96
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כמה־וכמה לגבי ישראל שהם "בנים למקום"10, ואשר הוא הוציאם ממצרים ובחר בהם להיות עם סגולה וכו'11. והנה בא משה רבינו, אשר הנהיג את בני ישראל עד כה, ואשר מסר את נפשו עבורם ("מחני נא מספרך אשר כתבת"12 וביקש מהקב"ה "הרגני נא הרוג... ואל אראה ברעתי"13, של ישראל) וכאשר הקדוש־ברוך־הוא אומר "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול", אין הוא תובע: כיצד ייתכן להשמיד את כלל ישראל, בניו "בני בכורי ישראל"14 היה לא תהיה, אלא עיקר טענתו היא: "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'..."?!
אמנם הטענה "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה' להביא..." היא ענין של חילול שם שמים15, אך בכל זאת צריך היה משה לבקש ולתבוע אודות הענין של "אכנו בדבר", ורק לאחר מכן להוסיף "ואמרו הגוים .. מבלתי יכולת ה'...".
וההוכחה לכך היא ממה שמוצאים בענין חטא העגל: בראש ובראשונה טען משה16 "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה", ורק לאחר מכן הוא הוסיף וטען17 "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אותם..."18.
יותר מכך אין מובן: רואים שדוקא הטענה "ואמרו הגוים..." הביאה לידי "סלחתי כדבריך"19 ולביטול הגזירה בפועל, כפי שמבאר רש"י ומדגיש "כדבריך – בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה'". ומפרש20 "שלא יתחלל שמי21 במגיפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה'22 להביאם שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור מ' שנה מעט מעט".
ואין אנו מוצאים שרש"י מבאר קושי זה!
הערות
- 10. שמות ד, כב. כג. ראה יד, א.
- 11. יתרו יט, ה.
- 12. תשא לב, לב ובפרש"י. וראה בחיי כאן.
- 13. בהעלותך יא, טו ובפרש"י.
- 14. שמות ד, כב. וזה נאמר לפני מ"ת, לפני שאמר הקב"ה (יתרו שם) והייתם לי סגולה מכל העמים גו'.
- 15. ראה פרש"י פרשתנו יד, כא (הובא לקמן בפנים). רמב"ן שם סוף פסוק יג. בחיי שם. אברבנאל כאן.
- 16. תשא לב, יא.
- 17. שם, יב.
- 18. אלא שבחטא העגל טען משה "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם", היפך כבוד ישראל, וכאן – "מבלתי יכולת ה' גו'", היפך כבוד ה'. וראה אלשיך כאן פסוק יג. ואכ"מ.
- 19. יד, כ.
- 20. שם, כא.
- 21. וכמפורש ביחזקאל (כ, ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים גו' (וכן שם, יד. כב. ועוד), ושם לו, כא ואילך "ואחמול על שם קדשי גו' לא למענכם אני עושה וגו'".
- 22. אבל להעיר מפרש"י בהעלותך יא, כב. ושם הו"ע דמבלתי יכולת ה' כו' – חלול ה' בנוגע לישראל. וראה מפרשי התורה ורש"י שם.
רש"י על במדבר י״ד:כ״א - הטקסט מספריא
ואולם. כְּמוֹ אֲבָל זֹאת אֶעֱשֶׂה לָהֶם:
חי אני. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ אֲקַיֵּם לָהֶם כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים וְגוֹ', (אם יראו את הארץ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס — חַי אָנִי כִּי כָל הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַמַּגֵפָה הַזֹּאת לֵאמֹר מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם, שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאֹם כְּאִיש אֶ' אֶלָּא בְּאִחוּר מ' שָׁנָה מְעַט מְעַט):
ואולם BUT, means , (I will not slay them), but this will I do unto them (what is mentioned in v. 22 ff.).
חי אני AS TRULY AS I LIVE — This is the formula of an oath: Just as it is true that I live and that all the earth is filled with My glory, so, indeed, will I fulfil regarding them My threat “that all the men who have seen etc.”. [אם יראו את הארץ — This verse is out of order: Its connection with what precedes it is as follows: As truly as I live, I swear that all the men who have seen My glory etc. shall not see the Land, “and yet My Glory shall fill the earth”, since My Name will not become profaned through this plague which I proposed to bring upon them by people stating: “Because the Lord is unable to bring them into the Land etc.” since I shall not then be killing them suddenly, as one man (v. 15), but during a prolonged period of forty years — little by little].
רמב"ן על במדבר י״ד:כ״א - הטקסט מספריא
חַי אָנִי – לְשׁוֹן שְׁבוּעָה. וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ - מִקְרָא מְסֹרָס הוּא: חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כָל הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת הָאָרֶץ שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת, לֵאמֹר: ״מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם״, שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאוֹם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶלָּא בְּאִחוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה מְעַט מְעַט, לְשׁוֹן רַשִׁ״י. וְאֵינוֹ נָכוֹן כְּלָל. אֲבָל הַכְּתוּבִים הָאֵלֶּה חַסְרֵי הַשְּׁבוּעָה לְכָבוֹד שֶׁל מַעְלָה: חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹדִי אֶת כָּל הָאָרֶץ אִם כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְנַסִּים אוֹתִי יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ - אֵין הַדָּבָר כָּכָה! וְכֵן ״חַי אָנִי נְאֻם ה' וְגוֹ' אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ״ (להלן פסוקים כח, ל) - יֶחְסַר הַשְּׁבוּעָה. וְכָכָה יְקַצְּרוּ אַף בַּהֶדְיוֹט: ״כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף״ (ש״ב ג, לה) - לֹא יִרְצוּ לְפָרֵשׁ הָאָלָה. ״כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאוֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יוֹסִיף״ - יַחְסְרוּ הַבְּרָכָה. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר כָּלֵב לִיהוֹשֻׁעַ: ״אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עַל אוֹדוֹתַי וְעַל אוֹדוֹתֶיךָ״ (יהושע יד, ו), וּכְתִיב: ״וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי״ (שם פסוק ט). וְהוּא מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִישֶׁנָּה״ (במדבר י״ד:כ״ד). וְיַזְכִּיר בְּהַבְטָחָה זוֹ שְׁבוּעָה, כִּי הַכֹּל נִקְשָׁר בְּפָסוּק ״וְאוּלָם חַי אָנִי״ שֶׁהוּא שְׁבוּעָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְאָמַר "וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה" כִּי מֹשֶׁה הִזְכִּיר הַשְּׁבוּעָה. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, ״וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ״ - הַבְטָחָה לְמֹשֶׁה בַּסְּלִיחָה, יֹאמַר שֶׁיִּמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ בְּזַרְעָם וְלֹא בָהֶם:
רש"י על במדבר י״א:כ״ב - הטקסט מספריא
הצאן ובקר ישחט. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְדוֹלָה כָּזוֹ, הצאן ובקר ישחט להם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּבָּ"ה, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת:
הצאן והבקר ישחט SHALL THE FLOCKS AND HERDS BE SLAUGHTERED [FOR THEM TO SUFFICE THEM?] — This is one of those four things (Biblical passages) which R. Akiba interpreted in a certain way but R. Simeon did not interpret them similarly. Rabbi Akiba says: שש מאות אלף רגלי ... ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר — all this is to be taken literally and the words ומצא להם should be rendered by “would it suffice for them?”, in the same sense as we find this word used in (Leviticus 25:26) “and he have sufficient (ומצא כדי) for redeeming it" (ומצא להם is taken as the equivalent of ומצא כדי להם). Now — R. Akiba continued — which case was worse? This or that when Moses exclaimed, (Numbers 20:10) Hear now, ye rebels!?” Obviously this case here was worse, only because he did not utter his doubt in public, Scripture (God) showed some regard for him and did not punish him, whilst that sin at Meriba took place in public, therefore Scripture does not show any regard for him. Rabbi Simeon, however, says: “God forbid!” — “Such an idea never entered the mind of that righteous man! He of whom Scripture writes, (Numbers 12:7) ‘He is faithful in all my house’ — would he have said, ‘The Omnipresent cannot supply sufficient for us!’ But what he said was this: ‘[the people, amongst whom I am, are] six hundred thousand footmen; and Thou hast said, I will give them flesh, for a whole month — and then You want to kill a nation so great as this is?! Shall the flocks and the herds be slaughtered for them that they (the people) should immediately be killed, and this eating should be their last (lit., should satisfy them for ever: ומצא להם)?! Is this Your praise? Do people say to an ass, take (eat) this Kor of barley and then we will cut off thy head!’? The Holy One, blessed be He, thereupon said to him, ‘But if I do not give them flesh, they will say that My hand has waxed short; would it be pleasing to you that the hand of the Lord should appear in their eyes to have waxed short? — Let them and a hundred like them perish but let not My hand appear to them to have waxed short even for a single moment’!” (Tosefta Sotah 6:4)
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כב ‹ תזו"מ ‹ שיחה א ‹ 71 לקו"ש חכ"ג ע' 96
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.