ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה ג

217

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שמובן מתוכחתו העזה של משה רבינו לבני גד ולבני ראובן, כיצד ייתכן שהקדוש־ברוך־הוא יצווה לתת ללויים ערים לשבת בעבר הירדן?!

ובודאי לא היה זה משום ששבט לוי חיפש מקום מקנה, שהרי על שבט לוי נאמר "וילוו עליך וישרתוך"⁷⁹, תפקידם הוא עבודה ושירות במקדש, ולא עיסוק במקנה.

אמנם, צריכות להיות ערי מקלט גם בעבר הירדן, והן נחוצות שם אף יותר מאשר בארץ כנען⁸⁰, אך לא משום כך צריכים הלויים לגור שם.

ט. ערי הלויים – מאת בני ישראל

בפשטות יש לומר: בציווי לתת ערים ללויים "לשבת", מדייקת התורה⁸¹ ואומרת "צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת". כלומר, אין הכוונה שהערים ניתנות להם כנחלה מאת הקדוש־ברוך־הוא⁸², אלא מוטלת החובה על בני ישראל לתת חלק מנחלתם שלהם ללויים, כפי⁸³ שהם חייבים להפריש מעשר מתבואתם ופירותיהם וכדומה.

וכיון שבפועל קיבלו בני ישראל נחלה בעבר הירדן, הרי ממילא חלה גם על יהודים אלו החובה לתת חלק מנחלתם ללויים⁸⁴.

במילים אחרות: אין הכוונה, שהתורה קבעה מלכתחלה את מקום מגוריהם של חלק מהלויים דוקא בעבר

הערות

79. קרח יח, ב.
80. ספרי (ורש"י) פרשתנו שם. מכות ט, סע"ב.
81. שם, ב.
82. ראה גם לעיל ע' 142 והערה 67.
83. ראה ראב"ד הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"י.
84. ועד"ז י"ל בפשטות הטעם שנצטוו בנ"י לתת ממלקוח השבי דמלחמת מדין לאלעזר הכהן ולהלוים (מטות לא, כח־ל) – אף ש"לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק (בביזה. רש"י) ונחלה עם ישראל" (שופטים יח, א. וראה גם קרח יח, כ ובפרש"י. רמב"ם הל' שמיטה ויובל שם (מהשיעור דעש"ק זה – תשמ"ו))* – כי החיוב הי' על בנ"י, שהם יתנו ממחציתם ללוים (ועד"ז מאנשי המלחמה – תרומת המכס לאלעזר הכהן), ע"ד שמחוייבים להפריש מעשר ללוים, ואי"ז בגדר לקיחת שלל. [ועפ"ז מתורצת הוספת הכתוב במטות שם "(ונתתה אותם ללוים) שומרי משמרת משכן ה'" – דמאי קמ"ל כאן – אלא שזהו טעם נתינת תרומת המכס ללוים, מפני שהם "שומרי משמרת משכן ה'", וכמו שנאמר גבי מעשר (קרח שם, כא) "ולבני לוי .. נתתי כל מעשר בישראל .. חלף עבודתם .. עבודת אהל מועד". וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 248 הערה 55]. וראה ע"ד ההלכה – ראב"ד ובנ"כ הרמב"ם שם. וראה בארוכה לקו"ש שם ע' 244 ואילך.
. לכאורה י"ל דמלחמת מדין שאני, כי גם שבט לוי השתתף בהמלחמה (רש"י מטות לא, ד – מספרי שם) ולכן נטלו חלק בביזה (וראה לשון הרמב"ם שם הי"ב. לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 248). אבל ע"ד הפשט אינו תירוץ מספיק לכאורה, כי הטעם (בפשש"מ) לזה שאין להם חלק בביזה אינו משום שאינם יוצאים למלחמה אלא משום ד"אשי ה' ונחלתו יאכלון" (שופטים שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.