שיחה א

הערות

עמוד 35

1. 1. אגה"ק סי' זך (קמז, א־ב).
2. 2. שם סי' כח. וראה גם סי' זך שם: כל מעשיו ותורתו .. ונזרעו .. והארת אורות .. מאירה על כל תלמידיו כו'. ובסדור שער הל"ג בעומר (דש, ב־ג): כל מה שעסק כל ימיו .. עלו .. לכך הי' אז דוקא גילוי כו'.
3. 3. ראה רמ"ז בספר תיקון שובבים. הובא ונתבאר בספר לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. וידועה הראי' ממשנה גיטין ספ"ג: ובהוצאת סמדר כו'.
4. 4. ראה אגה"ק סי' יד: בכל שנה ושנה יורד ומאיר .. אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם כו'.
5. 5. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (נעתק בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 131 הערה 1).
6. 6. וגם בשנת ההסתלקות – תקע"ג – היתה הקביעות דכ"ד טבת ביום א' פ' וארא. ולהעיר מזה שההסתלקות במוצאי ש"ק היתה "אחר שהתפלל ערבית והבדלה" (הקדמת בני המחבר לשו"ע אדה"ז) – והרי אחר תפלת ערבית והבדלה הוא כבר נבדל משבוע שעבר ונכנס בשבוע שאחר השבת.
7. 7. ראה לקו"ש שם הערה 2. וש"נ.
8. 8. גם שם של איש פרטי. בנוגע לשם המין – ראה ב"ר פי"ז, ד. רמב"ן, ספורנו ובחיי בראשית ב, יט. של"ה בהקדמה ביהמ"ק בסופו (יד, א). שער היחוד והאמונה פ"א. ד"ה אר"י כו' לא אבוא ש"ת (בסה"מ קונט') פ"א וב'. ועוד.
9. 9. וגדולה מזה מצינו בדרז"ל (ברכות ז, ב. תנחומא האזינו ז), אשר השם הוא לא רק מורה על מהות האדם, אלא גם גורם למהותו (וראה גם יומא לח, ב: "חזי מאי סליק בי'"*), ועד שגרם גם ביוצאי חלציו (כדמוכח בברכות שם).

עמוד 35

1. 10. שלכן "ר' מאיר הוה דייק בשמא" (יומא פג, ב) – אף שהורי הילד לא כוונו לענין זה*. והא דמסיים שם ר"מ "אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי", הוא משום שאין בעל השם מוכרח במעשיו, כי הבחירה בידו היא, אלא שטבעו נוטה לזה (עדמ"ש ברמב"ם ריש הל' דיעות. ועייג"כ הל' תשובה פ"ה ה"ד. ומש"כ שם בלח"מ – מפורש הוא ברפ"ח משמונה פרקים להרמב"ם). וי"ל שזוהי כוונת המדרש (ב"ר פע"א, ג): יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים כו', להשמיענו שאין השם מכריח באופן – בל' הרמב"ם (בהל' תשובה) – שא"א לזוז ממנו.
2. 11. כי השם שקורין לאדם אביו ואמו "אינו באקראי ובהזדמן כ"א הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כו' והשם הזה נרשם למעלה בכסה"כ כנודע ולכן ארז"ל שמא גרים" (ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש"א ספ"ד. וראה ג"כ חפץ ה' לברכות יג, א. ס' חסידים סרמ"ד).
3. 12. כמסופר בארוכה בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
4. 13. וי"ל, שכאשר נותן השם נתכוון לזה [וכן בשמות המובאים בתורה שענינה הוא כמ"ש (משלי ו, כג) "ותורה אור"], ענינו של נושא השם הוא בגילוי בהשם, משא"כ בהשאר (ראה לעיל הערה
5. 14. כ"ה במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מיו"ד כסלו תש"ט (נדפס בקונט' לי"ט כסלו בסה"מ תש"ט). ובכ"מ. בחוברת י"ט כסלו ע' 9 – "בעל השו"ע" ו"בעל התניא" הם שני תוארים. וראה לקמן ס"ח והערה 38, שגם בשו"ע עצמו וכן בתניא עצמו מתבטא הענין ד"שני אור". עוד חילוק: בחוברת הנ"ל שם (וכ"ה גם ב"שער" והקדמה לחוברת. ושם – בתואר אחד) מקדים שו"ע לתניא, ואילו במכתב הנ"ל וברוב המקומות מקדים התניא לשו"ע. ולהעיר שחיבור השו"ע הי' לפני חיבור התניא (ראה הקדמת בני המחבר לשו"ע שלו), והדפסת השו"ע (לבד מ"הלכות ת"ת" – שנכתב בסגנון אחר) היתה לאחרי הדפסת התניא.
6. . היינו דשמו – שנקרא על שמו של רשע – גרים למיתתו. דאין לומר שהוא בתור עונש, דא"כ העונש גדול יותר מדי. ועוד, שהעונש הי' צ"ל בא על נותן השם ולא על נושא השם.
7. . לכאורה אפשר להוכיח זה גם מקראי: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני גו'" (תולדות כז, לו); "כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה גו'" (ש"א כה, כה) – אבל י"ל, שאין להביא ראי' משמות שבתורה (וראה לקמן הערה 13).
8. 11. הוא בהעלם. ועפ"ז יובן מה ש"ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא" (יומא פג, ב) – אף ש"בכמה דוכתין נתנו חכמים טעם לשמות כפי הענין" (חדא"ג מהרש"א ביומא שם) – כי כאן הוא בהעלם. ושאני ר' מאיר (מלשון אור*) שהי' רואה ענינם של נושאי השם גם בהשמות שבבחי' העלם.
9. . ראה עירובין יג, ב. וראה גם דרמ"צ ח, סע"א. ולהעיר, שר' יהודה ור' יוסי מורים על בחי' העלם – כי ר' יהודה הוא מלשון הודאה [המשך וככה תרל"ז פ"פ (אלא שבבחי' הודאה גופא, ענינו הוא ההודאה והביטול דיחו"ע, כדמוכח בההמשך שם. וראה תו"א מה, ד)]; ור' יוסי הוא בגימט' אלקים [זח"ג רכג, א. המשך שם. ובלקוטי לוי"צ (לאאמו"ר) לזח"א (ע' עח): "שר' יוסי שייך לשם אלקים בכל בחינותיו"], בגימט' הטבע.

עמוד 36

1. 15. ראה לקוטי שיחות [המתורגם] ח"ה ע' 58־59. ולהעיר גם מרמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ב בנוגע ל"מנהג שפשט בכל ישראל".
2. *. בינתיים נדפסו לקוטי לוי"צ אגרות־קודש, וראה שם בארוכה ע' ריח ואילך.
3. 16. בנוגע לשמו השני (זלמן) – ראה בסיום השיחה.
4. 17. ראה יש"ש גיטין פ"ד סכ"ו (הובא בשה"ג להחיד"א מע' גדולים סוף אות ש'), אשר אחד, הי' שם אביו מאיר ושם אבי אשתו אורי, ולשם שלום קראו להבן שניאור, כלומר שני אור מאיר אורי. ובשה"ג שם מסיים "דשם שניאור קדמון .. דיש שם זה בעולם ורמוז בו שני המאורות מאיר אורי".
5. 18. לקו"ד ח"א פג, א. חוברת הנ"ל ע' 9. וראה גם סה"ש תש"ה ע' 129.
6. 19. באגה"ק של הצ"צ (נדפסה בהוספות לתו"א ע' 284 ובהקדמת המו"ל לדרמ"צ): "ושם המחבר (של הספר תורה אור) נאה לו שניאו"ר כמו ואהבת בגימט' ב"פ אור". ושם משמע דמפרש על התפלה והתורה. ובבית רבי ח"א פכ"ה הערה יו"ד, מובא מהרה"צ רמ"נ מטשערנאביל: "רומז לשני בחי' אור, אור ישר ואור חוזר, תושב"כ ותושבע"פ, גליא וסתים".

עמוד 37

1. 20. פרשתנו ו, ט. וראה גם סנה' קיא, א. תנחומא ריש פרשתנו. שמו"ר פ"ו, ד.
2. 21. שמות ה, כב.
3. 22. פיה"מ להרמב"ם סנה' פ' חלק ביסוד הז'. ולהעיר גם מט"ז ביו"ד סרמ"ב סל"ו.
4. 23. ויק"ר פכ"ט, יא.
5. 24. באוה"ת ע' קלג.
6. 25. וכלשון הרמב"ם שם "אשר השיג כו'".
7. 26. ברכה לד, י. רמב"ם שם. ובהל' יסוה"ת פ"ז ה"ו. מו"נ ח"ב פל"ה פל"ט. והרי ממעלות נבואת משה על נבואת שאר כל הנביאים היא "שהי' כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה כו'" (הל' יסוה"ת שם). ולהעיר, שגם כללות ענין הנבואה תלוי' בחכמה ודעת (ראה הל' יסוה"ת רפ"ז: ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה .. בעל דיעה רחבה כו'). ולהעיר מהרמב"ן לבלק כד, א.

עמוד 38

1. 27. נצבים ל, כ. וראה תו"א צט, ב. ובכ"מ.
2. 28. אוה"ת שם ס"ע קלב ואילך. ושם שזה שאמר הקב"ה למשה "וארא גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם", הוא בכלל טענתו עליו – דמכיון שנגלה לו שם הוי' שממנו נמשך לו ביטול ומס"נ, לא הול"ל "למה הרעותה גו'" במכ"ש מזה שהאבות לא הרהרו כו' אף שלהם נתגלה רק בחי' א־ל שד־י. וראה ענף יוסף לתנחומא ריש פרשתנו.
3. 29. ראה גם תו"א פרשתנו (נו, א), שהביטול ד"ונחנו מה" דמשה, הוא בחי' ביטול לגמרי – למעלה מהביטול דאבות. ולכן, דוקא משה זכה שתינתן התורה על ידו.
4. 30. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 111.
5. 31. וכמ"ש (שמות ג, יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה (וראה גם פרש"י שם).
6. 32. ראה תנחומא פרשתנו טו. שמו"ר פי"ב, ג.

עמוד 39

1. 33. פרשתנו נו, ד.
2. 34. פרשתנו ו, ז.
3. 35. כ"ה בתו"א שם (אלא ששם מבואר ש"וידעתם כי אני הוי'" הוא מענה וביאור על צורך הגלות. וראה הערה הבאה).
4. 30.
5. 36. אלא שאעפ"כ, מה ששאל משה לפני זה "למה הרעותה גו'" אי"ז גרעון וחסרון ח"ו – כי ענין זה (חיבור דלמעלה מהשכל עם שכל) נתחדש ע"י שאמר לו הקב"ה "וארא גו'". ויתירה מזו י"ל, שע"י שאלת וקושיית משה "למה הרעותה גו'" – שקושיא ענינה העלם כו', זה דוקא גרם שיומשך הגילוי דאמירת וארא גו' – בדוגמת המבואר בתו"א שם, שבכדי שיהי' הגילוי ד"וידעתם כי אני הוי'" – "צ"ל תחלה הסתלקות החיות". ולהעיר, שגם יחוד שני אורות אלו אצל אדה"ז (ראה לקמן ס"ז), נתחדש בעיקר ע"י קדימת המאסר ("הסתלקות החיות"). וכידוע שעיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" – חיבור "מעינותיך" ו"חוצה" – הותחל לאחרי פעטערבורג (תורת שלום ס"ע 112).
6. 37. ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 158 ואילך.
7. 38. וגם ב"(בעל) השו"ע" עצמו מתבטא הענין ד"שניאור". כי החידוש שבשו"ע אדמו"ר הזקן על שו"ע של המחבר הוא – "להבין ולהורות הלכה ברורה .. הלכות בטעמיהן" (הקדמת בני המחבר), והרי "הלכה ברורה" שייך לבחי' המדות [וכידוע ההפרש בין משנה – שכולל הלכות פסוקות (הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. לקו"ת ויקרא ה, ד) – לתלמוד, שתלמוד שהוא טעמי המשנה, היא בחי' חב"ד, והמשניות שהם פסקי דינים – הם בחי' מדות (תניא פנ"ב, לקו"ת שה"ש מב, ד. ובכ"מ)], ולבחי' רצון (אגה"ק סכ"ט. ובכ"מ); ו"(הלכות ב)טעמיהן" (וראה בהקדמה הנ"ל לפנ"ז: "(הלכות ב)טעמיהן ונימוקן אחריהם") – לבחי' חכמה. וה"ז ענין יחוד בחינת האבות – מדות ששרשן בכתר (כנ"ל ס"ה), עם בחינתו של משה – חכמה.

עמוד 40

1. 39. אגה"ק של כ"ק מו"ח אדמו"ר – נדפסה ב"קיצורים והערות" לתניא ע' קיח ואילך.
2. 40. נצבים ל, יד.
3. 41. שבזה הוא עיקר החידוש, כי "בלבבך" הוא לכאורה נגד החוש שלנו (תניא רפי"ז).
4. 42. ואתחנן ד, לט.
5. 37.
6. 43. ראה מכתב אדה"ז מי"ט כסלו תק"ס (נדפס בהתמים (חוברת ח) ע' כד [776]) "שהחינו וקימנו והגיענו ל'ז'מ'ן' הזה" וחותם שם: "שניאור ז'ל'מ'ן' כו'". וע"פ מש"כ בפנים, יש לומר שזהו ג"כ ההמשך למ"ש לאח"ז "שאין זה בזכותי רק בזכות אדו"מ המגיד כו'" – כי אדה"ז גילה תורת (הבעש"ט ו)המגיד גם בעולם, בחי' זמן – וזהו גם ענין שהחינו כו' שהחיות כו' נמשך לזמן הזה.
7. 44. להעיר גם מזה ש"שניאור" הוא שם קודש ו"זלמן" שם לעז (בית שמואל שמות אנשים בערכו).

עמוד 41

1. 45. כי "גדר ובחי' שם עולם נופל על בחי' .. זמן דוקא" (שער היחוה"א פ"ז – פב, א).
2. 46. לקו"ת שלח לז, ד. ד"ה על ג"ד ש"ת בתחלתו. ובכ"מ. (משיחות ש"פ וארא תשכ"ח־ט)