85
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לא יחול ציווי השם לכבוש את כל ארץ ישראל – אדרבה, ציווי השם לאחר מתן־תורה אמור לבטל56 את ההתחייבות שמצד השבועה לפני זה!
והביאור בזה:
למרות שמצד הדין לא היה לשבועה כל תוקף (עקב ציווי השם לכבוש את ארץ ישראל)57 – אף על פי כן, מכיוון שלפי דעת היבוסיים כן היה לשבועה תוקף, הרי אם בני ישראל לא יתחשבו בשבועה זו, ייווצר מכך חילול השם. ולכן "לא יכלו .. להורישם .. שאינן רשאין" – כי מצד הענין של חילול השם נהגו בני ישראל כאילו יש לשבועה זו תוקף.
[ובדומה למה שמצינו לגבי הגבעונים, אשר "ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו..."58, ולכן "לא נוכל לנגוע בהם"59 – כי עם היות אשר "לא חיילה שבועה עילוייהו כלל"60 (=לא חלה עליהם השבועה כלל), שכן הגבעונים רימו את בני ישראל, עם זאת, "לא קטלינהו (=לא הרגום) משום קדושת השם"60].
ועל פי זה יש לבאר, מדוע רש"י מפרש שהשבועה היא (לא שבועת אברהם לאבימלך, אלא) כריתת הברית "כשלקח מהם מערת המכפלה" – משום שזה מגדיל יותר את חילול השם שבדבר (אילו לא היו נוהגים בני ישראל לפי שבועה זו):
בהתאם לברית שנכרתה עם בני חת, העדר כיבוש ירושלים מהווה תנאי בקנין של מערת המכפלה. נמצא, כי אילו לא היו שומרים שבועה זו, היה (לדעת היבוסים) מתבטל למפרע קנינו של אברהם במערת המכפלה61, ובמילא היו האבות והאמהות קבורים בקבר לא להם62!
הערות
- 56. וראה רד"ל לפדר"א שם אות צו.
- 57. והלאו דלא תחי' ביטל השבועה תיכף בכניסתם עוד קודם שבע שכבשו.
- 58. יהושע ט, טז.
- 59. שם, יט.
- 60. גיטין מו, א. רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"ה.
- 61. ראה גם פי' תולדות אדם לספרי כאן. ואף שאמר אברהם "אטלנה מן הדין" (רש"י ח"ש כג, ד), וכמו שהקשה בתולדות אדם שם (ושם, שהקני' היתה רק "לרווחא דמילתא". וראה גם לקו"ש ח"י ע' 62 ואילך) – הרי ע"ד הפשט, ע"י הבטחת הקב"ה לאברהם עדיין לא נקנית לו הארץ בפועל (כמשנ"ת בלקו"ש חט"ו ע' 7־146 (וראה שם ע' 204 ובהערות שם). וראה שם ע' 150 ואילך ביאור בלשון רש"י "אטלנה מן הדין"*).
- 62. ואולי י"ל דשייך גם לבעלות בנ"י על א"י – כי הנחלה הראשונה של עם ישראל בא"י היתה צ"ל באופן "שאין אוה"ע יכולין .. לומר גזולין הם בידכן", שזה נעשה ע"י קניית אברהם דוקא (ב"ר פע"ט, ז). וראה לקו"ש חכ"ה ע' 91.
- . ע"פ המבואר לקמן הערה 66 שקנין מערת המכפלה הי' רק על הבעלות הפרטית (ולא הבעלות הכללית. דמלכות בני חת) – יש לומר, שכוונת אברהם היתה באם ימכרו לו הבעלות הפרטית דמערת המכפלה הרי טוב; ובאם לאו, הרי בזה איגלאי מילתא שעתה כבר בא הזמן לקיום ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ויקח ממנו גם הבעלות הכללית. ואכ"מ. וראה לקו"ש ח"ל ס"ע 83 ואילך.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה מפני שכרתו להם ברית והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס עבדים והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם.
בראשית רבה ע״ט:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וגו' בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (בראשית לג, יט), אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, דִּכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (דברי הימים א כא, כה): וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם וגו'. וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף: וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, יַעֲקֹב קָנָה שְׁכֶם. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שְׁכָחוּן מִלִּין מִן הַתַּרְגּוּם, וַאֲתוֹן לַהֲדָא תַּגְּרָא דַּעֲרָבְיָא לְמַלְפִינֵיהּ מִן תַּמָּן, שְׁמַע קָלֵיהּ דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ תְּלֵי הָדֵין יַהֲבָא עֲלַי, שְׁמַעוּן מִינֵּיהּ יַהֲבָא מַשֹּׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כג): הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ. וְעוֹד שְׁמַע קָלֵיהּ דַּעֲרָבִי דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ מָה אַתְּ מְכַסֶּה בִּי, וְהָיָה רוֹצֶה לוֹמַר מָה אַתְּ מְעַשֶֹּׂה בִּי. דִּכְתִיב (מלאכי ג, כא): וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר. וְעוֹד שְׁמַעוּן שֶׁאָמְרָה אִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּא אֲתוֹן סַחְיָא, וְהִיא הֵשִׁיבָה (ישעיה מט, כא): וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גַּלְמוּדָא אֲנָא נִדָּה. שׁוּב שְׁמַע אִתְּתָא אַחֶרֶת אוֹמֶרֶת אַשְׁאֵל לִי מִבְנַיִךְ, וְאָמְרָה שְׁאִילִי לִי מְטַאטִיךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, כג): וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְּׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת. אֲתוֹן מְעוֹרְרָה לְלִוְיָתָךְ, (איוב ג, ח): הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן, הַשְׁאִילִי לִי כְּסִיתָתֵךְ אַפֵּיק הָדָה כְּסִיתָא לְמִרְעֲיָא. בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּמֵאָה אוּנְקִיּוֹת, בְּמֵאָה טְלָאִים, בְּמֵאָה סְלָעִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן קו"ף קֶמִּילְיָא, סמ"ך סְלָעִים, טי"ת טְרַיּוֹן, יו"ד ה"א מָה עָבְדֵית הָכָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵלּוּ חֲלָיוֹת וּדְיָקְנִיתָא שֶׁדַּרְכָּן לְהִנָּתֵן בַּנְּזָמִים, וּמִי כוֹתֵב אֶת הָאוּנָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יו"ד ה"א כּוֹתֵב אֶת הָאוּנָה. וּמִי מֵעִיד עַל הָאוּנָה, י"ה מֵעִיד עַל הָאוּנָה, הוּא יו"ד ה"א שֶׁל קְשִׂיטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכב, ד): שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה', י"ה מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵן בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן, אַף כָּאן הֵעִיד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- אגרות קודש כרך ד א'קסו גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה א מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יד תצא שיחה א מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך יח שלח שיחה ג מאותו ספר גטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה ב מאותו ספר גיטין מו, א
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ב מאותו ספר גיטין מו, רע"ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שס דין היקף מחיצות לשבת ב גיטין מו, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קפג הקדמה גיטין מו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שס דין היקף מחיצות לשבת גיטין מו, א