ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא פורים-תצוה שיחה א

198

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כמו כן דורש ביאור – כפי ששואלים המפרשים²³: מדוע נקטה כאן המשנה בלשון "מגילה נקראת" – ולא כפי שכתוב בכמה מקומות "קורין את המגילה"?

ג. מי"א אדר – זמן המגילה ולא רק תשלומין

ויש לומר ההסבר בזה:

בסדר זה של דברים – בי"א... – באה המשנה להדגיש, כי: אף שהטעם לכך שניתן לקרות המגילה בי"א בי"ב ובי"ג, הוא מכיוון ש"חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים", או יתירה מכך²⁴, כמסקנת הגמרא²⁵ "אלא אימא [תאמר] מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים" ואם כן ענין זה "שכר הוא להם"²⁶ – אף על פי כן, גם קריאה מוקדמת זו (לבני הכפרים) היא (בגדר של) זמן קריאת המגילה

[בסגנון אחר: אף שסיבת קריאת המגילה בי"א..., היא תקנה לגברא, מכל מקום, נפעל על־ידי זה גם בחפצא (קריאת המגילה), שהוא נהיה (בשייכות לבני הכפרים) זמן של קריאת המגילה²⁷].

קריאת המגילה בזמנים אלו, אינה רק שבני הכפרים מקיימים מצוה (קריאת המגילה) המוטלת עליהם, אלא (אף) "מגילה נקראת" – קיום קריאת המגילה²⁸ כדבעי. וכפי שמובן גם

הערות

23. ריטב"א וטורי אבן ריש המס'. ועוד.
24. דלהטעם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים ה"ז עכ"פ צורך המצוה דפורים.
25. ד, ב.
26. פרש"י שם ד"ה אלא. ומשמע שהוא מפני שהם מספקין כל השנה מים ומזון כמ"ש במאירי שם (ראה פנ"י שם ב, א ד"ה מנלן). אבל לפי פי' הריטב"א דמספקין מים ומזון ביום הפורים הרי זה צורך פורים עכ"פ. וכן לפי הרשב"א (והר"ן כו') שהביא הריטב"א שם, שמספקין ביום הכניסה – הרי"ז גם לצורך פורים (אבל לא תקנתא דכרכים אלא דבני הכפרים שלא יתבטלו מסעודתם).
27. להעיר מדיני סוכה – נסרים שרחבן ד' והפכן על צדיהן שאין בהם ארבעה כו' דנעשו כשפודין של ברזל, אף שסיבת הפסול שלהם היא מחמת "גזירת תקרה" (סוכה יד, ב. רש"י שם. רמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ז). ראה צפע"נ לרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ב. וראה עד"ז בכמה ענינים (לגבי קרבנות דיולדות ויו"ט שני דחגה"ש) – לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 143 ואילך. וש"נ. אלא שבנדו"ד הוי יתירה מהנ"ל, כיון שאנשי כנה"ג תקנו מלכתחילה זמנים אלה, כדלקמן בפנים. וראה לקמן הערה 36.
28. ומה שבזמן הזה "אם נזדמן לו אח"כ מגילה חוזר וקורא אותה ביום י"ד אפי' קרא תחלה ביום י"ג מ"מ קרא אותה שלא בזמנה" (רמ"א בשו"ע סי' תרפח ס"ז) – י"ל כיון דמעיקר הדין בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה (בי"ד וט"ו). אבל צ"ע דבב"י לטור שם סד"ה שדרו (ועד"ז בכל בו הל' פורים) כתב שהוא כדין* בן כפר
. מההשוואה בב"י מוכח שגם בזמן הזה קריאת המגילה בזמנים אלו להיוצא בשיירא כו' הוא לא רק מנהג לזכרון בעלמא וכיו"ב, כ"א הוא בגדר מצות קריאה וזמן קריאה. וראה ריטב"א מגילה ה, א ד"ה ומגלה שלא בזמנה (כשמכריע כדעת בעל המאור) "וביחיד זה דליכא למיחש להא מוקימנא אדיני' שרוצה לפרוש בים או ליבשה אין לך בן כפר גדול מזה". ולהעיר מראש יוסף למגילה ב, ב בתחלתו "אם שהקדים ליום הכניסה שאם הי' בעיר בי"ד חוזר וקורא עמהם (מגילה יט, א. ראה פרש"י שם**). אבל ראה תוס' שם ד"ה בן כפר ד"נעשה כבני העיר". וי"ל שכן הי' עיקר התקנה דאנשי כנה"ג (וראה לשון הר"ח שם). וכן משמע מכל בו שכתב: אמנם אם נתעכב ונמלך ולא הלך חוזר וקורא בי"ד כו' כדין בן כפר כו' – שבזה איגלאי מילתא שמעולם לא נכנס בגדר דמפרש ויוצא בשיירא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.