שיחה ג

הערות

עמוד 210

1. 1. מטות לב, א ואילך.
2. 2. שם, כ ואילך.
3. 3. שם, לג.
4. 4. וגם בהתנאי "אם יעברו גו'" (שם, כט־ל) לא נזכר "חצי שבט מנשה" (ורק ביהושע (א, יב־יג) נאמר "ולחצי שבט מנשה גו' זכור את הדבר גו'"). ולהעיר מלשון רש"י (דברים ג, יח) "לבני ראובן וגד" (אלא שבמפרשי רש"י – ששולל בזה שאר בנ"י). וראה רש"י פרשתנו שם, יז.
5. 5. בכורים פ"א ה"ח (הובא גם בר"ש בכורים פ"א מ"י).
6. 6. תבא כו, י.
7. 7. ראה גם ספרי תבא שם, ג.
8. 8. פני משה שם. ועד"ז פי' במשנה ראשונה בכורים שם (ד"ה שאינה). – ובכמה מפרשים (וראה המובא ב"לאור ההלכה" (להרש"י זוין) שבהערה הבאה) עוד פירושים בדברי הירושלמי. ואכ"מ.
9. 9. ולהעיר מפרש"י עה"ת (דברים ג, יג. וכן ברשב"ם ב"ב נו, א) שנחלת מנשה בעבר הירדן – "ארץ רפאים" (דברים שם) – "היא אותה שנתתי לאברהם" בברית בין הבתרים (לך טו, יט). וראה המובא בס' "לאור ההלכה" ע' קסב. ואכ"מ.
10. 10. פרשתנו שם, לג. ועד"ז במושב זקנים שם. וראה גם אברבנאל שם. – בראב"ע שם (לב) "ולא הזכיר ע"ע חצי שבט מנשה בעבור היותו חצי השבט" (ועד"ז בצרור המור בתי' הראשון). ולכאורה אינו טעם מספיק.

עמוד 210

1. 11. פרשתנו שם, ה.
2. 12. שם, ז.
3. 13. שם, ח ואילך.
4. 14. שם, יז ואילך.
5. 15. שם, כט־ל. קידושין סא, א (במשנה). ובכ"מ.
6. 16. ובפרט ע"פ דברי הרמב"ן עצמו (חקת כא, כא) "שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא הי' מניח שם אדם אלא שתהי' לחרבה". ע"ש.
7. 17. אף שהי' צ"ל "חלקים שווים" (רמב"ן שם. ובארוכה רמב"ן פינחס כו, נד) – למה יגרע מנשה שלאלנחולכולובארץכנען,והריהייתהארץהצבי מה צבי כו' (כתובות קיב, א)?! ויתרה מזה – לכתחילה–היוגםלבניגדולבניראובןחלקבארץ.
8. 18. בצרור המור מבאר שזה הי' "להגין עליהם (בני גד ובני ראובן) ולהצילם מצרתם" (כי זכות יוסף הי' עם כל השבטים. ע"ש) – וצריך ביאור, דאיך יתכן לצוותם שלא להכנס "לארץ כנען לגבולותי'" כדי להגין על בני גד כו' שרצו מעצמם להשאר בעבר הירדן? וראה לקמן סעיף ח ואילך ע"ד ערי הלוים בעבר הירדן.
9. 19. וראה פרשתנו שם, לט־מ: וילכו בני מכיר .. הגלעדה וילכדוה ויורש גו' ויתן משה את הגלעד למכיר גו'.
10. 20. ולהעיר גם מרלב"ג פרשתנו כאן.
11. 21. במדב"ר נשא פי"ד, ז.
12. 22. ולהעיר בקרבנות מנשה עצמו – ראה לעיל במדרש שם: ג' דורות .. שנטלו חלק בארץ .. יאיר .. שנטל חלק בארץ (ומכיון שלא היו לו בנים ליטול חלקו) – הקריבו כנגדו חטאת.

עמוד 211

1. 23. ולהעיר מאוה"ח מסעי לד, יד.
2. 24. במדב"ר ותנחומא סוף פרשתנו. לקו"ת בחוקותי נ, ב. – וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח (ע' 191 הערה 6. וש"נ) שעיקר החסרון הי' (לא עצם הדבר שחיבבו ממונם, אלא) זה ש"ישבו להם חוץ מא"י". ע"ש.
3. 25. משלי כ, כא. פרש"י שם.
4. 26. במדב"ר פרשתנו פכ"ב, ז. תנחומא שם ה.
5. 27. וכן לא הוזכר בפרש"י משלי שם. – אף שבפשטות י"ל שנקט העיקר (ע"ד תי' הראב"ע הנ"ל).
6. 28. ולהעיר, שהטעם המבואר בספרים (תפארת יהונתן פרשתנו לב, א) "למה דוקא לשני שבטים הללו הי' מקנה רב" – לא מצינו אצל מנשה. שהרי לא נזכר שלמנשה הי' "מקנה רב" [וגם הרמב"ן כתב "אולי אנשי מקנה היו". ובסוף פירושו כתב טעם אחר מדוע חצי שבט מנשה רצו לנחול בעבר הירדן. ע"ש]. וראה מלבי"ם ליהושע (כב, ח). ולהעיר מאוה"ת פרשתנו (ע' א'שלט) ועוד, דזה שבני גד ובני ראובן בחרו להיות רועי צאן הוא דוגמת עבודת השבטים שהיו רועי צאן כדי שיוכלו להיות תמיד בבחי' ביטול – דלא כעבודת יוסף (אבי מנשה) שעניני עוה"ז לא הטרידו אותו. ע"ש.
7. 29. ומה שגם הם "גלו תחלה מכל השבטים" (במדב"ר ותנחומא (שבהערה 26) – ע"פ דה"א ה, כו) – י"ל שזה הי' (כפשטות הפסוקים) מפני חטאם אז (דה"א שם, כה).
8. 21.

עמוד 212

1. 30. ראה ש"ך עה"ת פרשתנו (בשם מורו) שזה הי' "כדי שלא תשתכח האחוה". ע"ש.
2. 31. ב"ר פפ"ד, כ. וראה גם חזקוני ומושב זקנים (ממדרש לקח טוב) כאן.
3. 32. ומדרשות חלוקות הם, או דתרווייהו איתנהו בזה, כמו שמצינו בכמה ענינים. וראה הערה 28 בסופה.
4. 33. ברכה לד, א ואילך.
5. 34. ראה צפע"נ (המלוקט) עה"ת שם (ובכ"מ) שראיית משה הייתה "לקדש האויר". ע"ש. – וראה ע"ד פעולת ראיית משה ע"ד החסידות – ד"ה ואתחנן בלקו"ת ואוה"ת (ר"פ ואתחנן). שעה"ת ח"ב חינוך (כט, סע"ב ואילך). ועוד.
6. 35. ב"ב נו, א ורשב"ם שם.
7. 36. ריש מס' אבות.
8. 37. ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. ועוד (ראה הנסמן בלקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 271 הערות 20־21. ועוד).
9. 38. המשך תרס"ו ריש ע' כג. ע' תקמו. ועוד.
10. 39. שה"ש א, ב.
11. 40. ויק"ר פי"ג, ג (וראה רד"ל שם) – הובא בתרס"ו שם (ריש ע' כג). רמ"ז לזח"ג רעו, ב. וראה זח"ג כג, רע"א. יל"ש ישעי' כו, ב (רמז תכט).
12. 41. ראה המשך תרס"ו שם (ע' תקמו): הכל נמשך בהעלם .. כבר נכלל כו'.

עמוד 213

1. 42. וכמחז"ל דמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון (ראה שמו"ר פ"ב, ו. דב"ר ספ"ט. זח"א רנג, א (ובהנסמן בהערה הבאה). ש' הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב).
2. 43. מיכה ז, טו – הובא בזח"ג (רעו, ב. רעח, ב) ותקו"ז תכ"ב (סז, א) בקשר להגאולה ע"י משה.
3. 44. ישעי' יא, יא (ובמפרשים שם). שם, טז. ועוד.
4. 45. נפלאות בערך יצי"מ (ראה אוה"ת נ"ך למיכה שם. וש"נ).
5. 46. ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב (סה"מ תש"ח ע' 164).
6. 47. ראה מכילתא בשלח טו, יז. תנחומא ראה ח. ועוד. לעיל ע' 203.
7. 48. ראה ד"ה אל תצר לאדהאמ"צ (מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ה ובהנסמן שם). – ולהעיר מספרי (ורש"י) עקב יא, יז (יח). רמב"ן אחרי (יח, כה) בארוכה.
8. 49. ברכה שם, ד.
9. 50. פ' ראה יב, כ. שופטים יט, ח.
10. 51. ספרי ראה שם. רש"י שופטים שם. ב"ר ספמ"ד. רמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"ד (וראה שם הל' מלכים פי"א ה"ב). ועוד.
11. 52. ב"ב נו, א.
12. 53. ראה צפע"נ עה"ת (ואתחנן ג, כז. האזינו לב, מט. ברכה שם, ד) שגם ג' האומות ראה משה (אלא – לא באופן של "ויראהו ה'" כ"א רק "הראיתיך בעיניך"). ע"ש.

עמוד 214

1. 54. ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך א"י (ע' רה־רו) וש"נ. לקו"ש חי"ג ע' 125 הערה 20 (וש"נ).
2. 55. ל' הכתוב – מסעי לד, ב.
3. 56. שם, ג ואילך.
4. 57. רש"י לך טו, יט (מב"ר שם). רש"י דברים ב, ה. וראה ב"ב שם (וברשב"ם שם ד"ה תניא). ועוד. וראה ד"ה אל תצר לאדהאמ"צ שם ע' יוד ואילך (וראה בהנסמן בתחילת המאמר שם). – הדיעות בזה ראה אנציקלופדי' תלמודית שם. וש"נ.
5. 58. ראה רמב"ן חוקת (כא, כא) הטעם שרצה משה להשאיר ארץ סיחון ועוג חרבה – כי "משה הי' יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים והי' חפץ שיהי' כל רכושם מעבר לירדן כו'". – ולהעיר מד"ה אל תצר שם ע' יא (בהמשך למ"ש שם שארץ מואב לא נחשב בכלל א"י) "וכמ"ש בספרי (תבא כו, ג) אשר ה' נותן פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך כו'".
6. 59. גיטין לח, א. וש"נ. רש"י חקת כא, כו.
7. 12.
8. 60. להעיר מילקוט דוד פרשתנו (בשם מפרשים) דנתינת עבר הירדן ("חלק משאר האומות") לבני גד ובני ראובן היתה "התחלה על לעתיד" כאשר בנ"י יזכו "לירש את כל העולם". וראה סה"ש תש"נ ח"ב ע' 545 ואילך.
9. 21.
10. 61. ואדרבה – רובם נחלו בארץ (רמב"ן פרשתנו שם, לג). – ולהעיר מש"ך עה"ת פרשתנו כאן ש"בנות החצי בא"י הם נשואות לאלו שבעבר הירדן כו'".

עמוד 215

1. 62. פינחס כז, א ואילך.
2. 63. רש"י שם, א.
3. 64. שם, ב.
4. 65. תהלים מה, יד. הובא ברמב"ם הל' אישות פי"ג סהי"א.
5. 66. פינחס שם, ד.
6. 67. ולהעיר מפרש"י שם כז, א: יוסף חבב את הארץ .. בנותיו חבבו כו'. – ומזה מובן, שאצלן היתה חיבת הארץ יותר משאר נשי ישראל, אף שכולן "היו מחבבות את הארץ" (רש"י שם כו, סד).
7. 68. לקו"ש חט"ו [המתורגם] ע' 470 ואילך. ח"כ [המתורגם] ע' 266 ואילך.
8. 69. מקץ מא, נא.
9. 70. שזהו הפירוש דשם מנשה – כי נשני גו' (רש"י וישלח לב, לג. וראה לקו"ש חט"ו שם הערה 13).
10. 71. ראה ברכות ג, סע"א.
11. 72. מקץ שם, נב.

עמוד 216

1. 73. תענית ל, ב. ב"ב ס, סע"ב.
2. 74. זכרי' ח, יט. רמב"ם סוף הל' תעניות.
3. 75. לה, א ואילך.
4. 76. שם, ו.
5. 77. שם, ט ואילך.
6. 78. שם, יד.

עמוד 217

1. 79. קרח יח, ב.
2. 80. ספרי (ורש"י) פרשתנו שם. מכות ט, סע"ב.
3. 81. שם, ב.
4. 82. ראה גם לעיל ע' 142 והערה 67.
5. 83. ראה ראב"ד הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"י.
6. 84. ועד"ז י"ל בפשטות הטעם שנצטוו בנ"י לתת ממלקוח השבי דמלחמת מדין לאלעזר הכהן ולהלוים (מטות לא, כח־ל) – אף ש"לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק (בביזה. רש"י) ונחלה עם ישראל" (שופטים יח, א. וראה גם קרח יח, כ ובפרש"י. רמב"ם הל' שמיטה ויובל שם (מהשיעור דעש"ק זה – תשמ"ו))* – כי החיוב הי' על בנ"י, שהם יתנו ממחציתם ללוים (ועד"ז מאנשי המלחמה – תרומת המכס לאלעזר הכהן), ע"ד שמחוייבים להפריש מעשר ללוים, ואי"ז בגדר לקיחת שלל. [ועפ"ז מתורצת הוספת הכתוב במטות שם "(ונתתה אותם ללוים) שומרי משמרת משכן ה'" – דמאי קמ"ל כאן – אלא שזהו טעם נתינת תרומת המכס ללוים, מפני שהם "שומרי משמרת משכן ה'", וכמו שנאמר גבי מעשר (קרח שם, כא) "ולבני לוי .. נתתי כל מעשר בישראל .. חלף עבודתם .. עבודת אהל מועד". וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 248 הערה 55]. וראה ע"ד ההלכה – ראב"ד ובנ"כ הרמב"ם שם. וראה בארוכה לקו"ש שם ע' 244 ואילך.
7. . לכאורה י"ל דמלחמת מדין שאני, כי גם שבט לוי השתתף בהמלחמה (רש"י מטות לא, ד – מספרי שם) ולכן נטלו חלק בביזה (וראה לשון הרמב"ם שם הי"ב. לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 248). אבל ע"ד הפשט אינו תירוץ מספיק לכאורה, כי הטעם (בפשש"מ) לזה שאין להם חלק בביזה אינו משום שאינם יוצאים למלחמה אלא משום ד"אשי ה' ונחלתו יאכלון" (שופטים שם).

עמוד 218

1. 85. שהיו מפוזרות בכל שבטי ישראל (פרשתנו שם, ח. ונפרטו ביהושע קאפיטל כא).
2. 86. פרשתנו שם, ב־ג.
3. 87. ראה בכורות ד, ב.
4. 88. ראה רש"י במדבר א, מט (וראה דברי דוד ועוד שם). רש"י שלח יד, כט. וראה באר מים חיים ודברי דוד ועוד לפרש"י דברים א, כג. ואכ"מ. כנען לגבולותיה91. (משיחות ש"פ צו תשמ"ה; ש"פ מסעי תשמ"א)
5. 89. שע"ז היתה טענת משה לבני גד ובני ראובן "כה עשו אבותיכם גו'" (מטות לב, ח ואילך).
6. 90. להעיר ממשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"כ (ע' 263 ואילך) הנקודה המשותפת בין לוי ויוסף דשניהם היו למעלה משעבוד מצרים וענין הגלות (ומנשה הוא במקום יוסף – ראה שם ע' 266 ואילך). ע"ש.
7. 91. ע"ד שינתנו להלויים ג' ערי המקלט שיתוספו בימי המשיח (רמב"ם שם רפי"ג) בארץ קיני קניזי וקדמוני (רמב"ם הל' רוצח שם), כבר הי' בעבר הירדן בכיבוש הראשון.