97
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ומקשרים אותו שוב עם הקדוש־ברוך־הוא66.
ב) בעבודתם "וילוו עליך וישרתוך"67, מתבטאת אחדות ישראל, בנוסף לכך שגם בתפקידם "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים", מתבטאת אהבת רבים, אהבת ישראל.
ולכן עריהם מהוות תיקון על חטא ופירוד שבין אדם לחבירו, שנגרם על ידי הורג נפש68.
משמעות זו קיימת בכל ערי מקלט. בחברון מודגשת האחדות ביתר עצמה, כי שם קבורים האבות והאמהות של כל בני ישראל, ולכן עולות התפילות דרך חברון69, והתפילה נקראת חברון משום התחברות המידות חסד גבורה יונה***. ואולי יש לפרש שמחברון עולים לירושלים ולמקדש**** – ראה רש"י ויצא (כח, יז). וראה בגמ' (ברכות ל, א) והפס"ד (רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ג. טושו"ע או"ח רסצ"ד. שו"ע אדה"ז שם) שתפלה צ"ל כנגד ירושלים והמקדש. ולהעיר ממהמשך באגרת אדמו"ר האמצעי שם שלפני ישיבת דוד מלך ישראל בירושלים הי' צריך להקדים תחילה להיות בחברון ז' שנים מקודם (– ראה זח"א עט, ב. וש"נ. וראה "קונטרס בעניני כולל חב"ד" סי"א (אגרות קודש אדמו"ר מהורש"ב כרך ד' ע' קצב)). אבל במאמר ענין השתטחות (מאדמו"ר האמצעי?) קרוב לסופו (מאמרי אדהא"מ־קונטרסים ע' כז) כידוע שכל התפלות צריכות לעלות למעלה דרך פתח של ג"ע
הערות
- 66. להעיר מחידושי אגדות מהר"ל למכות י, א: דברי תורה קולטים*.
- 67. קרח יז, ב.
- 68. ואולי זהו ב' הטעמים בחינוך שם מצוה תח.
- 69. ראה אגרות קודש אדמו"ר האמצעי מכתב לב (קה"ת, ברוקלין, תש"מ). וכ"ה בילקוט ראובני (פרשתנו כג, ט) ממגלה עמוקות* אופן רמט** ומספר כנפי הארץ וע"כ התפלה שמתפללים אצל מערת המכפלה היא רצוי' ומקובלת ממש לפי שיש בקבלה בידינו ששם הי' פתחו של ג"ע ממש.
- ***. בכנפי יונה הנדפס לא מצא' לע"ע. אבל נמצא בספרו יונת אלם פט"ו.
- ****. וכן מובן מז"ח שם (עיי"ש כ, ד ואילך. וראה גם זח"א שם, ב) לגבי עליית הנשמה דרך ז' פתחים: שמגעת עד פתח השלישי .. מגעת עד ירושלים אשר שם כו' .. בית המקדש. אלא דשם מדובר בירושלים של מעלה. עיי"ש. אבל ה"ה מכוונת כנגד ירושלים של מטה (כבהתחלת הדברים בז"ח שם כ, ד) ונאמר ע"ז "שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג. תנחומא ר"פ פקודי. ובכ"מ).
- . ושייך לחברון – ראה זח"ג ק"ס, א: וחברון דא אורייתא כו'.
- . וכ"ה שם אופן רנ (בסופו) ובמגלה עמוקות עה"ת פ' וישב (נח, סע"ג) ובפ' שמות (ז, ג) בפי' הפסוק וישלחהו מעמק חברון.
מדרש תנחומא, פקודי א׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ (ירמיה יז, יב), שָׁם מְכֻוָּן מִקְדָּשֵׁנוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו, יז). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מְכֻוֶּנֶת לְמַעְלָה כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. מֵרֹב אַהֲבָתָהּ שֶׁל מַטָּה, עָשָׂה אַחֶרֶת לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךָ, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד (ישעיה מט, טו). וְעַל מֶה חָרְבָה. אֶלָּא כִּי מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיה מט, טז), עַל זֶה חָרְבָה.
וְכֵן אָמַר דָּוִד, יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו (תהלים קכב, ג). כְּלוֹמַר, כְּעִיר שֶׁבָּנָה יָהּ. וְתִרְגֵּם יְרוּשַׁלְמִי, דְּמִתְבַּנְיָא בִרְקִיעָא כְּקַרְתָּא דְּאִתְחַבְּרַת כַּחֲדָא בְּאַרְעָא. וְנִשְׁבַּע שֶׁשְּׁכִינָתוֹ לֹא יִכָּנֵס בְּשֶׁל מַעְלָה, עַד שֶׁיִּבָּנֶה שֶׁל מַטָּה. כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּחַ הוּא. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵן כְּתִיב: בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר (הושע יא, ט). וְאוֹמֵר: וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם (ישעיה נב, ה). רְצוֹנוֹ לוֹמַר, וְעַתָּה מַה לִי פֹה נְאֻם ה', מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם אַחַר שֶׁלֻּקַּח עַמִּי מִמֶּנָּה. בְּחִנָּם שֶׁאָבוֹא בָהּ, לֹא אָבוֹא. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.