226
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ראוי לנאמר 43 "ויבדל אהרן .. קדש הקדשים"!
ו. "לשכת פרהדרין" – חשיבות הכניסה לקודש הקדשים
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי חז"ל שהובאו לעיל, שלאחר שמעון הצדיק החליפו את שמה של לשכת הכהן הגדול ל"לשכת פרהדרין", מפני שהכהנים הגדולים התחלפו בכל שנה "כפרהדרין הללו".
ואין מובן: גם לאחר תקופת שמעון הצדיק היו מספר כהנים גדולים שהיו צדיקים והאריכו ימים יותר מי"ב חודש 44, ומדוע מכונים כהנים גדולים אלו 45 בשם זה – "לשכת פרהדרין" – המדגיש את רשעותם של הכהנים הגדולים (האחרים) אשר גרמה לכך ש"מחליפין אותה כל י"ב חודש"?
לכאורה, ניתן היה להסביר זאת לפי הנאמר מספר פעמים 46, שהפרט ש"מחליפין אותם כל שנים עשר חודש" מצביע על מעלתם של הכהנים הגדולים, שלמרות שראו שהכהן הגדול הקודם לא הוציא שנתו, בכל זאת הם התאמצו ושלמו ממון כדי להיות כהן גדול.
שהרי, לכאורה, תמוה: כאשר האדם הכיר את דרגתו, וידע שאף הוא אינו ראוי לכהונה גדולה, שהרי משום כך נאלץ לקנות את הכהונה הגדולה בדמים 47, הרי הוא ידע שאף הוא לא יוציא שנתו, וכיצד ייתכן שרצונו יהיה כה עז להיות כהן גדול?
וההסבר לכך הוא: תשוקתם להיכנס לקודש הקדשים (ביום הכפורים), שבו שורה השכינה בגלוי, היתה עצומה כל כך, עד שהיה כדאי להם אפילו לא להוציא את שנתם.
ולכן קראו ללשכת כהן גדול בשם "לשכת פרהדרין" גם בזמנם של כהנים גדולים כשרים וצדיקים: בכך רצו להדגיש את החשיבות והערך של הכניסה לקודש הקדשים, אפילו פעם אחת ויחידה, ואפילו שהתוצאה הכרוכה בכך היא היפך החיים – וכך
הערות
- 43. דה"א כג, יג – הובא ברמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ד.
- 44. ובפרט שהסה"כ דשני הכה"ג שלהם היו שנים רבות, ומהם שמונים בהמשך אחד – ראה יומא ט, א דחשיב (אחרי שמעון) פ' שנים דיוחנן כה"ג, עשר ששימש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה י"א ששימש ר"א בן חרסום. וראה תו"י יומא שם סד"ה ולא. חדא"ג מהרש"א פסחים נז, א. סה"ד סדר תנאים ואמוראים מע' יוחנן כה"ג. וע"פ שמות הכה"ג (ששימשו בבית שני) שהובאו בסה"ד (וראה שם ג"א תתכה מס' שערי ציון) לכאורה ישנם עוד כמה. ואכ"מ.
- 45. להעיר ממאירי ריש יומא דכל ימי שמעון הצדיק ויוחנן כה"ג היו קורין אותה לשכת בלווטי. – אבל בפרש"י (הנ"ל הערה 33) נזכר רק שמעון הצדיק.
- 46. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 207. ועוד.
- 47. ראה הנסמן בלקו"ש שם הערה 38.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ד׳ - הטקסט מספריא
הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב:
וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהן כבוד הרבה ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה לפתוח בתורה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:
משה רבינו חלק הכהנים לח' משמרות ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר וכן היו עד שמואל הנביא ובימי שמואל חלקם הוא ודוד המלך לארבעה ועשרים משמר ועל כל משמר ומשמר ראש אחד ממונה ועולין לירושלים לעבודה משמר לכל שבת ומיום השבת ליום השבת הן מתחלפין משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס עד שיגמרו וחוזרין חלילה:
ומצות עשה להיות כל המשמרות שוים ברגלים וכל שיבא מן הכהנים ברגל ורצה לעבוד עובד וחולק עמהם ואין אומרין לו לך עד שיגיע משמרך שנאמר וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו':
בד"א בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותן אלא משמר שזמנו קבוע ואפילו ברגל שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות הצבור ואין חלק כחלק בשאר הדברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעום כל משמר ומשמר בשבתו:
וכן עבודת לחם הפנים במשמר שזמנו קבוע אבל עבודת שתי הלחם בכל המשמרות ומניין שאינו מדבר אלא ברגלים שנאמר מאחד שעריך מכל ישראל בשעה שכל ישראל באין בשער אחד ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים שנאמר חלק כחלק יאכלו ואין שם מתנות במקדש להאכל אלא לכהנים בלבד:
וכן כהן שהיה לו קרבן ה"ז בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה שנאמר ובא בכל אות נפשו ושרת ואפילו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר ע"י עצמו והעור של קרבנו ואכילתו שלו ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ועבודתו לאותו הכהן בלבד שנתן לו:
היה הכהן בעל הקרבן בעל מום נותן קרבנו לאנשי משמר והעור שלהם היה זקן או חולה שיכול לעבוד על ידי הדחק נותן קרבנו לכל כהן שירצה והעור והעבודה לאנשי משמר ואם אינו יכול לעבוד כלל הרי הקרבן כלו לאנשי משמר:
היה טמא בקרבנות הצבור וכל הכהנים טמאים נותנו לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר ועורו ועבודתו לאנשי משמר הטמאים:
היה הקרבן של כ"ג והיה אונן נותנו לכל כהן שירצה ועורו ועבודתו לאנשי משמר כיון שכ"ג האונן ראוי לעבודה כמו שיתבאר ה"ז עושה שליח לקרבנו:
כל ראש משמר ומשמר מחלק משמרו לבתי אבות עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת והאחר ביום של אחריו והאחר ביום של אחריו ולכל בית אב ואב ראש אחד ממונה עליו:
וממנין כ"ג הוא ראש לכל הכהנים ומושחין אותו בשמן המשחה ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק וגו' ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד שנאמר אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים כשם שמתרבה בשמן המשחה כך מתרבה בבגדים:
כיצד מרבין אותו בבגדים לובש שמנה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וכשם שרבוי בגדים ז' כך משיחה בשמן שבעה יום אחר יום ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשירה הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר:
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר שמביא כהן המשיח אם שגג באחד מן המצות שחייב עליהן חטאת שנאמר אם הכהן המשיח יחטא וגו' אבל לשאר הדברים שוים הם:
אין מעמידין כ"ג אלא ב"ד של אחד ושבעים ואין מושחין אותו אלא ביום שנאמר ביום המשח אותו וכן אם נתרבה בבגדים בלבד אין מרבין אותו אלא ביום ואין ממנין שני כהנים גדולים כאחת:
ממנין כהן אחד יהיה לכ"ג כמו המשנה למלך והוא הנקרא סגן והוא הנקרא ממונה ויהיה עומד לימין כהן גדול תמיד וזה כבוד הוא לו וכל הכהנים מתחת יד הסגן:
ועוד ממנין קתיקולין להיות לסגן כמו הסגן לכ"ג ואין פוחתין משנים וממנים אמרכלין אין פחות מז' ומפתחות העזרה בידם רצה האחד לפתוח אינו יכול עד שיתכנסו כל האמרכולין ויפתחו:
וממנין גזברין מתחת ידי האמרכולין ואין פוחתין משלשה גזברין והגזברין הם שגובין כל ההקדשות ופודין את הנפדה מהן ומוציאין אותן בדברים הראויין להן להוציאן:
כהן הגדול המשוח קודם למרובה בגדים ומרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קרי והעובר מחמת קרי קודם לעובר מחמת מום והעובר מחמת מום קודם לכהן משוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן וסגן קודם לקתיקול וקתיקול קודם לאמרכל ואמרכל קודם לגזבר וגזבר קודם לראש משמר וראש המשמר קודם לראש בית אב וראש בית אב קודם לכהן הדיוט משאר הכהנים נמצאו הכהנים תמיד שמנה מעלות זו למעלה מזו:
כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו:
משוח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם אלא הרי הוא כשאר הכהנים אם נמשח למלחמה נמשח ואם לא נמשח לא נמשח וכשכהן משוח מלחמה משמש במקדש משמש בד' כלים כשאר כהנים מעלין משררה לשררה גדולה ממנה ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה שמעלין בקדש ולא מורידין ואין מורידין לעולם משרכה שבקרב ישראל אלא אם סרח:
וכהן גדול שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מלקין אותו בב"ד של שלשה כשאר מחוייבי מלקות וחוזר לגדולתו:
יומא ט׳ א - הטקסט מספריא
לְפִי שֶׁשָּׁלַח בְּכׇל גְּבוּלֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בִּלְבָד.
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי נָמֵי לָא, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נַפְרְשׁוּ וְנַסְּקוּ וְנֵיכְלוּהּ בִּירוּשָׁלַיִם?
אָמַר עוּלָּא: מִתּוֹךְ שֶׁפַּרְהֶדְרִין הַלָּלוּ חוֹבְטִין אוֹתָן כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאוֹמְרִים לָהֶן: מִכְרוּ בְּזוֹל! מִכְרוּ בְּזוֹל! לָא אַטְרְחוּנְהוּ רַבָּנַן. מַאי פַּרְהֶדְרִין? פּוּרְסֵי.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״, ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים״ זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים,
״וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״ זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאָבִי, וְאָמְרִי לַהּ אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשׁוֹב: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָּא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה — מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְבָרִים: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב: ״וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכׇל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצּוֹבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ
This is because Yoḥanan the High Priest sent emissaries throughout all the areas located within the borders of Eretz Yisrael to assess the situation and saw that the people were separating only teruma gedola and were neglecting to separate tithes. Therefore, he issued a decree that anyone who purchases produce from an am ha’aretz must be concerned about the possibility that it was not tithed and is required to tithe it. Since even an am ha’aretz separates teruma gedola, the bakers who purchased grain from them were not required to do so.
And granted, bakers need not separate first tithe and poor man’s tithe due to the principle: The burden of proof rests upon the claimant. Neither first tithe, given to Levites, nor poor man’s tithe, given to the poor, is sacred. It is merely the property of the Levite and the pauper, respectively. Since with regard to doubtfully tithed produce, by definition, there is no certainty that one is actually required to tithe it, if the Levite or the pauper should seek to take possession of the gifts, they must first prove that in fact the produce was not tithed. However, with regard to second tithe, why are the bakers exempt? Let them separate second-tithe from the produce, take it up to Jerusalem, and eat it in Jerusalem, which is the halakha with regard to anyone else who purchases doubtfully tithed produce.
Ulla said: It is because these parhedrin, government appointees, beat the bakers throughout the entire twelve months of their tenure and tell them: Sell your baked goods cheaply, sell them cheaply. Since the officers insist that the bakers refrain from raising their prices, the Sages did not further burden them with the exertion of separating second tithe from a large quantity of grain and taking it to Jerusalem, as they would be unable to raise their prices to cover the cost of the lost grain and the trip to Jerusalem. Since the presumptive status of the grain is that it was tithed, and the obligation to tithe doubtfully tithed produce is a stringency, the Sages exempted the baker from the obligation to do so. What is the meaning of parhedrin? These are royal appointees [pursei] charged with performance of different tasks.
§ Apropos the Second Temple period, when High Priests were frequently replaced, the Gemara cites that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The fear of the Lord prolongs days, but the years of the wicked will be shortened” (Proverbs 10:27)? The fear of the Lord prolongs days; that is a reference to the First Temple, which stood for four hundred and ten years and in which only eighteen High Priests served, as is written in the lists of the genealogy of the priests in the Bible.
But the years of the wicked will be shortened; that is a reference to the Second Temple, which stood for four hundred and twenty years and in which over three hundred High Priests served. In calculating the tenures of the High Priests, deduct from the figure of four hundred and twenty years forty years that Shimon HaTzaddik served, and eighty years that Yoḥanan the High Priest served, ten years that Yishmael ben Pavi served, and some say eleven years that Rabbi Elazar ben Ḥarsum served. These men were all righteous and were privileged to serve extended terms. After deducting those one hundred and thirty or one hundred and forty-one years, go out and calculate from this point forward and conclude: Each and every one of the remaining High Priests did not complete his year in office, as the number of remaining High Priests is greater than the number of years remaining.
§ Apropos the sins of the High Priests in the Second Temple, the Gemara cites that Rabbi Yoḥanan ben Torta said: Due to what reason was the Tabernacle in Shiloh destroyed in the time of the prophet Samuel? It was destroyed due to the fact that there were two matters that existed in the Tabernacle: Forbidden sexual relations and degradation of consecrated items. There were forbidden sexual relations, as it is written: “Now Eli was very old and he heard what his sons were doing to all of Israel, how they lay with the women who did service at the opening of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22). And although Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned by engaging in forbidden sexual relations is nothing other than mistaken, even according to the alternative interpretation of the verse that it was due to the fact
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א מאותו ספר פסחים נז, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תרומה שיחה א מאותו ספר פסחים נז, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו פסחים נז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח פסחים נז, סע"א ואילך
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל פסחים נז, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר קרבן פסח פסחים נז, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל פסחים נז, ב