205
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אומרת, שעמלק מנגד (בעיקר) לאותיות ו"ה של שם הוי'72. משום שעניינו של עמלק הינו בכך שהוא "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו"73, שהידיעה בשכל והרגש הלב, בחינת י"ה, לא יפעלו על המחשבה דיבור ומעשה שלו, בתורה ומצות, בחינת ו"ה74.
ולכן, כדי שזכירת עמלק תהיה כדבעי, שזה מביא לקיום של "מחה תמחה את זכר עמלק", חייבת להיות העבודה של י"א, ו"ה, "עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה"75 – ועבודה אמיתית זו היא דוקא כאשר היא בקבלת עול, הודאה וביטול, בדוגמת העבודה של בני הכפרים – שדווקא על־ידי זה ישנו הכח לנצח ולמחות את קליפת עמלק.
ועל־ידי זה מגיעים לבחינת ט"ו, י"ה שבשם, עבודת המוחין, של בני הכרכים, ואזי דווקא נעשה השם שלם וכסדרו, כפי הנאמר בהמשך המשנה – כרכים כו' קורים בט"ו – י"ה, עד לקביעות האחרונה (הנמנית במשנה) בה "חל להיות אחר השבת", שאז קוראים בני הכפרים בי"א, בחינת ו"ה, ונעשית האדנות השלימה של הקדוש־ברוך־הוא בעולם (שהרי י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ביחד "עולה כמנין אדנ"י"76),
וזה יהיה בגלוי ובשלימות ובפועל בביאת מלכא משיחא, שאז יהיה הגמר של "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "דרא דמלכא משיחא"77,
כי ילחום מלחמת ה' וינצח78, במהרה בימינו ממש.
הערות
- 72. וראה אוה"ת שם ע' מב. ע' מה (בהוצאת תש"נ – ע' ערה ע' רעח). סד"ה מגילה נקראת תרכ"ט לקוטי לוי"צ על מאמחז"ל ע' קסה ואילך.
- 73. כן הובא בכ"מ בדא"ח על עמלק – ראה לעיל ע' 214 הערה 38.
- 74. ראה תו"א פרשתנו פג, ב ואילך. תו"ח ואוה"ת שם. סידור שער הפורים. סהמ"צ להצ"צ מצות זכירת עמלק. ובכ"מ.
- 75. אגה"ת ספ"ד. (משיחת ומאמר מוצאי ש"פ תצוה תשל"ט)
- 76. של"ה שם.
- 77. ראה תרגום יוב"ע ס"פ בשלח.
- 78. רמב"ם הל' מלכים ספי"א – שכולל ג"כ מלחמת עמלק (ראה לעיל ע' 218 והערה 73 שם: לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 324 הערה 49).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

