197

שנפסק בשולחן־ערוך¹⁵, אשר "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו יקראנה בשלשה עשר או בשנים עשר או באחד עשר בלא ברכה".

והנה, אף שבדיעבד "כל החודש כשר לקריאת המגילה"¹⁶, (כפי שפוסק הרמ"א¹⁵ "והכי נהוג") – אמנם ישנו חילוק עיקרי בין קריאת המגילה בי"א בי"ב ובי"ג ובין קריאת המגילה "מתחלת החודש"¹⁷: עם היות שגם מה שהזמנים של י"א י"ב י"ג ראויים לקריאת המגילה הוא ענין של שעת הדחק ובדיעבד בזמן הזה

[ויתירה מזו: אפילו זה ש"כפרים מקדימין ליום הכניסה", הוא רק היתר, ש"נתנו להם חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה"¹⁸, הקילו על הכפרים כו'"¹⁹; אבל מגילה בזמנה הוא רק בקריאה בי"ד וט"ו²⁰],

אף על פי כן יש לקריאה של י"א י"ב וי"ג שייכות יתירה לימי הפורים, מאשר לקריאה של כל החודש, כדלקמן.

ב. הדיוקים במשנה "מגילה נקראת בי"א כו'"

הדבר יובן בהקדים הביאור במשנה "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי''ג בי"ד בט"ו":

מכיון שקריאת המגילה בי"א י"ב וי"ג היא רק קולא ותקנה של רבנן, בזמנים מסוימים לאנשים מסוימים, מדוע מתחילה המשנה בקביעת זמני קריאת המגילה ב"י"א" ולא בעיקר זמן הקריאה – בי"ד ובט"ו?

אף על פי שזהו סדר הימים בחודש – הרי המשנה מבארת את הלכות קיום המצוה – כך שאינו מובן מדוע אין מופיע קודם עיקר הקיום ורק לאחר מכן הקולא...

ובפרט שאפשר היה למנות את הימים כסדרם – אך מן המאוחר אל המוקדם: "מגילה נקראת בט"ו בי"ד בי"ג בי"ב בי"א" – וזהו אכן הסדר בהמשך המשנה, כשהיא מפרשת את דינם של זמנים אלה "כרכין המוקפין חומה כו' קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד²¹; ולאחר מכן מפרשת²² המשנה מתי מקדימין ליום הכניסה.