71
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הבא, והעונש החזק כרת...", וכפי שהוא מאריך בכך בספרו היד החזקה בהלכות תשובה26.
התורה היא תורת חסד. ומובן, שגם עונשי התורה אינם ח"ו לשם עונש27, אלא הם תיקון לנפש החוטאת28, כדברי חז"ל29 "חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתותם". וכן לגבי עונש של מיתת בית דין, כדברי חז"ל30 לגבי עכן: "יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא"31.
אך ברוב עונשי התורה אין ניכר בגלוי שהם לטובתו של האדם, בחייו בעולם הזה.
ואילו בנגעי הצרעת רואים זאת בגלוי, כפי שיובאו דברי הרמב"ם להלן, ומעונש הנגעים32 מובן שכך הוא גם בכל עונשי התורה.
ג. צרעת – אזהרה מפני לשון הרע
הרמב"ם אומר בסוף הלכות טומאת צרעת33: "וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו בתורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו... ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהא מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים34 שהוא הליצנות ולשון הרע"35.
כלומר, הקדוש־ברוך־הוא מחולל שינוי מיוחד36 בבריאה "כדי להזהירן
הערות
- 26. פ"ח ואילך.
- 27. להעיר מברכות ה, א.
- 28. ראה כוזרי מאמר שני פמ"ד. וראה גם עיקרים מאמר רביעי פל"ח.
- 29. מכות כג, סע"א במשנה.
- 30. סנהדרין מג, ב במשנה.
- 31. ראה לקו"ת קרח נג, ד. מטות פו, ב. ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 96 ואילך, שמובן הוא גם בפשוטו של מקרא.
- 32. להעיר מברכות (ה, ב) אם נגעים הוו יסורין של אהבה. אבל לכו"ע הוי מזבח כפרה.
- 33. ועד"ז בפיה"מ נגעים פי"ב מ"ה. מו"נ ח"ג ספמ"ז.
- 34. מקור הרמב"ם הוא (לכאורה) בתוספתא נגעים פ"ו, ו; תנחומא מצורע ד (בסופו); ויק"ר פי"ז, ד; פסיקתא רבתי יז – ששם מפורש הסדר הנ"ל, תחלה נגעי בתים כו'. אבל במקומות הנ"ל אינו מפורש: א) "אות ופלא הי' בישראל". ב) עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים כו'. ואכ"מ.
- 35. וראה ספורנו ס"פ תזריע.
- 36. פשטות לשון הרמב"ם בהל' טומאת צרעת שם, "אינו ממנהגו של עולם", קאי על "השינוי האמורבבגדיםובבתים",ועד"זמובןממ"שבפיה"מ שם "כי הבגדים והבתים דוממים והשנוי הנולד בהם אינו צרעת אלא שהתורה קראתו כך"* (וכן מפורש ברמב"ן עה"ת פרשתנו יג, מז. כלי יקר וספורנו שם. חינוך מצוה קעב, קעז**). אבל בלקו"ת
- . כ"ה בתרגום קאפח שם, ולפנינו בפיה"מ ב' נוסחאות.
- . להעיר משינוי הלשון בחינוך: בנוגע לנגעי בגדים כתב (מצוה קעב) "כי זה הענין אינו בטבע פרשתנו(כב,ב.הובאלקמןבפניםס"ו)כתב גםעל צרעת באדם "שנולדו סימנים בגשמיות בבשרו שלא כדרך הטבע .. אך מעשה נסים הם", אבל גם ברמב"ם מובן, מכיוון שנגעי אדם באים על האדם בהמשך ולאחרי נגעי בתים ונגעי בגדים מוכח שסיבתם אינה טבעית***. וכ"מ במו"נ שם. ולהעיר ממה שמסיים בפיה"מ שם "וכן נגעי אדם אתה תראה שישים הנתקים צרעת והוא חולי .. ויטהר הצרעת כאשר הפך כולו לבן .. ואמנם הם ענינים תוריים" (וראה תרגום קאפח שם). ובכלי יקר שם "וזהו בנין אב גם על נגעי הגוף שהם חוץ לטבע על צד העונש". וראה גם בחיי (שם, נח).
משנה נגעים י״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
כיצד ראיית הבית. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר. כנגע נראה לי בבית. אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי. לא יגזור ויאמר. נגע נראה לי בבית. אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית. ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית). ואפילו חבילי עצים. ואפילו חבילי קנים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר. וכי מה מטמא לו. אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה. על כלי חרסו. ועל פכו. ועל טפיו. אם כך חסה התורה. על ממונו הבזוי. קל וחמר על ממונו החביב. אם כך על ממונו. קל וחמר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע קל וחמר על של צדיק:
ויקרא רבה י״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין וְרַבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מֵאִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יד): הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, יג): וְנִגַשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, (איוב א, טו): וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא יָצְאוּ מִכְּפַר קְרַיְינוֹס וְהָלְכוּ אֶת כָּל הָאֲבִילִין וּבָאוּ לְמִגְדַּל צִבְעַיָּיא וּמֵתוּ שָׁם, (איוב א, טו): וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר רַק, מִעוּט, אַף הוּא מֻשְׁבָּר וּמֻלְקֶה. אָמַר רַבִּי יוּדָן לְבַדִּי וְעַל לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ, אַף הוּא כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מִיָּד מֵת. (איוב א, יז): עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמֶר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלשָׁה רָאשִׁים, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אִיּוֹב כָּךְ מִיָּד הִתְחִיל מְגַיֵיס חֲיָלוֹתָיו לַמִּלְחָמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לא, לד): כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי. אָמַר אֻמָּה זוֹ בְּזוּיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כג, יג): הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, לֹא הָיְתָה בָּאָה אֶלָּא לִתֵּן אֵימָתָהּ, כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, טז): אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַר מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (דניאל ד, כח): קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל, מַאן יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת, (איוב לא, טז): וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח, לָקַח לוֹ חֶרֶס לְהִתְגָרֵד בּוֹ. אַף בְּמִצְרַיִם כֵּן (תהלים עח, מח): וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קה, לג): וַיַּךְ גַפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קה, לו): וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם. אַף מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן כֵּן, בַּתְּחִלָּה נָגְעָה בָּהֶם מִדַּת הַדִּין בְּמָמוֹנָם, וְאַחַר כָּךְ (רות א, ה): וַיָּמֻתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם. וְאַף נְגָעִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם, תְּחִלָּה הֵן בָּאִים בְּבֵיתוֹ, חָזַר בּוֹ טָעוּן חֲלִיצָה, וְאִם לֹא, טָעוּן נְתִיצָה, הֲרֵי הֵן בָּאִים עַל בְּגָדָיו, חָזַר בּוֹ טָעוּן כְּבִיסָה, וְאִם לֹא, טָעוּן שְׂרֵפָה, הֲרֵי הֵם בָּאִים עַל גּוּפוֹ, חָזַר בּוֹ יִטְהָר, וְאִם לֹא (ויקרא יג, מו): בָּדָד יֵשֵׁב.
ספורנו על ויקרא י״ג:מ״ז - הטקסט מספריא
וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת. מִמַּה שֶׁאֵין סָפֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בַּטֶּבַע בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי בְּבֶגֶד לֹא יִקְרוּ אֵלֶּה הַמַּרְאוֹת הַמְשֻׁנּוֹת אִם לֹא מִצַּד מְלָאכָה תְּשִׂימֵם בּוֹ בִּצְבָעִים שׁוֹנִים בְּכַוָּנָה אוֹ שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה, וְזֶה מִצַּד אֵיזֶה חֵטְא שֶׁיִּקְרֶה בַּסַּמִּים הַצּוֹבְעִים אוֹ בִּמְלֶאכֶת הָאֻמָּן אוֹ בְּהִתְפַּעֲלוּת הַבֶּגֶד הַצָּבוּעַ. וּכְבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁלֹּא יָדוֹנּוּ בְּנִגְעֵי בְגָדִים זוּלָתִי הַלְּבָנִים בִּלְתִּי צְבוּעִים כְּלָל. אַמְנָם הֵעִיד הַכָּתוּב שֶׁלִּפְעָמִים יִהְיֶה זֶה כְּפֶלֶא בִּבְגָדִים וּבְבָתִּים, וְזֶה לְהָעִיר אֹזֶן הַבְּעָלִים עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּקְרֶה בְּעִנְיַן הַשְּׁבִיעִית כְּאָמְרָם (קידושין כ:) ״בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, סוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו, לֹא הִרְגִּישׁ, סוֹף מוֹכֵר שָׂדֵהוּ וְכוּ׳״. וְכָל זֶה בְּחֶמְלַת ה׳ עַל עַמּוֹ. וְכֵן קִבְּלוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין בִּגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים. וְזֶה כִּי אָמְנָם הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי הוּא הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בַּמְּצִיאוּת, בִּפְרָט בִּמְצִיאוּת הַנִּפְסָדִים, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מוּכָן מִכֻּלָּם לִהְיוֹת דּוֹמֶה לַבּוֹרֵא בְּמֻשְׂכָּלוֹת וּבְמַעֲשִׂיּוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הוּא יִתְבָּרַךְ בְּאָמְרוֹ ״בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ (בראשית א:כו). וְיִצְדַּק זֶה בְּכָל אֶחָד מֵאִישֵׁי הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ הָאִישִׁי הַנִּקְרָא ״צֶלֶם אֱלֹהִים״, וּבְכֹחוֹ הַבְּחִירִי הַנִּקְרָא ״דְּמוּת אֱלֹהִים״, כִּי הָאָדָם לְבַדּוֹ בַּנִּבְרָאִים הוּא בַּעַל בְּחִירָה. וְכַאֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר לְהִתְבּוֹנֵן מְצִיאוּת בּוֹרְאוֹ וְגָדְלוֹ וְטוּבוֹ אֲשֶׁר בּוֹ הוּא רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, וּבָהֶם עֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, וְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנֵן וְהִכִּיר זֶה יֵלֵךְ בִּדְרָכָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, הִנֵּה זֶה בְּלִי סָפֵק דּוֹמֶה לְבוֹרְאוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַנִּבְרָאִים, וְהוּא הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מֵאֵת הַבּוֹרֵא הַמַּמְצִיא, כְּאָמְרוֹ ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״ (משלי י:כה). וְכַאֲשֶׁר לֵב הוּתַל הִטָּה אֶת הָאָדָם מִזֶּה בִּהְיוֹתוֹ נִשְׁמָע אֶל הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה הַגַּשְׁמִי בְּכָל פְּעוּלוֹתָיו אוֹ בְּקִצְתָם, לְהִתְרַשֵּׁל מֵרְצוֹן בּוֹרְאוֹ אוֹ לְהִתְקוֹמֵם עָלָיו, יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ עָלָיו נִצְחִי אוֹ בִּלְתִּי נִצְחִי כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי, כְּאָמְרוֹ ״כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע״ (שמות כג:ז). וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה זֶה לְאָדָם בִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתּוֹ, הִנֵּה יִתְיַסֵּר בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְגוּפוֹ כְּפִי הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית לְהָעִיר אָזְנוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר״ (איוב לו:י). אַמְנָם הַנִּרְדָּמִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ כְלָל וְלֹא הִתְעוֹרְרוּ כְלָל לָדַעַת דָּבָר מִזֶּה, וְהֵם כָּל בְּנֵי הַנֵּכָר וְרֹב הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית זוּלָתִי יְחִידֵי סְגֻלָּה, הֵם בְּלִי סָפֵק תַּחַת הַהַנְהָגַת הַטֶּבַע וְהַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים הַנִּכְבָּדִים מֵאוֹתָם בְּנֵי אָדָם, כִּשְׁאָר מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים אֲשֶׁר לֹא תִפּוֹל הַשְׁגָחָה אֱלֹהִית בְּאִישֵׁיהֶם אֲבָל בְּמִינֵיהֶם בִּלְבָד, כִּי בָהֶם תִּשְׁלַם כַּוָּנַת הַמַּמְצִיא יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר בָּחַר בָּאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כְּאָמְרוֹ ״בְּךָ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״ (דברים ז:ו), וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁתִּקְוַת הַמְכֻוָּן מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא יוֹתֵר רְאוּיָה וּמְצוּיָה בְּאִישֵׁי זֹאת הָאֻמָּה מִמַּה שֶׁתִּהְיֶה בְּאִישֵׁי זוּלָתָהּ, כִּי אָמְנָם מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא וְאַחְדּוּתוֹ נוֹדַע בְּקִצְתָהּ וּמְקֻבָּל בְּכֻלָּהּ מֵהָאָבוֹת, כְּאָמְרוֹ ״נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים וְגוֹ׳״ (תהלים עו:ב). כָּתַב לְהוֹרוֹתָם הַתּוֹרָה וְהוּא הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי, וְהַמִּצְוָה וְהוּא הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם״ (שמות כד:יב). וְהִזְהִיר שֶׁבִּנְטוֹתָם מִזֶּה יָעִיר אָזְנָם בְּיִסּוּרִין, כְּאָמְרוֹ ״אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ״ (שמות טו:כו). וּבְחֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁיִּהְיֶה הָרֹב מֵהֶם לְרָצוֹן לְפָנָיו, אָמַר לְעוֹרֵר הַיְּחִידִים מֵהֶם רִאשׁוֹנָה בְּנִגְעֵי בְגָדִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁאֵין בִּגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים. וּכְשֶׁלֹּא יַסְפִּיק זֶה יְעוֹרְרֵם בְּנִגְעֵי בָתִּים, אֲשֶׁר בָּהֶם גַּם כֵּן לֹא יָבֹא נֶגַע צָרַעַת בַּטֶּבַע כְּלָל. וּלְזֶה רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִגְדֵי גוֹיִם מִטַּמְּאִים וְלֹא בָתֵּיהֶם מִטַּמְּאִים בִּנְגָעִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְכַאֲשֶׁר לֹא עָלוּ הַדּוֹרוֹת לְמַדְרֵגָה רְאוּיָה לְחֶמְלָה (לְמַעֲלָה) זוֹ, אֵין זִכָּרוֹן לָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּמְצְאוּ לְעוֹלָם נִגְעֵי בָתִּים, עַד שֶׁאָמְרוּ קְצָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא הָיוּ לְעוֹלָם.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 3
- לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ג*), ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ב ע' 71
- לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ב ע' 71
- לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"ב ע' 71
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ו ח"ב ‹ החלצו מאתכם ‹ תקצד לקו"ש חכ"ב ע' 71
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.