188
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מעשה זה, ש"ישבו להם חוץ מארץ ישראל", לבלתי רצוי16.
אך עדיין אין מובן: למשה לא אכפת רק כלל ישראל, אלא אף כל יהודי כפרט, ובודאי שני שבטים וחצי. אם כך, כיצד הוא הסכים למעשה שלא פגע בשאר השבטים, אך לא היה אכפת לו, לכאורה17, שבני גד ובני ראובן עצמם אינם מקבלים נחלה בארץ ישראל?
ג. הרצון לעסוק רק בענינים רוחניים
מבואר בתורת החסידות18, שבני גד ובני ראובן רצו להישאר בעבר הירדן ולעסוק במקנה, כי עבודתם של רועי צאן אינה כרוכה בטרדות רבות19, וגם בהיותם אנשי מקנה יוכלו להיות קשורים תמיד לקדוש־ברוך־הוא.
זהו ההסבר לכך20 שהאבות והשבטים (חוץ מיוסף) בחרו להיות "רועי צאן", כדי לא להיות טרודים בעניני העולם הזה, וכך יוכלו תמיד להיות מרכבה לאלקות18.
לפי זה מובנת ההשוואה בין בקשת בני גד ובני ראובן לבין טענת המרגלים – גם בפנימיות הענינים:
גם המרגלים רצו להישאר במדבר, כי21 ידעו, שבכניסתם לארץ ישראל ייפסק המן, ויזדקקו ללחם מן הארץ, שהשגתו כרוכה במלאכות רבות: חרישה וזריעה וכו'. לכן הם העדיפו להישאר במדבר, מנותקים מן העולם הזה, מקום שבו ניתן להם מזונם (ומשקם) הגשמי – לחם מן השמים (ומים מבארה של מרים).
אמנם, גם האבות והשבטים נהגו כך, אך למרגלים נחשב הדבר לחטא, כי להנהגה כזאת היה מקום לפני מתן תורה. לעומת זאת, לאחר מתן תורה, אשר תכלית מתן תורה היא להפוך את העולם הזה הגשמי לכלי לאלקות22, צריך לעסוק גם בענינים הגשמיים, ולעשות מהם דירה לה' יתברך.
לפי זה מתחזקת יותר השאלה שהוזכרה לעיל בסוף סעיף ג': כיצד הסכים משה לכך שבני גד ובני ראובן יישארו בעבר הירדן, ולא ייכנסו לארץ ישראל?
הערות
- 16.
- 17. ותגדל הקושיא ביתור בנוגע לחצי שבט מנשה – דפשוטי' דקרא (לב, לג. לב, מ) משמע (כפי' הרמב"ן) שלא דרשו להתנחל מחוץ לא"י כ"א שמשה נתנה להם. – וראה בארוכה לקו"ש חכ"ח ע' 210 ואילך.
- 18. אוה"ת פרשתנו ע' א'שלט. ד"ה ומקנה רב תרכ"ט (בתחלתו) ותרס"ו (בסופו).
- 19. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 75 הערה 59.
- 20. ראה גם תו"ח ויחי קב, ב.
- 21. ראה לקו"ת ר"פ שלח. ובארוכה – לקו"ש ח"ד פ' שלח. ועוד.
- 22. שלכן ניתנה התורה למטה דוקא – ראה שבת פח, סע"ב ואילך. ד"ה וכל העם ש"ת. ובכ"מ.
- 61. במדב"ר פכ"ב, ז. וראה לעיל הערה 6. ולהעיר גם מספרונו (לב, לג), שמה שהסכים משה לדבריהם הוא רק "כדי שלא להיכנס במחלוקת".
במדבר רבה כ״ב:ז׳ - הטקסט מספריא
וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד. הֲלָכָה שָׁלשׁ מַתָּנוֹת נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, זָכָה בְּאַחַת מֵהֶן נָטַל חֶמְדַת כָּל הָעוֹלָם, זָכָה בְּחָכְמָה זָכָה בַּכֹּל, זָכָה בִּגְבוּרָה זָכָה בַּכֹּל, זָכָה בְּעשֶׁר זָכָה בַּכֹּל, אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁהֵן מַתְּנוֹת שָׁמַיִם וּבָאוֹת בְּכֹחַ הַתּוֹרָה, אֲבָל גְּבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ט, יא): שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. וְכֵן יִרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה ט, כב כג): כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל וגו', וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ בִּזְּמַן שֶׁאֵינָן בָּאִין מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפָן לְהִפָּסֵק מִמֶּנּוּ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁנֵי חֲכָמִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֲחִיתֹפֶל מִיִּשְׂרָאֵל וּבִלְעָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וְכֵן שְׁנֵי גִּבּוֹרִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שִׁמְשׁוֹן מִיִּשְׂרָאֵל וְגָלְיַת מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וְכֵן שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים וְהָיָה לָהֶם מִקְנֶה גָּדוֹל, וְחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם וְיָשְׁבוּ לָהֶם חוּץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ גָּלוּ תְּחִלָּה מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ה, כו): וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וּמִי גָּרַם לָהֶם עַל שֶׁהִפְרִישׁוּ עַצְמָם מִן אֲחֵיהֶם בִּשְׁבִיל קִנְיָנָם, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.