שיחה א

219שיחה א

א. פרשיות מטות מסעי ודברים קשורות ל"בין המיצרים"

ידוע הנאמר בשל"ה על פרשיות מטות, מסעי ודברים – ש"תמיד חלים בין המצרים כי הוא דבר בעתו" ¹, ומוסבר שם בהרחבה הקשר שבין תוכן פרשיות אלו לימי בין המצרים ².

ולפי מה שהוסבר פעמים רבות ³ על תקופת בין המצרים, שדוקא בימים אלו יש להתחזק ביותר ב"אחכה לו בכל יום שיבוא", אשר משום כך מתאים ביותר ללמוד בימים אלו מסכת מדות והלכות בית הבחירה, כי על ידי הלימוד והעיסוק ב"צורת ⁴ הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתיו ואת כל חוקותיו" הרי "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית" ⁵,

מובן, שבפרשיות מטות, מסעי ודברים אין נרמזת רק האבילות עקב חורבן הבית... אלא גם הגאולה ⁶, ובמיוחד בקשר ל"בנין הבית".

ובהקשר לכך ישנו הסברו של אבי מורי (רבי לוי יצחק שניאורסאהן) על הפסוק המופיע בפרשתנו ⁷ בענין ערי מקלט "וישב בה עד מות הכהן הגדול" ⁸, שלפיו מובנת יותר הלכה לגבי "בנין הבית", כפי שיוסבר להלן בסעיף ד' ואילך.

ב. "אין בונין עץ בולט"

בפרק הראשון של הלכות בית הבחירה ⁹ פוסק הרמב"ם "אין בונין בו (בהיכל ובעזרה) עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד". הראב"ד שואל על כך: "והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה" (כדברי המשנה במסכת מדות ¹⁰ שאחת מהלשכות שבעזרה היתה "לשכת העץ", אשר היתה "לשכת כהן גדול").

220יש המפרשים ¹¹, שבכינוי "לשכת העץ" אין הכוונה לציין שהלשכה נבנית מעץ, אלא היא נקראת בשם זה מטעמים שונים, שהם מפרטים.

אך קשה לקבל פירוש זה, כי בנוסף לכך שהטעמים המובאים לכך אינם "חלקים" כל כך, לכאורה, הרי המשמעות הפשוטה ¹² של השם "לשכת העץ" ¹³ היא שהלשכה עשויה מעץ.

ויש לומר, שהרמב"ם עצמו מבהיר ¹⁴ קושי זה על ידי הדיוק בלשונו "ואין בונין בו עץ בולט כלל", וכפי שמפרשים ¹⁵ זאת, שאין איסור על עצם הבניה בעץ בבנין, אלא כאשר העץ בולט וניכר ¹⁶.

המקור לדבריו אלו של הרמב"ם הוא ¹⁷ במסכת ראש השנה ¹⁸, ששם מצוטט הפסוק ¹⁹, ששלמה המלך בנה את ה"חצר הפנימית (עזרת כהנים ועזרת ישראל ²⁰) שלשה טורי גזית וטור כרתות ארזים", ועל כך אומרת הגמרא, ששלמה "שקעיה בבנינא" ו"סדייה בסידא" (=השקיעו בתוך הבנין וחיפה אותו בסיד), ועל ידי כך מנע, שלא יהיה עץ בולט ²¹.

221לפי זה יש לומר בפשטות, שאמנם, "לשכת העץ" נבנתה מעץ, אך למרות זאת אין בכך איסור, כי בנו את העץ באופן שקוע וכיסוהו בסיד וכדומה, כך שלא יהיה "עץ בולט" ²².

ג. "שלא תזוח דעתו עליו"

אך אין מובן: זהו הסבר לכך שמותר לבנות לשכה מעצים, אך יש לבאר ²³: מדוע "היה צורך" לבנות מלכתחילה את הלשכה מעצים, ולכסותם אחר כך בסיד, ולא – רק מאבנים או מלבנים, כלשכות האחרות?

בעל תוספות יום טוב ²⁴ מבאר, שההסבר לכך הוא בדומה לנאמר בגמרא ²⁵ על כך שהלשכות נקבעו באופן שגרם טרחה מרובה בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכפורים, עקב הצורך בהליכתו הלוך ושוב מדרום לצפון ומצפון לדרום – וזאת, כדי "שלא תזוח דעתו עליו", שלא יתגאה בכתר כהונה ²⁶. וכך בעניננו: כדי שלא תזוח דעתו עליו עשויה לשכתו מעץ, ולא מאבנים.

אבל, לכאורה, אין די בהסבר זה ²⁷: אמנם, יש להבטיח "שלא תזוח דעתו עליו", אך אין לומר, שצריך "להדר" 223בכך ²⁸, ולהביע על ידי כך שישנו חשד גדול שהוא אינו נוהג כראוי, כנאמר במשנה ²⁹, שכאשר משביעים את הכהן הגדול שהוא לא ישנה את סדר עבודת היום, "הן פורשין ובוכין" על כך שחשדו בו ³⁰:

ובמיוחד שבנוסף לכך שמביאים לידי ש"לא תזוח דעתו עליו" על ידי גרימת טרחה רבה בעבודתו, ובנוסף לכך, גם הפרישה שבעה ימים, כדברי רש"י ³¹, גורמת לכך ש"לא יהא לבו זחה עליו" – יוסיפו עוד בענין זה על ידי שינוי בכל ימות השנה ובניית לשכת הכהן הגדול מעץ?!

ד. "עץ" – "כהן גדול מאריך ימיו של אדם"

בהערותיו למסכת מדות ³² אומר אבי מורי, "לשכת כהן גדול נקראת לשכת העץ (רק) כל זמן שהכהנים גדולים היו כשרים וצדיקים שהאריכו ימים כמו שמעון הצדיק", אך לא לאחר שמעון הצדיק, שאז החליפו את שם הלשכה ל"לשכת פרהדרין" ³³, כי "נותנין ³⁴ עליו ממון לכהונה, ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש".

והוא מסביר ³⁵, ש"עץ מורה על אריכות ימים, כמו שנאמר בישעיהו סימן ס"ה ³⁶, כימי העץ ימי עמי", וזהו ההסבר לכך שבזמן שהכהנים הגדולים היו כשרים נקראה הלשכה בשם "לשכת העץ", משום אריכות ימיהם, המזכירה את צדקתם.

ולאחר מכן מוסיף אבי מורי ואומר: "וכהן גדול שייך לאריכות ימים", כי אריכות ימים נובעת מ"ימין" – "אורך ימים בימינה" ³⁷ – בחינת חסד, אשר "כהן גדול הוא בחינת חסד". והוא מביא³⁸ הוכחה לכך שהכהן הגדול קשור לענין אריכות ימים מדברי חז"ל ³⁹ לגבי ההורג נפש בשגגה, אשר חייב להישאר בעיר המקלט, לפי הדין, "עד מות הכהן הגדול": "רוצח מקצר 224ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם. אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם".

ויש לומר, שהתוספת וההוכחה המובאת (שזוהי מהותו של הכהן הגדול – "מאריך ימיו של אדם") – מוסיפה הסבר גם לשאלה שלעיל מדוע נבנתה לשכת הכהן הגדול דוקא מעץ: דבר זה אינו רומז רק לאריכות ימיהם של הכהנים הגדולים שהיו צדיקים ⁴⁰, אלא הוא בא להדגיש שזוהי מהותו של כהן גדול בכל תקופה, בלי להבדיל אם הכהן הגדול מאריך ימים למעשה אם לאו, בדיוק כפי שהדין "וישב בה עד מות הכהן הגדול" חל בכל הזמנים, גם כאשר הכהן הגדול לא האריך ימים, ולכן נעשתה לשכת הכהן הגדול דוקא מעצים.

ה. מדוע העץ (אריכות הימים) מכוסה בכל

התקופות?

אך נדרש הסבר בפנימיות הענינים:

כיון שה"עץ" קשור במהותו לכהן הגדול, ורומז לאריכות ימים, כיצד ייתכן שיש לכסות את העצים בסיד, כך שלא יבלטו?

אמנם, ההלכה קובעת ש"אין בונין בו עץ בולט כלל", אך כל פרט במקדש מדוייק לחלוטין ומתאים למשמעות שלו. ולכן יש לומר, שהעצים צריכים להיות מכוסים בסיד, מפני שכך נדרש מצד מהות הענין ⁴¹, שלמרות שהכהן הגדול קשור במהותו לאריכות ימים – "לשכת העץ" – צריך היה העץ להיות מכוסה.

ונדרש הסבר: לגבי התקופה שלאחר שמעון הצדיק, כאשר הכהנים הגדולים לא האריכו ימים, מובן מדוע היו העצים מכוסים, כי אריכות הימים של הכהן הגדול היתה אז מכוסה – בהעלם, ומשום כך כבר לא כינו את לשכת הכהן הגדול בשם "לשכת העץ", כדלעיל.

אך מדוע היה העץ צריך להיות מכוסה גם "כל זמן שהכהנים גדולים היו כשרים וצדיקים שהאריכו ימים" ⁴²? ובמיוחד כאשר שנים אלו הן שנים כתיקונן, כאשר הכהן הגדול 226ראוי לנאמר ⁴³ "ויבדל אהרן .. קדש הקדשים"!

ו. "לשכת פרהדרין" – חשיבות הכניסה לקודש הקדשים

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי חז"ל שהובאו לעיל, שלאחר שמעון הצדיק החליפו את שמה של לשכת הכהן הגדול ל"לשכת פרהדרין", מפני שהכהנים הגדולים התחלפו בכל שנה "כפרהדרין הללו".

ואין מובן: גם לאחר תקופת שמעון הצדיק היו מספר כהנים גדולים שהיו צדיקים והאריכו ימים יותר מי"ב חודש ⁴⁴, ומדוע מכונים כהנים גדולים אלו ⁴⁵ בשם זה – "לשכת פרהדרין" – המדגיש את רשעותם של הכהנים הגדולים (האחרים) אשר גרמה לכך ש"מחליפין אותה כל י"ב חודש"?

לכאורה, ניתן היה להסביר זאת לפי הנאמר מספר פעמים ⁴⁶, שהפרט ש"מחליפין אותם כל שנים עשר חודש" מצביע על מעלתם של הכהנים הגדולים, שלמרות שראו שהכהן הגדול הקודם לא הוציא שנתו, בכל זאת הם התאמצו ושלמו ממון כדי להיות כהן גדול.

שהרי, לכאורה, תמוה: כאשר האדם הכיר את דרגתו, וידע שאף הוא אינו ראוי לכהונה גדולה, שהרי משום כך נאלץ לקנות את הכהונה הגדולה בדמים ⁴⁷, הרי הוא ידע שאף הוא לא יוציא שנתו, וכיצד ייתכן שרצונו יהיה כה עז להיות כהן גדול?

וההסבר לכך הוא: תשוקתם להיכנס לקודש הקדשים (ביום הכפורים), שבו שורה השכינה בגלוי, היתה עצומה כל כך, עד שהיה כדאי להם אפילו לא להוציא את שנתם.

ולכן קראו ללשכת כהן גדול בשם "לשכת פרהדרין" גם בזמנם של כהנים גדולים כשרים וצדיקים: בכך רצו להדגיש את החשיבות והערך של הכניסה לקודש הקדשים, אפילו פעם אחת ויחידה, ואפילו שהתוצאה הכרוכה בכך היא היפך החיים – וכך 227מתעוררת תשוקה מיוחדת להיכנס לקודש הקדשים גם אצל כהן גדול כשר וצדיק, שכבר נכנס כמה פעמים לקודש הקדשים, כך שכל כניסה לשם תהיה יקרה בעיניו בדיוק כאילו נכנס רק בפעם זו.

ז. "פרהדרין" – מעלה לכהנים הגדולים שהאריכו ימים

אך, לכאורה, הסבר זה אינו מספיק, כי בכל זאת מוזכרת בשם זה התנהגות בלתי הולמת של הכהן הגדול! וכיצד בכלל קובעים שם שמזכיר בגלוי את היפך זכותם של ישראל?

יותר מכך: לשכת הכהן הגדול היתה מיועדת בעיקר לשבעת הימים שבהם הפרישו את הכהן הגדול והיתה לו התעלות לעומת כל ישראל, וזאת בתקופה של עשרת ימי תשובה, אשר, כידוע ⁴⁸, בימים אלו צריך להיזהר במיוחד מהזכרת היפך הזכות ⁴⁹!

הכרחי אפוא לומר, שבענין של "פרהדרין" – "מחליפין אותם כל שנים עשר חודש" – יש גם משמעות עיקרית למעליותא, לצד הקדושה.

אמנם, לגבי חלק מן הכהנים הגדולים יש במושג זה במשמעותה הפשוטה ענין שלילי, ההיפך מאריכות ימים, אך יש ענין של "פרהדרין" אצל הכהנים הגדולים שהיו כשרים וצדיקים והאריכו ימים, במשמעות של מעלה גדולה.

ח. הכהן הגדול מתחדש ביום הכפורים

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

עבודתו של הכהן הגדול ביום הכפורים היא בעיקר עבודה של תשובה. אחת המעלות בעבודת התשובה לעומת עבודת הצדיקים היא, שעבודת התשובה היא עבודה של התחדשות. אכן, הצדיקים מתעלים דרגה אחר דרגה בעבודתם לקונם, "ילכו מחיל אל חיל", באופן של "אין להם מנוחה" ⁵⁰, אך זאת בדרך של "ילכו מחיל" (ובכוח של חיל זה, למרות שהם מתעלים הרבה יותר) – כלומר, הם מוסיפים ומתעלים על בסיס דרגתם הקודמת. ואילו התשובה מביאה לידי כך שנעשים למציאות חדשה, עד כדי כך שעל ידי התשובה יכול יהודי לומר על עצמו, כדברי הרמב"ם ⁵¹, "איני אותו האיש שעשה אותן המעשים".

228ושלמות חידוש זה נעשית בעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים בקודש הקדשים ⁵²,

ומכך שואב כל יהודי את הכוח להשתנות מן הקצה אל הקצה, עד כדי היותו למציאות חדשה לחלוטין.

זהו ההסבר בפנימיות להלכה ⁵³ ש"בגדי לבן שעובד (כהן גדול) בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר ⁵⁴ והניחם שם". שהרי, לכאורה: מדוע אין להשתמש באותם בגדים שוב בשנה הבאה, כשאר כל בגדי הכהן הגדול, שזמן השימוש בהם אינו מוגבל?

ויש להעיר, שבגדים שהם "לכבוד ולתפארת" ⁵⁵ הרי הם "מאריכים ימים" יותר מבגדים רגילים.

ההסבר לכך הוא, כדלעיל, כיון שבכל כניסה של הכהן הגדול לקודש הקדשים הוא הופך למציאות חדשה לחלוטין, אפילו לעומת מציאותו בקודש הקדשים בשנה שעברה: לא זו בלבד שהוא מתעלה בדרגתו, אלא הוא הופך למציאות חדשה, ולכן גם לבושיו צריכים להיות חדשים, ולא של אשתקד. ובמיוחד כאשר בגדים אלו צריכים לעורר אצלו "כבוד ותפארת" בנוסף למצבו מצד עצמו באותו זמן.

זוהי המשמעות למעליותא של "פרהדרין": בגשמיות הם "האריכו" ימים, אך ברוחניות הרי "מחליפין אותם כל שנים עשר חודש", כי על ידי הכניסה לקודש הקדשים הופכים למציאות חדשה, ואין זה אותו כהן גדול אשר נכנס לקודש הקדשים בשנה שעברה.

ט. שני שמות הלשכה – שני הסוגים בעבודת הכהן הגדול

לפי הסבר זה מובן, שמשמעות זו של "פרהדרין" למעליותא קיימת בכל התקופות, אף בבית ראשון ובתחילת בית שני, כאשר היו כהנים גדולים כשרים וצדיקים שהאריכו ימים.

בכך מובן מדוע קבע רבינו הקדוש במשנה את שני השמות – הן "לשכת העץ" והן "לשכת פרהדרין" ⁵⁶ – כי שני שמות אלו רומזים לשני סוגים של עבודה רוחנית הנדרשים אצל הכהן הגדול: "עץ" – בחינת חסד, שזוהי עבודת הצדיקים ⁵⁷, "פרהדרין" – 230הרומז לעבודת התשובה, כדלעיל.

ויש לומר, שזה מתאים גם להסברו של אבי מורי ⁵⁸, שהמלה "פרהדרין" היא רמז ל"דינים" – כי המושג "פרהדרין" מורכב משלש מלים: פר הר דין, שכל אחת מהן רומזת לדין (לפירוט – עיין שם) – שהרי עבודת התשובה קשורה לדינים וגבורות. בעל התשובה צריך לקבוע לעצמו גבולות וסייגים "שלא יחזור לסורו" ⁵⁹, שזוהי עבודה של גבורה ודין. ובאופן כללי, התשובה היא בבחינת "שמאל דוחה" ⁶⁰ – האדם משפיל את עצמו עקב ריחוקו בעבר מאלקות, ועקב המיצר של ההעלמות וההסתרים שנגרמו מחטאיו וכדומה.

ובכך יובן יותר מדוע קבע רבינו הקדוש במשנה שני שמות אלו דוקא באופן זה: "לשכת העץ" – במסכת מדות, ו"לשכת פרהדרין" – במסכת יומא, כי ההבדל בין שתי מסכתות אלו דומה להבדל שבין עבודת הצדיקים לעבודת התשובה:

תוכנה של מסכת מדות קשור לעבודת הצדיקים, כהסברו של אבי מורי ⁶¹, ש"במסכת מדות מיירי איך נבנה הבית השני בתחילה, ובתחילת בית שני הרי היו כהנים צדיקים".

[ויש לומר, שכיון שהדברים פשוטים ביותר, הוא לא פירש והדגיש, אשר: א) המלה "מדות" היא מלשון "מדה", וזהו תוכן המסכת ⁶², שהיא עבודת הצדיקים המסודרת והמדורגת – במדידה ובהגבלה. ב) חז"ל אומרים ⁶³: מאן תנא מדות – רבי אליעזר בן יעקב, אשר משנתו היא "קב ונקי" ⁶⁴, שהיא כעבודת הצדיקים, שעבודתם היא בעניני אור, ללא תערובת חושך ⁶⁵].

לעומת זאת, תוכנה של מסכת יומא הוא עבודת יום הכפורים ⁶⁶, עבודת התשובה.

י. בתקופה הראשונה – תשובת הצדיקים

לפי כל האמור לעיל יובן מדוע צריך היה לכסות את ה"עץ" של לשכת הכהן הגדול ב"סיד", כי החידוש של עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים 231איננו בעבודת הצדיקים, אלא בעבודת התשובה, שבה אין הדגשה לאריכות הימים, אלא, במובן מסויים, להיפך: היותו למציאות חדשה.

אך בכל זאת נקבע השם "פרהדרין" רק לאחר שהיו כהנים גדולים שלא נהגו כראוי, כי כל עוד היו הכהנים הגדולים צדיקים, מפני שהדור בכללו היה בדרגה של צדיקים ⁶⁷, הרי למרות שעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים היא, כדלעיל, עבודת התשובה, הרי היתה זו בעיקר תשובת הצדיקים,

כידוע ⁶⁸, שהתשובה אינה דוקא על עבירות, אלא על ריחוק מהקדוש־ברוך־הוא מפני ירידת הנשמה למטה בגוף, ותשובה זו קיימת גם אצל צדיקים,

וכיון שאצל הצדיקים אין יציאה ובריחה מ"ארץ ציה וצלמות" ⁶⁹, לכן ה"צמאון" שבעבודת התשובה שלהם אינו בעוצמה כה גדולה, שלמעלה ממדידה והגבלה לחלוטין ⁷⁰. ולכן נקראת אז הלשכה בשם "לשכת העץ" ⁷¹.

רק בתקופה שבה לא היו הכהנים הגדולים כשרים, מצד מצב הדור באופן כללי ⁶⁷, הרי עבודת התשובה של הכהן הגדול ביום הכפורים עוררה אצל הדור תשובה כפשוטה, שדוקא היא משחררת את היהודי מכל הגבלה ומדידה, עד שהיא יוצרת אצלו מציאות חדשה לחלוטין.