159
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. עבודת הצדיקים – מדודה, "טבעא"
אך יש להבין: לפי האמור לעיל, שהזהב אינו "חריף" דוקא מפני מעלתו וחשיבותו, שהוא בדרגה נעלית ביותר, עד כדי כך, כאמור לעיל, שלא היה העולם (כולל הכסף) ראוי להשתמש בזהב – מדוע הוא נחשב רק ל"פירא" לעומת הכסף, שדרגתו נמוכה הרבה יותר ממנו?
ההסבר לכך הוא:
ההבדל בין זהב לבין כסף ב"ספירות" למעלה, ובמדות הנפש, הוא: "זהב" הוא דרגת הגבורה, ו"כסף" הוא דרגת חסד51. בעבודת האדם, זהו ההבדל בין עבודת הצדיקים לבין עבודת בעלי התשובה: עבודת הצדיקים היא "המשכה"52 מלמעלה למטה – חסד וכסף, ואילו עבודת בעלי התשובה היא "העלאה"52 ממטה למעלה – גבורה וזהב53.
הדבר תואם לכך שהזהב נעלה מהעולם והכסף הוא הדרגה הנעלית ביותר בעולם עצמו: מהותה של עבודת התשובה, העלאה ממטה למעלה, היא בכללותה – יציאה מהעולם54, שיבה למקור. ואילו עבודת הצדיקים היא "להמשיך" אלקות, על ידי תורה ומצוות, בתוך העולם55.
וכיון שהכוונה העליונה מתממשת דוקא בהמשכת אלקות למטה, אשר על כן נאמר "נשמתן56 של צדיקים שבהם נמלך...", לכן נפסק בתורה ש"חריפות" הכסף מכריעה את "חשיבות" הזהב.
הערות
- 51. ראה זח"א רנ, א. ח"ב קמח, א־ב. רכד, ב. וראה גם תניא פ"נ. תו"א קיא, ד. ובכ"מ. (ולהעיר שבזח"ב ובתו"א שם, מדובר בענין זהב וכסף שבמשכן*).
- 52. ראה ד"ה תקעו תרס"א. ובכ"מ.
- 53. להעיר מאוה"ת עקב ע' תקלד (וראה גם דרמ"צ לז, ב), שמה שזהב נק' "פירא" וכסף "טבעא" הוא – לפי שזהב הוא העלאת מ"ן וכסף המשכת מ"ד. עיי"ש.
- 54. בדוגמת האהבה ד"כמעלת הזהב על הכסף כו'" שענינה הוא – "ליפרד מהעצים והפתילה" (תניא שם).
- 55. להעיר מהידוע (ד"ה שה תמים תרכ"ט (בסופו). מלכא ומלכתא תרצ"ז) בביאור פלוגתת מלכא ומלכתא אי אימרא יאי או גדיא יאי (פסחים נז, סע"א), ד"אימרא" הוא עבודת הצדיקים ו"גדיא" – עבודת הבע"ת. ולכן אמרה מלכתא אימרא יאי, כי "מלכתא" היא בחי' המלכות שרש בי"ע, וההמשכה בבי"ע הוא ע"י עבודת הצדיקים דוקא. וע"פ המבואר בפנים שצדיקים ובע"ת הם בחי' כסף וזהב, קו הימין וקו השמאל – אולי י"ל שזהו"ע מה שאמר מלכא (שם, ריש ע"ב) "ניפסקו לימיני'" – כי קצף על מה שמשבח העבודה ד"אימרא" שמקו הימין.
- 56. רות רבה פ"ב, ג. ב"ר פ"ח, ז.
- . בתו"א שם: זהב – עבודה, כסף – גמ"ח, ונחשת – תורה. אבל אין מזה סתירה למש"כ בפנים – כי מה שתורה היא נחשת "היינו שהיא הבירור של נחשת" (אוה"ת תשא ע' א'תתמו. שם ע' תתפח – הגהות וכו' לתו"א הנ"ל), אבל נחשת עצמה מורה לקליפה, כמבואר באוה"ת שם. ולהעיר מאוה"ת תרומה שם, שגם בקליפות – בחי' נחשת היא למטה מזהב וכסף.
תניא, ליקוטי אמרים נ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – הֵן מִסִּטְרָא דְיַמִּינָא וּבְחִינַת ״כֹּהֵן אִישׁ חֶסֶד״, וְנִקְרָאוֹת ״כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים״, מִלְּשׁוֹן ״נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּ לְבֵית אָבִיךָ״.
אַךְ יֵשׁ עוֹד בְּחִינַת אַהֲבָה הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, כְּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף, וְהִיא אַהֲבָה כְּ״רִשְׁפֵּי אֵשׁ״ – מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת עֶלְיוֹנוֹת דְּבִינָה עִילָּאָה.
דְּהַיְינוּ, שֶׁעַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיב – תִּתְלַהֵט וְתִתְלַהֵב הַנֶּפֶשׁ לִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ וּלְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְמַלְכָּא, כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת עַזָּה הָעוֹלָה לְמַעְלָה, וְלִיפָּרֵד מֵהַפְּתִילָה וְהָעֵצִים שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בָּהֶן, וְהַיְינוּ, עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת יְסוֹד הָאֵשׁ אֱלֹהִי שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּמִזֶּה בָּאָה לִידֵי צִמָּאוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי״, וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת ״חוֹלַת אַהֲבָה״, וְאַחַר כָּךְ בָּאָה לִידֵי כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״גַּם כָּלְתָה נַפְשִׁי״.
וְהִנֵּה, מִכָּאן יָצָא שׁוֹרֶשׁ הַלְוִיִּם לְמַטָּה [וְלֶעָתִיד שֶׁהָעוֹלָם יִתְעַלֶּה – יִהְיוּ הֵם הַכֹּהֲנִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם״ שֶׁהַלְוִיִּם שֶׁל עַכְשָׁיו יִהְיוּ כֹּהֲנִים לֶעָתִיד], וַעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם הָיְתָה לְהָרִים קוֹל רִינָּה וְתוֹדָה, בְּשִׁירָה וְזִמְרָה, בְּנִיגּוּן וּנְעִימָה, בִּבְחִינַת ״רָצוֹא וָשׁוֹב״, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַהֲבָה עַזָּה זוֹ כְּשַׁלְהֶבֶת הַיּוֹצֵא מִן הַבָּזָק, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [פֶּרֶק בּ׳ דַּחֲגִיגָה].
וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה הֵיטֵב בְּמִכְתָּב, רַק כָּל אִישׁ נִלְבָּב וְנָבוֹן, הַמַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר וּמַעֲמִיק לְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וּתְבוּנָתוֹ בַּה׳ – יִמְצָא טוֹב וְאוֹר הַגָּנוּז בְּנַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ [יֵשׁ מִתְפָּעֵל כוּ׳ וְיֵשׁ מִתְפָּעֵל כוּ׳], אַחֲרֵי קְדִימַת יִרְאַת חֵטְא, לִהְיוֹת סוּר מֵרָע בְּתַכְלִית שֶׁלֹּא לִהְיוֹת ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״ כוּ׳ חַס וְשָׁלוֹם.
וְהִנֵּה, סֵדֶר הָעֲבוֹדָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַנִּמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת אַהֲבָה עַזָּה זוֹ, הִיא בִּבְחִינַת ״שׁוֹב״ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה: ״וְאִם רָץ לִבְּךָ – שׁוּב לְאֶחָד״, פֵּירוּשׁ ״וְאִם רָץ לִבְּךָ״ – הִיא תְּשׁוּקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּלֵּב בֶּחָלָל הַיְמָנִי, כְּשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת וּמִתְלַהֶבֶת וּמִתְלַהֶטֶת בִּמְאֹד מְאֹד עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, לְהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל חֵיק אָבִיהָ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וְלָצֵאת מִמַּאֲסָרָהּ בַּגּוּף הַגּוּפָנִי וְגַשְׁמִי לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ – אֲזַי, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי״ בַּגּוּף הַזֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים מֵחַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא לְמַטָּה, עַל יְדֵי תּוֹרַת חַיִּים, לִהְיוֹת דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים לְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: ״לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד״, פֵּירוּשׁ, שֶׁהַיִּחוּד הַנֶּעְלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״לְכָה דוֹדִי וְכוּ׳״. וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחָךְ וכוּ׳״, וְאֶלָּא אֵיךְ יִהְיֶה רְצוֹנוֹ? וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת עַל מִשְׁנָה זוֹ – ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי״, בְּעֶזְרַת חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא:
בראשית רבה ח׳:ז׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר, בְּנַפְשׁוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים נִמְלָךְ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברי הימים א ד, כג): הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְישְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. יוֹשְׁבֵי נְטָעִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם. וּגְּדֵרָה, עַל שֵׁם (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ, עִם הַמֶּלֶךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשְׁבוּ נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁבָּהֶן נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א לקו"ש ח"ו ע' 159
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א מאותו ספר פסחים נז, ב
- לקוטי שיחות כרך כח מסעי שיחה א מאותו ספר פסחים נז, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו פסחים נז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח פסחים נז, סע"א ואילך
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל פסחים נז, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר קרבן פסח פסחים נז, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט ה'תש"ל פסחים נז, ב