187
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל7, ואף טענו, שהארץ האחרת טובה יותר מארץ ישראל, בהיותה "ארץ מקנה"8.
וזו היתה כוונת משה בדבריו "ולמה תניאון... כה עשו אבותיכם...", שבדיוק כשם שהמרגלים שכנעו את עצמם ואת כל ישראל שלא לעלות לארץ ישראל, באומרם (בנוסף לטענה "לא נוכל לעלות...") "וזה פריה"9 (ואת זאת הם אמרו לפני "אפס כי עז העם...") – הם דיברו בגנותה של ארץ ישראל. כך גם אתם10 – בני גד ובני ראובן – טוענים ש"הארץ הזאת" טובה מארץ ישראל, ועל ידי כך אתם מונעים את עצמכם ואת שאר ישראל מלעלות11 "אל הארץ אשר נתן להם ה'"12.
לפי זה יובן שבטענתו "כה עשו אבותיכם..." התכוון משה ל"ויעלו עד נחל אשכול..."13 – כי הוא רמז בכך ל"האשכול אשר כרתו משם בני ישראל"14, שעליו אמרו המרגלים "וזה פריה".
על פי זה מובן, מדוע גם לאחר שהבטיחו בני גד ובני ראובן "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל"15, ומשה הסכים לכך*, נחשבת התנחלותם בעבר הירדן לבלתי רצויה (כדלעיל בסוף סעיף ב') – כי הסכמת משה רבינו לתנאי "אם תחלצו לפני ה' למלחמה" ניתנה רק משום שכך לא ייפגעו שאר בני ישראל. אך בכל זאת, לגבי בני גד ובני ראובן עצמם, נחשב
הערות
- 7. להעיר גם מאוה"ח כאן (פסוק ג' וט'), שבאמירת "הארץ אשר הכה ה'" נתנו תשובה גם על "טענת מאיסת ארץ הקדושה", ומשה באמירתו "אל הארץ אשר נתן להם ה'" נתכון לומר שאעפ"כ "ארץ סיחון ועוג אינה בכלל ארץ שנתן ה' לאברהם". ע"ש. וראה כלים פ"א מ"ו. במדב"ר פ"ז, ח. פכ"ב, ז (הובא בהערה הקודמת). אוה"ת פרשתנו ע' א'שמ. לקו"ש ח"ז ע' 279. חי"ג ע' 124 ובהערה 20. ועוד.
- 8. ראה צרור המור כאן: השיב להם משה .. ואחר שהארץ היא צבי לכל הארצות נתונה מיד ה' היאך אתם מואסים בה .. ואתם מנאצים את ה' ומואסים בארץ הקדושה.
- 9. שלח יג, כז. וראה סוטה לד, סע"א. רש"י שלח שם, כג.
- 10. ע"פ מ"ש בפנים, יומתק מ"ש בתיב"ע (פסוק ז' וט') "תבטלון רעות בנ"י כו'"; "וביטלו רעות לבא כו'" – אף שלכאורה, מצד יראת המלחמה לא רק שלא הי' להם רצון לעלות לא"י אלא אדרבה – הי' להם רצון הפכי מזה. - כי מכיון שהמדובר כאן הוא (לא בנוגע טענת המרגלים "לא נוכל לעלות" רק) במה שאמרו שא"י אינה ארץ טובה (ובפרט בנוגע לב"ג וב"ר שאמרו רק – שיש מעלה בארץ סיחון ועוג), הרי עי"ז רק ביטלו הרצון לעלות לארץ (אבל לא גרמו לרצון הפכי).
- 11. בפרש"י פסוק ז': "שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה כו'". אבל דוחק לומר, שמצד זה לבד שיהיו "סבורים שאתם יראים" יאמר להם משה "קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים". ולכן י"ל, שב' טענות יש כאן: "ולמה תניאון – שיהיו סבורים שאתם יראים"; "כה עשו אבותיכם גו'" - בנוגע לדיבת הארץ עצמה, כבפנים.
- 12. ראה צרור המור כאן: ואולי יחשבו בנ"י גנות גדולה או מום נסתר.
- 13. לב, ט.
- 14. שלח יג, כד.
- 15. פרשתנו שם, יז.
- *. שם, כ ואילך.
משנה כלים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:
במדבר רבה ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה (במדבר ה, ב), מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה, מְלַמֵּד שֶׁמְּצֹרָעִים וּטְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִים מִשָּׁם. צָרוּעַ זֶה מֻסְגָּר, כָּל צָרוּעַ זֶה מֻחְלָט, זָב זֶה זָב גָּמוּר, כָּל זָב לְרַבּוֹת זָב שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, וְכָל זָב לְרַבּוֹת זָב רְאִיָּה אַחַת, טָמֵא לָנָפֶשׁ זֶה אָדָם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּחַ, כֹל טָמֵא לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֹל טָמֵא לְרַבּוֹת כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּשֶׁרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: טָמֵא לָנָפֶשׁ זֶה אָדָם וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים, כֹל טָמֵא לְרַבּוֹת הַנּוֹגְעִים בְּשֶׁרֶץ. (במדבר ה, ג): מִזָּכָר עַד נְקֵבָה בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּלְוִיִּם נוֹשְׂאֵי אָרוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, בְּכָל אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה, אֶחָד גְּדוֹלִים וְאֶחָד קְטַנִּים בְּמַשְׁמַע. מִזָּכָר טְבוּל יוֹם, עַד נְקֵבָה לְרַבּוֹת מְחֻסַּר כַּפָּרָה. (במדבר ה, ג): וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, יָכוֹל כֻּלָּם יִשְׁתַּלְחוּ חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת, אָמַרְתָּ: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, רִבָּה כָּאן מַחֲנֶה אַחַת, (במדבר ה, ג): אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם, רִבָּה כָּאן שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, (במדבר ה, ג): וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, רִבָּה כָּאן שָׁלשׁ מַחֲנוֹת. מִכָּאן אָמְרוּ (תוספתא כלים בבא קמא פרק א, י): שָׁלשׁ מַחֲנוֹת הֵן: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה. מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם וְעַד הַר הַבַּיִת, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. מִפֶּתַח הַר הַבַּיִת וְעַד הָעֲזָרָה, מַחֲנֵה לְוִיָּה. מִפֶּתַח הָעֲזָרָה וְלִפְנִים, מַחֲנֵה שְׁכִינָה. יָכוֹל כֻּלָּם יִשְׁתַּלְּחוּ לְמָקוֹם אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּמְּצֹרָע (ויקרא יג, מו): בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ, כָּל שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא מְצֹרָע מְטַמֵּא, חָמוּר מְצֹרָע שֶׁמְטַמֵּא בְּבִיאָה. כָּל שֶׁטָּמֵא מֵת מְטַמֵּא הַזָּב מְטַמֵּא, חָמוּר הַזָּב שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶן מְסָמָא. כָּל שֶׁטְּבוּל יוֹם מְטַמֵּא טְמֵא מֵת מְטַמֵּא, חָמוּר טְמֵא מֵת שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם. כָּל שֶׁמְחֻסַּר כִּפּוּרִים פּוֹסֵל טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל, חָמוּר טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. מִכָּאן נָתְנוּ חֲכָמִים מְחִצּוֹת וְאָמְרוּ (משנה כלים א-ו): עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וּמָה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁמְבִיאִין מִמֶּנָּהּ הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכָל הָאֲרָצוֹת. אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה לְבֵית שְׁכִינָה וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית שְׁכִינָה. עִיר חוֹמָה מְקֻדֶּשֶׁת מִן הָאָרֶץ, שֶׁמְּצֹרָעִים הוֹלְכִים בְּכָל הָאָרֶץ וְאֵינָם הוֹלְכִים בְּעָרֵי חוֹמָה. יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מֵעָרֵי חוֹמָה, שֶׁקֳּדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָלִין בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינָן נֶאֱכָלִים בְּעָרֵי חוֹמָה. הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁזָּבִים וְזָבוֹת נִכְנָסִים בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵין נִכְנָסִים בְּהַר הַבַּיִת. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מֵהַר הַבַּיִת, שֶׁנָּכְרִים וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת וְאֵין נִכְנָסִין לַחֵיל. עֶזְרַת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת הֵימֶנּוּ שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנַס לְשָׁם וְאֵין חַיָּבִים עָלָיו חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת הֵימֶנָּה שֶׁמְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים נִכְנָסִין לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְאֵין נִכְנָסִים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל מְעֹרָבִין שֶׁמֶשׁ, נִכְנָסִים לְעֶזְרַת כֹּהֲנִים בְּרוֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה עַל אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ, אֲבָל לֹא הָיוּ עוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן, וְהַלְוִיִּם הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִים מִכָּן וְלִפְנִים, וּבַעֲלֵי מוּמִין כֹּהֲנִים וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּשְׁתוּיֵי יַיִן הָיוּ נִכְנָסִין מִכָּן וְלִפְנִים אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִין בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא לָאוּלָם וְלֹא לַהֵיכָל וְלֹא לִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת, וּשְׁאָר כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לָאוּלָם וְלַהֵיכָל וְלִסְבִיבוֹת הַמִּזְבֵּחַ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל לֹא הָיוּ נִכְנָסִין לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְכֹהֵן גָּדוֹל הָיָה נִכְנָס לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים אַרְבַּע פְּעָמִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לַהֵיכָל, שֶׁאֵין פְּרוּעַ רֹאשׁ וּשְׁתוּי יַיִן וְשֶׁלֹא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִכְנָסִין לְשָׁם, וּכְדֶרֶךְ שֶׁהֵם פּוֹרְשִׁים מִן הַהֵיכָל בִּשְׁעַת הַקְטָרָה כָּךְ הָיוּ פּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם בִּשְׁעַת הַקְטָרָה, הֱוֵי מַה מַּעֲלָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְלַהֵיכָל, אֶלָּא שֶׁבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ נִכְנָסִין לַעֲבוֹדָה וְשֶׁלֹא לַעֲבוֹדָה, וְלַהֵיכָל אֵין נִכְנָסִין אֶלָּא לַעֲבוֹדָה בִּלְבָד. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר שָׁלשׁ מַחֲנוֹת, מַחֲנֵה שְׁכִינָה, מַחֲנֵה לְוִיָּה, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם וְעַד פֶּתַח הַר הַבַּיִת, מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. מִפֶּתַח הַר הַבַּיִת וְעַד שַׁעַר נִיקָנוֹר, מַחֲנֵה לְוִיָּה. מִשַּׁעַר נִיקָנוֹר וְלִפְנִים, מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְהֵן הֵן קְלָעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר. וּבִשְׁעַת מַסָּעוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה. (במדבר ה, ג): וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (במדבר ה, ב): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, שׁוֹמֵעַ אֲנִי לֹא יִגְעוּ לֹא בָּאָרוֹן וְלֹא בַּנּוֹשְׂאִין אֲבָל יַקְצוּ לָהֶם מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלֹא יְטַמְאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם. (במדבר ה, ג): אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם, חֲבִיבִין הֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְמֵאִין שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, טז): הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם, וְאוֹמֵר: וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, וְאוֹמֵר (במדבר לה, לד): וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.