86

וכדי לחסוך את חילול השם הזה – שהיבוסיים יאמרו שלבני ישראל לא אכפת שהאבות והאמהות קבורים בקבר לא להם – לכן "לא יכלו .. להורישם".

ח. צעדים שננקטו כדי למנוע חילול השם

אך רש"י אינו יכול להסתפק רק בכך – משום שה"בן חמש למקרא" הרי ישאל: מכיוון שמצד חילול השם היה אסור לבני ישראל לכבוש את עיר היבוסי – אם כן כיצד סוף־סוף כבשו אותה⁶³?

לכן חייב רש"י לסיים: "והוא שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים צלמים שכתבו עליהם את השבועה": דוד המלך הסיר את הצלמים, הפסלים שעליהם נכתבה השבועה, ובאופן זה התבטל זכרון השבועה (וכמובן בפשטות, כי לאחר שעברו בערך שמונה מאות שנה מאז כריתת הברית עם בני חת, היה ניתן לבטל בקלות את זכרון השבועה על־ידי הסרת ה"צלמים שכתבו עליהם את השבועה").

[וזהו הדיוק במה שנאמר "כי אם הסירך העורים והפסחים, צלמים שכתבו עליהם את השבועה": כאן לא היה צורך להסיר את השבועה עצמה – שכן השבועה בטלה גם מבלעדי זאת, תקפה הוסר; היה צריך רק להסיר את הצלמים⁶⁴ שעליהם נכתבה השבועה, כדי לבטל את חילול השם שבדבר⁶⁵].

סוף־סוף בכל זאת עדיין אין זה "חלק": מכיוון שהיו יבוסיים חיים שכן ידעו מהשבועה (ואמרו לדוד "לא תבא הנה כי אם הסירך...") – הרי כלפיהם, מה הועילה הסרת העורים והפסחים?

לכן צריך רש"י לציין לפרקי דרבי אליעזר" – "כך מפורש בפרקי דרבי אליעזר": בפרקי דרבי אליעזר, לאחר שמסופר אודות שבועת אברהם... נאמר "ואחר כך קנה (דוד) את עיר היבוסי לישראל⁶⁶ בכתב עולם לאחוזת