210
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "ויתן להם... ולחצי שבט מנשה"
בפרשתנו1 מסופר על בני גד ובני ראובן, שמפני שהיה להם "מקנה רב", הם בקשו את האחוזה בעבר הירדן, אשר היתה "ארץ מקנה". לבסוף הסכים לכך משה רבינו2 – "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון... עוג..."3.
ומתעוררת השאלה: חצי שבט מנשה – מאן דכר שמיה?! בכל השיחות שבין משה רבינו לבין בני גד ובני ראובן אין מוזכר אף פעם שגם "חצי שבט מנשה" השתתפו בבקשה להתנחל בעבר הירדן4.
בתלמוד ירושלמי5 נאמר לגבי הבאת בכורים, שיש הבדל בין נחלת בני גד ובני ראובן לבין נחלת חצי שבט מנשה: על נחלת בני גד ובני ראובן אי אפשר לומר "אשר6 נתתה לי (ה')", כי "נטלתי לי מעצמי"7, ולכן, לדעת רבי יוסי הגלילי, לא הביאו משם בכורים, ואילו "חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן" – "דויתן8 להם משה וגו' כתיב, והן לא בחרו מעצמן בתחלה כמו בני ראובן ובני גד".
ודרוש הסבר: אם "הן לא בחרו מעצמן בתחלה", מדוע הציע להם משה רבינו נחלה בעבר הירדן9?
הרמב"ן10 מבאר, ש"מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים, ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי
הערות
- 1. מטות לב, א ואילך.
- 2. שם, כ ואילך.
- 3. שם, לג.
- 4. וגם בהתנאי "אם יעברו גו'" (שם, כט־ל) לא נזכר "חצי שבט מנשה" (ורק ביהושע (א, יב־יג) נאמר "ולחצי שבט מנשה גו' זכור את הדבר גו'"). ולהעיר מלשון רש"י (דברים ג, יח) "לבני ראובן וגד" (אלא שבמפרשי רש"י – ששולל בזה שאר בנ"י). וראה רש"י פרשתנו שם, יז.
- 5. בכורים פ"א ה"ח (הובא גם בר"ש בכורים פ"א מ"י).
- 6. תבא כו, י.
- 7. ראה גם ספרי תבא שם, ג.
- 8. פני משה שם. ועד"ז פי' במשנה ראשונה בכורים שם (ד"ה שאינה). – ובכמה מפרשים (וראה המובא ב"לאור ההלכה" (להרש"י זוין) שבהערה הבאה) עוד פירושים בדברי הירושלמי. ואכ"מ.
- 9. ולהעיר מפרש"י עה"ת (דברים ג, יג. וכן ברשב"ם ב"ב נו, א) שנחלת מנשה בעבר הירדן – "ארץ רפאים" (דברים שם) – "היא אותה שנתתי לאברהם" בברית בין הבתרים (לך טו, יט). וראה המובא בס' "לאור ההלכה" ע' קסב. ואכ"מ.
- 10. פרשתנו שם, לג. ועד"ז במושב זקנים שם. וראה גם אברבנאל שם. – בראב"ע שם (לב) "ולא הזכיר ע"ע חצי שבט מנשה בעבור היותו חצי השבט" (ועד"ז בצרור המור בתי' הראשון). ולכאורה אינו טעם מספיק.
רש"י על דברים ג׳:י״ח - הטקסט מספריא
ואצו אתכם. לִבְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד הָיָה מְדַבֵּר:
לפני אחיכם. הֵם הָיוּ הוֹלְכִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְאוֹיְבִים נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג) "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד":
ואצו אתכם AND I COMMANDED YOU — He now addresses himself to the sons of Reuben and the sons of Gad.
לפני אחיכם [YE SHALL PASS OVER EQUIPPED] BEFORE YOUR BRETHREN — they used to go in front of the other Israelites into battle because they were mighty men, and the enemy fell before them, as it is said of Gad, (Deuteronomy 33:20) "He tears the arm together with the crown” (cf. Rashi on Numbers 32:17).
משנה ביכורים א׳:י׳ - הטקסט מספריא
ואלו מביאין וקורין. מן העצרת ועד החג. משבעת המינים. מפירות שבהרים. מתמרות שבעמקים. ומזיתי שמן. מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן. שאינה ארץ זבת חלב ודבש:
בבא בתרא נ״ו א - הטקסט מספריא
בִּרְשׁוּת אַחַת – חַיָּיב, בִּשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת – פָּטוּר.
וְאָמַר רַבָּה: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל כַּרְמְלִית – לֹא. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית, אֲבָל פִּיסְלָא – לֹא. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ פִּיסְלָא.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמֵי.
אֵין שָׁם לֹא מֶצֶר וְלֹא חָצָב, מַאי? פֵּירֵשׁ רַבִּי מָרִינוּס מִשְּׁמוֹ: כׇּל שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּקָרוּ לֵיהּ ״בֵּי גַרְגּוּתָא דִּפְלָנְיָא״.
יָתֵיב רַב אַחָא בַּר עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי בַּר חֲנִינָא: חֲצוּבָא מַפְסֵיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר.
מַאי חֲצוּבָא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁבּוֹ תִּיחֵם יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא מָנָה יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא עֲיָירוֹת הָעוֹמְדוֹת עַל הַגְּבוּלִין.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כֹּל שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה – חַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר.
לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי קֵינִי, קְנִיזִּי וְקַדְמוֹנִי. תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נַפְתּוֹחָא, עַרְבָאָה וְשַׁלְמָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַר שֵׂעִיר, עַמּוֹן וּמוֹאָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַרְדִּיסָקִיס, אַסְיָא וְאַסְפַּמְיָא.
מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית –
and in one domain, i.e., he carried half the dried fig into the same public domain each time, he is liable, but if it was in two domains, i.e., he carried the item into two separate public domains, he is exempt.
And Rabba says in explanation of Rabbi Yosei’s opinion: And this division of the public domain applies only where there is a property where one would incur liability to bring a sin-offering if one unintentionally carried out of it or into it, i.e., a private domain, between the two sections. But if there was only a karmelit, i.e., an area that is not defined as either a private domain or public domain and to and from which the prohibition against carrying is only of rabbinic origin, it does not divide the public domain. Abaye says: Even a karmelit divides the public domain into separate sections, but a beam [pisela] does not. Rava says: Even a beam divides the public domain, since it is no less than a boundary or sea squill, which do serve as a barrier between fields.
The Gemara notes: And Rava follows his own line of reasoning, as Rava says: The definition of a domain for the purpose of Shabbat is like the definition of a domain for the purpose of bills of divorce: Just as a beam is defined as a distinct domain for the purpose of bills of divorce, so too it is considered a distinct domain for the purpose of Shabbat.
The Gemara returns to discuss the acquisition of a field that belonged to a convert who died without heirs. The Gemara asks: If there was no boundary and there was no sea squill, what are the limits to the acquisition? Rabbi Marinus explains in the name of Rabbi Yoḥanan: Any area that is called by his name. The Gemara asks: What are the circumstances where it is called by his name? Rav Pappa said: Where it is called: The place that is irrigated by so-and-so’s well. The entire area referred to as such would be considered one section with regard to acquisition.
Rav Aḥa bar Avya sat before Rabbi Asi, and he sat and was saying the following in the name of Rabbi Asi bar Ḥanina: A row of sea squill serves as a barrier with regard to the property of a convert who died without heirs, so that each section is considered a distinct field.
The Gemara asks: What is sea squill? Rav Yehuda says that Rav says: It is the growth by which Joshua established the boundaries of Eretz Yisrael for the Jews.
The Gemara teaches a related statement. And Rav Yehuda says that Rav says: In his book, Joshua enumerated only the towns that stand upon the borders, but not the towns that were within the portions of each tribe.
On the subject of the boundaries of Eretz Yisrael, Rav Yehuda says that Shmuel says: Any area that the Holy One, Blessed be He, showed to Moses before his death, as it is written: “And the Lord showed him all the land, Gilead…as far as Zoar” (Deuteronomy 34:1–3), is within the boundaries of Eretz Yisrael, and therefore produce that grows there is obligated in tithe.
The Gemara asks: To exclude what area? The Gemara answers: To exclude the lands of the Kenite, Kenizzite, and Kadmonite, as God had promised to Abraham at the Covenant between the Pieces: “To your offspring have I given this land…to…the Kenite, and the Kenizzite, and the Kadmonite” (Genesis 15:18–19). These areas are not obligated in tithe. What are these three areas? It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: They are Naftuḥa, Arva’a, and Shalma’a. Rabbi Yehuda says: They are Mount Seir, Ammon, and Moab. Rabbi Shimon says: They are Ardisekis, Asya, and Aspamya.
MISHNA: If there were two witnesses testifying on his behalf that he, the possessor of the land, worked and profited from a field for three years, and therefore has presumptive ownership, and they were found to be conspiring witnesses, as it was proven that they were not present to witness the matter about which they had testified, they must pay the true owner of the field the full value of the field that they attempted, through their testimony, to remove from his possession, as it is written in the Torah: “Then shall you do to him, as he had planned to do to his brother” (Deuteronomy 19:19). If two witnesses testify that he worked and profited from the field during the first year, another two testify that he worked and profited from it during the second year, and another two testify that he worked and profited from it during the third, and all were found to be conspiring witnesses,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך יז ו'רצג ב"ב נו, א
- לקוטי שיחות כרך כה לך לך שיחה א מאותו ספר ב"ב נו, א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה ג מאותו ספר ב"ב נו, א
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה ג מאותו ספר ב"ב נו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת יט ב"ב נו, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ה ב"ב נו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת ב"ב נו, א