8
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהדברים על "כשהמאורות לוקין סימן..." אינם מוסבים על עצם הליקוי, אלא על ראייתו, שהרי הקב"ה מראה ליהודי "סימן רע" בכוונה להחזירהו בתשובה16. ולפיכך חייב הוא לראות את הסימן.
לפי זה תתורץ השאלה שלעיל: לפי חוקי הטבע קבוע והכרחי רק עצם הליקוי, אך אין הכרח בראייתו, שהרי ייתכן שיהיו עננים וכדומה, שיסתירו את הליקוי.
פרט זה, ראיית הליקוי, תלוי במעשי בני אדם: כאשר קיימים "ארבעה דברים" הללו, מופיע "סימן רע" ע"י ראיית הליקוי, וכאשר ההתנהגות היא כראוי, ישנם עננים המסתירים את הליקוי, ואין כאן "סימן רע".
אך הסבר זה איננו מתקבל, כי:
(בנוסף לכך, שישנם מספר מקומות שבהם כמעט ואינם קיימים עננים, כבארץ מצרים שאין בה עננים, ולפיכך אין בה גשמים17).
הנה מלשון חז"ל "כשהמאורות לוקין", מובן, שהסימן הרע הוא בעצם הליקוי, ולא בראייתו.
לפיכך מחלקת הגמרא18 בברייתא בין ישראל לגויים: "בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה". ההסבר לכך הוא, שכיון שישראל דומים ללבנה ועובדי כוכבים לחמה19, גורם הפגם – הליקוי בהתנהגותם לליקוי בחמה ובלבנה. הליקוי (הפגם) של החמה והלבנה נובע מן הפגם בהתנהגותם של הגויים ושל ישראל.
מכך מובן, שכאשר מצבם של ישראל מושלם, אין צריך להיות כלל פגם וליקוי בלבנה (ולא שהליקוי קיים, אך אין הוא נראה).
הערות
- 16. ראה בנדו"ד – ס' חסידים סי' סו, רל (ושם: ואם אדם רואה כו'). הובא במג"א או"ח ר"ס תקפ. באר היטב שם סתקע"א סוסק"א.
- 17. פרש"י ר"פ מקץ. ויגש מז, י. וארא ז, יז. סוטה יג, א ד"ה כדי. ועוד. – ודוחק לתרץ דכאשר ישראל עושין רצונו של הקב"ה עושה הקב"ה נס ומביא עננים כו'.
- 18. מקומות שנסמנו לעיל הערה 2.
- 19. ראה בארוכה אוה"ת בראשית ד"ה ויאמר לו יהונתן וביאורו.
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך ב ‹ רלד לקו"ש חט"ו ע' 8
- כרך טו ‹ ה'תקעט לקו"ש חט"ו ע' 8
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ הוספות ‹ בראשית ‹ 274 לקו"ש חט"ו ע' 8
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

