תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה

שיחה א

רשימת העמודים (10) מצוטט ב־8 עמודים חיפוש חדש

91שיחה א

א. בעלות עם ישראל על ארץ ישראל התחילה בחברון

המקום הראשון בארץ ישראל¹ שבעלותו עברה בפועל לאברהם אבינו היה חברון – "שדה המכפלה על פני ממרא היא חברון"².

אמנם, כבר לפני כן, בברית בין הבתרים, ניתנה ארץ ישראל כולה לאברהם אבינו ולזרעו אחריו, כנאמר³ "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ואף לפני כן⁴ אמר הקדוש־ברוך־הוא⁵, "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", אך בכל זאת⁶ הבעלות למעשה על ידי קנין ובפרסום, "לעיני בני חת בכל באי שער עירו"⁷ – היתה לראשונה במערת המכפלה שבחברון.

ומאז שייכת מערת המכפלה שבחברון לאברהם ליצחק וליעקב ולזרעם אחריהם – לעם ישראל, כנאמר במדרש⁸ לגבי מערת מכפלה: זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל, לומר "גזולים הם בידכן, ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף".

כלומר, בעלות עם ישראל על ארץ ישראל התחילה בפועל בכך שאברהם אבינו קנה את מערת המכפלה לקבורת שרה⁹.

כנאמר ב"אבן עזרא"¹⁰, שאחת הסיבות לכך ש"נזכרה זאת הפרשה" היא "לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה".

כל עניני התורה מדוייקים ביותר. ומובן, שהעובדה שהנחלה הראשונה של עם ישראל בארץ ישראל היא 91בחברון, כרוכה במשמעות מיוחדת שיש בחברון.

ויש לומר: משום שבחברון החלה הבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל, לכן ניכרת בעלות זו עליה בגלוי, לעיני אומות העולם, גם בתקופות אחרות.

לפי זה יש לבאר את דברי המדרש בפרשתנו¹¹, שאחת הסיבות לכינויה של חברון בשם "קרית ארבע" היא "שהוא עולה בקרנסין (גורלות – כנאמר בתורת־כהנים) של ארבעה. מתחלה ליהודה, ואחר כך לכלב¹², ואחר כך לכהנים ואחר כך ללויים"¹³. שהרי, לכאורה: מהי החשיבות בכך שלחברון היו ארבעה בעלים¹⁴? אלא, בכך מתבטא ענין מיוחד לגבי בעלות עם ישראל על חברון, כפי שיוסבר להלן.

ב. מעלת חברון – עיר מקלט

לכאורה, ניתן היה לומר, שאחת המעלות¹⁵ בבעלות ישראל על חברון היא, שחברון אחת מערי מקלט¹⁶,

כפי שנרמז בפרשתנו, לפי הסברו של הגאון הרוגוטשובי¹⁷ על הדיון בין אברהם לבין בני חת, שאברהם רצה לרכוש את המערה דוקא בקצה שדהו, כי "בית הקברות של ערי מקלט דוקא חוץ לעיר", והוא חשש שמאוחר יותר יפנו את הקברים, אך 92בני חת השיבו "נשיא¹⁸ אלקים אתה בתוכנו...", ו"קבר מלך ונשיא אין מפנין",

וערי המקלט נתנו ללוויים¹⁹. ובבעלותם של הלוויים על עריהם, יש מעלה לגבי בעלותם של השבטים האחרים על נחלותיהם.

כפי שקובעת ההלכה²⁰, שאם הלווים "מכרו שדה משדה עריהם או בית מבתי ערי חומה שלהן, אין גואלין כסדר הזה" (כשאר בני ישראל, ששדה אי אפשר לפדות עד כעבור שנתיים, ובתי ערי חומה – אם לא נגאלו בתוך השנה, הרי הם נחלטים ביובל), אלא מוכרין השדות ואפילו סמוך ליובל וגואלין מיד. ואם הקדישו שדה גואלים מיד ההקדש לאחר היובל וגואלים בתי ערי חומה כל זמן שירצו אפילו אחר כמה שנים שנאמר²¹ גאולת עולם תהיה ללוים".

דין זה מראה, לכאורה, שבעלות הלויים היא תמידית. גם כאשר הבית או השדה נמצאים למעשה ברשות הקדש או ברשות אחרת – גם אז יש ללויים מעין בעלות עליהם, והבית או השדה אינם נלקחים מהם באופן מוחלט.

יוצא מכך, שהבעלות על חברון, כאחת מערי המקלט השייכות ללויים, היא של הלויים באופן של "גאולת עולם"²².

ג. בעלות הלויים על ערי המקלט

אך אם משום כך, שחברון היא עיר מקלט שניתנה ללויים, הרי, לכאורה, היפוכו של דבר. כי אנו רואים שבעלות הלויים על עריהם חלשה יותר מבעלות השבטים האחרים על נחלותיהם:

ההלכה²³ היא ש"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען" – אין להם נחלה בארץ ישראל. ארבעים ושמונה ערים שניתנו להם – "שש ערי מקלט" ו"עליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר"²⁴ – הן רק, כנאמר בפסוק²⁵, "ערים לשבת". מכך מובן, שאין ללויים בעלות מושלמת על עריהם.

בתלמוד הירושלמי²⁶ נאמר שזו היא מחלוקת בין התנאים²⁷: רבי מאיר אומר שהכהנים והלויים אינם מתוודים וידוי 93מעשרות, משום "שלא נטלו חלק בארץ", ואילו רבי יוסי אומר "יש להם ערי מגרש". כלומר, רבי מאיר סובר ש"לבית דירה ניתנו" – "ולא שיהא נחלתם ואחוזתם"²⁸, ואילו רבי יוסי סובר "למחלוקת ניתנו" – שהערים "ניתנו להלויים לחלקם ואחוזתם"²⁸. יוצא מכך, שלדעת רבי יוסי שייכות ערי המגרש ללויים כחלקם בארץ. וכך פוסק הרמב"ם²⁹, שלמרות שבוידוי "הוא אומר ואת האדמה אשר נתת לנו"³⁰, בכל זאת "לויים מתוודים, שאף־על־פי שלא נטלו חלק בארץ, יש להם ערי מגרש". כלומר, ערי המגרש הן חלקם של הלויים בארץ ישראל.

אמנם, הרמב"ם פוסק³¹ ש"רוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו, והדר בשאר ערי הלויים נותן שכר לבעל הבית"³² – ולדעת הירושלמי³³ כרוכה מחלוקת זו, אם "מעלות היו שכר ללויים", במחלוקת שהוזכרה לעיל הדנה בשאלה אם "למחלוקת ניתנו" או "לבית דירה ניתנו", שמכך מובן, שערי המגרש השייכות ללויים הן, לדעת הרמב"ם, רק ארבעים ושתים הערים, ולא³⁴ שש ערי מקלט³⁵, אשר – "הובדלו למקלט"³⁶, ולכן הן קולטות "בין לדעת ובין שלא לדעת", ולעומת זאת "שאר ערי הלויים אינן קולטין אלא לדעת"³⁷,

– אך בכל זאת, לפי התלמוד הבבלי, אין מובן כך, כי מן הנאמר בתלמוד הבבלי יוצא, שרוצח אינו צריך לשלם שכר ללוי בשש ערי מקלט לא משום שבעלות הלויים על ערים אלו אינה מושלמת³⁸, אלא זוהי הלכה מיוחדת^*³⁸, כנאמר בגמרא³⁹, שדין זה נלמד מן 94הפסוק "והיו לכם הערים למקלט"⁴⁰ – "לכם לכל צרכיכם"⁴¹.

וכך מובן גם מסתימת לשונו של הרמב"ם⁴², שבעלות הלויים על ערי מקלט זהה לבעלותם על שאר ערי הלויים, כדבריו: כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, וערים הם שש ערי מקלט ועליהם שתים וארבעים עיר, וכשמוסיפין ערי מקלט בימי המשיח הכל ללויים. ומכך מובן, שבשייכותן ללויים זהות⁴³ כל הערים הללו⁴⁴.

ד. ערי מקלט קולטות עקב שייכותן ללויים

יותר מכך אנו מוצאים:

בגמרא⁴⁵ לומדים מן הפסוק "ושמתי לך מקום...⁴⁶ – ושמתי לך – בחייך, מקום – ממקומך, אשר ינוס שמה – מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר. להיכן מגלין, למחנה לויה". רש"י מפרש⁴⁷ "מקום מקומך" – "שתהא מחנה לויה קולטת ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה". מפירוש רש"י נראה, לכאורה, שערי מקלט קולטות משום שהן ערי לויה,

ודחוק ביותר לומר שרש"י מדבר רק על ערי הלויים האחרות – ארבעים ושתים ערים, אשר לא יוחדו למקלט, והן קולטות רק משום שניתנו ללויים – כי אם כך, צריך היה רש"י לומר "ואף ערי הלויה יהיו קולטות", וכדומה. מניסוחו "ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה" מובן, שהוא מדבר בעיקר אודות שש ערי המקלט.

כלומר, נתינת שש ערי המקלט ללויים אינה רק הלכה צדדית הקשורה לנתינת הערים, שבנוסף להיותן ערי המקלט, יש לתתן ללויים, אלא זוהי הלכה המשפיעה על מהותן כערי מקלט: הפיכתן לערי לויים גורמת ליכולתן לקלוט. כלומר, לשש ערים אלו ישנן שתי משמעויות: א) הן קולטות כערי מקלט, אשר "הובדלו למקלט", ומשום כך הן קולטות "בין לדעת בין שלא לדעת", ולפני כן⁴⁸ ב) הן קולטות כערי הלויים.

95אמנם, "יש בכלל מאתים מנה", אך בכל זאת יש לכך הבדל לגבי תוצאה בפועל: כאשר חסר אחד מן התנאים של שש ערי מקלט, כגון: שיהיו ששתן קולטות כאחת⁴⁹ – בכל זאת הן קולטות אז כערי הלויים (לדעת)⁵⁰.

וכך מובן⁵¹ גם מהמשך הפרשיות בפרשת מסעי: בתחילה מופיעה בתורה הפרשה⁵² של "ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת... ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" ומאוחר יותר מופיעה הפרשה של "והקריתם⁵³ לכם ערים ערי מקלט .. ונס שמה הרוצח..." כלומר, שש ערים אלו צריכות להיות ערי לויים לפני שחל עליהן דין ערי מקלט בפועל.

וכך נאמר במפורש בספר החינוך⁵⁴, המסביר את הטעם לכך שערי הלויים קולטות – "מאלה הערים של לויים היה מהם ערים מיוחדות להיות מקלט הרוצח ואולם בכולם היה לו מקלט" – ואומר "ומפני גודל מעלתם (של הלויים) וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר שבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם (של הלויים)".

יוצא מכך, שגם שש ערי מקלט אלו הן "ערי הלויים"⁵⁵, כשאר ארבעים ושתים הערים. ומכך מובן, שגם שש ערי מקלט אלו נמסרו 95לבעלותם, ומשום כך, גם כן, הן קולטות⁵⁶.

ה. בעלות הלויים – "לשבת" בלבד

לפי כל האמור לעיל מתעוררת שוב השאלה: אם הערים ניתנו ללויים כחלקם בארץ, מדוע נאמר בתורה שערים אלו ניתנו "לשבת" בלבד?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: הערים שייכות ללויים באופן מיוחד, כלומר, א) בני ישראל – כל השבטים – נתנו אותן מאחוזת השבטים^*⁵⁶, ולכן יש הבדל בולט, שארבעים ושמונה הערים מפוזרות בנחלתם של שבטים רבים, ואף של כל השבטים⁵⁷. ב) זוהי בעלות כללית של השבט כולו⁵⁸ – ארבעים ושמונה הערים ניתנו לשבט לוי כולו. אך לכל בן לוי בפני עצמו אין בעלות פרטית על ביתו הפרטי, אלא רק באופן של "לשבת"⁵⁹.

זהו אחד ההסברים לסדר שבו נמסרו הערים ללויים: "ונתנו (בני ישראל) ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת" – בתחילה הן נעשו "נחלה אחוזתם" של בני ישראל, ובני ישראל נתנו את הערים ללויים.

ו. בעלות נצחית ופרטית

לפי האמור לעיל תובן משמעות דברי המדרש אודות חברון, ש"היה עולה בקרנסין של ארבעה. בתחילה ליהודה ואחר כך לכלב ואחר כך... ללויים":

חברון לא נמסרה רק בנתינה כללית מבני ישראל לשבט לוי, אלא חברון ניתנה לשבט לוי מכלב. כלומר, לאחר שבעלותה עברה משבט יהודה באופן כללי אל כלב באופן פרטי.

וזוהי כוונת המדרש – "היה עולה בקרנסין של ארבעה". כלומר, בעלות חברון ניתנה ללויים בדיוק כפי שהיתה לפני כן בבעלות יהודה ובבעלות כלב באופן פרטי. כלומר, בעלותם של הלויים על חברון היא גם בעלות פרטית⁶⁰.

וכיון שערי הלויים שייכות ללויים ב"גאולת עולם", כדלעיל בסעיף ב' – 96יוצא, שה"נצחיות"⁶¹ של בעלות הלויים⁶² על חברון רבה יותר מכל שאר חלקי ארץ ישראל: א) יותר מנחלתם של בני ישראל, שאין בה מעלה של "גאולת עולם". ב) יותר משאר ערי הלויים, שאין עליהן בעלות פרטית^*⁶².

ז. לויים – אחדות

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

הטעם הפנימי לכך שערי המקלט צריכות להשתייך ללויים^**⁶²,

הוא – בדומה לטעם המובא בספר החינוך, כדלעיל בסעיף ד' – משום שהענין קשור בהגנתו ובכפרתו של ההורג נפש בשגגה.

חטאו של ההורג נפש הוא כפול: חטא ופירוד⁶³ בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו.

ולכן הוא מתכפר באמצעות ערי המקלט, שהן ערי הלויים. לוי נקרא על שם "ילוה"⁶⁴ – קישור וחיבור (חדש – הפעם ילוה), ההיפך מן הפירוד. שזהו מהותם של הלויים:

א) "הובדל לעבוד את ה' לשרתו", ותפקידם הוא "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים". מצד התקשרותם עם הקדוש־ברוך־הוא, היותם "חלקו ונחלתו"⁶⁵, הם מביאים לידי כפרה ותיקון על החטא והפירוד שבין אדם למקום של ההורג נפש, 97ומקשרים אותו שוב עם הקדוש־ברוך־הוא⁶⁶.

ב) בעבודתם "וילוו עליך וישרתוך"⁶⁷, מתבטאת אחדות ישראל, בנוסף לכך שגם בתפקידם "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים", מתבטאת אהבת רבים, אהבת ישראל.

ולכן עריהם מהוות תיקון על חטא ופירוד שבין אדם לחבירו, שנגרם על ידי הורג נפש⁶⁸.

משמעות זו קיימת בכל ערי מקלט. בחברון מודגשת האחדות ביתר עצמה, כי שם קבורים האבות והאמהות של כל בני ישראל, ולכן עולות התפילות דרך חברון⁶⁹, והתפילה נקראת חברון משום התחברות המידות חסד גבורה יונה^***. ואולי יש לפרש שמחברון עולים לירושלים ולמקדש^**** – ראה רש"י ויצא (כח, יז). וראה בגמ' (ברכות ל, א) והפס"ד (רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ג. טושו"ע או"ח רסצ"ד. שו"ע אדה"ז שם) שתפלה צ"ל כנגד ירושלים והמקדש. ולהעיר ממהמשך באגרת אדמו"ר האמצעי שם שלפני ישיבת דוד מלך ישראל בירושלים הי' צריך להקדים תחילה להיות בחברון ז' שנים מקודם (– ראה זח"א עט, ב. וש"נ. וראה "קונטרס בעניני כולל חב"ד" סי"א (אגרות קודש אדמו"ר מהורש"ב כרך ד' ע' קצב)). אבל במאמר ענין השתטחות (מאדמו"ר האמצעי?) קרוב לסופו (מאמרי אדהא"מ־קונטרסים ע' כז) כידוע שכל התפלות צריכות לעלות למעלה דרך פתח של ג"ע 98ותפארת⁷⁰, הקישור והחיבור של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא, זוהי הכפרה על הפגיעה שבין אדם למקום שגרם הורג הנפש,

וכיון שאלו הם האבות והאמהות של כלל ישראל, לכן באמצעות ההתאחדות של האבות והאמהות של כלל ישראל ביחד, נגרמת אחדות אמיתית גם בין הבנים והבנות שיצאו מהם – וזוהי כפרה על החטא שבין אדם לחבירו. והחיבור חזק כל כך, עד אשר הוא מופיע בגלוי "בשמו⁷¹ אשר יקראו לו בלשון הקודש" בשם העיר – חברון, בלשון חיבור⁷².

הערות

עמוד 91

1. א) שמסופר בתורה בפירוש, ב) ובאופן "לאחוזת קבר". משא"כ בהמקומות שגר לפנ"ז, אפילו את"ל שקנה בית וחלק בארץ (וראה פרש"י וירא כא, לד) – א) לא נאמר מפורש (ובפרט – קנין) בתורה. ב) לא הי' באופן דאחוזת קבר שהיא לעולם ואינו מוכרו, וכיו"ב.
2. ל' הכתוב – פרשתנו כג, יט.
3. לך טו, יח. ובפרש"י שם: אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשוי'. וכמרז"ל (ירושלמי חלה פ"ב ה"א. וראה ב"ר פמ"ד, כב) לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 218 ואילך.
4. כפשטות סדר הכתובים. ולהעיר מפרש"י בא (יב, מ).
5. לך יג, יז. וראה הערה הבאה.
6. ראה הדיעות (ב"ב ק, א) אם הליכת אברהם היתה קנין או רק "כדי שיהא נוח לחבוש לפני בניו".
7. פרשתנו שם, יח.
8. ב"ר פע"ט, ז. יל"ש עה"פ וישלח לג, יט.
9. וראה לקו"ש שם ע' 162 ואילך.
10. פרשתנו כג, יט.

עמוד 91

11. פנ"ח, ד. יל"ש כאן (כג, ב).
12. וברש"י במדרש שם, כולל יהודה וכלב ביחד, ולפנ"ז גורס "אברהם". ואכ"מ.
13. בב"ר לפנינו "ואח"כ ללוים ואח"כ לכהנים". אבל ביל"ש הוא כבפנים, וכ"ה בכמה דפוסים וכת"י הב"ר – ראה ב"ר הוצאת תיאודור אלבק. וש"נ.
14. ביפ"ת לב"ר שם מפרש דהחלק שניתן ללוים לא היה אצל כלב בתחלה, אלא "שוב עלה הגורל על הנשאר ממנה ליתנה למקלט ללוים". אבל הרי מפורש כמ"פ (יהושע יד, יג־יד. טו, יג־יד. שופטים א, כ) ד(שדה) חברון ניתנה לכלב. ופשטות הלשון משמע דהוי כמו כל ערי הלוים וערי מקלט, דבנ"י נתנו ללוים מנחלת אחוזתם (מסעי לה, ב. יהושע כא, ג), ובפרט "וירש משם כלב את שלשה בני הענק גו'" (יהושע טו, יד. שופטים שם), והרי מפורש בדברי ה' (שלח יד, כד) והביאתיו אל הארץ (חברון – פרש"י), "ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו" (דברים א, לו. וביהושע (יד, ט) לך תהי' לנחלה ולבניך עד עולם) – וכפרש"י שלח יג, כב. פינחס כו, נה (בסופו). דברים שם. וי"ל דגם במכות (י, א) ב"ב (קכב, ב) דמקשה "וחברון עיר מקלט הוא והכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, אמר אביי פרוודהא דכתיב ואת שדה העיר ואת חצרי' נתנו לכלב בן יפונה" – השקו"ט והתירוץ הוא לא בתחילת הנתינה, כ"א במה שנשאר שלו באחוזתו*. וראה שיח יצחק מכות שם.
15. דלכאורה אדרבה טרשין שבא"י הייתה (פרש"י שלח יג, כב מכתובות קיב, א. סוטה לד, ב. ועוד. וראה ההמשך בב"ר פרשתנו שם).
16. יהושע כ, ז. מכות ט, סע"ב. ב"ב שם.
17. צפע"נ עה"ת פרשתנו כג, ו־ט. ובהל' תרומות ג, א (הובא בהערות לצפע"נ עה"ת שם).
. ועפ"ז יומתק (ותתרוץ קושיית המהרש"א ב"ב שם) מה שהובא בב"ב ומכות שם הפסוק דשופטים ולא הפסוקים דיהושע שלפנ"ז.

עמוד 92

18. פרשתנו שם, ו.
19. מסעי לה, ו.
20. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ז (ממשנה ערכין לג, ב).
21. בהר כה, לב.
22. כפשטות המשך לשון הרמב"ם שם פי"ג, דכל הדינים הם (לא רק על המ"ב ערי מגרש כ"א) גם על השש ערי מקלט (שבהלכה א שם).
23. רמב"ם שם הלכה יו""ד.
24. מסעי שם.
25. שם, ב – הובא ברמב"ם שם ה"א (ע"ש).
26. מעשר שני פ"ה ה"ט (לגירסת ופי' הפני משה שם. ועוד).
27. מע"ש שם מי"ד.

עמוד 93

28. פני משה שם.
29. סוף הל' מעשר שני.
30. תבוא כו, טו.
31. הל' רוצח פ"ח היו"ד.
32. כדעת ר"י מכות יג, רע"א (במשנה) – ע"פ מסקנת הגמ' שם (דעת רבא).
33. מע"ש שם. מכות ספ"ב.
34. וראה צפע"נ מכות שם. וש"נ.
35. החילוק דמ"ב ערי הלוים ושש ערי מקלט בנוגע העלאת שכר הוא רק בבבלי. אבל בירושלמי לא נזכר שיש חילוק בזה בין שש ערי מקלט ומ"ב ערי הלוים. ובירושלמי סוטה (פ"ט סה"ב): ערי מקלט מה הן אין תימר למחלוקת ניתנו מביאות עגלה ערופה אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות כו'. ומפרש בפני משה שם המחלוקת כמו שמפרש בהפלוגתא שבפנים. וראה שו"ת הרדב"ז ב"א קלח דבירושלמי משמע שלא היו ערי הלוים קולטות [ושם, דמ"ש הרמב"ן בפי' עה"ת (מסעי לה, יד) ד"השש ערים לבדן קולטות והמ"ב למגרש הלוים לא למקלט" – "כתב ע"ד הפשט ונראה שסמך על הירושלמי דמשמע התם כו'" (כנ"ל)]. – וראה בארוכה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח"ג פרשה נט. וראה תורתן של ראשונים לירושלמי מע"ש שם: בכפתור ופרח פמ"ב שדה מגרש, ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ג רי"א יש להן ערי מקלט. וראה מראה הפנים, קרבן העדה ושירי קרבן לירושלמי סוטה שם.
36. ל' הרמב"ם שם.
37. רמב"ם שם ממכות י, א. וראה לעיל הערה 35.
38. כדעת הירושלמי (כנ"ל בפנים). והרי מסתבר שהרמב"ם פסק כדעת הבבלי. ובפרט דלפי הנ"ל (הערה 35) הוי פלוגתא ביניהם.
*. וי"לדזוהיהכוונהבתוד"הלכםמכותיג,א.
39. דעת רבא (ומסקנת הגמ') – מכות שם.

עמוד 94

40. מסעי לה, יב.
41. והמחלוקת במ"ב עיר דמר סבר ועליהם תתנו כי הנך (רק) לקליטה, ומר סבר ועליהם תתנו כי הנך, מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם (מכות שם).
42. רפי"ג מהל' שמיטה ויובל.
43. דאל"כ מאי קמ"ל בתיבת "הכל".
44. ועפ"ז יומתק מאי קמ"ל מה שהרמב"ם לא כתב דערי מקלט אין מביאין עגלה ערופה כבירושלמי סוטה שם להמ"ד לבית דירה ניתנו (וראה בהנסמן בסוף הערה 35). ושאני עיר הנדחת שכ' בהל' ע"ז פ"ד ה"ד, שאין אחת מערי מקלט נעשית עיר הנדחת, די"ל (דלא כמ"ש בכס"מ, מגדל עוז ולח"מ שם, כ"א) שסמך אמ"ש בספרי זוטא מסעי לה, יא "תהיינה – אל יעשו עיר הנדחת" (כהובא באמבוהא דספרי לספרי זוטא שם). וראה צפע"נ לרמב"ם הל' ע"ז שם. צפע"נ למכות ט, א (בתחלתו). ועוד. ואכ"מ.
45. מכות יב, ב.
46. משפטים כא, יג.
47. וראה גם ריטב"א מכות שם.
48. ביהושע קאפטיל כ ד"נתינת עיר המקלט" להלוים היתה לאחרי שהובדלו כערי המקלט "ביד משה", וכ"מ בפ' מסעי (לה, ו). אבל א) שם מדובר ע"ד "שש ערי המקלט" ובה"ארבעים ושתים עיר" לא הוזכר ענין הקליטה כ"א "עיר" סתם (ולמדין דקולטין ממש"נ "ועליהם"), ב) מ"ב העיר נבחרו רק לאחרי שבאו הלוים לדרוש "ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתנו" ויצא הגורל על "הערים האלה" – ולא הזכירו קליטה כלל (ואדרבה – זה שייך לכלל ישראל). ואת"ל שאין לחלק בין המ"ח עיר (לבד המפורש) י"ל שגם שש הערים לאחר שניתנו ללוים קליטתם מצד ערי לוי באה "לפני" הקליטה דשש ערי המקלט. ועפ"ז יומתק א) דגם בהם שייך הטעם דס' החינוך (שהובא לקמן בפנים) שמפני תכונות הלוים נבחרו עריהם לקליטה. ב) שכן ה' בכלל – חידוש הקליטה הי' בסוף מ' שנה, קביעות מחנה לוי' שבמדבר בשנה השנית (פסחים סו, סע"ב ואילך. פרש"י עה"ת נשא ה, ב).

עמוד 95

49. משנה מכות ט, ב. רמב"ם הל' רוצח שם ה"ג.
50. ראה צפע"נ מכות י, רע"א גליון. ובהמובא בצ"פ לירושלמי מכות פ"ב (ע' צו־צז בדפי הספר) ועוד. וראה צפע"נ דלקמן הערה 61.
51. אבל אינו מוכרח כי בפשטות מסיים הפרשה בהמשך ללפנ"ז ע"ד חלוקת הארץ אשר נתנו ללוים מנחלת אחוזתם ואח"כ ע"ד מקלט לרוצח.
52. לה, ב ואילך.
53. שם, יא ואילך.
54. מצוה תח. ושם ריש מצוה תקכ "להבדיל שש ערי מקלט מערי הלוים". ובמנ"ח שם: דע"מ צריכות שיהיו ערי הלוים כמ"ש בתורה והרהמ"ח בתחלת המצוה.
55. ומה שלא הזכיר הרמב"ם בפ"ח מהל' רוצח דשש ערי מקלט הוא ללוים כי שם מדובר ע"ד המ"ע להפריש כו' ולהכין הדרך. ועוד ועיקר – הרי כתבו כבר ברפי"ג מהל' שמיטה ויובל. וראה הל' רוצח שם ה"י: ומה הפרש כו' ובין שאר ערי הלוים.

עמוד 95

56. עפכ"ז יומתק מקור דברי הרמב"ם רפי"ג מהל' שמיטה ויובל "וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללוים".
*. ראה לקו"ש חכ"ח ע' 216 ואילך.
57. יהושע כא, ד ואילך.
58. ע"ד דמצינו בתרומה וכו' שנקראת – (נחלת ו)גזילת השבט (ירושלמי תרומות פ"א ה"ב. ערלה פ"ב ה"א. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גזל השבט. וש"נ).
59. דאף ששייך שם ירושה ומוכרים כו', ה"ז בכלל קנין ד"לשבת", וכמו למ"ד הנ"ל בירושלמי דבכלל (גם הבעלות כללי דהשבט) לבית דירה ניתנו. וראה תוד"ה דאי ערכין לא, ב.
60. וראה רמב"ן עה"ת ס"פ קרח למה לא הוי נתינת הערים סתירה לבארצם לא תנחל. וראה קרבן העדה לירושלמי סוטה שם. שירי קרבן לירושלמי מכות שם. פנים יפות מסעי לה, יד.

עמוד 96

61. ומש"כ בסוטה (מח, ב) דמשחרב ביהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש – יש לומר הכוונה להפרטי דינים הקשורים בזה, כיון שלא היו כל ישראל על אדמתם. ובכלל לא עלו רוב ישראל. אבל לא מצאנו החידוש גדול – דאינו שייך עוד להלוים, ואין ללוים ערים לשבת ועוד! ובשינוי עקרי מכל ארץ ישראל דלא בטלה בעלות הפרטית דכל אחד (ראה לקו"ש ח"כ ע' 309). אבל ראה שו"ת צפע"נ ווארשא סי' נד. צפע"נ מכות ז, א בגליון ד"ה מנה"מ (הובא בצפע"נ עה"ת מסעי לה כט). צפע"נ עה"ת בהר ע' רמח.
62. משא"כ הכהנים בערים שלהם (וחברון – כביהושע כא, יג. ב"ר הנ"ל) אין זה רק מחמת הכהונה ולא מעצמם, דיש מציאות שישתנו דהיינו חלל דאין עליו שם כהן אבל גבי לוים .. נמצא דגבי לוים שייך נחלה ולא גבי כהנים (צפע"נ תרומות בהשמטות סב, א. עיי"ש ועד"ז כתב בכ"מ: שו"ת צפע"נ שם סי' פד. מכתבי תורה מכתב פז. ועוד).
*. להעיר משו"ת צפע"נ שם מסו"ס רטו: ועי' בספרי פ' מסעי דמבואר דערי מקלט נוהג גם בזה"ז*. וע"פ הנ"ל (בפנים והערה 61) י"ל דקולט מצד ערי הלוים (אלא שצ"ע אם צ"ל דיורי לוים (עכ"פ רובם) בפועל. וראה מכות י, א: נתמעטו כו'. ובצפע"נ שם). אבל בצפע"נ הנ"ל (סוף הערה **62) וראה תורת לוי"צ (למכות יא, א) ע' קצב עוד טעם ע"פ קבלה.
**. כן נסמן בילקוט ראובני לפנינו "אופן רמט", אבל כנראה הוא ט"ס, כי הלשון שהביא הוא במג"ע אופן רכב. ובמג"ע אופן רמט איתא הגהה מבן המחבר, ושם: ולכן איתא בזהר חדש דרך מערת המכפלה נכנס התפלה למעלה. ואילו במג"ע אופן רכב וכן בילקוט ראובני שם הובא מזהר חדש לגבי הפתחים דג"ע ולא בנוגע עליית התפלות דרך מערת המכפלה. וז"ל במג"ע שם (ועד"ז בילקוט ראובני שם): ביקש משה להיכנס לא"י שהראה לו הקב"ה גן עדן שלמטה שיש שם ז' פתחים (כדאיתא בזוהר חדש פ' לך לך) הפתח הראשון שהנשמה הולכת בשעת יציאתה מן הגוף דרך מערת המכפלה ששם נקברו אבות ואמהות אדם וחוה .. וכן כל תפלות שלנו כשהם עולים למעלה עולים דרך מערת המכפלה. [ולפנינו מפורש (ענין עליית הנשמות דרך ז' הפתחים) בז"ח פ' נח (מהנ"ע) כא, א: הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהוא סמוכה לג"ע. ועד"ז בזח"א פ' לך (פא, רע"א. ועוד)]. וראה לקמן שוה"ג הד'.
63. היפך מצוה – ל' צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקתי (מה, ג). וראה תניא מהדו"ק (קה"ת, תשמ"ב) ספמ"ט).
64. ויצא כט, לד.
65. רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל.
61. כתב להיפך (ע"פ סוטה שם), שקליטתם לאחרי בית ראשון הוא רק מצד ערי מקלט, ולא מצד ערי הלוים.
. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 131 הערה 47 ובהנסמן בשוה"ג שם.

עמוד 97

66. להעיר מחידושי אגדות מהר"ל למכות י, א: דברי תורה קולטים*.
67. קרח יז, ב.
68. ואולי זהו ב' הטעמים בחינוך שם מצוה תח.
69. ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי מכתב לב (קה"ת, ברוקלין, תש"מ). וכ"ה בילקוט ראובני (פרשתנו כג, ט) ממגלה עמוקות* אופן רמט** ומספר כנפי הארץ וע"כ התפלה שמתפללים אצל מערת המכפלה היא רצוי' ומקובלת ממש לפי שיש בקבלה בידינו ששם הי' פתחו של ג"ע ממש.
***. בכנפי יונה הנדפס לא מצא' לע"ע. אבל נמצא בספרו יונת אלם פט"ו.
****. וכן מובן מז"ח שם (עיי"ש כ, ד ואילך. וראה גם זח"א שם, ב) לגבי עליית הנשמה דרך ז' פתחים: שמגעת עד פתח השלישי .. מגעת עד ירושלים אשר שם כו' .. בית המקדש. אלא דשם מדובר בירושלים של מעלה. עיי"ש. אבל ה"ה מכוונת כנגד ירושלים של מטה (כבהתחלת הדברים בז"ח שם כ, ד) ונאמר ע"ז "שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג. תנחומא ר"פ פקודי. ובכ"מ).
. ושייך לחברון – ראה זח"ג ק"ס, א: וחברון דא אורייתא כו'.
. וכ"ה שם אופן רנ (בסופו) ובמגלה עמוקות עה"ת פ' וישב (נח, סע"ג) ובפ' שמות (ז, ג) בפי' הפסוק וישלחהו מעמק חברון.

עמוד 98

70. עיין אגרות שם. (משיחות שמח"ת וש"פ בראשית תשל"ז)
71. תניא ח"ב פ"א.
72. זח"א קכב, ב (מהנ"ע). קכב, א. זח"ג קס, א.

מצוטט ב־8 עמודים

לקוטי שיחות 5

כרך ל ‹ לך לך ‹ שיחה א ‹ 42 לקו"ש חכ"ה ע' 98
כרך לה ‹ חיי שרה ‹ שיחה א ‹ 88 לקו"ש חכ"ה ע' 98
כרך לה ‹ הוספות ‹ נח ‹ 247 לקו"ש חכ"ה ע' 91
כרך לה ‹ הוספות ‹ נח ‹ 249 לקו"ש חכ"ה ע' 98
כרך כט ‹ ראה ‹ שיחה ב ‹ 85 לקו"ש חכ"ה ע' 91

תורת מנחם 2

מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו לקו"ש חכ"ה ע' 98
סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ה ע' 98

אגרות קודש ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי 1

אגרות-קודש אדמו"ר האמצעי ‹ אגרת לט לקו"ש חכ"ה ע' 98