218
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הירדן, אלא שהתורה מחייבת את בני ישראל לתת חלק מנחלתם ללויים.
ואין לשאול כיצד ייתכן שהלויים, שתפקידם לעבוד ולשרת במקדש, יגורו בעבר הירדן? שהרי, בסופו של דבר, לא כל הלויים עסקו באותו זמן בעבודה במקדש. כפי שרואים מעצם העובדה שניתנו להם ארבעים ושמונה ערים85 "לשבת". יותר מכך: נאמר במפורש, שצריך לתת ללויים "מגרש לערים סביבותיהם .. לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם"86. וייתכן, שבין בני לוי היו גם אנשי מקנה87, שמתאים להם לגור בעבר הירדן, ארץ מקנה.
י. נחלת שבט לוי – מעין לעתיד לבוא
בכל זאת אין הדברים ברורים לחלוטין. כי ביודעו שעיקר נחלתם של ישראל צריך להיות בארץ כנען, מדוע ירצה בן לוי לגור בעבר הירדן? ובמיוחד, שאנו רואים, ששבט לוי לא הצטרף88 לחטא המרגלים89 כשאר ישראל – ובודאי היה להם רצון עז להכנס לארץ ישראל!
אך לפי המבואר לעיל לגבי חצי שבט מנשה, מובן, שהיא הנותנת – וביתר הדגשה:
כאמור לעיל, שקבלת נחלה בעבר הירדן נחשבת לבלתי רצויה, הוא רק כאשר הדבר נעשה כבני גד ובני ראובן, אשר רצו בכך משום ש"חבבו את ממונם". אך עצם נטילת חלק בעבר הירדן עשויה, להיפך, להוות דוגמא לירושת הארץ לעתיד לבוא, כדלעיל.
ומשום כך, אדרבה: דוקא אצל שבט לוי, שלא נכשלו בחטא המרגלים, כי חבבו ביותר את הארץ, כמנשה90, דוקא אצלם היתה ישיבה בארץ בדומה לירושה לעתיד לבוא, שקבלו ערים לשבת גם בעבר הירדן, ולא רק בארץ
הערות
- 85. שהיו מפוזרות בכל שבטי ישראל (פרשתנו שם, ח. ונפרטו ביהושע קאפיטל כא).
- 86. פרשתנו שם, ב־ג.
- 87. ראה בכורות ד, ב.
- 88. ראה רש"י במדבר א, מט (וראה דברי דוד ועוד שם). רש"י שלח יד, כט. וראה באר מים חיים ודברי דוד ועוד לפרש"י דברים א, כג. ואכ"מ. כנען לגבולותיה91. (משיחות ש"פ צו תשמ"ה; ש"פ מסעי תשמ"א)
- 89. שע"ז היתה טענת משה לבני גד ובני ראובן "כה עשו אבותיכם גו'" (מטות לב, ח ואילך).
- 90. להעיר ממשנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"כ (ע' 263 ואילך) הנקודה המשותפת בין לוי ויוסף דשניהם היו למעלה משעבוד מצרים וענין הגלות (ומנשה הוא במקום יוסף – ראה שם ע' 266 ואילך). ע"ש.
- 91. ע"ד שינתנו להלויים ג' ערי המקלט שיתוספו בימי המשיח (רמב"ם שם רפי"ג) בארץ קיני קניזי וקדמוני (רמב"ם הל' רוצח שם), כבר הי' בעבר הירדן בכיבוש הראשון.
רש"י על במדבר א׳:מ״ט - הטקסט מספריא
אך את מטה לוי לא תפקד. כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ (תנחומא); דָּ"אַ, צָפָה הַקָּבָּ"ה שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה שֶׁיָּמוּתוּ בַמִּדְבָּר, אָמַר אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָעֵגֶל (שם; בבא בתרא קכ"א):
אך את מטה לוי לא תפקד ONLY THOU SHALT NOT NUMBER THE TRIBE OF LEVI — The legion of the King is worthy to be numbered by itself (cf. Midrash Tanchuma, Bamidbar 15). — Another explanation is: The Holy One, blessed be He, foresaw that a decree would once be made against all those that had been numbered from twenty years and upwards, viz., that they should die in the wilderness (Numbers 14:29). He therefore said: Let these (the Levites) not be included amongst those now counted, in which case they must die, because they are Mine, since they did not sin by worshipping the golden calf (cf. Numbers Rabbah 3:7; Bava Batra 121b).
רש"י על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):
ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):
וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT — in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. — But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours”. He replies to him, "Yes”. He asks him, "Will you give it to me on trial?” He replies: "Yes”. — "May I try it on hills and mountains?” Again he replies, "Yes" — When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: “This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, “Take your money, I need not now put it to trial”. I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifrei Devarim 21:1).
ואקח מכם AND I TOOK OF YOU — of the choicest that were amongst you, of the finest that were amongst you (Sifrei Devarim 21:2).
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE — This (the statement: “twelve men”) tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifrei Devarim 21:3; cf. Rashi on Numbers 31:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לא בא שיחה ג מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אור לי"ד ניסן ה'תנש"א מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח מאותו ספר בכורות ד, ב
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א מאותו ספר בכורות ד, ב
- תורת מנחם חלק משיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'תשכ"א בכורות ד, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תע שהבכורות מתענין בערב פסח א בכורות ד, א