35

הערות

1. 10. שלכן "ר' מאיר הוה דייק בשמא" (יומא פג, ב) – אף שהורי הילד לא כוונו לענין זה*. והא דמסיים שם ר"מ "אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי", הוא משום שאין בעל השם מוכרח במעשיו, כי הבחירה בידו היא, אלא שטבעו נוטה לזה (עדמ"ש ברמב"ם ריש הל' דיעות. ועייג"כ הל' תשובה פ"ה ה"ד. ומש"כ שם בלח"מ – מפורש הוא ברפ"ח משמונה פרקים להרמב"ם). וי"ל שזוהי כוונת המדרש (ב"ר פע"א, ג): יש ששמותיהן כעורים ומעשיהם נאים כו', להשמיענו שאין השם מכריח באופן – בל' הרמב"ם (בהל' תשובה) – שא"א לזוז ממנו.
2. 11. כי השם שקורין לאדם אביו ואמו "אינו באקראי ובהזדמן כ"א הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כו' והשם הזה נרשם למעלה בכסה"כ כנודע ולכן ארז"ל שמא גרים" (ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש"א ספ"ד. וראה ג"כ חפץ ה' לברכות יג, א. ס' חסידים סרמ"ד).
3. 12. כמסופר בארוכה בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
4. 13. וי"ל, שכאשר נותן השם נתכוון לזה [וכן בשמות המובאים בתורה שענינה הוא כמ"ש (משלי ו, כג) "ותורה אור"], ענינו של נושא השם הוא בגילוי בהשם, משא"כ בהשאר (ראה לעיל הערה
5. 14. כ"ה במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר מיו"ד כסלו תש"ט (נדפס בקונט' לי"ט כסלו בסה"מ תש"ט). ובכ"מ. בחוברת י"ט כסלו ע' 9 – "בעל השו"ע" ו"בעל התניא" הם שני תוארים. וראה לקמן ס"ח והערה 38, שגם בשו"ע עצמו וכן בתניא עצמו מתבטא הענין ד"שני אור". עוד חילוק: בחוברת הנ"ל שם (וכ"ה גם ב"שער" והקדמה לחוברת. ושם – בתואר אחד) מקדים שו"ע לתניא, ואילו במכתב הנ"ל וברוב המקומות מקדים התניא לשו"ע. ולהעיר שחיבור השו"ע הי' לפני חיבור התניא (ראה הקדמת בני המחבר לשו"ע שלו), והדפסת השו"ע (לבד מ"הלכות ת"ת" – שנכתב בסגנון אחר) היתה לאחרי הדפסת התניא.
6. . היינו דשמו – שנקרא על שמו של רשע – גרים למיתתו. דאין לומר שהוא בתור עונש, דא"כ העונש גדול יותר מדי. ועוד, שהעונש הי' צ"ל בא על נותן השם ולא על נושא השם.
7. . לכאורה אפשר להוכיח זה גם מקראי: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני גו'" (תולדות כז, לו); "כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה גו'" (ש"א כה, כה) – אבל י"ל, שאין להביא ראי' משמות שבתורה (וראה לקמן הערה 13).
8. 11. הוא בהעלם. ועפ"ז יובן מה ש"ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא" (יומא פג, ב) – אף ש"בכמה דוכתין נתנו חכמים טעם לשמות כפי הענין" (חדא"ג מהרש"א ביומא שם) – כי כאן הוא בהעלם. ושאני ר' מאיר (מלשון אור*) שהי' רואה ענינם של נושאי השם גם בהשמות שבבחי' העלם.
9. . ראה עירובין יג, ב. וראה גם דרמ"צ ח, סע"א. ולהעיר, שר' יהודה ור' יוסי מורים על בחי' העלם – כי ר' יהודה הוא מלשון הודאה [המשך וככה תרל"ז פ"פ (אלא שבבחי' הודאה גופא, ענינו הוא ההודאה והביטול דיחו"ע, כדמוכח בההמשך שם. וראה תו"א מה, ד)]; ור' יוסי הוא בגימט' אלקים [זח"ג רכג, א. המשך שם. ובלקוטי לוי"צ (לאאמו"ר) לזח"א (ע' עח): "שר' יוסי שייך לשם אלקים בכל בחינותיו"], בגימט' הטבע.