211
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מעלות שונות וענינים חיוביים.
יוצא מכך, שיש הבדל מהותי בין נחלת בני גד ובני ראובן לבין נחלת חצי שבט מנשה23:
על נחלת בני גד ובני ראובן בעבר הירדן נאמר במדרש24, שאף לאחר שבקשתם נענתה, נחשב הדבר כבלתי רצוי – "אתם חבבתם את מקניכם יותר מן הנפשות .. עליהם נאמר25 נחלה מבוהלת...".
ואילו לגבי חצי שבט המנשה, לא זו בלבד שלא היה זה פגם, אלא, להיפך, זהו ענין נעלה שקשור לקרבן מיוחד לה'!
ולפי זה יובן הדיוק בלשון המדרש "אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים .. וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל"26, "... אלו בני ראובן ובני גד, אמר להם הקדוש־ברוך־הוא אתם חבבתם את מקניכם .. עליהם נאמר נחלה מבוהלת..."24, ואין מוזכר כאן "חצי שבט מנשה"27 – משום שחצי שבט מנשה לא נטלו חלק בעבר הירדן מפני חבוב ממון28, כי אם היה זה ענין חיובי29, ויותר מכך, לא הם עצמם בחרו זאת, כדלעיל, אלא משה רבינו בחר זאת עבורם.
ונדרש הסבר: מהי המעלה בהתנחלות בעבר הירדן?
וכן: מהדיוק בלשון המדרש21 – "כנגד שבט מנשה שנחלק לשנים ולקח ב' חלקים בארץ, חציו בעבר הירדן וחציו בארץ כנען" – נראה, שהמעלה אינה כל כך בעצם קבלת הנחלה בעבר הירדן, אלא בכך ש"נחלק לשנים".
הערות
- 23. ולהעיר מאוה"ח מסעי לד, יד.
- 24. במדב"ר ותנחומא סוף פרשתנו. לקו"ת בחוקותי נ, ב. – וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח (ע' 191 הערה 6. וש"נ) שעיקר החסרון הי' (לא עצם הדבר שחיבבו ממונם, אלא) זה ש"ישבו להם חוץ מא"י". ע"ש.
- 25. משלי כ, כא. פרש"י שם.
- 26. במדב"ר פרשתנו פכ"ב, ז. תנחומא שם ה.
- 27. וכן לא הוזכר בפרש"י משלי שם. – אף שבפשטות י"ל שנקט העיקר (ע"ד תי' הראב"ע הנ"ל).
- 28. ולהעיר, שהטעם המבואר בספרים (תפארת יהונתן פרשתנו לב, א) "למה דוקא לשני שבטים הללו הי' מקנה רב" – לא מצינו אצל מנשה. שהרי לא נזכר שלמנשה הי' "מקנה רב" [וגם הרמב"ן כתב "אולי אנשי מקנה היו". ובסוף פירושו כתב טעם אחר מדוע חצי שבט מנשה רצו לנחול בעבר הירדן. ע"ש]. וראה מלבי"ם ליהושע (כב, ח). ולהעיר מאוה"ת פרשתנו (ע' א'שלט) ועוד, דזה שבני גד ובני ראובן בחרו להיות רועי צאן הוא דוגמת עבודת השבטים שהיו רועי צאן כדי שיוכלו להיות תמיד בבחי' ביטול – דלא כעבודת יוסף (אבי מנשה) שעניני עוה"ז לא הטרידו אותו. ע"ש.
- 29. ומה שגם הם "גלו תחלה מכל השבטים" (במדב"ר ותנחומא (שבהערה 26) – ע"פ דה"א ה, כו) – י"ל שזה הי' (כפשטות הפסוקים) מפני חטאם אז (דה"א שם, כה).
- 21.
רש"י על משלי כ׳:כ״א - הטקסט מספריא
נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה. שֶׁנִּבְהַל לְמַהֵר וְלִטּוֹל תְּחִלָּה, כְּגוֹן בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שֶׁמִּהֲרוּ לִטּוֹל חֶלְקָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְדִבְּרוּ בְּבֶהָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ״ (במדבר לב:טז) – עָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל, שֶׁהִקְדִּימוּ צֹאנָם לְטַפָּם (תנחומא, מטות ז):
וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. שֶׁגָּלוּ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כב) וּבְמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, מסעי י); ״בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָחָז וַיָּעַר ה׳ אֶת רוּחַ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְגוֹ׳״ (דברי הימים א ה:כו), וּשְׁאָר שְׁבָטִים גָּלוּ בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ הִיא הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה (מלכים ב יז:א-ו):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.