ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא פורים שיחה א

206

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. "פסוק לי פסוקיך"

מסופר במדרש¹, שלאחר שנחתמו אגרות המן אודות הגזירה על היהודים "ונתנו ביד המן", הלכו המן עם "כל בני חבורתו" עליזים ופגשו במרדכי.

מרדכי ראה (אז) "שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר"², והוא רץ אחריהם. המן ובני חבורתו הלכו אחריו כדי לשמוע מה ישאלם מרדכי. "כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקיך³, אמר לו: אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא⁴. פתח השני ואמר: אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר⁵: עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א־ל⁶. פתח השלישי ואמר: ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט"⁷.

כאשר שמע מרדכי את תשובותיהם "שחק והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר: על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות".

הטעם הפשוט לכך שמרדכי שמח בשמעו פסוקים אלו מפי הילדים הוא משום שהוא ראה בכך נבואה⁸ שאל לו לחשוש מגזירת המן.

וכפי שמוצאים במספר מקומות בגמרא⁹ אודות הענין של "פסוק לי פסוקיך", שהפסוק שאמר הילד היוה כעין נבואה¹⁰ (וכדומה) מלמעלה¹¹.

הערות

1. אסת"ר פ"ז, יז קרוב לסופו. וביל"ש אסתר רמז תתרנז בקיצור. וכ"ה באגדת אסתר ג, ט. מדרש אבא גוריון ד, א. מדרש לקח טוב ד, א.
2. ביל"ש ובמדרשים הנ"ל "יוצאים מבית רבן".
3. ביל"ש (ועד"ז במדרשים הנ"ל) שאמר לכולם "אמרו לי פסוקיכם".
4. משלי ג, כה.
5. ביל"ש ומדרשים הנ"ל: פתח השני ואמר עוצו.
6. ישעי' ח, יו"ד.
7. שם מו, ד.
8. ראה לקמן הערה 10.
9. גיטין סח, א. חולין צה, ב. וראה חגיגה (טו, סע"א ואילך), גיטין (נו, א) ובהערה הבאה.
10. ל' הסמ"ג במל"ת נא בסופה, הובא בכס"מ הל' ע"ז פי"א ה"ה בסופה*, ובב"י לטיו"ד סקע"ט. ומפרש שם: כלומר זה לא הי' מין נחש אלא מין נבואה (וכ"ה בלבוש שם סוס"ד). ועד"ז הוא בדרשות הר"ן דרוש יב "הוא צד נבואה", ובחי' הר"ן חולין שם (הובא בכס"מ שם ה"ד בסופה) "כעין** נבואה קטנה". וכ"ה בט"ז יו"ד שם סק"ג. ובש"ך שם סק"ה (משמע דעת הרב והפוסקים דאפילו לעשות מעשה ולסמוך עלי' לעתיד על הפסוק מותר) דחשיב קצת נבואה. [ולהעיר שלפמ"ש בביאור הגר"א שם סק"י דמ"ש הרמ"א שם "וכן מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך", הוא כפי' הרמב"ם (הלכות ע"ז שם) והטור (יו"ד) שם, הרי לדעתם רק "ישמח ויאמר זה סימן טוב" (לשון הרמב"ם שם), ואין לעשות מעשה ולסמוך עלי' לעתיד (כדעת הראב"ד שם ופרש"י חולין שם), ואינו כמו נבואה (כמ"ש הלבוש, הט"ז והש"ך) – ראה כס"מ, ב"י וב"ח שם. ואכ"מ].
11. וגם לדעת הרמב"ם דאין לסמוך עלי' לעתיד בשלשה תינוקות13. – ראה ב"ח (יו"ד שם) בתירוץ הנהגת ר' יוחנן ור' ששת (בחולין וגיטין שם) "דכל מעשיהם ועניניהם על פי רוח הקודש חשבינן להו באומר לתינוק פסוק לי פסוקיך כאילו שאל בדבר ה'", הרי פשיטא שי"ל כן בנוגע למרדכי דהוי "כאילו שאל בדבר ה'". וגם להתירוץ בכס"מ וב"י שם בהנהגת ר"י ור"ש יש לתרץ הנהגת מרדכי (לדעת הרמב"ם) בפשטות, ד"הי' שמח כו' ואמר שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו", ע"ד לשון הרמב"ם שם "ישמח ויאמר זה סימן טוב .. מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע לעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר הי'". וראה לקמן הערה 20.
. בכס"מ שם מסמ"ג:כענין נבואה, אבל בב"י שם: כעין נבואה כמו"ש בסמ"ג.
. כן הובא בכס"מ שם. ובחי' הר"ן לפנינו: כגון.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.