7
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שלא כל דברי חז"ל, ח"ו, נכונים7, ובכך הצדיקו את התנהגותם – אי קיום תורה ומצוות, ח"ו.
אך האמת היא, שאי קיום תורה ומצוות איננו נובע מ"שאלות שכליות" אלא מ"תיאבון" של מידות האדם והשאלות באות רק כתירוץ להצדקת התנהגותו הבלתי־הוגנת. לפיכך די להם בשאלה כזאת שבעיון קל רואים, שאין בה ממש, כפי שיוסבר להלן.
הכל מודים, שבתקופת התנאים והאמוראים כבר היה החשבון של מועדי ליקויי חמה ולבנה מפורסם בין חכמי " האומות, וכל הבקי בדברי ימי ישראל [מן הסיפורים המובאים בדברי חז"ל, ובאופן מפורט – מספרי דברי הימים ההם] יודע, שחכמי אומות העולם היו במגע הדוק ביותר, בעניני חכמה ומדע עם חכמי ישראל, ואף התנהלו ביניהם ויכוחים בחכמות שונות8 ואף בחכמת התכונה9.
כך, שאף אם יתעקשו ויסרבו לקבל, שבעניני מדע10 וחישובים במדע התכונה היה לחכמי ישראל ידע ובאמצעותם12 עבר הידע לחכמי הגויים, הרי דבר ודאי הוא, שעליו אי־אפשר להתווכח, שכאשר היו החישובים על ליקויי חמה ולבנה ידועים לחכמי הגויים, הם היו ידועים בודאי גם לחכמי ישראל13 באמצעות משאם ומתנם לחכמי הגויים, במיוחד כאשר מדובר בחכמת התכונה, שהידיעות בה נוגעות למצות קידוש החודש14.
לפיכך ברור, שמאמר חז"ל, שליקויי חמה ולבנה הם סימן רע וכו', ובאים
בשביל ארבעה דברים", אינו יכול לעמוד בסתירה לעובדה שהליקוי קבוע בחוקי הטבע.
ג. ה"סימן" אינו בעצם הליקוי, אלא בראייתו לכאורה, ניתן היה לומר15,
הערות
- 7. להעיר מפיה"מ להרמב"ם סנה' ר"פ חלק ד"ה "והכת השני'". שם בהקדמתו ד"ה אחר כן "וזה הענין הרביעי".
- 8. ראה בכורות ח, ב. ובכ"מ.
- 9. ראה פסחים צד, ב. ועוד.
- 10. ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' חכמות חיצוניות (ע' נח), וש"נ.
- 12. ראה ספר העבור לראב"ח הנשיא מאמר ב' שער ב' בסופו. ועוד.
- 13. ראה פדר"א שם. וראה מאירי שבת שם: מצוה על האדם .. ושיחשב בתקופות ומזלות מפני שחכמה זו מפוארה בידיעת אותות השמים ולקות המאורות בלי שום שגיאה. וראה יסוד עולם מאמר ג' פי"ז בסופו.
- 14. ראה רמב"ם הל' קדה"ח ספי"ז.
- 15. ראה של"ה פ' נח (עדר, ב בהגה"ה) בשם הרמ"א – לענין הקשת. וראה שם בשם "חכם מופלג" – לענין קשת וליקויים. וראה אוה"ת נח תרמח, א ואילך. בשל"ה שם מתרץ ד"הי' צופה הקב"ה ומביט בכל הדורות וברא... שיהיו לקוי בעת שראוי ללקות מפני חטא' הנ"ל. ואל תבהל... כבר גלוי וידוע כל החטאים שיהיו וע"ז עשה הקב"ה מעשה וברא בריאתו א"כ... שהחטאים האלה הם הכרחיים... כבר הארכתי בזה כו'" [ויומתק ע"פ המבואר (תו"ח תולדות יג, א ואילך) בענין "נורא עלילה על בני אדם" – שגם החטאים הם ע"פ השגחה כו' (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 66 ואילך, וש"נ)] – אבל ראה מאמר שני המאורות (להרה"ח וכו' הרר"א מהאמלי) יא, ב בהגה"ה – ד"ע"פ דרך זה א"א לתרץ בענין ליקוי המאורות כו'", עיי"ש. ולהעיר מהידוע (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 134 הערה 3. [המתורגם] ח"ו ע' 70 הערה 46, וש"נ) דאם הידיעה שלמעלה באה בדיבור ה"ז מכריחה את הבחירה (שלכן "צדיק ורשע לא קאמר") – וכש"כ בנדו"ד לכאורה, שהמדובר בקביעת סדר בטבע הבריאה, ובל' השל"ה "עשה... מעשה וברא בריאתו".
- 11. כמבואר בספרים הדנים בענין העבור כו'. וראה רמב"ם הל' קדה"ח ספי"ז (ועוד) שחכמה זו כבר היתה כתובה בספרים ע"י חכמי ישראל בימי הנביאים מבני יששכר אלא שלא הגיעו אלינו (וראה שם פ"א ה"ו. פי"א ה"ג־ד). וראה תרגום לדה"א יב, לב. ועוד. ועיין שבת (עה, א): שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות .. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. וי"א שהיא במנין המצות (ראה סמ"ג מ"ע מז. סהמ"צ להרמב"ם שרש ב').
ספר המצוות, שורשים ב׳ - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או מרבוי:
[א] כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה שרוב דיני התורה יצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ושהדין היוצא במדה מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הן פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאין ראיה עליהן באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או היקש יורה עליו וכבר בארנו זה הענין שם. וכשיהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא לחכמים שהוציאו בהיקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שימצא בתלמוד שיסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן, כי פעמים יהיה הפירוש ההוא מקובל ממשה בסיני לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו אחר שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן שאין שם כתוב יורה עליו. וזה גם כן שרש כבר נשתבש בו זולתנו ולכן מנה יראת חכמים עם מצות עשה, ואשר הביאו לזה לפי מה שיראה לי מאמר ר' עקיבא את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים חשב שכל מה שיגיע משלש עשרה מדות הוא מן הכלל הנזכר, ואם היה הענין כמו שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה בפני עצמה מחוברת אל כבוד אב ואם וכן כבוד אחיו הגדול כי אלו האישים למדנו שאנו חייבין לכבדם ברבוי אמרו (כתובות ק"ג) כבד את אביך לרבות אחיך הגדול ואמרו את אביך לרבות בעל אמך ואת אמך לרבות אשת אביך כמו שאמרו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, אם כן מפני מה מנו אלו ולא מנו אלו. וכבר הגיעו בזה הסכלות אל יותר קשה מזה, וזה כשמצאו דרש בפסוק יתחייב בדרש ההוא לעשות פעולות או להרחיק ענין מן הענינים והם כלם בלי ספק מדרבנן ימנו אותם בכלל המצות ואע"פ שפשטיה דקרא לא יורה על דבר מאותם הענינים עם השרש שהועילונו בו ע"ה והוא אמרם ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והיות התלמוד בכל מקום ישאל פשטיה דקרא במאי כתיב כשמצאו פסוק ילמדו ממנו על צד הבאור והראיה דברים רבים. והנסמכים במחשבה זו מנו בכלל המצות בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתברך והודעת להם את הדרך ילכו בה, ואמרו את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זה בקור חולים בה זה קבורת מתים, ואת המעשה אלו הדינים, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, והשבו כי כל פועל ופועל מאלו הפעולות מצוה בפני עצמה, ולא ידעו כי אלו הפעולות כלם ודומים להם נכנסות תחת מצוה אחת מכל המצות הכתובות בתורה בבאור והוא אמרו יתברך ואהבת לרעך כמוך, ובזה הדרך בעצמו מנו חשוב תקופות מצוה בעבור הדרש הבא בהיא חכמתכם ובינתכם והוא אמרם (שבת ע"ה) איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות, ואילו מנה מה שהוא יותר מבואר מזה ויחשוב מה שהוא יותר ראוי למנותו והוא כל דבר שנלמד בתורה במדה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן היה עולה מנין המצות לאלפים רבים. ואולי תחשוב שאני בורח מלמנותן להיותן בלתי אמתיות והיות הדין היוצא במדה ההיא אמת או בלתי אמת, אין זו הסבה. אבל הסבה כי כל מה שיוציא אדם ענפים מן השרשים שנאמרו לו למשה בסיני בבאור והם תרי"ג מצות ואפילו היה המוציא משה בעצמו אין ראוי למנותם. והראיה על זה כלו אמרם בגמרא תמורה (דף ט"ז) אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים שנשתכחו בימי אבלו של משה ואעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מפלפולו שנאמר כל איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' וילכדה עתניאל בן קנז. וכשהיו כך הנשכחות כמה היה הכלל שנשכח ממנו זה המספר, כי גם מן השקר שנאמר שנשכח ממנו כל מה שנודע ובלא ספק היו אותם הדינים המוצאים בקל וחומר ובזולתו מהמדות אלפים רבים ואלו כלם היו נודעים בימי משה. ונאמר עליהם דקדוקי סופרים כי כל מה שלא שמעו בסיני בבאור הנה הוא מדברי סופרים. הנה כבר התבאר כי תרי"ג מצות שנאמרו לו למשה בסיני לא ימנה בהן כל מה שילמד בשלש עשרה מדות ואפילו בזמנו עליו השלום כל שכן שלא ימנה בהן כל מה שהוציאו באחרית הזמן, אבל אמנם ימנה מה שהיה בפירוש מקובל ממנו והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסור לעשותו ואיסורו דאורייתא או יאמרו שהוא גוף תורה הנה נמנה אותו כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש ואמנם זכרו ההיקש בו והביאו הראיה עליו באחת משלש עשרה מדות להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה:
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ז ‹ ב'ג לקו"ש חט"ו ע' 7
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ ראה ‹ שיחה ב ‹ 85 לקו"ש חט"ו ע' 7
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תקטז בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ל מקץ שיחה א מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ג מאותו ספר בכורות ח, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה א מאותו ספר בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג בכורות ח, ב
- תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשי"ד בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד בכורות ח, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח בכורות ח, סע"א ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א בכורות ח, ב

