204

בתורה (משעה שנולד משה) בה לא נזכר שמו של משה רבינו (עד משנה תורה), וכהסברם של חז"ל⁶³, שהדבר בא בעקבות דבריו "מחני נא מספרך אשר כתבת"⁶⁴, אשר התקיימו בפרשה זו.

בהשקפה שטחית נראה, כי העובדה שלא נזכר שמו של משה רבינו הוא ענין שאינו למעליותא. ברם, ביודענו שאפילו, להבדיל, בגנות בהמה... לא דיבר הכתוב⁶⁵, מובן, שגם ענין זה (אי הזכרת שמו של משה), קשור עם מעלה ושלימות.

וכפי שניתן ללמוד זאת מפרשה זו גופא: על אף ששמו של משה לא נזכר בה בפירוש, ברם, הפרשה כולה נקראת "תצוה" (או "ואתה תצוה"⁶⁶) שזה מתייחס למשה.

וההסבר בזה: הרי "צדיקים דומים לבוראם"⁶⁷. וכשם שהוא למעלה, שהשמות הקדושים קשורים עם הארות וגילויים, אך עצמותו ומהותו יתברך הינו נעלה משמות – על דרך זה הוא גם בצדיקים, משה רבינו וכו'; ומזה, כי העובדה שבפרשת תצוה לא נזכר שמו של משה בפירוש – הוא משום שעניינה של פרשת תצוה קשור עם העצמיות של משה הנעלה משם, נעלה מכל השמות שבנשמה (אשר "חמשה שמות נקראו לה"⁶⁸).

ודוקא מצד העצם של משה, "ואתה", הוא פעל את "תצוה את בני ישראל", הצוותא והחיבור של כל בני ישראל, גם של עושי העגל (שעבורם הקריב את עצמו ואמר ואם אין – מחני (בפרשת תצוה, כנ"ל)), צוותא עם עצמותו ומהותו יתברך, כמבואר במקום אחר בארוכה.

י. הכח למחיית עמלק – מבחינת "י"א"

על פי כל הנ"ל מובן גם הקשר בין "מגילה נקראת בי"א" ובין הענין של פרשת זכור, זכירת מעשה עמלק:

נאמר בשל"ה⁶⁹, כי י"א הוא "כמנין אותיות ו"ה מהשם (הוי') והמנין מרובה ט"ו כמנין י"ה".

ולכן מתחילה המשנה עם "מגילה נקראת בי"א", משום שמחיית עמלק, שהמן האגגי הוא מזרעו, קשורה עם י"א, בחינת ו"ה⁷⁰, כפי שחז"ל אומרים על הפסוק⁷¹ "כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק", אשר "אין השם שלם כו' עד שימחה שמו של עמלק" – כל זמן שעמלק קיים הרי שמו של הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, אינו בשלימות ומורכב רק מהאותיות י"ה. זאת