220
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יש המפרשים 11, שבכינוי "לשכת העץ" אין הכוונה לציין שהלשכה נבנית מעץ, אלא היא נקראת בשם זה מטעמים שונים, שהם מפרטים.
אך קשה לקבל פירוש זה, כי בנוסף לכך שהטעמים המובאים לכך אינם "חלקים" כל כך, לכאורה, הרי המשמעות הפשוטה 12 של השם "לשכת העץ" 13 היא שהלשכה עשויה מעץ.
ויש לומר, שהרמב"ם עצמו מבהיר 14 קושי זה על ידי הדיוק בלשונו "ואין בונין בו עץ בולט כלל", וכפי שמפרשים 15 זאת, שאין איסור על עצם הבניה בעץ בבנין, אלא כאשר העץ בולט וניכר 16.
המקור לדבריו אלו של הרמב"ם הוא 17 במסכת ראש השנה 18, ששם מצוטט הפסוק 19, ששלמה המלך בנה את ה"חצר הפנימית (עזרת כהנים ועזרת ישראל 20) שלשה טורי גזית וטור כרתות ארזים", ועל כך אומרת הגמרא, ששלמה "שקעיה בבנינא" ו"סדייה בסידא" (=השקיעו בתוך הבנין וחיפה אותו בסיד), ועל ידי כך מנע, שלא יהיה עץ בולט 21.
הערות
- 11. כס"מ הל' בית הבחירה פ"א שם (בתי' הב'). תוי"ט מדות שם. וראה שו"ת רדב"ז ח"ב ללשונות הרמב"ם סי' א'תסז (צד). ועוד. – ולהעיר מלשון המגדל עוז הל' ע"ז שם: "אבל נראה מדברי שמועתו (דהראב"ד) .. כי לשכת העץ ע"ש בניינה סדי' בסידא" (כבר"ה שם) עושה שלא יהי' איסור בולט. וראה גם שו"ת חכם צבי שם, ד"כל הנך עצים .. שקועים בבנין ומחופים בסיד או בכסף וזהב". וכן מוכח ממש"כ בלקו"ת וסידור שם (וראה תו"א מד, רע"א. מאמרי אדה"ז – הנחות הר"פ ע' פח), דמרז"ל (ר"ה שם) דכורש החמיץ הוא משום שציוה לעשות נדבך מעצים ולא שקעי' בבנינא כשלמה. ומשמע מזה דגם כשהעץ רק נראה ה"ז "עץ בולט" (אבל להעיר מל' הרמב"ם "עץ בולט כולל") – והרי קירות המקדש (ראה מ"א ו, טו – הובא במעשה רקח שם) היו מצופים בזהב* (ראה מ"א שם, כב ובפרש"י. מדות רפ"ד). וראה הערה הבאה. – אבל צ"ע אם גם בלשכות כן הוא.
- 12. כמו "לשכת הגזית" (דסמיך לי') "שהיתה עשוי' גזית לכבודם של הסנהדרין" (תוי"ט מדות פ"ה שם ד"ה לשכת הגזית. אבל ראה ב"לקוטים" שם מריטב"א בשם תשובות הגאונים).
- 13. משא"כ "לשכת העצים" (מדות פ"ב מ"ה).
- 14. במשנה למלך להל' ביהב"ח שם תי' (וראה גם הר המורי' שם. ועוד), דאפשר דלשכה זו היתה פתוחה לחול דתוכן חול וא"כ דין עזרת נשים יש ללשכה זו (ולהעיר משו"ת הרדב"ז שם בדעת הראב"ד). אבל ברמב"ם לא נרמז זה כלל*, משא"כ להביאור שבפנים שמתורץ ע"פ לשון הרמב"ם גופא על אתר. וראה גם מעשה רקח לרמב"ם שם.
- 15. רדב"ז שם. תוי"ט מדות פ"ג מ"ז. שו"ת חכם צבי (תוס' חדשים) סי' סד. צפע"נ מהד"ת כד, ד (הועתק בצפע"נ המלוקט ע"ס עבודה הל' בית הבחירה שם). מעשה רקח והר המורי' (אות כ) להל' ביהב"ח שם. מפרשי המשניות מדות פ"א מ"ו. ועוד. – וכ"ה בלקו"ת ברכה (צט, ד) וסידור עם דא"ח (כא, רע"ג) שהאיסור הוא דוקא בבולט ולא בשקוע. עיי"ש.
- 16. ראה לקמן הערה 21.
- 17. צפע"נ שם. וראה גם לקו"ת וסידור שם. וראה לקמן הערה 21.
- 18. ד, א.
- 19. מ"א ו, לו.
- 20. פרש"י שם.
- 21. בהר המורי' שם הביא מר"ה (שם) ש"הי' נדבכין די עצי ארז בבנין הראשון ובבית שני", ומשמע שמפרש דעץ בולט היינו בולט מן הכותל לאויר, משא"כ כותל של עצים שרי. וכ"כ במעשה רקח שם דאם אינו דרך בליטה דומיא דעץ נטוע היוצא מן הארץ אלא בבנין שרי (וראה רדב"ז שבהערה הבאה). וראה בארוכה במפרשי המשניות מדות שם. אבל בצפע"נ שם ש(רק) "שקעי' בבנינא ..
- . ולהעיר מתו' הרי"ד יומא (כה, א. וכן שם ו, א) דלא ס"ל שהי' פתוחה לחול והיתה בה קדושה אלא שהישיבה מותרת בלשכה. עיי"ש.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.
כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד.
בנין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים וכן בנין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.
ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש הקדשים ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתן נקראין היכל ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש.
ועושין במקדש כלים מזבח לעולה ולשאר הקרבנות וכבש שעולים בו למזבח ומקומו לפני האולם משוך לדרום וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים.
המנורה בדרום משמאל הנכנס ושולחן מימין שעליו לחם הפנים ושניהם בצד קדש הקדשים מבחוץ ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם לחוץ ועושין בתוך העזרה גבולין עד כאן לישראל עד כאן לכהנים ובונים בה בתים לשאר צרכי המקדש כל בית מהם נקרא לשכה.
כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות ואם לא מצאו אבנים בונין בלבנים ואין מפצלין את אבני הבנין בהר הבית אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין שנאמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.
ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים.
ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות ואם נעקרה אבן אף על פי שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה ואסור לכהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה עד שתקבע בארץ.
ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה"ז מצוה.
אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן ביום מקימין לא בלילה ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין ואין בנין ב"ה דוחה יום טוב.
המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים (גזית) וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי שיהיה מחובר באדמה שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות וזה שנאמר ואם מזבח אבנים מפי השמועה למדו שאינו רשות אלא חובה.
כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' ומהיכן היו מביאין אבני מזבח מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובנין ומוציאין ממנו האבנים או מן הים הגדול ובונין מהן וכן אבני ההיכל והעזרות שלמות היו.
אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון אלא נגנזים כל אבן שנגע בה הברזל אע"פ שלא נפגמה פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחללה והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה שנאמר לא תבנה אתהן גזית והבונה אבן פגום עובר בעשה.
אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן פסולה והשאר כשירו' ומלבנין את המזבח פעמים בשנה בפסח ובחג וכשמלבנין אותן מלבנין במפה אבל לא בכפיס של ברזל שמא יגע באבן ויפסול.
אין עושין מדרגות למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והוא הנקרא כבש והעולה במעלות על המזבח לוקה וכן נותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן ליי' אלהיכם.
המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד ואם עשאום של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולין.
היו הקהל עניים עושין אותן אפילו של בדיל ואם העשירו עושין אותן זהב אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה והמדות אם יש כח בציבור עושין אותן של זהב אפילו שערי העזרה מחפין אותן זהב אם מצאה ידם.
אין עושין כל הכלים מתחילתן אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט ומשנשתמש בהן גבוה אסורין להדיוט אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית.
משנה מדות ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש. על רחב מאה ושלשים וחמש. וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה. של ארבעים ארבעים אמה. ולא היו מקורות. וכך הם עתידים להיות. שנאמר (יחזקאל מו, כא) ויוציאני אל החצר החיצונה. ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר. והנה חצר במקצוע החצר. חצר במקצוע החצר. בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות. ומה היו משמשות דרומית מזרחית. היא היתה לשכת הנזירים. ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן. ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד. מזרחית צפונית. היא היתה לשכת העצים. ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים. וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. צפונית מערבית. היא היתה לשכת מצורעים. מערבית דרומית. אמר רבי אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן. היא היתה נקראת לשכת בית שמניה. וחלקה היתה בראשונה. והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן. כדי שלא יהו מעורבין וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל. כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים. שעליהן הלוים אומרים בשיר. לא היו טרוטות אלא מוקפות. כחצי גורן עגולה:
משנה מדות ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. וחמש מלתראות של מילת היו על גביו. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה. שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה. נמצאת העליונה שלשים אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת:
משנה מדות א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וארבע לשכות היו בבית המוקד. כקיטונות פתוחות לטרקלין. שתים בקדש ושתים בחול. וראשי פיספסין מבדילין בין קדש לחול. ומה היו משמשות. מערבית דרומית. היא היתה לשכת טלאי קרבן. דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים. מזרחית צפונית. בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון. צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.