תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא פורים-תצוה

שיחה א

רשימת העמודים (10) מצוטט ב־10 עמודים חיפוש חדש

197שיחה א

א. השייכות של פורים לשבת זכור וי"א אדר

לכל שבת יש שייכות (לא רק לימי השבוע שלפניה, כשמה יום השביעי, אלא גם) לימי השבוע הבא¹, כנאמר בזהר² "כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה", מן השבת מתברכים ששת הימים של השבוע הבא.

בשבת הנוכחית, בולטת יותר השייכות עם ימי השבוע הבא, כמתבטא בחובת הקריאה בתורה³: בשבת זו קוראים את פרשת זכור, להיותה השבת שקודם פורים⁴ – וזכירת מעשה עמלק קשורה עם ימי הפורים⁵, עד שהקריאה של פורים עצמו⁶ היא בפרשת מעשה עמלק ("ויבא עמלק")⁷; וקריאת פרשת זכור לפני פורים – כדברי הגמרא⁸ – היא ה"זכירה" הבאה לפני ה"עשיה" שבפורים⁹ ("נזכרים ונעשים")¹⁰.

בשנה זו, השייכות של השבת הנוכחית עם (ימי השבוע הבא, ובעיקר עם) ימי הפורים, היא ביתר שאת מאשר בפרשת זכור של שאר השנים: השנה חלה שבת זו ביום י"א לחודש אדר, אשר מיום זה של החודש מתחיל הזמן הראוי לקריאת המגילה¹¹; כנאמר במשנה¹²: "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו", שה"כפרים מקדימים ליום הכניסה" (שהזמן הכי מוקדם לכך – הינו בי"א אדר). העובדה שי"א אדר הינו יום ראוי לקריאת המגילה, היא לא רק "בזמן שהשנים כתיקונן וישראל שרויין על אדמתן" (שדווקא אז שייך הדין של "כפרים מקדימין ליום הכניסה")¹³, אלא גם "בזמן הזה"¹⁴, כפי 197שנפסק בשולחן־ערוך¹⁵, אשר "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בשלשה עשר או בשנים עשר או באחד עשר בלא ברכה".

והנה, אף שבדיעבד "כל החודש כשר לקריאת המגילה"¹⁶, (כפי שפוסק הרמ"א¹⁵ "והכי נהוג") – אמנם ישנו חילוק עיקרי בין קריאת המגילה בי"א בי"ב ובי"ג ובין קריאת המגילה "מתחלת החודש"¹⁷: עם היות שגם מה שהזמנים של י"א י"ב י"ג ראויים לקריאת המגילה הוא ענין של שעת הדחק ובדיעבד בזמן הזה

[ויתירה מזו: אפילו זה ש"כפרים מקדימין ליום הכניסה", הוא רק היתר, ש"נתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה"¹⁸, הקילו על הכפרים כו'"¹⁹; אבל מגילה בזמנה הוא רק בקריאה בי"ד וט"ו²⁰],

אף על פי כן יש לקריאה של י"א י"ב וי"ג שייכות יתירה לימי הפורים, מאשר לקריאה של כל החודש, כדלקמן.

ב. הדיוקים במשנה "מגילה נקראת בי"א כו'"

הדבר יובן בהקדים הביאור במשנה "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי''ג בי"ד בט"ו":

מכיון שקריאת המגילה בי"א י"ב וי"ג היא רק קולא ותקנה של רבנן, בזמנים מסוימים לאנשים מסוימים, מדוע מתחילה המשנה בקביעת זמני קריאת המגילה ב"י"א" ולא בעיקר זמן הקריאה – בי"ד ובט"ו?

אף על פי שזהו סדר הימים בחודש – הרי המשנה מבארת את הלכות קיום המצוה – כך שאינו מובן מדוע אין מופיע קודם עיקר הקיום ורק לאחר מכן הקולא...

ובפרט שאפשר היה למנות את הימים כסדרם – אך מן המאוחר אל המוקדם: "מגילה נקראת בט"ו בי"ד בי"ג בי"ב בי"א" – וזהו אכן הסדר בהמשך המשנה, כשהיא מפרשת את דינם של זמנים אלה "כרכין המוקפין חומה כו' קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד²¹; ולאחר מכן מפרשת²² המשנה מתי מקדימין ליום הכניסה.

198כמו כן דורש ביאור – כפי ששואלים המפרשים²³: מדוע נקטה כאן המשנה בלשון "מגילה נקראת" – ולא כפי שכתוב בכמה מקומות "קורין את המגילה"?

ג. מי"א אדר – זמן המגילה ולא רק תשלומין

ויש לומר ההסבר בזה:

בסדר זה של דברים – בי"א... – באה המשנה להדגיש, כי: אף שהטעם לכך שניתן לקרות המגילה בי"א בי"ב ובי"ג, הוא מכיוון ש"חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים", או יתירה מכך²⁴, כמסקנת הגמרא²⁵ "אלא אימא [תאמר] מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים" ואם כן ענין זה "שכר הוא להם"²⁶ – אף על פי כן, גם קריאה מוקדמת זו (לבני הכפרים) היא (בגדר של) זמן קריאת המגילה

[בסגנון אחר: אף שסיבת קריאת המגילה בי"א..., היא תקנה לגברא, מכל מקום, נפעל על־ידי זה גם בחפצא (קריאת המגילה), שהוא נהיה (בשייכות לבני הכפרים) זמן של קריאת המגילה²⁷].

קריאת המגילה בזמנים אלו, אינה רק שבני הכפרים מקיימים מצוה (קריאת המגילה) המוטלת עליהם, אלא (אף) "מגילה נקראת" – קיום קריאת המגילה²⁸ כדבעי. וכפי שמובן גם 199מהגמרא²⁹, ש"אנשי כנסת הגדולה" "בימי מרדכי ואסתר"³⁰ שתיקנו את קריאת המגילה, הם גופא תיקנו (ביחד עם זה) את כל הזמנים הללו³¹.

וזהו פירוש הלשון "מגילה נקראת" – ולא "קורין את המגילה" – ומתחילין מי"א י"ב י"ג: קריאת המגילה בימים אלו היא (לא רק ענין של "קורין את המגילה" – דין (והיתר) במעשה וקיום המצוה שמצד הגברא, אלא) "מגילה נקראת" (מבלי להזכיר את הקורא, הגברא) – לגבי המגילה זהו זמן קריאתה.

יתירה מכך: מכך שהגמרא²⁹ אומרת כי אנשי כנסת הגדולה רמזו זמנים אלו בפסוקי המגילה – "לקיים³² את ימי הפורים האלה בזמניהם – זמנים הרבה תקנו להם"³³, נמצא, כי לא רק אשר ימים אלו – י"א י"ב י"ג – הם זמני קריאת מגילה, אלא^* הקריאה בזמנים אלה היא (בעיקר) שווה לקריאתם בימי י"ד וט"ו³⁴ (להיותם נכללים כולם ב"זמניהם"), הם אינם כזמן שהוא בדומה לזמן התשלומין (או "זמנים אחרים"³⁵), אלא הם כמו עצם הזמן (י"ד וט"ו)³⁶.

200ד. ההבדל ההלכתי בין "זמן" המגילה ושאר החודש

על פי זה מובן במה שונה הקריאה בי"א י"ב וי"ג מהנאמר כי "כל החודש כשר לקריאת המגילה" (ענין הנוגע גם בזמן הזה במקרה של "המפרש בים והיוצא בשיירא"):

את הדין ש"כל החודש כשר לקריאת המגילה" לומדים בירושלמי³⁷ מהפסוק "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה...", כלומר: בכל החודש יש לגברא את היכולת (והחיוב) לקיים את החיוב המוטל עליו ב"זמן" של "ימי הפורים האלה", אבל אין הדין חל על החפצא של הזמן, שכל ימי החודש יהפכו לזמן קריאת המגילה.

ויש לומר נפקא־מינה להלכה³⁸ בזה: במידה ומוטל על האדם חיוב (מלבד קריאת המגילה) לקיים עוד מצוה שזמנה הוא ביום זה וכיו"ב – איזה מהמצוות עליו להקדים:

אם מדובר אודות תחילת החודש, עליו להקדים את המצוה שאז זמנה, אבל אם המדובר הוא אודות הימים י"א י"ב וי"ג בחודש – יש מקום לומר שעליו להקדים את קריאת המגילה.

ה. החידוש בימי הקריאה קשור עם מהותה של המגילה

מדוע אכן מצינו ענין כזה במגילה – שגם ימים אלו שבעצם אינם ( – בהמפורש בקרא) זמן קריאה, בכל זאת הופכים לזמן קריאת מגילה? יש לומר הטעם בזה – לפי שכל ענין המגילה, הן כתיבתה והן קריאתה, היא באופן כזה:

כתיבת המגילה לא היתה בדומה לכתיבת שאר ספרי התורה שבכתב – נביאים וכתובים, ועל אחת כמה וכמה חמשה חומשי תורה, שהכתיבה (על־ידי משה רבינו...³⁹) היתה מלכתחילה בציווי ה', אך כתיבת המגילה באה על־ידי בקשת אסתר⁴⁰ "כתבוני לדורות"; וכמבואר בגמרא⁴¹, שאצל החכמים, אנשי כנסת הגדולה היה לגבי כך שקלא־וטריא ודעות בזה וכו'.

[ועל דרך זה גם בנוגע לעצם קביעת היום־טוב של פורים וחיוב קריאת המגילה, שהיו בעקבות בקשת אסתר "קבעוני לדורות"⁴⁰, וגם בכך הייתה שקלא־וטריא ודיעות בקרב החכמים⁴¹].

אמנם, לאחר כתיבת מגילת אסתר, הפכה המגילה לחלק מספרי הקודש, בשווה לשאר ספרי הכתובים שבתנ"ך – ואדרבה, עוד בעילוי ויתרון, כדברי 201הרמב"ם⁴² "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה", או כפי שהראב"ד⁴² אומר, אשר חידוש זה מתייחס ל"קריאה" – "אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם, מגילה לא תבטל מלקרותה בצבור".

ו. המגילה קשורה עם ה"עצמות" שלמעלה משם

הענין האמור מתבטא גם באופן בו היה ה"כתבוני" של מגילת אסתר – שלא קיים בה "כתבוני" של שם⁴³ הוי'⁴⁴, בשונה משאר⁴⁵ ספרי הקודש⁴⁶.

בפשטות מורה הדבר על דרגת קדושה (של ספר) שאין בו את הקדושה של שם הוי'.

[וכפי שהטעם מוסבר על פי דרך הפשט⁴⁷, מחמת ש"העתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עבודת גילולים והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם .. והנה כבוד השם שלא יזכירנו מרדכי במגילה"] –

ביחד עם זה הרי ידוע⁴⁸, כי מה שבמגילה לא נזכרים השמות הקדושים הוא (בפנימיות הענינים⁴⁹) רמז לכך, שענינה "קשור" באלוקות דלא אתפס בשם, בדרגא שהיא אף נעלית יותר משמות הקדושים, ויתירה מכך (בלשון הידוע⁵⁰) דרגא דלא איתרמיז בשום אות וקוצא כלל אנכי מי שאנכי: וזהו מה שהגמרא⁵¹ אומרת "אסתר מן התורה 202מנין? ואנכי⁵² הסתר אסתיר" – ה"הסתר אסתיר" שבמגילה מקורו ב"אנכי", מעצמותו ומהותו יתברך, שאינו יכול לבא לידי "גילוי" והצטמצמות, אפילו לא– בשמות הקדושים, גם לא בשם הוי'

כלומר, ענין זה (שהשמות הקדושים אינם מוזכרים במגילה) הוא מצד ההתקשרות עם עצמותו ומהותו יתברך הנעלה מענין השמות.

ז. כרכים, עיירות וכפרים – בעבודת ה'

על פי זה יומתק מדוע המשנה פותחת ב"י"א"

– [שלכאורה: הן אמת שבזה משמיעה לנו המשנה שגם הימים י"א י"ב וי"ג הינם זמני קריאת המגילה; אמנם סוף סוף הם בכל זאת אינם דומים לגמרי לזמנים העיקריים של י"ד וט"ו שהם לרוב אנשים, ואם כן היה למשנה להקדים את הזמן העיקרי ולא את הזמן של "י"א"] –

מכיון שהקריאה בי"א אדר, שזהו זמן הקריאה של בני הכפרים, רומזת – לפנימיות התוכן הכללי של קריאת המגילה.

הביאור בזה:

שלושת החלוקות בקריאת המגילה, כרכים, עיירות גדולות וכפרים – ענינם ברוחניות ובעבודת השם הוא:

ובקיצור על כל פנים: כרך המוקף חומה – עבודתו מוגנת, ואינה מאפשרת כניסת כל צר ואויב...

עיר מושב – עבודתו עושה, בונה מכון לשבתו יתברך על־ידי שהוא בן עיר, שאינו צריך לחרוש⁵³, לזרוע, להמתין עד שהשדה תצמיח חיטים... – עליו רק לעשות מעניני העולם המוכנים ומזומנים – דירה ועיר, עיר אלוקינו,

כפר – עליו לחרוש את הקרקע הקשה של העלם העולם – בכדי לאפשר שם את הזריעה...

ח. עניין מגילת "אסתר" מתבטא בקריאת בני הכפרים

בכללות העולמות, ובלשון החסידות⁵⁴:

כרך מרמז על עולם הבריאה, ששם היא עבודת השרפים; עיר גדולה – יצירה – עבודת חיות הקודש; וכפר – עולם העשיה – עבודת האופנים.

החילוק שבין שלשת מדרגות אלו בכחות ועבודת האדם הוא:

עבודת בן כרך מקורה במוחין – התבוננות והשגת אלוקות, ולפיכך ישנו תענוג בעבודה זו, הנלקח מהשגת אלוקות – בדוגמת וכעין עבודת 203השרפים, שעל־ידי השגתם באלוקות ("שרפים עומדים ממעל לו"⁵⁵), הרי הם "נשרפים" ובטלים בכליון ותשוקה לאלוקות.

העבודה ד"עיירות גדולות" באה מצד המדות⁵⁶ – אהבת ה' ויראת ה', עבודה הקשורה בעולם היצירה, שם מאירים מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא, ולכן העבודה של חיות הקודש היא "ברעש גדול" – מצד תוקף התפעלות המדות.

ואילו עבודת "בני הכפרים" – שכנגד אופנים, בעולם העשיה – היא בחינת "הודאה", ואילו השגת והתבוננות השכל, והתעוררות המדות שבלב, הם רק במידה כזו – המביאה ואף מכריחה קיומה של – הודאה. העבודה אצלם "ברעש גדול" אינה איפוא מצד הרגש הלב, אלא על דרך שהוא אצל בן כפר שבא לראות את המלך⁵⁷.

ואף שבעבודת בני הכפרים – בעולם העשיה – אין מורגש אלקות בהתגלות (בתפיסת השכל, או בהתלהבות הלב), ולפיכך עבודתם והתלהבותם הוא רק באופן של הודאה (עשיה) – אף על פי כן גם אצלם ישנו הביטול לאלקות בעבודתם – ואדרבה, הביטול שמצד בחינת "הודאה" בלבד (כפי שהוא אצל ה"אופנים") הוא בפרט מסוים עמוק יותר מאשר הביטול והעבודה של שרפים הנלקח מצד הבנה והשגה באלקות; ולפיכך דווקא על־ידי האופנים נאמר (ונפעלת המשכת) "ברוך כבוד ה' ממקומו"⁵⁸, יותר מאשר (ההמשכה הנפעלת) על־ידי עבודת השרפים⁵⁹.

ולכן פותחת המשנה בקריאה של "י"א" – קריאת בני הכפרים, מכיון שבקריאה זו מרומז כללות ענין המגילה: מבלי הבט על כך שבחיצוניות הוא ענין של אסתר, העלם והסתר ללא גילויים (עולם העשיה), יש בזה העצם שלמעלה מהגילויים, הנמשך על־ידי הביטול של האופנים⁶⁰.

ט. הקשר לפרשת תצוה, בה לא נזכר שמו של משה

על פי זה מובנת גם שייכותה של השבת (בהתאם לקשר שלה עם ימי הפורים וקריאת המגילה... שהוסבר לעיל) עם הפרשה הקבועה בתורה לקריאה בשבת זו – פרשת תצוה⁶¹:

פרשת תצוה⁶² היא הפרשה היחידה 204בתורה (משעה שנולד משה) בה לא נזכר שמו של משה רבינו (עד משנה תורה), וכהסברם של חז"ל⁶³, שהדבר בא בעקבות דבריו "מחני נא מספרך אשר כתבת"⁶⁴, אשר התקיימו בפרשה זו.

בהשקפה שטחית נראה, כי העובדה שלא נזכר שמו של משה רבינו הוא ענין שאינו למעליותא. ברם, ביודענו שאפילו, להבדיל, בגנות בהמה... לא דיבר הכתוב⁶⁵, מובן, שגם ענין זה (אי הזכרת שמו של משה), קשור עם מעלה ושלימות.

וכפי שניתן ללמוד זאת מפרשה זו גופא: על אף ששמו של משה לא נזכר בה בפירוש, ברם, הפרשה כולה נקראת "תצוה" (או "ואתה תצוה"⁶⁶) שזה מתייחס למשה.

וההסבר בזה: הרי "צדיקים דומים לבוראם"⁶⁷. וכשם שהוא למעלה, שהשמות הקדושים קשורים עם הארות וגילויים, אך עצמותו ומהותו יתברך הינו נעלה משמות – על דרך זה הוא גם בצדיקים, משה רבינו וכו'; ומזה, כי העובדה שבפרשת תצוה לא נזכר שמו של משה בפירוש – הוא משום שעניינה של פרשת תצוה קשור עם העצמיות של משה הנעלה משם, נעלה מכל השמות שבנשמה (אשר "חמשה שמות נקראו לה"⁶⁸).

ודוקא מצד העצם של משה, "ואתה", הוא פעל את "תצוה את בני ישראל", הצוותא והחיבור של כל בני ישראל, גם של עושי העגל (שעבורם הקריב את עצמו ואמר ואם אין – מחני (בפרשת תצוה, כנ"ל)), צוותא עם עצמותו ומהותו יתברך, כמבואר במקום אחר בארוכה.

י. הכח למחיית עמלק – מבחינת "י"א"

על פי כל הנ"ל מובן גם הקשר בין "מגילה נקראת בי"א" ובין הענין של פרשת זכור, זכירת מעשה עמלק:

נאמר בשל"ה⁶⁹, כי י"א הוא "כמנין אותיות ו"ה מהשם (הוי') והמנין מרובה ט"ו כמנין י"ה".

ולכן מתחילה המשנה עם "מגילה נקראת בי"א", משום שמחיית עמלק, שהמן האגגי הוא מזרעו, קשורה עם י"א, בחינת ו"ה⁷⁰, כפי שחז"ל אומרים על הפסוק⁷¹ "כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק", אשר "אין השם שלם כו' עד שימחה שמו של עמלק" – כל זמן שעמלק קיים הרי שמו של הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, אינו בשלימות ומורכב רק מהאותיות י"ה. זאת 205אומרת, שעמלק מנגד (בעיקר) לאותיות ו"ה של שם הוי'⁷². משום שעניינו של עמלק הינו בכך שהוא "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו"⁷³, שהידיעה בשכל והרגש הלב, בחינת י"ה, לא יפעלו על המחשבה דיבור ומעשה שלו, בתורה ומצות, בחינת ו"ה⁷⁴.

ולכן, כדי שזכירת עמלק תהיה כדבעי, שזה מביא לקיום של "מחה תמחה את זכר עמלק", חייבת להיות העבודה של י"א, ו"ה, "עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה"⁷⁵ – ועבודה אמיתית זו היא דוקא כאשר היא בקבלת עול, הודאה וביטול, בדוגמת העבודה של בני הכפרים – שדווקא על־ידי זה ישנו הכח לנצח ולמחות את קליפת עמלק.

ועל־ידי זה מגיעים לבחינת ט"ו, י"ה שבשם, עבודת המוחין, של בני הכרכים, ואזי דווקא נעשה השם שלם וכסדרו, כפי הנאמר בהמשך המשנה – כרכים כו' קורים בט"ו – י"ה, עד לקביעות האחרונה (הנמנית במשנה) בה "חל להיות אחר השבת", שאז קוראים בני הכפרים בי"א, בחינת ו"ה, ונעשית האדנות השלימה של הקדוש־ברוך־הוא בעולם (שהרי י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ביחד "עולה כמנין אדנ"י"⁷⁶),

וזה יהיה בגלוי ובשלימות ובפועל בביאת מלכא משיחא, שאז יהיה הגמר של "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "דרא דמלכא משיחא"⁷⁷,

כי ילחום מלחמת ה' וינצח⁷⁸, במהרה בימינו ממש.

הערות

עמוד 197

1. להעיר גם מתקנת עזרא שיהיו קורין בס"ת בצבור בכל שבת במנחה כו' מפרשת השבוע הבא (שו"ע אדה"ז סרצ"ב ס"ב. ממגילה לא, ב. טושו"ע שם ס"א).
2. ח"ב סג, ב. פח, א.
3. וי"א שהקריאה מה"ת – ראה הנסמן בהערה 10.
4. ראה פרש"י מגילה כט, א ד"ה ומפסיקין "לסמוך מחיית עמלק למחיית המן".
5. ראה חינוך מצוה תרג: ודין הי' לקרותה (פ' זכור) ביום הפורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע הי' מזרעו.
6. משנה מגילה ל, סע"ב. ובמג"א או"ח סתרפ"ה – שבזה יוצא מ"ע דקריאת פ' זכור.
7. בשלח יז, ח ואילך.
8. מגילה ל, א.
9. ולהעיר ממדרז"ל (תרגום ירושלמי ס"פ בשלח. פסיקתא דר"כ ס"פ זכור) דמדור לדור (שבפ' בשלח שם) כולל "דור מרדכי ואסתר".
10. ראה בכל הנ"ל לעיל ע' 190. וש"נ.
11. וי"ל דגם יום ה' ועש"ק – שייכים באופן דקס"ד ודשלילה "ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב" (מגילה בתחלתה).
12. ריש מס' מגילה.
13. מגילה שם. וברמב"ם הל' מגילה פ"א ה"ט "בזמן שיש להם לישראל מלכות". ובפיה"מ להרמב"ם מגילה רפ"א: בזמן שהיתה ידינו (פשוטה ו – ?! – ואינו בהעתקת קאפח. וכל' הרמב"ם בהל' איס"ב ספי"ח (מכתובות כו, ב) ובכ"מ רק) תקיפה לקיים המצות בשלימותן.
14. כ"ה בגמ' ורמב"ם שם (שבזמן הזה כו' אין קורין אותה אלא בזמנה). ובפיה"מ שם מפרש: רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא (בקפאח "התלמוד" – וכל' הרמב"ם בהקדמתו לס' היד – כמה פעמים) כו'. ולהעיר מספיקו דהראש יוסף אם קראו הכפרים בכניסה בזה"ז – נעתק לקמן בשוה"ג להערה 28.

עמוד 197

15. או"ח סי' תרפח ס"ז.
16. ירושלמי מגילה פ"א ה"א.
17. לשון השו"ע שם. ופשטות ה"ז רק עד ט"ו, אבל לא אחר כך, דכתיב "ולא יעבור", כבירושלמי שם.
18. לשון רש"י במשנה ריש מגילה ד"ה אלא.
19. מגילה שם. וש"נ. ופשיטא למסקנת הגמרא (ד, ב) מפני שמספקין מים ומזון, כבפרש"י שם דשכר הוא להם, כדלקמן בפנים ס"ג.
20. ראה מגילה ה, רע"א ובפרש"י שם שלא בזמנה.
21. וראה הון עשיר למשנה שם. וברמב"ם שם ה"ד מתחיל מט"ו ואח"כ י"ד, ובהלכה ז מפרט הסדר דימי הכניסה בסדר אחר ממשנתנו.
22. עי' בגמ' שם (ד, ב) אבל י"ל שעיקר הקושיא בגמ' היא בהסיפא דנקט סידורא דיומא (עיי"ש בר"ח ורש"י וריטב"א בתירוץ הגמ'), כי משנה מהסדר ברישא דנקט סידורא, דירחא, וגם אינו בסדר ימי החודש לאחריו. אבל מובן דגם בהרישא מצ"ע צריך לטעם והסברה על סדר זה.

עמוד 198

23. ריטב"א וטורי אבן ריש המס'. ועוד.
24. דלהטעם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים ה"ז עכ"פ צורך המצוה דפורים.
25. ד, ב.
26. פרש"י שם ד"ה אלא. ומשמע שהוא מפני שהם מספקין כל השנה מים ומזון כמ"ש במאירי שם (ראה פנ"י שם ב, א ד"ה מנלן). אבל לפי פי' הריטב"א דמספקין מים ומזון ביום הפורים הרי זה צורך פורים עכ"פ. וכן לפי הרשב"א (והר"ן כו') שהביא הריטב"א שם, שמספקין ביום הכניסה – הרי"ז גם לצורך פורים (אבל לא תקנתא דכרכים אלא דבני הכפרים שלא יתבטלו מסעודתם).
27. להעיר מדיני סוכה – נסרים שרחבן ד' והפכן על צדיהן שאין בהם ארבעה כו' דנעשו כשפודין של ברזל, אף שסיבת הפסול שלהם היא מחמת "גזירת תקרה" (סוכה יד, ב. רש"י שם. רמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ז). ראה צפע"נ לרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ב. וראה עד"ז בכמה ענינים (לגבי קרבנות דיולדות ויו"ט שני דחגה"ש) – לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 143 ואילך. וש"נ. אלא שבנדו"ד הוי יתירה מהנ"ל, כיון שאנשי כנה"ג תקנו מלכתחילה זמנים אלה, כדלקמן בפנים. וראה לקמן הערה 36.
28. ומה שבזמן הזה "אם נזדמן לו אח"כ מגילה חוזר וקורא אותה ביום י"ד אפי' קרא תחלה ביום י"ג מ"מ קרא אותה שלא בזמנה" (רמ"א בשו"ע סי' תרפח ס"ז) – י"ל כיון דמעיקר הדין בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה (בי"ד וט"ו). אבל צ"ע דבב"י לטור שם סד"ה שדרו (ועד"ז בכל בו הל' פורים) כתב שהוא כדין* בן כפר
. מההשוואה בב"י מוכח שגם בזמן הזה קריאת המגילה בזמנים אלו להיוצא בשיירא כו' הוא לא רק מנהג לזכרון בעלמא וכיו"ב, כ"א הוא בגדר מצות קריאה וזמן קריאה. וראה ריטב"א מגילה ה, א ד"ה ומגלה שלא בזמנה (כשמכריע כדעת בעל המאור) "וביחיד זה דליכא למיחש להא מוקימנא אדיני' שרוצה לפרוש בים או ליבשה אין לך בן כפר גדול מזה". ולהעיר מראש יוסף למגילה ב, ב בתחלתו "אם שהקדים ליום הכניסה שאם הי' בעיר בי"ד חוזר וקורא עמהם (מגילה יט, א. ראה פרש"י שם**). אבל ראה תוס' שם ד"ה בן כפר ד"נעשה כבני העיר". וי"ל שכן הי' עיקר התקנה דאנשי כנה"ג (וראה לשון הר"ח שם). וכן משמע מכל בו שכתב: אמנם אם נתעכב ונמלך ולא הלך חוזר וקורא בי"ד כו' כדין בן כפר כו' – שבזה איגלאי מילתא שמעולם לא נכנס בגדר דמפרש ויוצא בשיירא.

עמוד 199

29. מגילה ב, א.
30. פרש"י שם ד"ה מכדי.
31. ולהעיר מרש"י מגילה ה, א ד"ה ערב שבת זמנם.
32. אסתר ט, לא.
33. ועד"ז הוא לשון הרמב"ם שם פ"א ה"ד "איזהו זמן קריאתה זמנים הרבה תקנו לה חכמים שנאמר בזמניהם". אירע שקראו הכפרים בכניסה (בזה"ז) אם יחזיר ויקרא בזמנו בברכה דשמא מדינו יוצא כו'".
*. אולי י"ל נפק"מ בין ב' אופנים אלו, אם זמן קיום מצות מתנות לאביונים בבני הכפרים הוא ביום קריאת המגילה – ראה בעל המאור בתחלת המס' בשם ר' אפרים. וראה רמב"ם הל' מגילה פ"ב הי"ד ובנ"כ שם. צפנת פענח שם.
34. להעיר מג' האופנים בהסברת גדר תוספת שבת (לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 249), ובב' ההסברות גם להאופן שהוא בהחפצא דזמן התוספת גופא (ע"ש).
35. ירושלמי כאן דעת ר' יונה "ליתן להם זמנים אחרים".
36. וי"ל שזהו הנפק"מ בין הדרשה להבבלי "זמנים הרבה תקנו להם", לדעת ר' יונה בירושלמי שם "זמנים אחרים", שאי"ז כעצם זמן קריאה. ולדעת ר' יוסה בירושלמי שם "זמנים שקבעו להם חכמים" (ראה פנ"מ "שהכתוב ניתן לדרוש לחכמים"). לכאורה י"ל שהוא רק כזמן תשלומין וכיו"ב (וע"ד כל ימי החודש לדעת הירושלמי). וע"פ כהנ"ל יש לבאר השייכות והקשר דהתחלתה לסיום מס' מגילה בבבלי: "כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך כו' אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה", שגם שם מדובר לא בעצם הס"ת כ"א במטפחת, והשקו"ט שבגמ' שם היא בשייכות המטפחת לס"ת, אם זהו דין בהגברא (בשביל אחיזת האדם), או שהוא דין בהחפצא (שמוסיף בכבוד ס"ת), והמסקנא היא שהוא חלק מעצם ס"ת וקדושתה (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 143 ואילך). וע"ד זמן קריאת מגילה בי"א כו', שאף שאינו זמן המפורש במילה ועיקר הזמן, ה"ז זמן קריאת המגילה וכעצם הזמן (די"ד וט"ו).
. ולהעיר דבמאירי שם מפרש דלא קרא עדיין ביום הכניסה.

עמוד 200

37. שם.
38. ואולי י"ל דנפק"מ בין הזמנים די"א י"ב י"ג וכל החודש, אם אחר יכול לקרות לפניו (ראה פרמ"ג שם (א"א) סוסקי"א). וידועה השקו"ט בפרש"י (וחי' הר"ן) ריש מגילה ד"ה אלא "וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר" (ריטב"א שם סד"ה הנ"ל. טורי אבן ריש מגילה. מראה פנים לירושלמי ריש מגילה. ובכ"מ). ועצ"ע. ואכ"מ.
39. ב"ב (י"ד סע"ב): משה כתב כו' יהושע כתב כו'.
40. מגילה ז, א.
41. מגילה שם. וראה פרש"י שם. וראה בארוכה בכל הנ"ל (והשקו"ט במחלוקת בבלי וירושלמי) לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 375 ואילך. וש"נ.

עמוד 201

42. הל' מגילה ספ"ב.
43. ראה ראב"ע בפתיחתו למגילת אסתר: אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקודש. ובתוד"ה מגילה שבת קטו, ב. מרדכי שם סי' שצו. שו"ע או"ח (ואדה"ז) סי' שלד סי"ג (סי"ב): אין בה אזכרות.
44. כ"ה בפע"ח (שער הפורים פ"ו). וראה גם משנת חסידים מס' אדר פ"ו מ"ג תו"א ק, ב (ושם מוסיף: ולא משאר שמות של הקב"ה). קכא, ב. בסה"מ תקס"ה (כרך א ע' שצז) ואוה"ת אסתר (ע' ב'תמ) מוסיף: וגם לא שם אלקים ואד'.
45. בתו"א ק, ב: ובנביאים שמות הרבה. ובסה"מ תקס"ה ואוה"ת שם: ולמה כל הנסים שנעשו ע"י נביאי' האחרוני' שבזמן מרדכי ואסתר נזכר בהם שמו' דהוי' ואלוקים כמו בנחמי' ועזרא וחגי וזכרי' מלאכי שהן נביאי' היותר אחרונים.
46. ומה שבשיר השירים ג"כ לא נזכר שם ה' (ולא שאר השמות. וראה שם ח, ו, ובראב"ע שם) – י"ל שהוא, ע"ד שלא הוזכר בכמה קאפ' שבתושב"כ – מפני שלא מדובר בהם בענין ששייך להזכיר, משא"כ במג"א ונסי' ותוקפו, של נס. ועוד להעיר: בנוגע לשה"ש אמחז"ל ש"כל שלמה האמורים בשיר השירים קודש שיר למי שהשלום שלו כו'" (שבועות לה, ב), ולפי' א' ברמב"ן (שבועות שם) אינו נמחק (וגם לדעת הרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ו ה"ט) "הרי הוא (עכ"פ) כשאר הכינויין"). ואף שעד"ז נמצא ג"כ בנוגע ל"מלך" ו"אחשורוש" שבמג"א (ראה מגילה טו, סע"ב. אסת"ר פ"ג, י. זח"ג (רע"מ) קט, רע"א ("בכל אתר המלך סתם דא קב"ה"). מאו"א וערה"כ (לבעל סה"ד) ע' אחשורוש. וש"נ) – הרי לא מצינו בהלכה שיש להם דין שם (גם לא דכינוי).
47. ראב"ע במג"א שם. ובשו"ע אדה"ז שם (ממרדכי שם. הובא בט"ז שם סקי"א) דמגלת אסתר אין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדי ולפיכך אין בה קדושה אא"כ כתובה כהלכתה.
48. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 201 ובהערה 9 הקושיא בתירוץ הראב"ע.
49. ראה מקומות שנסמנו בהערה 44.
50. לקו"ת פנחס פ, ב ("כנודע") וראה זח"ג רנז, ב.
51. חולין קלט, ב.

עמוד 202

52. וילך לא, יח.
53. ענין החרישה בעבודה – ראה לקו"ת מסעי צו,ד. האזינו עה, ד. שה"ש לח, ד.
54. בהבא לקמן ראה אוה"ת מג"א (הוספות) ע' מג ואילך (בהוצאת קה"ת תש"נ – ע' ערה ואילך). ד"ה מגילה נקראת תרכ"ט. ועוד.

עמוד 203

55. ישעי' ו, ב.
56. עיקר עבודת האדם (ראה ד"ה שלש ערים (ואם ירחיב) תקס"ה (בסה"מ תקס"ה ע' תשצח ואילך) סידור קפט, ב. ובארוכה בד"ה אל תצר לאדהאמ"צ (מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"א בתחלתו)).
57. חגיגה יב, ב.
58. ראה חולין צא, סע"ב ואילך ובפרש"י שם.
59. ראה לקו"ת האזינו עד, ד ואילך. ד"ה ולקחתם תרס"א. ובכ"מ.
60. ראה אוה"ת שם ע' מב.
61. להעיר שברוב הקביעויות דשנה פשוטה (מלבד ז ח) קורין פ' תצוה לפני פורים – פ' זכור. ובב' קביעויות בי"א אדר (ראה עתים לבינה מאמר טו "קביעות אדר הסמוך לניסן").
62. בכל הבא לקמן ראה לעיל ע' 193. וש"נ.

עמוד 204

63. בעה"ט ופי' הרא"ש ריש פרשתנו. ז"ח שה"ש ס, ג. וראה זח"ג רמו, א. ובכ"מ.
64. תשא לב, לב.
65. ב"ב קכג, א.
66. כן נקראת פרשה זו בזח"ג וז"ח שם. ראה הנסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 365 הערה 9.
67. רות רבה פ"ד, ג. ועוד.
68. ב"ר פי"ד, ט.
69. חלק תושב"כ שכט, א. של, ב.
70. ראה של"ה שם.
71. ס"פ בשלח. פרש"י שם. תנוחמא ס"פ תצא. ועוד.

עמוד 205

72. וראה אוה"ת שם ע' מב. ע' מה (בהוצאת תש"נ – ע' ערה ע' רעח). סד"ה מגילה נקראת תרכ"ט לקוטי לוי"צ על מאמחז"ל ע' קסה ואילך.
73. כן הובא בכ"מ בדא"ח על עמלק – ראה לעיל ע' 214 הערה 38.
74. ראה תו"א פרשתנו פג, ב ואילך. תו"ח ואוה"ת שם. סידור שער הפורים. סהמ"צ להצ"צ מצות זכירת עמלק. ובכ"מ.
75. אגה"ת ספ"ד. (משיחת ומאמר מוצאי ש"פ תצוה תשל"ט)
76. של"ה שם.
77. ראה תרגום יוב"ע ס"פ בשלח.
78. רמב"ם הל' מלכים ספי"א – שכולל ג"כ מלחמת עמלק (ראה לעיל ע' 218 והערה 73 שם: לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 324 הערה 49).

מצוטט ב־10 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כו ‹ ט'תתסט לקו"ש חכ"א ע' 202

לקוטי שיחות 3

כרך לז ‹ הוספות - מכתבים ‹ פסח ‹ 165 לקו"ש חכ"א ע' 201
כרך לח ‹ מטות ‹ מטות ‹ 121 לקו"ש חכ"א ע' 202
כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יח ‹ 445 לקו"ש חכ"א ע' 201

תורת מנחם 4

ח - שנת תשי"ג - חלק שני ‹ בס"ד. פורים (מאמר ב') ה'תשי"ג לקו"ש חכ"א ע' 201
נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ח לקו"ש חכ"א ע' 201
נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ח לקו"ש חכ"א ע' 201
נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"א ע' 201

מאמרים מלוקטים 1

חלק ג ‹ בס"ד. פורים (מאמר ב') ה'תשי"ג לקו"ש חכ"א ע' 201

תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1

תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ וד' פקד את שרה כו' ‹ נב לקו"ש חכ"א ע' 202