285

לדורות, הם רק פרט (הכרחי) ב"לכהנו" של הכהנים העובדים בבית המקדש. ולא מצינו בהם⁴⁴ שהם נגנזו ביחד עם אהל מועד קרשיו...⁴⁵, ענין הנצחיות.

ז. הביאור על פי חסידות:

פקודי מלשון "יחוד"

ויש לומר שהביאור הנ"ל בחידוש של "פקודי המשכן .. על פי משה" – שהמנין על פי משה פעל את הקשר בין המשכן וכליו למשה – מתאים גם עם הפירוש הפנימי ב"אלה פקודי המשכן", כפי שרבינו הזקן מבארו ב"פרשה החסידית של השבוע – ב'לקוטי תורה'⁴⁶:

הוא מפרש שם, כי "פקודי המשכן .. פוקד על פי משה" הוא מלשון⁴⁷ "חייב אדם לפקוד את אשתו", כי "היחוד נקרא פקידה" (שעל־ידי "פקודי המשכן .. פוקד על פי משה" נעשה היחוד של ו"ה [=שתי האותיות האחרונות של שם הויה, המרמזות בספירות על] – יחוד "זעיר־אנפין" ו"מלכות", ואחר כך היחוד של י"ה [=שתי האותיות הראשונות של שם הויה, המורות על יחוד נעלה יותר בספירות]).

ויש לומר שזו גם המשמעות ומכך נשתלשל – אשר על־ידי "פוקד על פי משה" נוצר יחוד בין המשכן עם משה⁴⁸, הוא נעשה דבר אחד עם משה רבינו, כנ"ל בארוכה.

ח. במשכן – המשכת בלי־ גבול בתוך הגבול

הפירוש הנ"ל ב"פקודי" – מלשון "חייב אדם לפקוד את אשתו" – אינו פירוש נפרד מהפירוש הפשוט, מלשון מנין וחשבון, אלא, הם תלויים זה בזה: כיצד נעשתה ה"פקידה" והיחוד של המשכן עם משה רבינו? – הרי זה על־ידי ענין המנין.

והדבר יובן בהקדים:

לכאורה שני הפירושים הנ"ל ב"פקודי" – מנין ויחוד – הם פירושים הפכיים: "מנין" הוא דרגא הכי חיצונית ותחתונה של הדבר, ועוד – הוא מדגיש את ההגבלה של הדברים שסופרים, לא פחות ולא יותר. ואילו הענין של "פקידה" ויחוד מורה על התאחדות הכי פנימית עד למצב של "והיו לבשר אחד"⁴⁹, המשכה שהיא למעלה ממדידה והגבלה, עד שעל־ידי