ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה א

57

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שייב"ץ דומה לצואיטה, ומפני הדמיון שביניהם, הכלילו גם את הסוג השני – "ייב"ץ" – כ"צואיטה". כלומר, גם הפירוש השני מבוסס על המסורה.

אך הסבר זה אינו מתקבל, כי בפירושו על הגמרא¹¹ אומר רש"י במפורש, ש"קריא" (התרגום של "כוס") הוא "ייב"ץ", ו"קפופא" (התרגום של "ינשוף") הוא "צואיטא" – והרי מובן, שאף בפירושו לגמרא, לגבי שמות, הוא קיבל מרבותיו. וקשה להבין, מדוע בפירושו לחומש הוא סובר, בתחילת ועיקר פירושו, ששניהם – הן ה"כוס" (קריא) והן ה"ינשוף" (קפופא) הם צואיטוש – בשונה מדבריו בפירושו על הגמרא.

ו. "תנשמת" – פירוש שונה על הגמרא ועל התורה

גם בפירוש על "תנשמת"¹², בפסוק " הבא, אנו מוצאים, שרש"י משנה את דבריו בפירושו על התורה לעומת פירושו על הגמרא:

בפירושו על הגמרא¹³ אומר רש"י שני פירושים ל"תנשמת": בתחילה הוא מפרש, שהכוונה היא ל"ציאיט", ולאחר מכן הוא אומר "ולי נראה שקורין קלבא שוריץ..."¹⁴. ואילו בפירושו על התורה הוא אומר בפשטות: "התנשמת היא קלבא שוריץ...", ואינו מזכיר כלל את הפירוש "ציאיט", אף לא כפירוש שני, למרות שזהו הפירוש הראשון בביאור על הגמרא.

הערות

11. ברכות שם. "
12. טעם השינוי דפרש"י פרשתנו (יא, יט. וכן בפ' ראה יד, יח) בנוגע לדוכיפת, שבחומש מפרש שהוא "תרנגול הבר .. הרופא" ובחולין שם ד"ה שהודו כפות – פואון שלבייא: הפירוש דהתיבות פואון שלבייא הוא (ראה ערוך השלם מע' דכיפת) טווס היער* [פואון – טווס (פרש"י ב"ק נה, א. חולין קטז, סע"א).
13. חולין שם (סג, א).
14. ואף שמקורו של רש"י לפי' תיבות אלו הוא מה שקיבל מרבותיו (או מה שראה בדברי חז"ל) כנ"ל ס"ה – שאני בנדו"ד. כי מכיון שההוכחה להפי' שתנשמת היא קלבא שוריץ היא [לא (רק?) לפי שתיבת תנשמת רומזת לזה – וכמו כוס וינשוף שמורים לצואיטא וייבנץ (ראה לקמן סי"א) – כ"א] לפי שצ"ל שכל מיני תנשמת (שבעופות ושבשרצים) דומות זל"ז (ראה לקמן הערה 17), הרי הוכחה זו היא חזקה כ"כ עד שמפרש באו"א מכמו ששמע מרבותיו.
. והוא עוף טמא. משא"כ טווס (פואון) סתם (ראה שו"ת הצ"צ חיו"ד סי' ס אות ו). וכמו התרנגול – טהור, ו(תרנגול) ברא טמא (נדה נ, ב) – ונפשט הצ"ע דהתו"ת. שלבייא – היער]. וטווס דומה לתרנגול עד דקס"ד דמין אחד הם ולא רק בשם (ב"ק שם). והנה כיון שכו"כ סימנים פירש בו רש"י, ושווים הם בפירושו עה"ת ובש"ס – אאפ"ל שדיעות מחולקות הן. ואולי אפ"ל, שבחומש הזכיר המין דדוכיפת המצוי יותר – וגם בן חמש (למקרא) רואהו (וא"צ ללכת היערה), אף שגם הוא נק' הבר" (בערך סתם תרנגולת). משא"כ בש"ס שמסיים "וזהו שהביא שמיר לבית המקדש", שהוא מין דוכיפת שאינו מצוי (שלכן צ"ל "בדקו קינא" גיטין סח, ב). – ובפרט להנוסחא בפרש"י עה"ת ת"א נגר טורא" – ולא שבא בהמשך להקודם. ועפ"ז מובן בפשטות מה שרק זה השמיט רש"י בפ' ראה. אף שגם לנוסחתנו י"ל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.