שיחה ג

הערות

עמוד 26

1. 1. פרשתנו ב, א.
2. 2. סוטה יב, א, ב"ב קכ, א, וכ"ה בשמו"ר פ"א, יט. וראה גם תיב"ע ופרש"י עה"פ.
3. 3. פנחס כו, נט.
4. 4. כ"ה הלשון בב"ב שם. אבל שם קכג, ב (ובדק"ס שם מובא גירסא כבפנים - ,והורתה שלא במצרים") ובסוטה שם: ואין הורתה במצרים. וראה הערה 62.
5. 65. ראה פרדר"א ורש"י שבהערה הבאה. ועוד.
6. 6. פרדר"א פמ"ח. שמו"ר פי"ח, יא. תיב"ע בא יב, מ. פרש"י עה"ת (לך טו, יג פרשתנו שם. ועוד).
7. 7. וארא ז, ז
8. 8. בסוטה ושמו"ר שם, ליתא תיבת ,מלמד" וגם לא סיום המאמר ,נתעדן כו'",
9. 9. ב"ב קכ, א,
10. 0. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 241,
11. 1. ראה עד"ז דרמ"צ כב, ב בנוגע למצות אכילת מצה ושאר המצות שבענין זכירת יצי"מ, שזה שע"י מצות אלו ,תקבע בלבבינו האמונה" מפני שיצי"מ הוא ,אות ומופת גמור בחידוש העולם כו'" (חינוך מצוה כא) - הוא לפי שבפנימיות הענינים, המצה וכן אמירת ההגדה וכו' יש בהם עצמם כח לחזק את האמונה,
12. 2. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 61 הערה *30.
13. 3. שהרי ע"פ דרך הפשט - ,ותהר האשה ותלד בן" הוא לאחרי ,ויקח את בת לוי" (ראה פרש"י פרשתנו ב, ג*. וכ"ה בתיב"ע פסוק ב).
14. 14. וגם לפי מה שאמרו (סוטה שם. שמו"ר פ"א, יג) ,מיעברא בי' תלתא ירחי מעיקרא - הרי אמרו בסוטה שם ,,שהלך (ויקח) בעצת בתו", ופירש הרשב"ם (בב"ב שם. ופשוט שמתאים להסוגיא דסוטה ובפרט שמביאה שם) ,שנתנבאה לו שעתיד בן לצאת ממנו שיושיע את ישראל". ואף ,דמשום נבואתה לא הי" צריך להחזירה דהא ודאי הי' יודע עמרם בעיבורה של יוכבד .. אלא ע"כ החזירה מטעם שא"ל קשה גזירתך כו'" (חדא"ג מהרש"א בסוטה שם - ד"ה שהלך) - הרי מפרש (בחדא"ג שם - ד"ה ויקח) ,היו שמחין בחזרתה שלא יהי' נולד בן המושיען בהיותה גרושה כו'". עיי"ש.
15. 15. *) ברבותינו בעה"ת ובחזקוני, שגם לפי פרש"י, נתעברה ג' חדשים קודם שהחזירה והמצרים מנר לה ו' חדשים מיום שהחזירה (כי גם הם ידעו שהיולדת לז' יולדת למקוטעין). וכוונת רש"י ב"בדקו אחרי" לסוף ט'" - הינור משנתעברה באמת.

עמוד 27

1. 13. פשטות כוונת הרשב"ם ב,,דהא כבר כתיב בת לוי" היא להכפל בקרא דפ' פינחס עצמו, ,יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים".
2. 2. אבל הלשון ,יוכבד בת לוי" (מצ"ע) אפשר לפרש ממשפחת לוי (ראה רמב"ן ויגש מו, טו), משא"כ ,ויקח את בת לוי" דפרשתנו, שעכצ"ל שהכוונה ל"בת לוי" ממש דאל"כ הול"ל ,מבית לוי", כהתחלת הכתוב ,וילך איש מבית לוי" (וראה גם מהרז"וו לשמו"ר פרשתנו כאן - פ"א, יט).
3. 4. אבל מזה ש,בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד" אין יודעים שהורתה הי' שלא במצרים, כ"א יודעים רק שישנו עוד אחד שלא נמנה בפירוש בין השבעים נפש (וראה ב"ר פצ"ט, ט כמה דיעות בזה).
4. 5. ועפ"ז יומתק מה שבהקושיא ,אפשר בת מאה ושלשים שנה" (שבסוטה שם. ב"ב שם. שמו"ר פ"א, יט), מעתיק גם ,שנאמר אשר ילדה כו'" - אף שהוכחתו לזה שם בעיקר היא (לא מדיוק הכתוב כ"א) ,דאמר רחב"ח" - כי פסוק זה נוגע ל,שנולדו בה סימני נערות", כבפנים.
5. 6. שמו"ר שם, ד. תנחומא פרשתנו ג,
6. 6. 7]) ראה פרש"י ויגש מו, ח. שם, כו,
7. 7. [ולפי פירושם צ"ל שמקורו של רש"י שילדתו לו' חדשים ויוף א' ההא - כי באם נולד לט' חדשים (היינו ו" חדשים משהחזירה) לא היתה יכולה להצפינו בלל דמכיון שגם המצריים ידעו שאפשר להוליד לו' חדשים - ודאי באו לבדוק אז
8. 8. אבל לפי פירושם, שטעות המצריים היתה בזה שלא ידעו ענתעברה קודם, הרי קשה ביותר שעיקר הטעם לזה שיכלה להצפינו רק ג' חדשים - לא כתבו רש"י כלל, אפילו לא ברמזז ולכן לפענ"ד צ"ל, שלפי פרש"י טעותם של המצרים היתה רק בזה שחטבו ענולד לט' חדשים, וא"כ נתעברה לאחרי שהחזירת. וראה גם בפירוש טור הארוך והרא"ם כאך
9. 8. ריש פרשתנו.
10. 9. מו, ח ואילך.
11. 0. מקץ מג, ב,
12. 1. ויגש מו, ד.
13. 2. שלח יג, ל.
14. 3. פרשתנו ג, יז.
15. 4. שלכן מסמיך הכתוב ,ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" ל,וימת יוסף גו'" שלפנ"ז (בסיום פ' ויחי). וראה שוה"ג להערה 27.
16. 5. שמו"ר שם, ח.
17. 6. ראה גם פירוש מהרז"ו לשמו"ר שם, ד.

עמוד 29

1. 1. ומ"ש וימת יוסף (גם בנוגע להשעבוד - ראה לקמן הערה 7
2. 7. ולהעיר גם מזה ששתי הירידות (שבפ' ויגש ובפרשתנו) הם בטני ספרים* (משא"כ ,וימת יוסף גו"; ,ויקם מלך חדש גו'"; וכל סיפורי השעבוד וכו/, הם בספר אחד - ואלה שמות גו' הבאים מצרימה).
3. 8. ראה ירמי' כג, ז"ח (הובא בהגהות הצ"צ לתו"א (הנ"ל סעיף ג') באוה"ת שמות ע' ז): ולא יאמר גו' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם גו' אשר העלה גו' מארץ צפונה גו'. וראה אוה"ת שם כמה מאמרי רו"ל עד"ז.
4. 9. ראה תו"א עֶא, ג ואילך. ובכ"מ.
5. 0. ראה תו"א שם. פרשתנו נ, ב. ועוד.
6. 6. אבל מזה עצמו שהמיצרים והגבלות שמצד שם אלקים נרמזים בהשם ,מצרים", מוכח שעיקר ותוקף המיצרים וכו' הוא במצרים (ראה לקמן הערה 40, וראה גם לקוטי שיחות ח"ה ע' 6 ואילך, שגלות מצרים הוא גלות היותר קשה), ולכן הוא השרש ל[המצרים ד]כל הגליות (ראה שם ע' 183 הערה 17).
7. 7. *) ואף שמשוי של מצרים (ירידה השני') הותחל משמת יוסף. וענין זה בתוב בסיום ספר בראשית - הרי המסופר שם הוא רק בנוגע למיתת יוסף שזה הי" הסיבה להירידה, אבל לא הירידה (,הבאים מצרימה") גופא.
8. 11. מקץ מא, טז.
9. 2. כן הובא בתו"א שם (עא, ד). והוא הפסוק שבמקץ שם, כח. ומה שאינו מביא הפסוק (שם, כה) ,את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה" שלפנ"ז - וכן טעם השינוי בכתוב - י"ל שהוא להדגיש שתוכן החלום יהי' באופן של ,,הראה", גילוי, ושבחי' אלקים הוא שם באופן דמביא לראי' (גילוי). ולכן בא לשון זה דוקא לאחר שמפרט הפטרון.
10. 3. פרדס שער יב פ"ב. ובשל"ה שער האותיות (פט, א) - שכ"ה בזהר,
11. 4. לפי שמסתיר האור שלמעלה (שער היחוד והאמונה רפ"ו),
12. 5. שמות ה, אדב,
13. 6. שהיוה"א פ"ז. לקו"ש ח"ט ע' 55 הערה 32.
14. 7. ראה בכהנ"ל זח"א קצה, א. של"ה חלק תושב"כ פ' וארא (שח, ב ואילך).
15. 8. ראה תו"א נ, ב.
16. 9. עקב יא, יב. ובבחיי שם: עיקר הדרישה וההשגחה שם ומשם מתפשטת לשאר הארצות .. שאין א"י נתונה תחת ממשלת הכו"מ .. אבל הקב"ה בעצמו ובכבודו דורש אותה תמיד. וראה בהנסמן בהערה הבאה.
17. 0. ואף שלכאורה כ"ה גם בכל הארצות ששותות מי גשמים - הרי [נוסף על זה שא"י צריכה יותר לגשמים משאר ארצות

עמוד 30

1. 1. כבר נאמרו ונשנו פעמים רבות דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שנוסף ע"ז שכבר "כלו כל הקיצין"', עשו בנ"י תשובה, וסיימו הכל, כולל גם "צחצוח הכפתורים", ואין מהצורך אלא שהקב"ה יפתח את עיני בנ"י ואז יראו שכבר הגיעה הגאולה האמיתית והשלימה, ויושבים כבר לפני שולחן הערוך, בסעודת הלויתן שור הבר' וכו' וכו"'.
2. 2. כולל ובמיוחד - בקשר עם יום ההילולא דהרמב"ם -- ע"י שמחזקים ומוטיפים בלימוד ספר משנה תורה להרמב"ם ...ובפרט -- בספר הרמב"ם עצמו - הלכות מלך המשיח', בשני הפרקים האחרונים דהלכות מלכים בטיום ספר משנה תורה.
3. 3. ויהי רצון, שע"י עצם ההחלטה בדבר יקבלו תיכף ומיד את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב"ם בסיום ספרו', שלאחרי שישנו כבר ה"מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו ...ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה'" - שהוא זה ש"בחזקת שהוא משיח" - הנה מיד ייעשה "משיח בודאי", עי"ז ש"עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל ...ויתקן את כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד כו'".
4. 4. (תענית י, א. רש"י שם ד"ה תתאי. וראה ש"ך עה"ת - עקב שם), הרי] ,א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח" (תענית שם. ובחדא"ג מהרש"א שם: ע"י שליח דהיינו שרי אומות שלמעלה ומזלות שלהם. ולהעיר מאוה"ת עקב ע' תרטו. ואכ"מ).
5. 5. אלא שמ"מ, גם בשאר ארצות - מכיון ששותות מי גשמים, אין שם העלם כ"כ כבמצרים, שלכן דוקא פרעה אמר ,לי יאורי" כדלקמן הערה 46,
6. 1. עקב שם, י"יא ופרש"י שם. וראה אוה"ת שם ריש ע' תרה, ש"עיקר פי' ארץ גו' דורש אותה עיני גו' קאי על ענין הגשמים", וראה גם רמב"ן וספורנו שם, ועוד,
7. 2. ב"ר פי"ג, ט. וראה גם ירוש' תענית פ"ג ה"ג.
8. 3. ויתירה מזו: מכיון שירידת המטר הוא ע"י ,שברו בריות את ערפן" (ב"ר שם, יד. וראה גם ירוש' שם פ"ב ה"א), ה"ז מביא להרגש של היפך ד,ורם לבבך".
9. 4. עקב ח, יבדיד.
10. 5. ראה בחיי עקב יא, יז: לכך לא נתן לך ארץ משקה כארץ מצרים, כדי שלא תהי' ההשקאה בידך ויהיו תמיד עיניך נשואות אליו למפתח גשמים שבידו. וראה גם אלשיך שם, יו"ד.
11. 6. ראה יחזקאל כט, ג: לי יאורי. וברש"י שם: איני צריך לעליונים כו'.
12. 7. עקב ח, יזדיח,
13. 8. ועפ"ז מתורץ בפשטות קושיית הרמב"ן (עקב יא, *) ,אעפ"י שהכל ברשותו ונקל בעיני השי"ת להאביד (גם) יושבי מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם"
14. 14. - כי באם היו נמצאים במצרים, לא היו מרגישים כ"כ ש,נקל בעיני השי"ת כו'", מכיון שבמצרים הוא העלם והסתר,
15. 9. תנחומא נשא כו, רש"י ויגש מז 2
16. 0. תנחומא וארא יג. שמו"ר פ"ט ט, רש"י וארא ז, יז
17. 1. ראה המשך באתי לגני תש"י ספ"ז,
18. 2. רש"י ויגש שם.
19. 3. ראה ביאוה"ז ל, סע"א ואילך, אוה"ת ויחי שפו, אחב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 249.

עמוד 32

1. 4. תניא פל"ו,
2. 5. ויגש מז, ז,
3. 6. שלכן, כשמת יוסף ונפסקה ההשפעה - השליכו את יוסף ליאור ,בדי שיתברכו מימיו" (סוטה יג, א).
4. 4. ובחדא"ג מהר"ל בסוטה שם: ,,כי ידעו כי יוסף הוא המשביר .. שכך ה" ברכת יוסף שיתפרנסו בשבילו הכל כדכתיב משם רועה אבן ישראל" - והרי ברכה זו (הכח ,שיתפרנסו בשבילו הכל") באה לו מיעקב.
5. 7. ועפ"ז יובן מ"ש כאן ,ומת יוסף" - אף שכבר נאמר זה
6. 6. אך כיון שמשה היה צריך להוציא את בני ישראל גם מירידתם במצרים, וגם מירידתם הראשונה, המסופרת בפרשת ויגש, ולא רק משעבוד מצרים - מובן, שמשה היה צריך
7. 7. בס"פ ויחי - כי מה ענתחדש ב,וימת כל הדור ההוא" הוא, זה שנשכח (וימת) ענינו של יוסף.
8. 8. - להעיר מירוש' סוטה פ"א ה"ח: כתוב אחד אומר כו' שהיו הפלשתים יראים ממנו .. לאחר מותו כדרך שהיו יראים ממנו .. בחייו. וכיון שבכתוב (ממנו הוא הלימוד הנ"ל) נאמר (לנוסחת הירוש' - תוד"ה מעבירם שבת נה, ב) וישפוט את ישראל ארבעים שנה, מובן שזהו (שהי" שופט ובאופן דכ' שנה שלאחרי מותו נכללים ביחד עם כ' שנה שבחייו - דמורה על איזו השתוות ביניהם - זהו) העיקר (אלא שהי' אפשרי ע"י שהיו הפלשתים יראים כו)), היינו שהי' כמו בחייו. ועד"ז י"ל שזוהי הכוונה ב,וימת יוסף" דבפרשתנו - שנפסק גם ענין זה (והרי גם כאן תיבת ,ימת" כוללת ,כל הדור ההוא" עם ,,יוסף").
9. 8. ראה לקמן ע' 12778 ובהנסמן שם, בענין ההפרש בין ראי' ושמיעה,
10. 9. ברכות ה, ב. וש"נ.
11. 0. ראה גם ספר גבורות ה' (להמהר"ל) פט"ז. ושם, שמטעם זה נאמר בלידת משה ,וילך איש (סתם) מבית לוי ויקח את בית (סתם) לוי" (ולא כלשון המורגל בכגון דא).
12. 1. תנחומא וארא ו. שמו"ר פ"ה, טז. רש"י שמות ה, ד.
13. 4. ויק"ר פליב, ה, וש"נ.
14. 65. כייה הכותרת בדפוס ויניצאה רפד. שי. 6 אבות פ"א מ'"א.
15. 7. הל' מלכים ספי"א.

עמוד 33

1. 2. ועפ"ז יומתק חילוק ב' הלשונות: 1) (סוטה יב, א. ב"ב קכג, ב) לידתה במצרים ואין הורתה במצרים (משמיענו ההכרח שצ"ל לידה (אבל לא הריון) במצרים (ראה הערה הבאה)).
2. 2. (ב"ב קכ, א) לידתה במצרים והורתה שלא במצרים (משמיענו ההכרח דהריון שלא במצרים. - גם בל' זה ההתחלה לידתה במצרים משום דקאי אקרא ,ילדה במצרים").
3. 3. ומה שמ"מ גם יוכבד היא מכלל ,הנפש גו' הבאה מצרימה" - כי בכדי שיהי' ביכלתו של משה לגאול את ישראל, צ"ל קודם ההתלבשות בענין הגלות (וראה עד"ז בד"ה ולאחותו הבתולה תרכ"ז, בביאור הכתוב ,מי זה בא מאדום גו'").
4. 4. אלא שהתלבשות זו שבגלות, היא רק בחיצוניות ובגילוי - ,לידתה (היא) במצרים", משא"כ בפנימיות ובהעלם - ,הורתה" - אינה בגלות ומיצרים כלל.
5. 4. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 99 ואילך, בנוגע לשרה, שע"י שמקודם הי' אצלה ,בלותי" ואח"כ חזרה ליופי' - דוקא עי"ז נתגלה אמיתית ענין הבל"ג, שהבלתי שינוי חודר גם בגוף המשתנה. עיי"ש. ועפ"ז י"ל גם בנוגע ליוכבד, שגם זה שמתחלה הי בה שינוי כו' ואח"כ חזרה לנערותה כו' בשביל לידת משה מושיען של ישראל, היינו בכדי שהגאולה שעל ידו, תהי' לא רק באופן שאח"כ יהי' כמו לפני גלות מצרים, אלא באופן ד,ונצלתם את מצרים" - בירור הניצוצות שבמצרים גופא, שעי"ז מתגלה שגם הגלות עצמו הוא (בפנימיות) עלי' כו'. וראה הערה הבאה,
6. 5. להעיר גם מאוה"ת עה"פ וילך איש מבית לוי (ס"ע נו), ש,לוי" ל' חיבור, הו"ע מה שהיש מתחבר ובטל לאין, ו,התהוות מיש לאין הוא דבר חדש ושינוי הטבע",
7. 7. וע"פ המבואר באוה"ת שם שירידת האין להוות את היש הוא צורך עלי', שגם היש יהי' בטל כו' - יש לקשר זה עם הענין דחזרה לנערותה, כבהערה הקודמת.
8. 6. ובדוגמת המבואר באוה"ת פרשתנו (ס"ע נט ואילך) הטעם לזה שילדתו שלא בצער (סוטה יב, א) שהוא לפי שחבלי לידה הוא בח" הגליות ומשה שהי' הגואל, אין שייך חבלים בלידתו*.
9. 7. שלכן, כל המ"ב מסעות עד לחנייתם של ישראל בירדן ירחו, נק' ,אשר יצאו מארץ מצרים" (לקו"ת מסעי פט, ב, עיי"ש).
10. 10. *) ועפ"ז יומתק זה שהענין ד"הורתה שלא בצער" מסופר גבי יוכבד דוקא, וביוכבד גופא - גבי לידת משה - אף שכל ,נשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה" (סוטה שם) - כי זה נוגע במיוחד לגנינו של משה מושיען של ישראל
11. 11. *) ואולי י"ל, שע"י ההריון דמשה שלא בצער, נמשך זה לההריון של כל נשים צדקניות. שלכן נלמד ענין זה מהריון דמשה (ראה לעיל ס"ב בתחלת).