26
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
שגוות
א. "ויקח את בת לוי
על הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי"!, שואלים בגמרא:: מן הפסוק3 "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" לומדים, שיוכבד נולדה בין החומות - "לידתה במצרים והורתה שלא במצרים"?, ולפיכך יוצא, שכאשר לקח עמרם את יוכבד בשנית? - לפני הולדת משה, היא היתה בת מאה ושלשים שנה,
שהריל בני ישראל. היו במצרים מאתים ועשר שנים', ובצאתם משם היה משה בן שמונים? שנה,
ואם כך, מדוע אומרת התורה "ויקח את בת לוי", כאשר הביטוי "בת" מבטא את היותה צעירה? ועל כך משיבים בגמרא: "מלמד% שנולדו בה סימני נערות, נתעדן* הבשר, נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו".
על כך אומר הרשב"ם', שהגמרא לומדת ש"לידתה במצרים והורתה שלא במצרים" מכך שהפסוק "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" הוא "קרא יתירא (=פסוק מיותר) הוא, דהא כבר כתיב בת לוי".
ב. הענינים הנלמדים זה מזה קשורים ביניהם
כבר הוסבר פעמים רבות"', שכאשר לומדים מענין אחד לענין אחר, הרי למרות שלכאורה אפשר לומר, שהלימוד הוא רק הוכחה עבורנו (שכדי שאנו נדע ענין זה אנו זקוקים להוכחה
מענין אחר), בכל זאת, בהתבוננות בשלמות התורה, ובדיוק המוחלט שבכל פרטיה, הכרחי לומר שבפנימיות הענינים'!, הרי הענין המלמד פרטים לגבי הענין הנלמד הוא הגורם או ההסבר של הענין הנלמד?' עצמו, או לפחות של המשכתו וגילויו לנו.
מכך מובן בעניננו:
א) כיון שההוכחה לפירוש על "ויקח את בת לוי" - ש"נולדו בה סימני נערות..." - היא מכך ש"לידתה במצרים והורתה שלא במצרים", שמכך רואים, כדלעיל, שהיא היתה כבר בת מאה שלשים שנה, מובן, שהענין ש"נולדו בה סימני נערות" כאשר עמרם לקח את יוכבד בשנית קשור לכך באופן של גורם ותוצאה. כלומר, הדבר נובע מכך ש"הורתה שלא במצרים".
ב) מצד שני: כיון שהדיוק בפסוק "אשר ילדה אותה ללוי במצרים" - שרק הולדתה היתה במצרים - נובע מהפסוק "ויקח את בת לוי" הקשור להולדת משה'' (שמפני פסוק זה'3', המלים "אשר ילדה אותה ללוי" הן "קרא
להביא את 77% הביתה'
כל מי שהיה ב-770 אי פעם, זוכר בודאי את שלל הקובצים והעלונים המחולקים בכל ליל שבת קודש כעת ניתן להשיג את חלקם ברשת האינטרנט, אצלך בבית!
קבצים גרפיים וקבצי טקסט: דבר מלכות: שיחות כ"ק אד"ש מה"מ מהשנים תנש"א-תשנ"ב. יחי המלך: קונטרס שבועי, הכולל שיחות-קודש בעניני גאולה ומשיח, המעשה הוא העיקר: לקט הוראות למעשה בפועל משיחות כ"ק אד"ש מה"מ (החל משנת תשמ"ח), שיחת הגאולה: גיליון שבועי של ימות המשיח, בהוצאת "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה". מעיין חי: גיליון שבועי לילדים, בהוצאת "מכון לוי יצחק" בכפר חב"ד ב'. האמונה הטהורה: גיליון שבועי בעניני אחרית הימים,
קבצים גרפיים בלבד: לקוטי שיחות: שיחה מוגהת של כ"ק אד"ש מה"מ היו"ל לקראת כל שבת ב-770, על-ידי "ועד להפצת שיחות". חדש לקוטי שיחות (מתורגם): שיחה מוגהת של כ"ק אד"ש מה"מ הנדפס בספרי לקוטי שיחות, בהוצאת "מכון לוי יצחק" בכפר חב"ד ב'. להקהיל קהילות: גיליון שבועי מתורתו של משיח בעניני הקהלת קהילות בשבת, בהוצאת צא"ח העולמית, ניו-יורק.
קבצי טקסט בלבד: פנימיות: ירחון לבני הישיבות, בהוצאת מרכז את"ה בארץ הקודש, ליקוט ניגונים: שתי חוברות על הניגונים שניגן וביאר כ"ק אד"ש מה"מ, בהוצאת קה"ת (תשנ"ב). דרך הישרה: (אידיש) קונטרס מיוחד לילדים, הכולל שיחות-קודש בעניני גאולה ומשיח, לעבן מיט דער צייט: (אידיש) קטעים לפרשת השבוע מתוך הספר, בהוצאת ישיבת "אהלי תורה", ניו-יורק. דבר תורה: (אידיש) דף שבועי לילדים, היו"ל על-ידי מוסד חינוך "אהלי תורה", ניו-יורק.
כמו-כן ניתן להוריד באתר את "קונטרס בית רבינו שבבבל" ושיחת ש"פ שופטים ה'תנש"א מדור מיוחד לספרים וחוברות באנגלית בעניני גאולה ומשיח!
האתר מנוהל ע"י הרה"ת ר' יוסף-יצחק הלוי שגלוב וכתובתו: 4ם:61/01ת.ם05136רת. אוצו//:כ61ת1 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
הערות
- 1. פרשתנו ב, א.
- 2. סוטה יב, א, ב"ב קכ, א, וכ"ה בשמו"ר פ"א, יט. וראה גם תיב"ע ופרש"י עה"פ.
- 3. פנחס כו, נט.
- 4. כ"ה הלשון בב"ב שם. אבל שם קכג, ב (ובדק"ס שם מובא גירסא כבפנים - ,והורתה שלא במצרים") ובסוטה שם: ואין הורתה במצרים. וראה הערה 62.
- 65. ראה פרדר"א ורש"י שבהערה הבאה. ועוד.
- 6. פרדר"א פמ"ח. שמו"ר פי"ח, יא. תיב"ע בא יב, מ. פרש"י עה"ת (לך טו, יג פרשתנו שם. ועוד).
- 7. וארא ז, ז
- 8. בסוטה ושמו"ר שם, ליתא תיבת ,מלמד" וגם לא סיום המאמר ,נתעדן כו'",
- 9. ב"ב קכ, א,
- 0. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 241,
- 1. ראה עד"ז דרמ"צ כב, ב בנוגע למצות אכילת מצה ושאר המצות שבענין זכירת יצי"מ, שזה שע"י מצות אלו ,תקבע בלבבינו האמונה" מפני שיצי"מ הוא ,אות ומופת גמור בחידוש העולם כו'" (חינוך מצוה כא) - הוא לפי שבפנימיות הענינים, המצה וכן אמירת ההגדה וכו' יש בהם עצמם כח לחזק את האמונה,
- 2. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 61 הערה *30.
- 3. שהרי ע"פ דרך הפשט - ,ותהר האשה ותלד בן" הוא לאחרי ,ויקח את בת לוי" (ראה פרש"י פרשתנו ב, ג*. וכ"ה בתיב"ע פסוק ב).
- 14. וגם לפי מה שאמרו (סוטה שם. שמו"ר פ"א, יג) ,מיעברא בי' תלתא ירחי מעיקרא - הרי אמרו בסוטה שם ,,שהלך (ויקח) בעצת בתו", ופירש הרשב"ם (בב"ב שם. ופשוט שמתאים להסוגיא דסוטה ובפרט שמביאה שם) ,שנתנבאה לו שעתיד בן לצאת ממנו שיושיע את ישראל". ואף ,דמשום נבואתה לא הי" צריך להחזירה דהא ודאי הי' יודע עמרם בעיבורה של יוכבד .. אלא ע"כ החזירה מטעם שא"ל קשה גזירתך כו'" (חדא"ג מהרש"א בסוטה שם - ד"ה שהלך) - הרי מפרש (בחדא"ג שם - ד"ה ויקח) ,היו שמחין בחזרתה שלא יהי' נולד בן המושיען בהיותה גרושה כו'". עיי"ש.
- 15. *) ברבותינו בעה"ת ובחזקוני, שגם לפי פרש"י, נתעברה ג' חדשים קודם שהחזירה והמצרים מנר לה ו' חדשים מיום שהחזירה (כי גם הם ידעו שהיולדת לז' יולדת למקוטעין). וכוונת רש"י ב"בדקו אחרי" לסוף ט'" - הינור משנתעברה באמת.
שמות רבה א׳:י״ט - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, לְהֵיכָן הָלַךְ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תַּנְיָא, עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה וכו' [כדאיתא לעיל]. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וְהֶחֱזִיר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיִּקַּח, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֶׂה לִקּוּחִים, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וּמִרְיָם וְאַהֲרֹן מְרַקְּדִין לִפְנֵיהֶם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (תהלים קיג, ט): אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. אֶת בַּת לֵוִי, אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה הָיְתָה וְקָרֵי לָהּ בַּת, וְהָא אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא יוֹכֶבֶד הָיְתָה, וְהִיא הָיְתָה הוֹרָתָה בַּדֶּרֶךְ וְלֵדָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, נט): אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם, לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְלֹא הוֹרָתָה, וְקָרֵי לָהּ בַּת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁנּוֹלְדוּ בָהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת.
שמות רבה י״ח:י״א - הטקסט מספריא
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ אָפוּ הַבָּצֵק שֶׁלָּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק, וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וגו', מִשָּׁעָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶן הַגְּזֵרָה, שֶׁהֵן לֹא עָשׂוּ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא מָאתַיִם וָעֶשֶׂר שָׁנָה, וּבַיּוֹם שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, בּוֹ בַּיּוֹם עָלוּ, וּבוֹ בַּיּוֹם יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין, לְכָךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה שִׂמְחָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה': בָּעוֹלָם הַזֶּה עָשָׂה לָהֶם נֵס בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה נֵס עוֹבֵר, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַלַּיְלָה נַעֲשָׂה יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם וגו', כָּאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתְּחִלָּה, וּגְנָזוֹ בַּגַּן עֵדֶן:
רש"י על שמות ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ולא יכלה עוד הצפינו. שֶׁמָּנוּ לָהּ הַמִּצְרִיִּים מִיּוֹם שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וְהִיא יְלָדַתּוּ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד (שם), שֶׁהַיּוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין (נדה ל"ח), וְהֵם בָּדְקוּ אַחֲרֶיהָ לְסוֹף תִּשְׁעָה:
גמא. גְּמִי בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת ע"ח), וּבְלַעַז יונק"ו, וְדָבָר רַךְ הוּא וְעוֹמֵד בִּפְנֵי רַךְ וּבִפְנֵי קָשֶׁה (סוטה י"ב):
בחמר ובזפת. זֶפֶת מִבַּחוּץ וְטִיט מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת (שם):
ותשם בסוף. הוּא לְשׁוֹן אֲגַם, רושיי"ל בְּלַעַז, וְדוֹמֶה לוֹ "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו י"ט):
ולא יכלה עוד הצפינו AND SHE COULD NO LONGER CONCEAL HIM, because the Egyptians calculated the period from when he (Amram) took her back. She, however, bore him after a term of six months and one day — for a woman who gives birth to a child in the seventh month may do so in incomplete months (i. e. the seventh month of pregnancy may not be completed) (Niddah 38b) — and they (the Egyptians) made enquiry regarding her at the end of nine months (the normal term of pregnancy, but in this case three months after the child’s birth; therefore “she could no longer conceal him”).
גמא PAPER-REED — In the language of the Mishna it is called גמי (Shabbat 78a), and in old French junc. It is a flexible substance that offers resistance to the pressure of both soft and hard things (Sotah 12a).
בחמר ובזפת — with pitch (זפת) outside, but with slime (חמר) inside, in order that that righteous child might not smell the disagreeable odour of the pitch (Sotah 12a).
ותשם בסוף AND SHE PUT IT IN THE FLAGS — It (סוף) has the same meaning as אגם. old French rosel. Another example of the word is (Isaiah 19:6) “And reeds and flags (סוף) shall wither”.
שמות רבה א׳:י״ג - הטקסט מספריא
כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֵם פָּרִים וְרָבִים, גָּזַר עַל הַזְּכָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א, טו): וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וגו'. מִי הָיוּ הַמְיַלְּדוֹת, רַב אָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִּינָדָב. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִשָּׁה וּבִתָּהּ, יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם. וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָּא חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁאַהֲרֹן גָּדוֹל מִמּשֶׁה שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹלֶכֶת הָיְתָה עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְהָיְתָה זְרִיזָה, שֶׁעַד שֶׁהַתִּינוֹק קָטָן הוּא נִכָּר. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ, יא): גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וגו'. אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַתִּינוֹק, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מָלֵא דָּם, פּוּעָה שֶׁהָיְתָה נוֹפַעַת יַיִן בַּתִּינוֹק אַחַר אִמָּהּ. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ. פּוּעָה, שֶׁהָיְתָה מַפִּיעָה אֶת הַתִּינוֹק כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים מֵת. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁשִּׁפְּרָה מַעֲשֶׂיהָ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה, וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ, אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ. שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ, אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ, תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר, שִׁפְרָה, שֶׁהֶעֱמִידָה יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים, שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ, שֶׁהָיָה עַמְרָם רֹאשׁ סַנְהֶדְּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה וְאָמַר (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, אָמַר עַמְרָם וְלָרִיק יִשְׂרָאֵל מוֹלִידִים, מִיָּד הוֹצִיא אֶת יוֹכֶבֶד וּפֵרַשׁ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ גְּזֵרָתְךָ קָשָׁה מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה עַל הַזְּכָרִים וּנְקֵבוֹת. פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא וּגְזֵרָתוֹ סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, אֲבָל אַתָּה צַדִּיק וּגְזֵרָתְךָ מִתְקַיֶּמֶת. עָמַד הוּא וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱזִירוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. הֱוֵי פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז ב'קכג ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות ויצא מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך לט תצא (תנש"א) תצא (תנש"א) מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ד מטות שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, ב
- לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך ח מסעי שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך טז וארא שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ג מאותו ספר ב"ב קכ, א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב מאותו ספר ב"ב קכ, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כ מקץ שיחה א מאותו ספר ב"ב קכ, רע"א
- תורת מנחם ש"פ מטות, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ד בבא בתרא קכ, ב
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ ב"ב קכ, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ב ב"ב קכ, ב
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג ב"ב קכ, ב