמואל: ראוהו שרץ אחריהן, אמרו לו: ״מה אתה רץ אחרינו? …
• שבועות לה ע"א · ג ״משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני״ – הרי אלו פטורים, …
• שבועות לה ע"א · ו שלח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע: ״משביע אני עליכם, שאם אתם …

הלכה ח כיצד משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני ואמרו אמן וידעו לו עדות …

• שבועות לה ע"א · ג ״משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני״ – הרי אלו פטורים, …

הלכה ט אין העדים חייבים בשבועת העדות עד שייחד אותם התובע וישביעם או ישבעו, כיצד עמד …

• שבועות לה ע"א · ד עמד בבית הכנסת ואמר: ״משביע אני עליכם, שאם אתם יודעין לי עדות …
• שבועות לה ע"א · יא עמד בבית הכנסת ואמר ״משביעני עליכם״. אמר שמואל: אפילו עדיו ביניהן.
• שבועות לה ע"א · יג תניא נמי הכי: ראה סיעה של בני אדם עומדין, ועדיו ביניהן, ואמר …
• ערכין יח ע"א · ג לכדתניא: ראה סיאה של בני אדם עומדין, ועידיו ביניהן, ואמר ״משביעני עליכם …

הלכה יא אחד המשביע עדיו בשבועה, או שאמר להן מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה …

• שבועות לה ע"א · יז מתני׳ ״משביעני (אני) עליכם״; ״מצוה אני עליכם״; ״אוסרכם אני״ – הרי אלו …
• שבועות לה ע"א · כה אלא אמר אביי, הכי קאמר: ״משביע אני עליכם בשבועה״; ״מצוה אני עליכם …

הלכה יב ואין העדים חייבין עד שישביעם בלשון שהם מכירין אותה.

• סוטה לב ע"א · ה אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע, ותפלה, וברכת …
• שבועות לט ע"א · יב כדתנן: אלו נאמרין בכל לשון – פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע, …

הלכה יד כל מקום שאמרנו פטור, פטור משבועת העדות אבל חייב בשבועת ביטוי והוא שנשבע או …

• שבועות כה ע"ב · יד אמר להו: תרתי לא מציתו אמריתו, דתניא: לאחת מאלה – לאחת אתה …
• שבועות כה ע"ב · טז לכדתניא: בכולן נאמר ״ונעלם״, וכאן לא נאמר ״ונעלם״; לחייב על המזיד כשוגג.

הלכה טו משביע אני עליכם אם לא תבאו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת …

• שבועות לג ע"א · ג מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני …
• שבועות לג ע"א · ד ״שבועה שאין אנו יודעין שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל …

הלכה טז משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים …

• שבועות לג ע"א · ה ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידו שיש לי ביד פלוני פקדון …
• שבועות לג ע"א · ו ״שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין …

הלכה יח הנשבע לחבירו שהוא יודע לו עדות ונמצא שאינו יודע לו עדות הרי זה פטור …

• שבועות כה ע"ב · י אמר אביי: ומודה רב באומר לחבירו ״שבועה שאני יודע לך עדות״, ואשתכח …

הלכה יט דבר ברור הוא שהנשבע לחבירו שהעיד לו והוא לא העיד או שלא העיד לו …

• שבועות כה ע"ב · יא ״ידעתי״ ו״לא ידעתי״ – מחלוקת. ״העדתי״ ו״לא העדתי״ – מחלוקת.

הלכה א היו עדיו או אחד מהן פסול או קרוב ואפילו מפסולי עדות של דבריהם, או …

• יומא עד ע"א · ג רב אחא בר יעקב אמר: למעוטי משחק בקוביא. והא משחק בקוביא — …
• שבועות ל ע"א · א מתני׳ שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקין ולא בקרובין, בכשרין ולא …
• שבועות לא ע"א · יד אינה נוהגת אלא בראוין להעיד כו׳. לאפוקי מאי? אמר רב פפא: לאפוקי …
• שבועות לה ע"א · ה אמר לשנים: ״משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, שאם אתם יודעין לי …

הלכה ב משביע אני עליכם שתבאו ותעידו לי שאמר איש פלוני שיתן לי מאתים זוז ולא …

• שבועות לה ע"א · ב מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן …

הלכה ג תבען להעיד לו שהוא כהן או לוי או שאינו בן גרושה או בן חלוצה …

• שבועות לג ע"ב · ה מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידו שאני כהן, שאני לוי, …

הלכה ד תבען שיעידו לו שחבל בו בנו ושהדליק פלוני גדישו בשבת ושאנס פלוני או פתה …

• שבועות לג ע"ב · ה מתני׳ ״משביע אני עליכם, אם לא תבואו ותעידו שאני כהן, שאני לוי, …

הלכה ה היה עד אחד וכפר והשביעו פטור משבועת העדות שאין עדות עד אחד מחייבת ממון.

• בבא קמא קה ע"ב · יז ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: המשביע עד אחד – פטור, ורבי אלעזר ברבי …
• שבועות לב ע"א · יט בזה אחר זה – הראשון חייב והשני פטור. מתניתין דלא כי האי …

הלכה ז תבע עדי קנוי או עדי סתירה וכפרו ונשבעו פטורין משבועת העדות שאילו העידו אין …

• שבועות לב ע"א · כב אלא דכולי עלמא עד אחד כי אתי – לשבועה קא אתי; והכא …
• שבועות לב ע"א · כה והכל מודים בעדי סוטה – שפטור, בעדי קינוי; דהוה גורם דגורם.
• שבועות לב ע"ב · א ומחלוקת בעדי סוטה – בעדי סתירה; מר סבר: דבר הגורם לממון כממון …

הלכה ח הרי שקנא לאשתו ונסתרה בעדים וזנתה בעד אחד אחר הקנוי והסתירה והשביע עד זה …

• שבועות לב ע"א · כד הכל מודים בעד סוטה – שחייב, בעד טומאה; דרחמנא הימניה, דכתיב ״ועד …

הלכה ט וכן כל עד אחד שמחייב ממון בעדותו אם כפר ונשבע או שהשביעו בבית דין …

• שבועות לב ע"ב · ב הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה, הכל מודים בעד אחד דרבי אבא.
• שבועות לב ע"ב · ד אלא כגון ששניהן חשודין, דאמר מר: חזרה שבועה למחויב לה, ומתוך שאינו …
• שבועות לב ע"ב · ה הכל מודים בעד אחד דרבי אבא – דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. …

הלכה י כיצד כגון שהיה התובע והנתבע חשודין על השבועה שאין משביעין אותם והשביע לעד אחד …

• שבועות לב ע"ב · ב הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה, הכל מודים בעד אחד דרבי אבא.
• שבועות לב ע"ב · ד אלא כגון ששניהן חשודין, דאמר מר: חזרה שבועה למחויב לה, ומתוך שאינו …
• שבועות לב ע"ב · ה הכל מודים בעד אחד דרבי אבא – דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. …

הלכה יא האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה במיתת בעלה וכפר חייב בשבועת העדות שאילו העיד …

• שבועות לב ע"ב · ט הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב – דלא אמר לדידה ולא אמר …

הלכה יב במה דברים אמורים כשהיה לה לגבות כתובתה מן המטלטלין אבל אם אין לה לגבות …

• נזיר לב ע"ב · ג גמ׳ אמר רבה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו. דתנן: פותחין בנולד, …
• שבועות לב ע"ב · י שמע מינה: משביע עדי קרקע חייב? דלמא דתפישא מטלטלי.

הלכה יג השביע עדיו בבית דין וכפרו שניהם כאחת, כגון שהתחיל השני לכפור בתוך כדי דבורו …

• שבועות לא ע"ב · יב השביע עליהם חמש פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – …
• שבועות לב ע"א · יז רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, כגון שכפרו שניהן בתוך כדי דיבור …
• שבועות לב ע"א · יח אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מכדי תוך כדי דיבור כמה הוי …

הלכה יד הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחלה בין שכפר בסוף, כפרו שניהם …

• שבועות לא ע"ב · יג כפרו שניהן כאחד – שניהן חייבין. בזה אחר זה – הראשון חייב …
• שבועות לב ע"ב · יב לא צריכא, כגון שכפרו שניהן, וחזר אחד מהן והודה בתוך כדי דיבור; …

הלכה טו השביע שתי כתי עדים ושתיהן ראויות להעיד, וכפרה כת ראשונה ואחר כך כפרה כת …

• שבועות לא ע"ב · יג כפרו שניהן כאחד – שניהן חייבין. בזה אחר זה – הראשון חייב …
• שבועות לג ע"א · ב אמר רבינא: הכא במאי עסקינן – כגון שהיתה שניה בשעת כפירת ראשונה …

הלכה טז התובע את העדים להעיד לו וכפרו והשביען וענו אמן והשביען ארבע וחמש פעמים והן …

• שבועות לא ע"ב · יא מתני׳ שבועת העדות כיצד? אמר לשנים: ״בואו והעידוני״; ״שבועה שאין אנו יודעין …
• שבועות לא ע"ב · יב השביע עליהם חמש פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – …

הלכה יח השביען בבית דין וכפרו וחזר והשביען ארבע וחמש פעמים והן כופרין על כל אחת …

• שבועות לא ע"ב · יב השביע עליהם חמש פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – …

הלכה ב ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו, וכל המשתף דבר אחר עם שם הקדוש ברוך …

• סוכה מה ע"ב · ז בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו׳. והא קא משתתף שם שמים ודבר …
• סנהדרין סג ע"א · יז אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר …

הלכה ג ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז את עצמו ואע"פ שהוא מושבע עליה …

• חגיגה י ע"א · יב אי מדחנניה בן אחי רבי יהושע — דלמא כרב גידל אמר רב. …
• נדרים ח ע"א · ב והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא. אלא הא קא משמע לן דשרי …
• נדרים ח ע"א · ג ואמר רב גידל אמר רב: האומר ״אשכים ואשנה פרק זה״ ״אשנה מסכתא …
• תמורה ג ע"ב · יח ההוא מיבעי ליה לכדרב, דאמר רב גידל אמר רב: מנין שנשבעין לקיים …

הלכה ה שלשה מיני שבועות הן שחייבין בהן מן התורה, ואלו הן: מי שטענו חבירו מטלטלין …

• כתובות פז ע"ב · ב גמ׳ סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא — דקא טעין מאתים …
• כתובות פז ע"ב · יב עד אחד מעידה שהיא פרועה. סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא, …
• גיטין נא ע"ב · ז כולהו טענתא נמי, טענת אחרים והודאת עצמו נינהו! אלא בדרבה קמיפלגי – …

הלכה ח ושבועת הדיינין בין שהיתה של תורה או של דברי סופרים בין על טענת ודאי …

• שבועות לח ע"ב · כב אמר ליה: אפילו תימא רבנן, דאמרי בכינוי; ונפקא מינה צריך לאתפושי חפצא …
• שבועות לח ע"ב · כה שבועה מעומד; תלמיד חכם – מיושב. שבועה בספר תורה; תלמיד חכם – …

הלכה יא הדיינין שהשביעו בלא נקיטת חפץ בידו הרי אלו טועים, וחוזר ונשבע וספר תורה בידו, …

• נדרים כה ע"א · ב ועל דעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע? והתניא: כשהן משביעין אותו, אומרים …
• שבועות לח ע"ב · כג וכדרבא – דאמר רבא: האי דיינא דאשבע ״בה׳ אלהי השמים״ – נעשה …
• שבועות לח ע"ב · כד והלכתא כוותיה דרבא, ולית הלכתא כוותיה דרב פפא. הלכתא כוותיה דרבא – …
• שבועות לח ע"ב · כה שבועה מעומד; תלמיד חכם – מיושב. שבועה בספר תורה; תלמיד חכם – …

הלכה יב תלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו מיושב ותפילין בידו ואינו צריך ליטול ספר תורה אלא …

• שבועות לח ע"ב · כה שבועה מעומד; תלמיד חכם – מיושב. שבועה בספר תורה; תלמיד חכם – …

הלכה יד הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותה וכן הורו הגאונים, …

• שבועות לח ע"ב · כו תנו רבנן: שבועת הדיינין, אף היא בלשונה נאמרה.

הלכה טז וכיצד מאיימין על הנשבע, אומרין לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר …

• שבועות לח ע"ב · כו תנו רבנן: שבועת הדיינין, אף היא בלשונה נאמרה.

הלכה יח אמר הריני נשבע וחבירו תובע, העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי …

• שבועות כט ע"א · י וכי תימא: בתר פומיה אזלינן, ולא אזלינן בתר דעתיה – והא תניא: …

הלכה ב עון זה מן החמורות הוא כמו שבארנו בהלכות תשובה, אף על פי שאין בו …

• שבועות לט ע"א · יד ואלא משום דחמירא – ומי חמירא?! והתנן: אלו הן קלות – עשה …

הלכה ג מי שנשבע בשמים ובארץ ובשמש וכיוצא בהן אע"פ שאין כוונתו אלא למי שבראם אין …

• שבועות לה ע"ב · ג הכי השתא?! התם, כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי רחום וחנון – ודאי …

הלכה ה והנשבע בתורה סתם אם תלמיד חכם הוא אינו צריך שאלה לחכם, ואם עם הארץ …

• נדרים יד ע"א · ט והתניא: הנודר בתורה — לא אמר כלום. ואמר רבי יוחנן: וצריך שאלה …
• נדרים יד ע"ב · א תניא: הנודר בתורה — לא אמר כלום. במה שכתוב בה — דבריו …
• נדרים יד ע"ב · ה ואי בעית אימא: כולה מציעתא נמי דנקיט ליה בידיה. והא קא משמע …

הלכה ט השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר או שבירך ברכה שאינה …

• נדרים ז ע"ב · ד אמר רב חנין אמר רב: השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו, …
• נדרים ז ע"ב · ו אמר רבי אבא: הוה קאימנא קמיה דרב הונא, שמעה להך איתתא דאפקה …

הלכה יא ולא שבועה לשוא בלבד היא שאסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה …

• תמורה ג ע"ב · יט אלא למאי אתא — למקלל את חבירו בשם. ואימא — למוציא שם …