205

אומרת, שעמלק מנגד (בעיקר) לאותיות ו"ה של שם הוי'⁷². משום שעניינו של עמלק הינו בכך שהוא "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו"⁷³, שהידיעה בשכל והרגש הלב, בחינת י"ה, לא יפעלו על המחשבה דיבור ומעשה שלו, בתורה ומצות, בחינת ו"ה⁷⁴.

ולכן, כדי שזכירת עמלק תהיה כדבעי, שזה מביא לקיום של "מחה תמחה את זכר עמלק", חייבת להיות העבודה של י"א, ו"ה, "עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה"⁷⁵ – ועבודה אמיתית זו היא דוקא כאשר היא בקבלת עול, הודאה וביטול, בדוגמת העבודה של בני הכפרים – שדווקא על־ידי זה ישנו הכח לנצח ולמחות את קליפת עמלק.

ועל־ידי זה מגיעים לבחינת ט"ו, י"ה שבשם, עבודת המוחין, של בני הכרכים, ואזי דווקא נעשה השם שלם וכסדרו, כפי הנאמר בהמשך המשנה – כרכים כו' קורים בט"ו – י"ה, עד לקביעות האחרונה (הנמנית במשנה) בה "חל להיות אחר השבת", שאז קוראים בני הכפרים בי"א, בחינת ו"ה, ונעשית האדנות השלימה של הקדוש־ברוך־הוא בעולם (שהרי י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו ביחד "עולה כמנין אדנ"י"⁷⁶),

וזה יהיה בגלוי ובשלימות ובפועל בביאת מלכא משיחא, שאז יהיה הגמר של "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "דרא דמלכא משיחא"⁷⁷,

כי ילחום מלחמת ה' וינצח⁷⁸, במהרה בימינו ממש.