שיחה ב

96שיחה ב

א. רש"י מבאר כל קושי לפי הפשט

כבר דובר פעמים רבות על כך¹, שרש"י מסביר בפירושו על התורה כל ענין הדורש ביאור לפי פשוטו של מקרא, וכאשר אין לו הסבר לפי הפשט הוא אומר "איני יודע"² וכדומה.

ולכן, כאשר מוצאים בפשט הפסוקים קושי אשר רש"י אינו מפרש אותו, הכרחי לומר, שלפי פשוטו של מקרא אין זה מלכתחילה קושי, משום שלפי הפשט הדברים מובנים מעצמם, או משום שהם כבר מוסברים באמצעות פירוש רש"י מלפני כן.

לפי זה יש להבין בפרשתנו קושי בפשט הפסוקים המזדקר מיד גם לעיניו של בן החמש למקרא, ואשר רש"י אינו מתרצו³.

ב. טענת משה "ואמרו הגויים"

לאחר ששבו המרגלים מתור הארץ ואמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"⁴ ובני ישראל לא רצו לעלות אל ארץ ישראל, אמר הקדוש־ברוך־הוא⁵ "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו", ועל כך השיב משה רבינו⁶ לקדוש־ברוך־הוא "ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו .. והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר".

וכלל אין מובן⁷: כיצד ייתכן שעל הענין "אכנו... ואורישנו..." של כל ישראל – ששים רבוא לבד הנשים והטף, ואנשים מתחת לגיל עשרים, ומעל גיל ששים⁸ – לא טען משה שום טענה ותביעה חמורה, וכל טענתו היא "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'..."?!

כל אחד, ואפילו ילד, מבין, שהכליה של אנשים רבים כל כך תגע אף ללבו של בשר ודם יותר מאשר דבריהם של אחרים כלפיו. ובודאי כאשר מדובר על הקב"ה, ואודות נבראים אשר הוא בראם⁹, ועל־אחת־ 96כמה־וכמה לגבי ישראל שהם "בנים למקום"¹⁰, ואשר הוא הוציאם ממצרים ובחר בהם להיות עם סגולה וכו'¹¹. והנה בא משה רבינו, אשר הנהיג את בני ישראל עד כה, ואשר מסר את נפשו עבורם ("מחני נא מספרך אשר כתבת"¹² וביקש מהקב"ה "הרגני נא הרוג... ואל אראה ברעתי"¹³, של ישראל) וכאשר הקדוש־ברוך־הוא אומר "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול", אין הוא תובע: כיצד ייתכן להשמיד את כלל ישראל, בניו "בני בכורי ישראל"¹⁴ היה לא תהיה, אלא עיקר טענתו היא: "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'..."?!

אמנם הטענה "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה' להביא..." היא ענין של חילול שם שמים¹⁵, אך בכל זאת צריך היה משה לבקש ולתבוע אודות הענין של "אכנו בדבר", ורק לאחר מכן להוסיף "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'...".

וההוכחה לכך היא ממה שמוצאים בענין חטא העגל: בראש ובראשונה טען משה¹⁶ "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה", ורק לאחר מכן הוא הוסיף וטען¹⁷ "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אותם..."¹⁸.

יותר מכך אין מובן: רואים שדוקא הטענה "ואמרו הגוים..." הביאה לידי "סלחתי כדבריך"¹⁹ ולביטול הגזירה בפועל, כפי שמבאר רש"י ומדגיש "כדבריך – בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה'". ומפרש²⁰ "שלא יתחלל שמי²¹ במגיפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה'²² להביאם שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור מ' שנה מעט מעט".

ואין אנו מוצאים שרש"י מבאר קושי זה!

97ג. שחיטה – העלאה

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את לשונו של משה רבינו בסיום דבריו "ואמרו הגוים... וישחטם במדבר"^*, אשר, לכאורה אין זה ביטוי רגיל לגבי אנשים²³, ובמיוחד כאשר משה בעצמו אומר לפני כן "והמתה את העם הזה"²⁴, והקדוש־ברוך־הוא התבטא במילים "אכנו בדבר"²⁵.

ויש לומר שההסבר לכך הוא:

במילה זו – "וישחטם" – מובן מדוע לא טען משה כלפי הקב"ה על דבריו "אכנו בדבר":

מהותה של השחיטה אצל בעל החיים, כפי שמובן גם לבן החמש, היא הכנת והכשרת בעל החיים להיותו ראוי למאכל אדם²⁶. כלומר, מטרת השחיטה אינה ההריגה והמיתה, אלא להיפך: באמצעותה מגיע בעל החיים למעלה גבוהה יותר. כפי שכבר למדנו לפני כן בענין העקידה²⁷, שהליכתו של אברהם "לשחוט את בנו" היתה כדי לקיים את ציווי ה' "והעלהו שם לעולה"²⁸ – הפיכתו לקרבן קדוש לה'²⁹. ומעין זה גם בעניננו³⁰.

ד. תכלית העונש – לטובת האדם

ההסבר לכך הוא:

ידוע ומובן גם בפשוטו של מקרא בכמה וכמה פסוקים שהקב"ה הוא רחום וחנון, תכלית הטוב והחסד, ושכל הציוויים אשר ציוה הקב"ה לבני האדם בכלל, ובודאי המצוות אשר הוא הורה לישראל עם סגולה, הם לטובתם של המצווים – בהתנהגם בהתאם לציוויי ה', הרי גם חייהם בעולם הזה הם כראוי גם בגשמיות. ולדוגמא, כנאמר³¹ "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו .. ונתתי גשמיכם בעתם...", עם כל הברכות שמפרטת התורה.

מכך מובן, כאשר אין מצייתים לציווי הקדוש־ברוך־הוא אשר על כך 98נענשים כמפורש בתורה, אין הכוונה לעונש עצמו – כדי לנקום ח"ו באדם³² או כדי להענישו סתם – אלא גם זה לטובת האדם³³:

– כיון שהוא לא התנהג בהתאם לציווי ה', אשר רק כך חייו הם חיים הראויים לשמם, הן ברוחניות והן בגשמיות, והוא עבר עבירות, ובמיוחד חמורות – הרי כדי שלא יחיה חיי צער בעולם הזה ויאמר למה לי חיים, ויותר מכך – קצתי בחיי³⁴, לוקח הקדוש־ברוך־הוא ממנו את חיי העולם הזה לטובתו: הדבר מונע ממנו לעבור חיי סבל בעולם הזה.

כפי שרש"י³⁵ כבר פירש לפני כן, ואף בחידוש גדול הרבה יותר: אברהם אבינו צדיק גמור ירא אלקים וכדומה – "מת ה' שנים קודם זמנו", כדי שלא יחיה חיי צער בעולם הזה עקב התנהגות עשו.

ובמקרה של עבירה, כבעניננו, יש ענין נוסף, שעונש המיתה ר"ל מטהר ומזכך את האדם^*, כדי שיוכל להגיע לחיים הנעלים של העולם הבא³⁶, וכפי שבן החמש כבר למד על חיי עולם הבא בפירוש רש"י³⁷.

ה. חטא המרגלים – פגם באמונה

לפי זה מובן לגבי חטאם של ישראל בפרשתנו, ומדוע לא הדגיש משה בדבריו את הטענה כנגד עצם הגזירה "אכנו" של ישראל, כפי שהוא עשה בחטא העגל:

כאשר חטאו ישראל בחטא העגל התפלל משה³⁸ לקדוש־ברוך־הוא "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים..." – הרי הם יכולים לשוב בתשובה³⁹ ויכופר להם, ובמילא יהיו חייהם בעולם הזה מכאן ולהבא כראוי, ולא חיי צער, משום שיצייתו לציווי ה'.

ואילו כאן⁴⁰, בחטא המרגלים, אמר 99הקדוש־ברוך־הוא "עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו", ובכך הוא מדגיש: א) אין זה מעשה חד פעמי, אלא "עד אנה ינאצוני" – זוהי התנהגות קבועה⁴¹, ולא חל בהם שינוי לטובה לאחר כל החטאים הקודמים. ב) אין זו סתם עבירה על ציווי ה', אלא זהו חטא הפוגם ביסוד ובעיקר האמונה, "עד אנה לא יאמינו בי" – ומובן, שבמקרה זה אין למשה רבינו אפשרות לבקש את ביטול העונש מצד ישראל עצמם, כי האזהרה "אכנו בדבר ואורישנו" אינה לשם עונש בלבד, אלא לטובתם, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

ועל כך אומר משה "וישחטם", אין זו הריגה ר"ל, אלא כשחיטה, אשר היא לטובת הנשחט – זה "מושך^* מרשות לרשות" ומרומם אותו לחיים נעלים יותר, חיי הנשמה בעולם הבא⁴².

ו. "אכנו בדבר" יגרום להעדר אמונה אצל הגויים

אלא, טענת משה היתה: כיון שהפגם העיקרי בחטא זה היה העדר האמונה⁴³, אשר "לא יאמינו בי" למרות "כל האותות אשר עשיתי בקרבו", "בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי"⁴⁴, מה מקום יש לעונש של "והמתה את העם הזה כאיש אחד", והרי עונש זה יגרום לאותו פגם של העדר האמונה אצל המצריים, אשר ראו כיצד "העלית"⁴⁵ בכחך את העם הזה מקרבו"⁴⁶, ואצל "הגויים אשר שמעו 100שמעך"⁴⁷: "ואמרו... מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם...", שהקב"ה אינו יכול ח"ו לקיים את הבטחתו ושבועתו?

כלומר, כיצד ייתכן ש"אכנו בדבר" בא לתקן ולמנוע את חוסר האמונה וחטאם של ישראל, ויחד עם זאת גורם א) להעדר האמונה אצל האומות, ב) וממילא להעדר הציות וקיום ציווי ה' שהגויים נצטוו עליהם?

ז. גם הגויים יודעים ש"וישחטם" הוא לטובה

אך אפשר לשאול: הביטוי "וישחטם" אינו מדברי משה עצמו, אלא הוא אומר שאלה הם דברי הגויים, "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'... וישחטם". והרי לפי הבנתם של הגויים לא היה "אכנו בדבר" עקב חטאם של ישראל ולטובתם, כשחיטה – ולהכנתם לחיי עולם הבא, אלא "מבלתי יכולת ה'...", כלשון רש"י⁴⁸ "וכשישמעו שאתה הורגם לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת להלחם". ואם כך, מדוע משתמשים בביטוי "וישחטם"⁴⁹?

בפשטות יש לומר, שמשה כלל זאת בתוך דבריהם, כדי לרמוז מדוע יש להתחשב בדברי הגויים: כיון ש"אכנו בדבר..." היא כ"שחיטה" לטובה (כדי לתקן את הפגם באמונה אצל ישראל), לא ייתכן שמכך תצמח היפך הטובה, היפך האמונה ביכולת ה' – אצל האומות, כדלעיל.

אך אין די בהסבר זה, כי בכל אופן מתאים הרבה יותר שיתבטא בביטוי "וישחטם" בדבריו שלו אל הקדוש־ברוך־הוא, ואילו בדברי הגויים מתאים הביטוי "והרגם במדבר", כדלעיל.

מכך מובן שכוונת משה היתה שגם הגויים יבינו שגזירה זו היא לטובת בני ישראל – "וישחטם", אך בכל זאת הם יאמרו "מבלתי יכולת ה'...".

והטעם לכך מודגש בלשון הפסוק "וישחטם במדבר".

ח. שבועת ה': להכניס את בני ישראל לארץ ישראל

ההסבר לכך הוא: ההרחבה בדברי משה – "ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה..." – מביעה, שהגויים מכירים בחיבתו הרבה של הקדוש־ברוך־הוא לעם ישראל, "ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה"⁵⁰, ומודעים גם לשבועת ה' להכניס את עם 101ישראל לארץ ישראל, כנאמר בהמשך דבריו של משה.

וביודעם זאת, הם עשויים לחשוב, שאף כאשר ישראל נמצאים במצב הדורש יחס של "וישחטם", לטובתם, כדלעיל, בכל זאת צריך היה הקב"ה להביאם בראש ובראשונה מיד לארץ ישראל, כפי שהיה אמור להיות מלכתחילה⁵¹, כדי לקיים את שבועתו, ולאחר כניסתם לארץ לבצע בארץ את "אכנו בדבר" באופן של "וישחטם".

אך אם תבוצע הגזירה "והמתה את העם הזה כאיש אחד" "במדבר", יאמרו הגויים: אמנם, המטרה היא לטובה – "וישחטם", "הכל בדרך חיבה", אך ביצוע העונש דוקא "במדבר", בלי להכניס לארץ ישראל, נובע "מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם".

ט. דור המדבר – לעולם הבא

לפי האמור לעיל יוצא ש"אכנו בדבר" היה לגבי דור המדבר ענין של "וישחטם" – הכנה לזכיה לחיי העולם הבא, ומכך מובן בק"ו, שכך היה כש"אכנו" התבטא בפועל במשך הארבעים שנה,

וזאת בהתאם לדעת רבי אליעזר⁵², ש"דור המדבר באין הן לעולם הבא" – חיי הנשמה בגוף בתחיית המתים.

כך מובן⁵³ גם ממספר מקומות בזוהר⁵⁴, עד אשר, כנאמר במדרש⁵⁵ ובזהר⁵⁴, זוהי הסיבה לכך שמשה לא נכנס לארץ ישראל ונשאר במדבר, כדי שהוא יהיה יחד עמם, ויקום עמם בתחיית המתים וייכנס עמם לארץ ישראל לעתיד לבוא.

והכלל הוא, שכאשר יש מחלוקת בנגלה שבתורה, פוסקים לפי הנאמר באגדה, זהר וכדומה⁵⁶.

ובמיוחד כאשר בעניננו⁵⁷ מובן מדברי הגמרא עצמה⁵⁸, שההלכה היא כדברי רבי אליעזר⁵⁹, כפי שאומרת הגמרא על דברי רבי עקיבא, הסובר 102שאין להם חלק לעולם הבא – "שבקה רבי עקיבא לחסידותיה"⁶⁰ (=עזב את חסידותו).

י. גם למרגלים יש חלק לעולם הבא

לפי האמור לעיל אודות העונשים שבתורה בכלל ולפי ביאור העונש "וישחטם", מובן, שלא זו בלבד שלדור המדבר בכלל יש חלק לעולם הבא, אלא שגם למרגלים עצמם, אשר קבלו את עונשם מיד – "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'"⁶¹ – יש חלק לעולם הבא.

אמנם, במשנה בבבלי⁶² נאמר "מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר וימותו... וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא", אבל⁶³ מדברי הזוהר⁶⁴ מובן, שגם להם יש חלק לעולם הבא⁶⁵.

ולפי זה יש לומר גם על הנאמר ב"בבלי", שאין זו סתם משנה שהיא לפי כל הדעות, אלא שדברי רבי אליעזר "עליהם הוא אומר⁶⁶ אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", אינם אמורים רק על דור המדבר ("לפניו"), אלא גם על המרגלים, שאין להם חלק לעולם הבא ("לפני פניו")⁶⁷.

כך מובן גם מן הפסוק שמצטט רבי אליעזר: "אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח", שמשמעותו, כפירוש רש"י⁶⁸, "שכרתו בריתו של מקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב⁶⁹ ויזבחו זבחים שלמים וכתיב⁷⁰ ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם", והרי גם המרגלים היו בין אלו אשר "כרתו ברית של מקום" בשעת מתן תורה⁷¹.

ואמנם, חטא המרגלים עצמו היה חמור וגרוע יותר מחטאם של דור המדבר באופן כללי,

אך כיון שענין הברית, הכולל גם את המרגלים, הוא "כמשל⁷² שני אוהבים 103שכורתים ברית ביניהם שלא תפסק אהבתם... שיראים שמא יבוטל הדבר ובטלה האהבה .. ועל ידי כריתות הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית" – מובן, שאף במצב שבו ההתנהגות בפועל אינה כראוי, עד אשר "על פי הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה", כחטא המרגלים, נשארת האהבה בין כורתי הברית באותה עוצמה כבעת הברית, "לפי שבאו בברית והתקשרות כאילו נעשו לבשר אחד, וככל המשל הזה עשה לנו ה' אלקינו..."⁷³.

יא. יש לראות את המהות האמיתית של היהודי

מכל האמור לעיל נלמדת ההוראה שעל כל יהודי, בכל מצב שהוא שרוי בו, ואפילו כאשר נדמה שהוא כמרגלים ר"ל, צריך להביט ולראות שבמהותו האמיתית הוא אחד מ"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"⁷⁴, כי הוא "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"⁷⁵. ואז משתדלים לגלות את מציאותו בחיי היום יום שלו, וזה גורם לכך שכל הגויים רואים "כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה'", "והכל בדרך חבה ולא הכירו בכך שנתקה אהבתך מהם עד הנה", ובמילא מסייעים כל הגויים לכל יהודי ולכל ישראל בכל הדרוש להם, עד אשר "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"⁷⁶, אף בסיום תקופת הגלות, וזה מחיש את ביאת משיח צדקנו,

אשר יתקן "את⁷⁷ העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר⁷⁸ כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו⁷⁹ שכם אחד".

(משיחת ש"פ שלח תש"מ,

מוצש"ק חו"ב תשל"ט)