158
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
היא בדרגה נמוכה משניהם44. אמנם, נחושת "חריפה" יותר מהזהב, בכל זאת אין ה"חריפות" של הנחושת מכריעה את החשיבות של הזהב
– כי הכרעת ה"חריף" את ה"חשוב" בנושא הגדרת ה"טבעא", כדלעיל, היא דוקא לגבי כסף, אשר בנוסף ל"חריפותו" יש לו גם חשיבות, אם כי אינה כה גדולה כזהב – אך ביחד עם מעלת החריפות היא מכריעה. ואילו בנחושת, שאין לה כלל חשיבות מיוחדת, יש "חריפות" בלבד, ואין די בכך כדי להכריע את "חשיבות" הזהב45.
ז. זהב, כסף ונחושת – "נשתלשלו" ממקורם ברוחניות
כל הענינים בגשמיות נובעים ממקורם ברוחניות, כדברי אדמו"ר הזקן46: "שנשתלשלו מהן". מכך מובן, שהבדל זה בין הזהב לבין הכסף בגשמיות, שמעלת הזהב היא חשיבותו בלבד, אך אין הוא "עובר לסוחר", לעומת הכסף שאינו כה חשוב כזהב אך מעלתו היא היותו "עובר לסוחר", נובע מכך שברוחניות, הענינים שהם בבחינת "זהב" חשובים ונעלים מהעולם, כנאמר במדרש47: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב...", ולכן אין הם "עובר לסוחר". ואילו הענינים שבבחינת "כסף" אינם כה חשובים, כלומר, הם בדרגה נעלית, אך לא יותר מהעולמות – וכיון שהם קשורים לעולם, לכן הם "עובר לסוחר".
מכך מובן, שהענינים שהם בבחינת נחושת, שאין בה כל חשיבות, אף לא חשיבות של "כסף", הם בעולם עצמו בדרגה נמוכה.
זה תואם את הנאמר, ש"נחושת" היא מלשון "נחש"48, שגרם לחטא עץ הדעת, שורש49 כל החטאים – כי ה"נחושת" מצביעה על דרגה נמוכה בעניני העולם עצמו50.
הערות
- 44. ראה רא"ש ב"מ שם (הובא בב"י שם): דאחרון אחרון גרוע כו'.
- 45. רא"ש שם – הובא בב"י וסמ"ע (לשו"ע) שם.
- 46. תניא רפ"ג (לענין עשר בחי' שבנפש – שנשתלשלו מע"ס העליונות).
- 47. פרשתנו רפל"ה. ב"ר פט"ז, ב. וראה שם: ולמה נברא בשביל המשכן כו'.
- 48. ראה ב"ר פל"א, ח ורש"י חקת כא, ט (בענין "נחש נחשת". ולהעיר מזח"ב (קמח, ב), שהנחשת דמשכן שייך לנחש נחשת). תקו"ז תס"ו – הובא באוה"ת תרומה ע' א'תיג. ולהעיר גם מביאוה"ז להצ"צ ע' שב. וראה הערה 51 – בשוה"ג.
- 49. ראה בהנסמן בהערה 20. ונתבאר בארוכה בד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א.
- 50. וי"ל שזהו גם הביאור בפנימיות הענינים לזה שהנחשת אינו חריף (כ"כ) – שזהו ע"ד מה ש"מקום ומשכן הקליפות נק' שם" (לקו"ת ראה לב, רע"ג. עיי"ש).
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
בראשית רבה ט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן (בראשית ב, יא), שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן וּמֵימָיו מְהַלְּכִין בְּשֹׁפִי, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, עֲדַיִן לֹא הָיְתָה חֲוִילָה וְאַתְּ אוֹמֵר הוּא הַסֹּבֵב, אֶתְמְהָא, אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, זָהָב וַדַּאי. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבוֹי דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ, טוֹבוֹי דְּהוּא בְּלִוְויָתֵי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ טוֹבָה גְדוֹלָה חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ, אָדָם פּוֹרֵט זָהוּב אֶחָד וְהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה יְצִיאוֹת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא הָיָה עוֹלָם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב, וְלָמָּה נִבְרָא בִּשְׁבִיל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם (בראשית ב, יב), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ אַתְּ סָבוּר כַּבְּדֹלַח הַזֶּה שֶׁל פַּטָּמִים, יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ (במדבר יא, ז): וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח, מַה זֶּה אֶבֶן טוֹבָה, אַף זֶה אֶבֶן טוֹבָה.
בראשית רבה ל״א:ח׳ - הטקסט מספריא
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹּפֶר (בראשית ו, יד), אָמַר רַבִּי אִיסֵי בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, עֲשֵׂה, בִּשְׁלשָׁה נִתְפָּרֵשׁ, וּבְאֶחָד לֹא נִתְפָּרֵשׁ, עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת וגו', אָמַר רַבִּי נָתָן תֵּבוּתָא דְּאָעִין דְּקֵרְדִּינוֹן. (יהושע ה, ב): עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, נִתְפָּרֵשׁ גְּלָבִין דְּטִנָּרֵי. (במדבר י, ב): עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, נִתְפָּרֵשׁ. (במדבר כא, ח): עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, לֹא נִתְפָּרֵשׁ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר (משלי א, ה): יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח, זֶה משֶׁה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ לְמשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְלֹא פֵּרַשׁ, אָמַר אִם אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁל זָהָב, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן זֶה, שֶׁל כֶּסֶף, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן זֶה, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁל נְחשֶׁת לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, ט): וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת, מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כָּךְ הָעוֹלָם נִבְרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמְרִים גִּינִי, גִּינְיָא, אַנְתְּרוֹפֵי אַנְתְּרוֹפְיָא, גַּבְרָא גַּבְרְתָא, אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה, לָמָּה שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן הַזֶּה.
רש"י על במדבר כ״א:ט׳ - הטקסט מספריא
נחש נחשת. לֹא נֶאֱמַר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת, אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה, הַקָּבָּ"ה קוֹרְאוֹ נָחָשׁ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ שֶׁל נְחֹשֶׁת, לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן (בראשית רבה ל"א):
נחש נחשת A SERPENT OF COPPER — He had not been told to make it of copper, but Moses said, “The Holy One, blessed be He, terms it נחש; I will therefore make it of נחשת — one term fitting the other term” (Genesis Rabbah 31:8).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יג ‹ חוקת ‹ שיחה ב ‹ 76 לקו"ש ח"ו ע' 158
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.